אור ברסלב

חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין

סימן א · ו

ה

ולדינא נראה דיש לסמוך על המקילים שלא לחוש להא דלא שדתינהו אלא היכא דקבלה האשה מעיקרא בתורת קידושין. כי עפ"י שיטת הש"ס נראה עיקר כדברי הרמב"ם וסיעתו כמבואר בדברי הראשונים ז"ל טוב טעמם. דכיון דשלח רבינא אנן לא שמיע לן הא דר"ה בדר"י ודאי לית הלכתא כוותיה. וקצת יש להוסיף עוד דהא ר"ה בדר"י גופיה לאו תיובתא קא מותיב אלא קושיא הוא דמקשה. והלכה רווחת היא דמשום קושיא לא סתרינן דינא אלא משום תיובתא דוקא ובפרט שגם להרי"ף והרא"ש אינו אלא חומרא בעלמא מדרבנן כדמשמע לישנא דחושו לה. וקי"ל בשל סופרים הלך אחר המקיל ודאי ע"פ שורת הדין העיקר כהרמב"ם דלא חייש כלל לקושיא דר"ה בדר"י. ורבים גדולי הראשונים ההולכים בשיטתו וכבר כתב הריב"ש הביאו גם הב"י שהסכימו כל האחרונים דהלכתא כרבא ובתראי דידיה אינון קמאי דידן אבל חלילה לנו להרים ראש נגד הרי"ף והרא"ש והטוש"ע שתפסו לחוש לקושיא דר"ה בדר"י. ובפרט שכן כתב גם הבה"ג ועוד גדולי הצרפתים הראשונים. אבל לשון בה"ג הוא וגבי ציפתא כו' גבי ציפתא דאסא חיישינן לקושיא דר"ה בדר"י. משמע דוקא בההיא דציפתא וכן הרי"ף והרא"ש לא כתבו דין זה אלא גבי ציפתא. ומתקבלין דברי מהרמ"פ לומר הבו דלא לוסיף עלה. ואף הטור והרמ"א שנראה דעתם כמו שכתבתי לעיל לחוש להא דלא שדתינהו ואף אם היא קבלה בסתם. אם הוא נתן בתורת קדושין מ"מ לאו בפירוש שמיע לן אלא מכללא מדלא כתבו הא דהרמ"ה אלא בפקדון. ומ"מ הרמ"א לא הגיה כלום על דברי הב"י בש"ע (סי' ל' סעיף ו') שקבע דברי הרמ"ה אקידושין דעלמא שלא בתורת פקדון. וגם לשון הטור משמע דלא קאי רק אעובדא דציפתא לחוד שהרי כתב אבל אם בא לידה בתורת קדושין שאמר וכו' ולא כ' כגון שאמר. ואולי היכא דאיהו יהב בת"ק ואיהי קבלתה בשתיקה מספקא להו להטור והרמ"א ויש ליישב עוד דעת הטור והרמ"א בדרך אחר להשוותם לדעת הב"י. ואכתי לא אתבריר לן דעתם על בוריא:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה