אור ברסלב

חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר

גיטין · דף פד.

דף פג:

ע"מ שתאכלי בשר חזיר. נסתפק רומ"פ באחד שנתן גט ואמר ה"ז גיטך ע"מ שלא תאכל מצה בליל פסח ועבר על תנאי ואכלה, אם נדמהו למתנה ע"מ שכתוב בתורה דתנאו בטל והמעשה קיים והוי גט או לא. בפשוטו באם לא נתקיים התנאי שהגט בטל דלא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה, ודמי לההיא דע"מ שתאכלי בשר חזיר דקיי"ל כרבא דהוי תנאי דאפשר דאכלה ולקיא, והכי קיי"ל בשו"ע סי' קמ"ב סי"ב, והוא הדין ממש בנ"ד.

אך מה שיש לעיין בזה בהיפוך, דאפשר לומר אף בנתקיים התנאי לא הוי גט, והוא, במ"ש הרשב"א לעיל פ"ג אההיא דנענה ר"ט ואמר וכו' ועי' רשב"א דהק' א"כ בע"מ שתאכלי בש' חזיר גורם לעקור דבר מה"ת, וניחא ליה דלאו איהו גורם לעקור רק היא עוקרת שאוכלת חזיר, כיון שרוצית להתגרש ולא תאכל ולא תתגרש, וכ' שם דלפי"ז אפשר בדקדוק קאמר הש"ס דברים אלו בקום ועשה שתאכלי חזיר וכדומה, אבל התנה שלא תאכל מצה, אפשר דלא הוי גט, דגורם לעקור דבר מה"ת, באם תנשא לאחר, ואח"כ לא שבקינן לה לאכול מצה בליל פסח דקמה לה למפרע באיסור אשת איש, וא"כ ע"י גירושין נעקר דבר מן התורה ודומה לההיא דנענה רבי טרפון, עכ"ד. ביאור דבריו, אף דלא קיימא ההיא דנענה רבי טרפון, וכמו דפסקינן בע"מ שלא תנשאי לפלוני דמהני, היינו ממה שמשני הש"ס אלא מעתה בת אחיו לא ישא וכו', והיינו דהא דאינה נופלת לפניו לא מקרי עקירת דבר מה"ת כיון שהיא ערוה ופטורה מן הייבום, והתורה פטרה, לא הוי עקירת דבר מה"ת. [ובעניי לא זכיתי להבין הדמיון דהתורה אמרה דבת אחיו אינה זקוקה לו וא"כ אינו עוקר דבר, דבכה"ג מעיקרא לא חלה מצות יבום משא"כ בזה, דבעצמותה אינה ערוה ונופלת ליבום, אלא דאינו יכול ליבם דאז יבטל הגט ואסורה לו, שפיר י"ל דמקרי גורם לעקור שנופלת לפניו ואעפ"כ אינו יכול לייבם, וצ"ע]. משא"כ בההיא דלא תאכל מצה דהוי עקירה ממש במה דלא אכלה מצה י"ל כקושית ר"ט דגורם לעקור דבר מן התורה וגטו בטל, אך באמת דין זה חדש, ולא דברו מזה הראשונים, זולת הרשב"א, גם בש"ע לא הביא דין זה ולא העתיק דברי הרשב"א.

ובעיקר הוכחת הרשב"א נ"ל לחלק, דשאני בההיא דנענה ר"ט דכשנופלת לפני זה לייבום ואינו מייבם אותה מחמת תנאו שהתנה ע"מ שלא תנשאי לפלוני הוי עקירה מכח הגירושין, והיא לאו עוקרת דהא נשאת לאחיו של זה בהיתר, ועתה שנופלת לייבום ואינו יכול לייבם מחמת תנאי, וזה ע"י הגירושין, דאילו לא חלים הגירושין, לא היו תופסין קידושין הב' ולא נפלה לייבום, א"כ שפיר הוי גירושין דידיה לעקור דבר מה"ת, משא"כ בהתנה ע"מ שלא תאכל מצה אף אם תנשא לאחר ולא תהי' רשאי לאכול מצה, מקרי היא עוקרת, דבתחילה כשנשאת הא יודעת שלא תהי' רשאי לאכול, ולא הי' לה להנשא, והיא בנישואין שלה על דעת שלא תאכל מצה היא הגורמת לעקור מצות מצה, ומסתייען לזה שלא מצאנו חבר להרשב"א שיכתוב דין זה, גם י"ל בעיקרא דההיא מילתא שגורם לעקור מן התורה ומכח זה לא יהי' חלים הגירושין, י"ל דתליא בפלוגתת אביי ורבא בתמורה ה' בכ"מ שאמר רחמנא ל"ת וכו' לאביי דאמר אי עביד מהני, מה בכך דגורם לעקור דבר, לו יהא דהתורה אסרה בפירוש שלא לגרש באופן זה, מ"מ הי' הדין אם גירש מהני, ועיין לחם משנה פ"ו מהל' בכורות הל"ה דמצדד לומר דהרמב"ם פוסק כאביי דאי עביד מהני, א"כ בנ"ד מהני הגירושין, ועיין מ"ש הכ"מ ולח"מ בדעת הרמב"ם פ"ג מהל' מלוה ולוה, וכן הי' נ"ל בדעת הריב"א דפסק כאביי במ"ש תוס' בשמו פסחים ס"ג ד"ה השוחט פסח וכו', אומר ריב"א דהפסח כשר, דהא לא שינה עליו הכתוב לעכבו וכו', והוא תמוה, דמ"מ לפסול ממה דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני, ותמה בזה בס' קרבן עדה ובס' מים חיים להפר"ח, ולזה נראה דבאמת דעת ריב"א דפסקינן כאביי מטעם שכ' הלח"מ שם. אך עכ"ז לא נראה להרים ראש להקל נגד דעת הרשב"א, שלא מצינו בהיפוך בש"פ, ומסתם סתמי לה, והעולה מזה אם לא נתקיים התנאי, בודאי הגט בטל, ובנתקיים הוי ספיקא דדינא, וחולצת ולא מתייבמת, כנלע"ד.

שם תוס' ד"ה הכא בדידה וכו' ולפי פרש"י ור"ת. בכתובות דף ס"ג ע"ב.

תד"ה על מנת וכו' וי"ל ע"י שם. עיין חגיגה דף י"ד ע"ב תד"ה נכנסו.

תוכן העניינים

חדושי רעא על תלמוד בבלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה