חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן א · ה
אבל רש"י כתב בד"ה התם וכו' אבל גבי ציפתא מעיקרא בתורת קידושין קבלתי'. וכמ"ש לעיל (בריש אות ב' בשם רש"י והרמב"ם והטוש"ע) דבשעת מתן מעות דנקט בברייתא היינו בשעת קבלתה המעות הכא נמי הא דנקט ר"ה ברי' דר"י בתורת קידושין יהבינהו ניהלה היינו דבת"ק קבלתי' דלא תליא מילתא אלא בקבלה דידה אם קבלה בת"ק כעובדא דציפתא (וכן בר"פ האומר דף נ"ט גבי נתאכלו המעות אמרינן התם דבת"ק יהביני' ניהלה) וכ"כ מהר"ם פאדווי (סי' כ"ד) דהא דחיישי הרי"ף והרא"ש להא דלא שדתינהו היינו דוקא בדשדיך כעין עובדא דציפתא דקבלה לשם קידושין בתחלה והבו דלא לוסיף עלה וקרובים דבריו לדברי הב"י ואשר הסתייע שם מדקדוק דברי הטור שכ' בד"א שבא לידה בתורת פקדון אבל אם בא לידה בתורת קידושין וכו' ומדלא כ' אבל שלא בתורת פקדון הוי ס"ק מזה מסתייע מהרמ"פ דדוקא בכה"ג הוי ס"ק משום דשדיך ולפי דרכו מה היה לו לבא לעניות דקדוקים טפי הוה ליה להסתייע מגוף דינו של הרמ"ה שהביא הטור להלכה אף דאזיל בשיטת אביו הרא"ש דחיישינן לקושיא דר"ה בדר"י ואפ"ה כתב בדינו של הרמ"ה דאפי' ס"ק ליכא מוכח לכאורה כדעת מהרמ"פ דבלא שדיך לא חיישינן להא דלא שדתינהו אף להרי"ף והרא"ש אבל כד דייקת מדברי הטור איפכא איכא למידק מדלא הביא דברי הרמ"ה אלא גבי פקדון אע"ג דלהרמ"ה גם שלא בתורת פקדון לעולם לא הוי אפי' ספק קדושין. נראה דעת הטור דבלא שדיך נמי חיישינן להא דלא שדתינהו למאן דחייש לקושיא דר"ה בדר"י והרמ"ה משום דאזיל בשי' הנך רבוואתא דלא חיישינן לקושיא דר"ה בדר"י לעולם לא חייש להא דלא שדתינהו אף שלא בתורת פקדון אבל הטור משום דאזיל בשי' דחיישי' לקושיא דר"ה בדר"י מש"ה לא תפס דינו של הרמ"ה אלא גבי פקדון דבפקדון גם ר"ה בדר"י מודה דלא מוכחינן מילתא מהא דלא שדתינהו. וכן הרמ"א ג"כ לא הביא דינו של הרמ"ה אלא גבי פקדון (בסי' כ"ח) משמע דעתו כדכתיבנא בדעת הטור. ובזה סרה מעליו תלונת הח"מ (בסי' מ"ב ס"ק ב') דבאמת ס"ל להרמ"א דחיישינן להא דלא שדתינהו אם לא בתורת פקדון ומ"מ אף אם כן דעת הרמ"א מ"מ לאו כללא כיילינן לומר דזולת פקדון לעולם חיישינן להא דלא שדתינהו דהא הרמ"א קבע דינו של מהרמ"פ בש"ע (סי' כ"ח סוף סעיף ה') ולא כתב הטעם משום דבגזל נמי מחייבא אי מתבד כמו גבי פקדון כטעם השני שכתב מהרמ"פ אלא כתב הטעם משום דהוי שתיקה דלאחר מ"מ ולאו כלום הוא. ואע"ג דלא שדתינהו אפ"ה לאו כלום הוא. והיינו כדכתיבנא לעיל (בריש אות ד') דהיכא דבשעת מ"מ לא היה תורת קידושין כלל שגם הוא לא נתן בתורת קידושין גם לר"ה בדר"י לא חיישינן להא דלא שדתינהו דר"ה בדר"י גופי' אמר הכא דבת"ק יהביני' ניהלה. ודוקא בעי' תורת קידושין שיהא עכ"פ נתינה דידיה בתורת קידושין ויש ליישב כן גם דברי הטור שכ' אבל אם בא לידה בת"ק. דהיכא דהוה נתינה דידיה בתורת קידושין. אף שקבלה דידה היה בסתם מ"מ הוי ס"ק דחיישינן לקושיא דר"ה בדר"י אף בכה"ג הואיל דבתורת קדושין יהבינהו איהו כן נראה דעת הטור והרמ"א אבל הב"י לטעמי' כמ"ש בתשו' שהבאתי לעיל דר"ה בדר"י מודה אם לא קבלתה מעיקרא לשם קדושין כההיא דציפתא מש"ה קבע דין הרמ"ה בכל קידושין דעלמא (בסי' ל' סעיף ו') אף שלא בתורת פקדון והב"ש אף שלא ראה תשו' הב"י הסכימה דעתו הנקי' קרוב לדעת הב"י דלא חיישינן להא דלא שדתינהו אלא אם נתרצית תחלה להתקדש לו: