חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף עח.
נתן בידה והיא ישינה ניעורה קוראה והרי היא גיטה אינו עד שיאמר לה הא גיטך עיי"ש, מבואר בעודה ישינה לא מתגרשה, וטעמא כתב הרא"ש שם דישינה לית בה דעת כלל, וביאר הרשב"א והר"ן אף דבגט לא בעינן דעתא דידה, מ"מ אין שמור בידה ובעינן עכ"פ שיהיה גט במקום המשתמר, ומדמו לה לשוטה שא"י לגרשה כדאיתא פ' חרש, וכיון דבגט דהוא בע"כ אפ"ה לא מקרי יד לקנות הגט בשעה שהיא ישינה, אי מטעם אין בה דעת, אי מחמת דאינו משתמר בידה, ק"ו לענין מתנה ומציאה דא"י לזכות לו בע"כ, כ"ש דישן לא קנה, אע"ג דלענין קנין חצר עדיף מציאה ומתנה מבגט, היינו דחצירה מטעם שליחו' איתרבאי, בזה במציאה ומתנה דהוי זכות, זכין לאדם, משא"כ בגט דחוב הוא לה ואין חבין לא נעשה חצירה שלוחה משא"כ נתן בידה ממש, הסברא שיהא עדיפא לקנות הגט דבע"כ משארי דברים שאינם בע"כ, וכיון דישינה לית לה יד לקנות הגט, ק"ו לקנות מתנה ומציאה, לא מבעי' לשיטת רש"י כתובו' (דף ל"א) דמבואר שם דלענין ממון אינו קונה מה שבידו רק מדין הגבהה או משיכה עי' מגיני שלמה ופ"י שם דפשיטא דל"ש כן בישן, אלא אפילו לדעת תוס' שם ד"ה דאי בעי' גחין וכו' דזהו גופא הוי קנין במה שהוא בידו, מ"מ בישן לא מהני כיון דאפילו בגט לא מהני, אך כ"ז בנתן בידו ממש, אבל בנתן לחצירו של שמעון, נ"ל דמהני דחצירו כשלוחו במידי דזכות אע"ג דהוא ישן ואין לו יד לא אמרינן כיון דבטל יד הבעלים באותו שעה, ממילא בטל יד שלוחו, וא"א להחצר להיות שלוחו לקנות כמו במת המשלח דבטלה השליחות, דבישן לא מקרי בטל כח המשלח, כיון דממילא יהיה לו ידה כשיקוץ ולא מחסר מעשה, וכ"כ הר"ן פרק הזורק בעשאה שליח לקבלה שנתן הבעל הגט לש"ק בשעה שהיא ישינה דמתגרשת, ועי' בב"י (סי' קל"ח) דכתב אף לטעם הרא"ש הנ"ל דלית לה יד דלא מקרי בת דעת, מ"מ נתנה לשלוחה מהני, וכתב הטעם דאל"כ לא היה לנו להכשיר למסור הגט לש"ק אא"כ נדע שהיא נעורה בשעת קבלת גט, עיי"ש.
ולענ"ד ראיה מפורשת מסוגיא (דף ע' ע"ב) כתב גט לאשתו ואחזו קורדייקוס וכו' קמיפלגי, ר"ל מדמי לישן, ור"י סבר ישן לאו מחוסר מעשה וכו', הרי להדיא דבשעה שעושה השליח שליחותו הוא ישן מהני דלא בטל כח המשלח כיון דלאו מחוסר מעשה הוא, ומעצמו יהיה לו יד כשניעור משנתו, וה"נ בשליח קבלה שלה, עכ"פ מפורש בהר"ן ובב"י דמוסרים גט לש"ק שלה בשעה שישינה, וכן בנ"ד לענין חצירו בשעה שהוא ישן דקנה דחצירו כשלוחו, ונ"ל לדינא בגט באמרה תזכה לי חצירי ונתן הגט לחצירה בשעה שהיא ישינה דמגורשת כמו בנתן לש"ק שלה, וכדדייק לישנא דהר"ן שם דאחר שכתב הדין הנ"ל בנתן לשלוחה כשהיא ישינה דמגורשת סיים וז"ל, ומיהו בחצירה כיון דבעינן שהיא עומדת בצד חצירה כל שהיא ישינה אינה מתגרשת ע"י חצירה עכ"ל, משמע דוקא בגוונא דבעי' שתהא עומדת מצד חצירה, דבזה חצירה מדין ידה איתרבאי, בזה בעינן שלא תהא ישינה, דכיון דבישינה לית לה יד ל"ש דחצירה יהא ידה, אבל היכי דלא בעינן עומדת בצד חצירה, כגון שאמרה תזכה לי חצירי, דקנה חצירה מדין שליחות כמ"ש הר"ן ר"פ הזורק גם בישינה מתגרשת כ"ז נראה בפשיטות.
אולם מה דאיכא לעיוני במציאה שנפל לחצירו בשעה שהוא ישן אם קנה דלכאורה למ"ש הנ"י פ"ק דמציעא בשם הר"ן דחצר במציאה לא מדין שליחות זכה, דהא הוי תופס לבע"ח דל"ש בגוי' מגו דאיבעי זכי לנפשיה, אלא דזכה מדין יד אף שאינו עומד בצידו דכל מה דמשתמר בדבר דזכות הוא לו מקרי ידו, שגם מה שבא לידו כי ניחא ליה דליקני הוא נתנו בחצר המשתמר והוי ידו אריכתא עיי"ש, א"כ דמדין ידו הוא, י"ל כשנפל המציאה לחצירו אם בעל החצר ישן דלית ליה יד לא קנה חצירו.
אמנם נ"ל לדינא דגם במציאה זכה לו, דהרי בלא"ה דעת הראב"ד הובא בהרשב"א דגם בגט נתנו לחצירה כשהיא ישינה מגורשת, והרשב"א כתב דאפשר לצדד כדבריו, דלא דמיא לשוטה, דאין לה חצר כיון דאין לה יד, דהתם אין לה כלל, אבל ישינה, אע"ג דהשתא אין לה יד, מ"מ ראויה להיות לה יד, דלאו מחוסרת מעשה, הלכך אפילו השתא יש לה חצר כיון דהיא משתמרת עיי"ש, וכן הה"מ העתיק בשם הרשב"א שהוא צ"ע לדינא, א"כ לדעת הראב"ד פשיטא דזוכה במציאה, ואף להחולקים דס"ל דבגט לא מגרשה, מ"מ הא רוב הפוסקים ס"ל דבמציאה ג"כ חצירו קונה מדין שליחות וכן דעת תוס' פ"ק דמציעא, ולדידהו גם בישן קנה כמש"ל, ובפרט שדברי הנ"י בשם הר"ן הנ"ל תמוהים לי מאד, כאשר הבאתי כבר בשו"ת, דהא להדי' אמרינן פ"ק דמציעא דלא ילפינן קטן מקטנה, דגבי איש לא אתרבי כלל חצר משום יד, א"כ איך אפשר דבמציאה קונה רק משום יד וצ"ע, א"כ לדברי רוב הפוסקים נראה דבנ"ד זכה במציאה ולו יהא אלא ספק קנה מספיקא, וכמ"ש הרא"ש פ"ק דמציעא דכל שזכה מספק במציאה נעשה הוא מרא קמא, ולא מהני בתפס אחר מידו עיי"ש. וביותר נ"ל דגם להר"ן זכה במציאה, והיינו די"ל דוקא בגט דחוב הוא ולא הוי יד אלא בסמוכה לה ובעי' גם כן משתמר לדעתה כמו ידה, וכמ"ש הב"י בפשיטות באה"ע (סי' קל"ט) דמ"ש הטור דבעי' משתמר לדעתה היינו לאפוקי אם הוא חצר גדול כשעומדת במזרחו אין מערבו משתמר לה לדעתה וזרק במערבו אינה מגורשת עיי"ש. הרי אף דחצר משתמר בעצמותו וגם עומדת בצידו, מ"מ צד האחר שאינו משתמר מכחה ומדעתה לא מקרי יד, דידה לא מקרי אלא כשמירתה עליו, א"כ בישינה דלא משתמר לדעתה לא קנתה חצירה, דכמו נתן בידה לא קנתה דאינו משתמר, ה"נ חצירה לא הוי בידה אף דמשתמר, מ"מ אינו משתמר לדעתה, משא"כ מציאה במשתמר בעצמותו הוי יד אריכתא להר"ן כיון דזכות לה, הרי דבמידי דזכות אף באינו משתמר לדעתה, דהא אינה עומדת בצידו, מ"מ מקרי יד, א"כ י"ל אף בישן קנה אף דאין לו יד, היינו משום דאינו משתמר בידו משא"כ בחצר דמשתמר ולא מגרע במה שהוא ישן, כיון דא"צ כלל לשמירתו להיות עומד בצידו, אם כן י"ל דגם להר"ן זכה במציאה, וכנ"ל, כן נראה לענ"ד.
על קושיית רומ"פ בהרמב"ם פ"ה מהל' גירושין דמנ"ל דקדם הוא לתוך ד"א ברה"ר דאינה מגורשת אף בכדי שתשוח ותטלנו, הא ברה"ר ליכא קנין ד"א, ונהי די"ל דלדידה תקנו מ"מ משום עיגונא, מ"מ אין לו קנין ד"א ברה"ר.
לענ"ד הא גם בסימטא יקשה, דהא חז"ל תקנו ד"א לטובת הקונה אבל לא בע"כ וכדאמרי' פ"ק דמציעא בנפילה ניחא לי' דליקני בד"א לא ניחא לי' דליקני, והיינו דאינו רוצה לזכות בד"א שיהי' חצירו, וכמו שנכתוב בעז"ה [והפשוט לכאורה דאם קדם ראובן לשמעון בד"א ונפל מציאה לשם, וראובן אמר או גילה דעתו דלא ניחא לי' דליקני דזכה שמעון דכל שאין ראובן רוצה בהד"א זוכה בהם שמעון, וכמו כן להסוברים דבמכר ומתנה ג"כ תקנו ד"א, בודאי הלוקח קונה בד"א אף אם קדם אחר בד"א אלו, כיון דלקנות חפץ זה אין שייכות להד' אמות לקנות לאותו אחר דלא מכר לו המוכר ממילא שייכים הד"א לגבי חפץ זה לשמעון, כך הי' נראה בפשוטו לולא שראיתי להב"ש סי' קל"ט סכ"ג דכתב בפשיטות כגון שבא אחר תחילה והיא באה אח"כ אין לה ד"א, הרי אף דלקנות הגט אין שייכות לאותו אחר, מ"מ לא זכתה היא, [אבל לענ"ד יקשה מסוגיא דגיטין גבי מחצה על מחצה דפרכינן והא א"א לצמצם, ואמאי לא בפשוטו, דבתחילה קדם אחר בד"א, ובעודו שם באו האיש והאשה לשם זא"ז, דכיון דאז עדיין האחר שם שקדם להם והד"א הם שלו אין זכות לאיש ואשתו בד"א, ואח"כ כשהלך האחר משם זוכים האיש והאשה ביחד באותן ד"א, אע"כ דלא כהב"ש, וא"כ אף בשעה שעדיין האחר עומד שם, מ"מ לענין הגט זכה בד"א האיש או האשה ומי שקדם זכה, וצ"ע] וכיון שכן דקנין ד"א אינו בע"כ דאדם, מה בכך דקדם הבעל לד"א, הא רצונו להקנות לה גט בד"א אלו והוי כאומר לא ניחא לי דליקני לי הד"א, ועכ"פ באמר כן במפורש תהי' מגורשת ואינו במשמע שיהי' הדין כן, דסתמא אמרינן קרוב לו אינה מגורשת, אע"כ אף אם אין קנויים לו, מ"מ בתוך הד"א של אדם אין קנין לאחר לצאת בזה מרשות המוכר, דהד"א הם שייכים לאדם ולא תקנו חז"ל שיצא החפץ מרשות המוכר מתוך ד"א שלו שיהי' הד"א קונים לאחר, וא"כ גם ברה"ר הכי הוא, כיון דלאו משום קנין חצר לדידי' אתינן עלה.
כתב בני הרב נ"י דהרא"ש גיטין מדאסבר הא דק' אמה דמדין אפקעי' רבנן לקדושין אתינן עלה, מדלא כ' דרבנן הקנו לו ק' אמה וממילא הוי חצירה דאורייתא, ע"כ דלא ס"ל בזה כהר"ן, לענ"ד הר"ן לא כ' רק לענין הד' אמות דהם שלה לכל מילי, דזכי' שם חצר עליה, אבל הנך ק' אמה דלשאר מילי אינן שלה, ל"ש לומר דחז"ל הקנו לה שיהי' חצירה, דלא מצינו קנין לחצאין, והוי רק תקחז"ל בעלמא דתקנה הגט, אבל לא מדין חצירה, וכ"מ להדיא בהרא"ש פ' הזורק שכתב דשמואל מודה אם זרק לה הגט תוך ד"א דמגורשת, דליכא מאן דפלג אהא דד"א קונות וכ"ש בגט משום עגונא, ומאי פשיטות זה, כיון דקנין ד"א דרבנן וצריכין לאפקעינהו, ודלמא שמואל ס' דלא אפקעינהו רבנן בזה, אע"כ דבקנין ד"א, גם הרא"ש סבירא ליה דלא צריך לאפקעינהו.
הא דלא נקט הר"ן בפשוטו דחז"ל הקנו לה הגט, והוי הגט שלה מדאורייתא כמו בקידושין במעמד ג' דס"ל לרוב הפוסקים דמקודשת מדאוריי', דכיון שזכתה במלוה במע"ג, מכח תקנת חז"ל נעשה שלה מדאורייתא, היינו דלגבי גט לא מהני גם קנין דאוריי', דבעי' שיהי' הגט בידה כמ"ש הר"ן (דף קפ"ד) דאם מקנה לה הגט בקנין אג"ק לא מהני דמ"מ אין הגט בידה, ומה"ט תמוה לי על הר"ן פ"ק דגיטין בסוגיא דמעמד ג' דהקשה למה לא מהני בשחרור מע"ג, והוכיח מזה דמשטרות אין נקנין במעמ"ג דאין גופן ממון, ומאי ראיה, הא י"ל דמע"ג הוי קנין, אבל מ"מ עדיין אין ביד הזוכה ומש"ה לא מהני בשחרור, דבעי' שיהיה בידו, דהא בכל שחרור דינו כגט מגזרה שוה לה לה ובני הרב נ"י כוון ג"כ לקושיא זו והאריך בזה, לזה הסביר הר"ן, דכיון דזכתה בד"א הוי חצירה מדאורייתא והוי ידה ממש כמו כל חצירה דאיתרבאי משום ידה.
בשו"ע חוה"מ סי' רס"ח ס"ב בהג"ה ב' שבאו כאחד לתוך ד' אמות או שעומדים ונפלה המציאה לתוך ד' אמותיהן קנו שניהם עכ"ל, מלשון זה משמע להדיא דבעומדים שם קודם נפילת המציאה אף שאחד בא לשם קודם לחבירו, מ"מ קנו שניהם דבשעת נפילת המציאה לשם שניהם עומדים שם. ותמוה לי דהא בגיטין ע"ח ע"א דפריך הש"ס וליחזי הי מינייהו קדים וכו' הרי מבואר דאם קדמה היא לתוך ד' אמות אלו קודם להבעל, ואח"כ בא הבעל לשם וזרק לה הגט קנתה היא דכבר זכתה בד"א אלו לקנות על ידן הגט שיתן לה אף דבשעת נתינת הגט גם הבעל הוא בתוך ד' אמות, א"כ הכא נמי בבאו שניהם זה אחר זה ואח"כ נפל המציאה לשם מהראוי שיזכה הא' דכבר זכה בד' אמות אלו לענין מה שנפל לתוכו. ולענ"ד דין זה ברור כמ"ש דזכה האחד, ובהכרח שבקינן לדברי הגהת ש"ע הנ"ל דדחיק ומוקי לנפשי' דאו שעומדים היינו דבאו לשם בבת אחת וצל"ע.
ונסתפקתי להסוברים דגם במתנה ד' אמות קונים אם ראובן בא תחילה לתוך הד' אמות, ואח"כ בא לוי לשם, ושמעון נתן ללוי מתנה וזרקו לתוך ד' אמות אלו, אם נימא דלוי לא קנה, כיון דראובן בא לשם תחלה ד' אמות אלו נעשו שלו וכמש"ל, או דנימא דלענין זכיית זה החפץ דא"א לראובן שיקנה דתלוי בדעת הנותן לא מקרי הד' אמות שלו, וזכי' ללוי בכל מה דא"א שיזכו הד' אמות לראובן זוכים ללוי, והנה מדברי הב"ש באה"ע סימן קל"ט סכ"ג במ"ש שם בדברי הרמב"ם דאיירי דאין לה שם ד' אמות כגון דבא אחר לשם תחלה וכו' הרי דס"ל בפשיטות דאף מי שאין לו שייכות בזכייה זו מ"מ כבר הד"א הם שלו שלא יקנה בהם זה האחר.
