חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף עח:
רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בב' כיתי עדים אחת אומרת קרוב לו, כתב הרשב"א דהוי חזקת חיוב נגד חזקת ממון, תמה רומעכ"ת דמ"מ לפי מה דרצו לו' ביבמות דרבה ור"י ס"ל דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ישאר הקושיא דהא חזקת חיוב אסתלק מכח התרי ותרי, וממילא לא מפקינן מיד המחזיק כההיא דבר שטיא.
לענ"ד י"ל למ"ש תוס' בסוגיין ד"ה מחצה על מחצה הכא לא שייך המע"ה וכו' ועיין מהרש"א דמ"מ יקשה על רבה ור"י דנימא הממע"ה, ומתרץ על פי דברי המרדכי דמתני' מיירי שהמעות עדיין בעין, והלוה בא לחזור וליטול מעותיו לחזרה, ביאור הדברים, דמ"מ זהו רק לרבה ור"י דקרוב לו היינו תוך ד"א, מש"ה אם הוא קרוב לו זכה במלוה במעותיו בקנין חצר, וא"י הלוה לחזור, אבל לאוקימתא דר"י קרוב לו אפילו ק' אמה דליכא קנין חצר רק בגט משום תקנת עגונות ובחוב איירי דא"ל זרוק לי חוב בתורת גיטין והפטר דזהו יועיל לענין פטור דלוה, דהמלוה פטרו כשיזרוק לתוך ק' אמות שלו, אבל בבעין והלוה רוצה לחזור וליטול מעותיו ואף בקרוב להמלוה כיון דאינו תוך ד"א במה זכה המלוה בהמעות הא ליכא קנין חצר, אע"כ דמתני' לא מיירי בהכי לענין בעין ולחזרה, אלא דמיירי בנאבד המעות ולענין חיובו ופטורו דהלוה לשלם שנית, ובמחצה ע"מ לשלם החצי, ולזה הוצרכו תוס' לדבריהם דבזה ל"ש הממע"ה, ולפ"ז י"ל הא דהקשה הרשב"א כן על רבה ור"י ולא ניחא ליה לפרש כהמרדכי דמיירי בבעין ולחזרה, דיקשה דזהו חזקת מר"ק בספק בקנין, ויהי' ביד הלוה לחזור וליטול כל מעותיו, [ועי' בחידושי הרשב"א גיטין (ס"ג) גבי הולך כזכי דכתב ולגבי מתנה מספקא לן, ואוקי ממונא בחזקת מרא דלא דמי לחוב ופקדון, דכיון דבמה שיש בידו משל אחרים משדר ליה ספיקו לקולא דבעלים היא ע"ש, מ"מ יש לחלק כמובן, גם אם דומה להתם יקשה בהיפוך דנימא דמספיקא קולא דבעלים ולא יהיה ביד הלוה לחזור כלל ואמאי יחלוקו], מש"ה מפרש הרשב"א בנאבד, ולענין חיובא ופטורי דהלוה והוי חזקת חיוב נגד חזקת פטור, וכ"ז למסקנא, דתרי ותרי ספיקא דרבנן, אבל לס"ד דספיקא דאוריי', היינו מפרשים באמת כהמרדכי דמיירי בבעין, ואין כאן מוחזק דהשתא וחזקת מר"ק מכח תרי ותרי מש"ה יחלוקו.
שם ר"י אמר קרוב לה שנינו אפי' ק' אמה וכו' ה"ד מחצה על מחצה וכו', ולכאורה יש לדקדק דדילמא גם לר"י מפרשינן במחצה ע"מ בב' כיתי עדים עסקינן דאחת אומרת קרוב לו, וא"א קרוב לה כדמפרשינן מעיקרא לענין ד' אמות, ואמרתי בהקדם דברי תוס' ד"ה מע"מ הכא לא שייך לומר וכו' ויעויין במהרש"א שם וביאור דבריו דלאוקימתא דרבה ור"י אף אם נפרש דאמר זרק לי בתורת גיטין, מ"מ יקשה דהממע"ה דאף דהגיטין יהי' הדין דהיא ספק מגורשת מ"מ כיון דאלו באמת הי' קרוב למלוה הי' נפטר מחובו ואנן לא ידענא היכן הי' ממילא יהי' הדין דהמוציא מחבירו עליו הראיה דבשלמא לפי האוקימתא דמע"מ היינו ב' יכולים לשמרו, בזה שפיר דבאותו מקום דהדין בגירושין דהיא מגורשת וא"מ ולא דהוי ספק אלא דכך הוא מעיקר הדין כיון דשניהם יכולים לשומרו יד שניהם שוה בו והיא קצת מגורשת, גם בחוב הדין דיחלוקו ולא מטעם ספק אלא דכך קיבל עליו במה דאמר זרוק לי חובי בתורת גיטין אם יזרוק במקום ששניהם יכולים לשמרו שיהי' חצי פרוע, משא"כ אם בב' כיתי עדים עסקינן המוציא מחבירו עליו הראיה, ולזה בא כ"כ חזקת מר"ק, וכמ"ש בחידושי הרשב"א לעיל ס"ג ע"ב ד"ה אמר ר' אבא עיי"ש, ומה דלא ניחא לתוספות לומר כן גם לאוקימתא דקרוב לה אפילו ק' אמה דהא דיחלוקו היינו לענין שבא לחזור לזכות במעותיו, היינו דלכאורה אף בודאי קרוב למלוה יכול לזכות בו דבמה זוכה המלוה דהא לא זרק לתוך ד' אמות שלו, ומה דאמר זרוק לי חובי בתורת גיטין זהו אינו מועיל שיקנה המלוה דאף שאומר הלוה שרוצה להקנותו בזה מ"מ לא זכה בלא קנין כראוי אלא דמהני רק לפטור הלוה ע"י דיבורו דהמלוה דמחילה א"צ קנין וא"כ ע"כ דיחלוקו, היינו לענין חיוב אחריות בנאבד משום הכי הוכרחו לתרץ דהטעם דאין כאן ספק אלא דמעיקר הדין כך הוא וכנ"ל, כנלע"ד ביאור כוונת המהרש"א, ולפ"ז ניחא דלר"י דמפרש ק' אמה וע"כ מתני' דיחלוקו ולא מיירי לענין חזרה אלא לענין חיוב אחריות, ולזה פריך היכי דמי מע"מ דהא א"א לפרש דמיירי בב' כיתי עדים דא"כ יקשה אמאי מוציאים החצי מספק ולזה משני דמיירי בב' יכולים לשמרו דבכה"ג לא משוי ספק.
תד"ה ר"י אמר קרוב לה וכו', וקשה דבפ"ק דמציעא וכו' וכן הקשו תוס' בב"מ, ולא זכיתי להבין קושייתם, דאנן ילפינן מציאה מגט, על היסוד דחצר משום יד הוא, וממילא דאחר דתקנו בגדול במציאה דהוי חצירו קונה ג"כ לקטנה, דכל מה שהיא חצרה הוי כידה, אבל לענין זה יש חילוק, דבגט הקנו לה אפילו ק' אמה שיהיה חצירה, ובמציאה תקנו רק ד' אמות להיות חצירה, ובזה ל"ש למילף מציאה מגט על מהות כמה הוא חצירה וצע"ג, וכבר עמדתי בזה במק"א.