חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף פה.
בעי מיני' רבא וכו'. מה דהקשה חתני ידידי בהא דאמרי' קדושי קטן לדון דהוי שיור דאתי לכלל הוי', ואמאי לא נימא כיון דפסקה פסקה כמו במהיום את אשתי ולמחר אא"א, איני מבין הדמיון דהתם באותו יום ליכא שיור כלל וחל הגט, משא"כ הכא אנו דנין בשיור דקטן דמיד הוי שיור כיון דיש בו צד הוי' לכשיגדיל ושייר בגט שלא יהי' הגרושי' לנגדו בטל הגט מיד ואטו אמרי' דלפי שעה הוי גט דבעודו קטן לא הוי שיור ולכשיגדיל יתבטל הגט, אלא דאנו אמרי' דבחוץ מפלוני והוא קטן הוי שיור מיד.
שם חוץ מקדושי קטן מהו, ופירש"י חוץ מפלוני והוא קטן, נראה הכונה, דבאומר חוץ מקטן היינו שמשייר לקטנים דלגבי קטנים לא יחול הגירושין אבל לכשיגדלו מותרים בה, וא"כ ליכא למבעי דודאי לא הוי שיור, דל"ש דאתי לכלל הויה, דהא בזמן שיהי' הויה יהי' ג"כ גירושין אצלם ולא שייר רק לזמן שאין [בהם] הויה, לזה פירש רש"י שאמר חוץ מפלוני והוא קטן וממילא גם כשיגדיל תהיה אסורה לו כיון דאמר סתם מפלוני.
ואולם לפ"ז תמוה לי, דמאי פרכי' תניתוה חוץ מעבד ונכרי הא עבידי דמיירי, דלמא מתני' לא מיירי באמר חוץ מפלוני והוא נכרי רק סתם חוץ מנכרי ועבד, וממילא לעת שיתגייר ויהי' בכלל הויה יהא מותר בה, ולא שייר רק לזמן שיהיה נכרי דאין בו הויה, וצ"ע.
שם אמר ליה תניתוה לעבד ולנכרי, תמוה לי הא האיבעי רק באומר חוץ מפלוני והוא קטן דאי בחוץ לקטן לחוד א"כ כשיגדל באמת יהי' מותר בה דאסרה רק אקטן, וכן פירש"י להדיא, וא"כ מנ"ל דמתני' מיירי באומר חוץ מפלוני והוא נכרי דלמא באומר חוץ מנכרי [ועבד] דבזה אם יתגייר וישתחרר באמת מותר בה דאסורה רק לנכרי ועבד מש"ה לא הוי שיור וצ"ע.
רש"י ד"ה לאבא ולאביך, דבלא"ה אסורה להם, תמהני דמשמע בלאו ה"ט דאסורה להם מעיקרא היה הזנות שיור וא"כ יקשה בחוץ מעכו"ם דממילא זנות בכלל. והרי בעכו"ם ב"ד של שם גזרו ומדאורייתא מותרת לו ולהוי שיור. ואלולי דברי רש"י ז"ל היה נ"ל דיסוד הכלל הוא דבעי' ויצאה והיתה לאיש אחר. היינו דהיציאה יהיה להתירה לכל מי ששייך בו והיתה לאיש אחר. ולגבי זה צריך להתיר' בכללות אף בזנות, אבל במי שאין לה תפיסות קדושי' עליו ולא קרי' לגבי' והיתה לאיש אחר. לגבי היאך לא בעי ויצא'. שיתיר הגט לגבי' ואינו כלל בגדר שיור.
ובזה מיושב לכאורה מה דק"ל בסוגיין דפשיט נולדים מעכו"ם ועבד. הא י"ל דמתני' לא מיירי באומר חוץ מפלוני והוא עכו"ם אלא דאמר בלשונו חוץ מעכו"ם ועבד. ובכה"ג אם יתגייר תהיה באמת מגורשת לו דלא שייר רק כ"ז שהם עכו"ם ועבד וכנראה מלישנא דרש"י שכ' באיבעי' חוץ מקטן שאמר חוץ מפלוני והוא קטן. משמע דבאומר חוץ מקטן היינו רק בעודו קטן. ולפי הנ"ל ניחא דאם איתא דעכו"ם מקרי בר הוי' דאתי לכלל הויה. א"כ גם לגבי' שייך דהגט מתירה דקרינן גבי' והיתה לאיש אחר, וממילא יהא בו דין שיור, וא"כ יהיה הזנות שיור במה שמשייר הזנות בעודו עכו"ם ויהי' הפשיטות באותו צד דזנות הוי ג"כ שיור, אולם מדברי רש"י באבא ואביך דלא משמע כן, צ"ע כנ"ל.
תוד"ה תניתוה וכו' אבל מתני' דהמקבל וכו', פלא בעיני הא מ"מ הו"מ למפשט ממתני' ערוכ' יבמות ק"ט ע"א קטנה שהשיאה אביה ונתגרש' דהיא כיתומ' בחיי האב, דהשיאה דוקא קתני דאלו נתארסה אינה כיתומ' דביד אביה לחזור ולקדשה, והרי מפורש דהשיאה אביה יכולה להתגרש בקטנותה.
הקשה לי חכם אחד על דברי תוס' דאמאי לא הקשו דלפרוך ממתני' דיבמות דמפורש דקטנה נשואה בת גירושין היא. והיא תמיה עצומה ובאמת ישאר התמיה על הש"ס דלמה לא פשיט ממתני' דיבמות דזה לא מתרצא בתירוצם דתוס' שם. ולגודל הקושיא אמרתי לתרץ בהקדם מה דאמרי' יבמות דף ק"ט ב' בעי מיניה ר"א מרב וכו' וכי גדלה גדלי בהדה ויעויין שם בחי' הרשב"א דמפרש דעשאום כאילו התנה בשעת קידושין הר"א מקודשת לי לאחר ל' יום דאי לא חזרו קודם ל' יום מקודשת לאחר ל' מדאורייתא אע"פ שנתאכלו המעות וה"נ הכא. והוסיף לבאר טעמא דמלתא דנשאר עליה שעבוד הדינר שנתן לה בקידושין ואעפ"י שקטנה היתה באותה שעה ואינה משתעבדת ד"ת מכי יתן איש לרעהו פרט לקטן אפ"ה כיון דתקינו לה רבנן נישואין הרי היא משתעבדת בכסף קידושיה ולפיכך כשגדלה גדלה קידושין בהדה ד"ת והוא שקדשה בכסף כדהתם ואע"פ שלא בעל עיי"ש מבואר מזה דמקדש קטנה בענין דמשתעבדת בעד הכסף וכאומר לה ה"א מקודשת לכשתגדיל והוי כאומר לאחר ל'. והא דלא הוי דבר שלא בא לעולם דבשלמא בעלמא לאחר ל' בידו לקדשה מעכשיו אבל בקטנה לגבי קידושי דאורייתא דא"א במעכשיו הוי כמו לאחר שתתגיירי צ"ל כיון דאינו מחוסר מעשה ותליא רק בזמן לא מקרי דבר שלא בא לעולם וכמ"ש המ"ל פ"ד מהל' אישות וחידוש בעיני שלא הביא ראיה מדברי הרשב"א הנ"ל. אולם במה דמסתפק המ"ל גם בקטן שקידש ואמר לכשאגדיל. בזה היה נלע"ד דלא מהני כיון דא"י להקנות עתה המעות לא נתפסה הנתינה לקידושין דהא המעות לא נעשה שלה ואין כאן נתינה משא"כ בהוא גדול והיא קטנה דדעת אחרת מקנה אותה וזכתה במעות ונתפס הנתינה לקידושין לכשתגדיל ויעויין בגיטין דף ס"ה א' צרור וזרקו וכנגדו בקטנה מתקדשת. וברי"ף שם הגירסא בהיפוך דצרור וזרקו כנגדו בקטנה מתגרשת בקידושי אביה והפעוטות כנגדן מתקדשת. ולפי גירסא זו ניחא דממתני' דיבמות ליכא למפשט די"ל דמיירי בפעוטות ואם אחר הגירושין מקדשת עצמה לכשתגדיל מהני דהא היא נשתעבדה מכח תקנת נישואיה כמ"ש הרשב"א וכיון דהך נתינה הוי נתינת קידושין על אחר זמן מקרי הוי' ואף מדאורייתא קרי' בה ויצאה והיתה כמ"ש הרשב"א דע"א תקחז"ל דמשעבדת הוי קידושי דאורייתא ממילא קרי' בה ויצאה והיתה אבל מברייתא פשיט שפיר דקתני קטנה מתגרשת בקידושי אביה דסתמא קתני בין יש לה אב ובין אין לה אב כמ"ש תוספות וכיון דביש לה אב מיירי ג"כ בקטנה של צרור וזרקו דהא יש לה הויה ע"י אביה ה"נ גם באין לה אב מתגרשת בקטנה של שיעור זה דצרור וזרקו דאינו מחלק בזה לענין שיעור קטנות ובזה דעדיין לא הגיעה לפעוטות ולא תקנו לה חכמים נשואים ולא נשתעבדו נכסים לא מהני הקידושין לכשתגדיל שפיר מקרי לאו בר הויה ודו"ק.
בא"ד דביש לה אב עסקינן. עיין לעיל דף ס"ד ע"ב תד"ה נערה.