אמנם דברי הב"ש תמוהים לכאורה מסוגיא דגיטין הנ"ל דפריך והא אי אפשר לצמצם, ולדברי הב"ש משכחת לה ברווחא דתחלה הי' אחר בתוך הד' אמות, ובעודו שם באו הבעל והאשה זה אחר זה לתוך ד' אמות אלו דכ"ז שהראשון עומד לשם הד"א שלו ולא ניקני להבעל והאשה, ואח"כ הלך הראשון משם דבאותו שעה שהולך משם הבעל והאשה זוכים כאחד בד"א אלו אלא ע"כ דלענין הגט אין נפקותא בזכיית אותו האיש דאין לו שייכות בו וצל"ע לדינא, ומה דיש לעיין בהג"ה זו דהא אי אפשר לצמצם, עיין בספר בית מאיר סימן קל"ט דהתעורר מזה.
[טלי גיטך מע"ג קרקע כו', בב"ש סי' ק"מ סק"ה דן דלמ"ש הר"ן בנותן גט לחצירה ואח"כ עמדה אצל החצר וא"ל הרי גיטך דמהני ה"נ בנותן גט ליד א' [ואח"כ אמרה האשה יזכה לי] ואח"כ אמר לו הבעל זכה לה דמהני (והיינו דלא מקרי טלי גיטך כיון דמ"מ בא ליד זה מהבעל כמו בנתן גט לאשתו בפקדון ואמר לה אח"כ הרי זה גיטך דמגורשת ה"נ בזה כיון דנעשה ידו של זה כידה) וכ' עלה וי"ל אפי' להרשב"א והר"ן דס"ל בחצר הוי גט דנתן מידו לחצירה דהוי כאלו נתן לידה משא"כ בזה דתחילת נתינה לא הי' ברשותה. ולענ"ד בודאי כן הוא ומוכח כן ממה דכ' הר"ן בפ' התקבל כדברי תוס' שהביא הב"ש סי' קמ"א ס"ק ס"ד דנעשה מיד ש"ק אלא דהתנה שלא יחולו הגירושין עד שיגיע למתא מחסיא דאל"כ הוה טלי גיטך מעג"ק, הרי מפורש דס"ל להר"ן אף דבא הגט מיד הבעל ליד זה מ"מ כיון דבשעת הנתינה לא היה כידה לא מהני דבעינן ונתן בידה וברור.
ואך מ"מ החילוק של הב"ש דנתן לחצירה עדיף כיון דנתן מיהת לחצר שלה אינו מובן כ"כ, דהא בשעת הנתינה לא היה חצירה דמה שקנתה אשה קנה בעלה, ואם נימא דמטעם אחר מהני כיון דבתחילה כשנתן הגט לחצירה הוי כמונח בחצירו וכשיאמר הרי זה גיטיך דגיטה וחצירה באין כא' הוי כנוטל הגט מחצירו ונתן לחצירה כמו בנותן הגט לחצירו והקנה לה החצר והגט שבתוכו וכמ"ש תוס' דף ע"ז ב' ד"ה ותיזל, א"כ אף בהפיל הרוח הגט לחצירה ואח"כ אמר הר"ז גיטיך תהי' מהני דהוי כמקנה לה חצירו וגט שבתוכו. וצ"ל כיון דמ"מ חצירה הוא אלא מכח דקנתה [אשה קנה] בעלה לא הוי חצירה ממש למקני' בי' בדרך קנין חצר מש"ה אין דומה למקנה לה חצירו וגט בתוכו דהוי כנותן הגט מחצירו לחצירה כיון דמעיקרא היה ג"כ חצירה, אבל בנתן הגט לתוך החצר כיון דמ"מ הוא ג"כ חצירה מקרי ונתן בידה, ועדיין צ"ע.
ולפ"ז י"ל בשחרור אם אמר טלי הגט שחרור מקרקע והשתחררי בו דמהני דכשנטל העבד הגט הוא ביד רבו דיד עבד הוא יד רבו ממש דקני ליה גופו, ואח"כ כשמשחררו רבו בדרך גיטו וידו באין כא' הוי כנותן מידו לידו ממש כמו באם השטר בחצר הרב והקנה לעבדו החצר והגט שבתוכו ה"נ כיון שבתחילה כשהיה הגט ביד העבד הוי ביד הרב וכשמקנה לו לעבדו גופו עם הגט שעליו הוי נותן גוף העבד מרשותו לרשות העבד עם הגט שעליו, ומשו"ה שפיר כ' תוס' שבאינו מוסרו מיד ליד לא אמרינן תן כזכי אבל זכי מהני דלא הוי טלי גיטך מעג"ק, ודו"ק היטב.]