חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן א · ח
והואיל וכל פטטיא דאורייתא טבין. אמינא בי' ד' שיטות:
א)
דבאמת קידושין דזריקה מקרי אחר מת"מ. אבל הרמ"ה ס"ל כקושיא דר"ה בדר"י וכשיטת מהרמ"פ דר"ה בדר"י נמי לא מוכח דניחא לה מהא דלא שדתינהו אלא בדשדיך. אבל א"כ יהא יחידאי נגד כל הפוסקים דהא הרמ"ה אתא לפרש בהכי משנתינו דתנן זרק קרוב לה מקודשת דהיינו קידושין גמורים דאורייתא ולא מצינו לו חבר דהרמב"ם ודעמי' פסקי כרבא ולא חיישי כלל לקושיא דר"ה בדר"י והרי"ף והרא"ש ודעמי' כ' דהוי ס"ק אבל למהוי קידושין ודאי ליכא למ"ד
ב)
דהרמ"ה ס"ל כהי"א שהביא הרשב"א והריב"ש דס"ל דהיכא דשדיך מהני גם שתיקה דלאחר מת"מ אבל א"כ ג"כ לית הלכתא כוותי' דראיית ה"ר ודעמי' ברור כאחותו דלאחר מת"מ לא מהני הא דשדיך מההיא דציפתא גופי' דלא גרע מדשדיך ועדיף מינה ואפ"ה לאו כלום הוא:
ג)
דאתרצאי מעיקרא דהרמ"ה לאו היינו דשדיך שנתרצית להתקדש לו סתם אלא דעדיף מינה היינו שנתרצית בקידושין הללו שאמרה לו קדשני בחפץ זה שבידך כעין עובדא דתשו' מיימוני המובא דינו ריש סי' מ"ה (ולשיטה זו צ"ל בישוב דברי הרשב"א והריטב"א כמו שכ' לעיל סוף אות ו' דליכא למימר דאינהו מילתא דפסיקא נקטו כמש"ל בהגה"ה דנראה ברור דברצוי כזה אף אם אמר הקידושין לאחר הזריקה נמי מקודשת כיון דאמרה לו מתחלה קדשני):
ד)
הרמ"ה ס"ל לחלק בין שתיקה דלאחר מת"מ ובין קידושין בזריקה דאף דבלאחר מת"מ לא מהני הא דשדיך מ"מ בקידושין דזריקה משום דבשעת נתינה דידיה הוא מהני הא דשדיך למהוי סגי באישתיקה לחוד אף דלא שקלתי':