אור ברסלב

חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר

גיטין · דף עז:

דף עז.

ותיזל איהי ותיחוד ותפתח. ולכאורה יש להביא ראיה דגם לזכות בשבת מהפקר אסור מסוגיא ותיזל ותיחד ותפתח ואמאי התירו שבות דמו"מ הא אפשר בהיתר דהבעל יפקיר ביתו, ובזה ליכא אסורא כדנראה מהמג"א דמותר להפקיר בשבת (ממ"ש ססי' י"ג) והכי משמע בשבת (דף קל"א) מדקאמר הואיל ובידו להפקירו, ולא נקט דבידו ליתנו לנכרי או לקטן, והיינו דהיה איסור דמו"מ בשבת, אף דהתם מיירי בדין דאורייתא דמכשירי ציצית אין דוחין שבת מחמת דבידו להפקירן, מ"מ נקט יותר מה דבידו לגמרי דאף איסור דרבנן ליכא, לזה מוכח כדעת המג"א דהפקר אפילו איסור דרבנן ליכא ואחר כך תזכה היא בבית דג"כ ליכא איסורא כיון דזוכית מהפקר, ויהיה מוכח דאסור לזכות מהפקר.

אמנם לק"מ, דכבר כתבתי בגליון המג"א דדעת הרמב"ן דאסור להפקיר בשבת, ממ"ש בחידושיו להקשות, אם ביטול חמץ מחמת הפקר איך רשאי לבטל חמץ בשבת, הרי ס"ל דאסור להפקיר בשבת, גם בשער המלך (פ"ח ה"ב מהל' לולב) הביא בשם הריטב"א ופר"ח דאסור להפקיר בשבת.

גם בלא"ה הא תוס' ד"ה ותיזל, כתבו והא דלא הוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע, היינו כיון דהגט בא מרשותו לרשותה הוי כאלו נותנו לה, וזה אם הקנאה הוא ממנו, דבמה שמקנה לה החצר שבו הגט, בהקנאה זו מוציא הגט מרשותו לרשותה והוי כנותן לה, אבל אם הוא יפקיר הבית והיא תזכה בבית מהפקר שאין זכייה זו מכחו הוי כטלי גיטך.

ראיתי להפ"י דכ' דכוונת רש"י בההיא דתיזיל ותפתח דנקט משום אגב ולא מדין חצר דלס"ד דלא ידע ההיא דגיטה וחצרה באין כאחד ע"כ לא מהני חצרה רק היכי שהיא חצרה מקודם ולא בבאין כאחד עיי"ש. כוונתו דלס"ד דהש"ס בודאי דינו דהש"ך [סי' ר"ב במ"ש דלא קני לי' חצר אלא א"כ היא מכבר חצירו משא"כ היכי דמתנתו וחצירו באין כאחד] אמת, אבל לענ"ד אינו מהדומה, דאם נדחים דברי הש"ך מהלכה, גם לס"ד הכי הוא דאף דלא ידע ההיא דגיטה וחצרה באין כאחד היינו כיון דלא הוי חצרה רק ע"י הגט משו"ה לא קני חצרה להיות מתגרשת בזה, דכל כמה דלא מתגרשת אין זה חצרה, וא"כ במה מתגרשת, משא"כ היכי דקנין חצרה לא תליא בגט כמו בארוסה וכן לענין מתנה כיון דקונית הקרקע בודאי ונעשה חצרה בודאי, ממילא י"ל דהחצר קונה לה הגט, ומה בכך דבאין כאחד.

בהרא"ש סי' ג' ראיתי מפרשים וכו' א"נ בנעילה לחודה וכו'. עיקר כוונת הרא"ש דקנין חזקה לא הוי אלא במעשה שימוש, שהשימוש ההוא מורה לשימוש כאדם העושה בשלו מש"ה בנעילה לחוד ליכא קנין, דמעשה זו כיון דאפשר דעשתה כך לשמור חפץ בעלה שרגילה בכל פעם ואין שמושה מוכחת וניכר לעיני הרואים שהשימוש לטובתה, מש"ה בעינן שתחזור ותפתח דניכר ומוכח מתוך המעשה עצמו דהנעילה בתורת שימוש כחפצה בלי מוחה, ועיקר הדבר דקנין חזקה דמעשה שימוש תליא בניכר המעשה לעיני הרואים אבל לא תליא בכוונת המחזיק, ואף אם אמר תחילה בפני עדים שכוונתו בנעילה לשם קנין, כיון דאין ניכר מתוך מעשה הנעילה לא הוי נעילה מעשה קנין, וראיה לזה מההיא עובדא למאי צריכין דתיחוד ותפתח, הא יש תקנה בנעילה לחוד שתאמר תחילה בפני עדים דנועלת לשם קנין חזקה, אלא על כרחך כיון דאין המעשה דנעילה מוכח עלה שמשתמש בשלו לא מקרי חזקה, וכן משמע מדברי סמ"ע (ריש סי' קצ"ב) דכתב ומה דקתני במשנה נעל לחוד משום דהחזקה מתקיימת בו לחוד לאחר שיפתח עיי"ש, ולא תירץ בפשוטו דמתני' מיירי דידעינן או דמודה בעה"ב דלא צוה לו לשומרו.

מה שהקשית בני עוד על הר"ן במ"ש בפשיטות דע"י קנין אגב לא מתגרשה דבעי' בידה ממש, דדין זה אבעיא בירושלמי גיטין ר"ז בעי מסר לה הגט במסירה מהו וכו'.

ידידי בני אעתיק לך מה דכתבתי בגליון הירושלמי הנ"ל והעמדתי דברי על דברי הקרבן עדה שם ד"ה או שניי' וכו' וקשה וכו' וזה לשוני, במחכ"ת, בפשוטא ניחא דחצר אתרבאי מידה והוי כמונח בידה ממש, וכן בתזכה לי חצירי אף שאינה עומדת בצידו הוי החצר עכ"פ שלוחה ויד שלוחה כידה, אבל קנין המסירה מועיל דקנתה הגט ומ"מ אינו בידה ולא מהני לגבי גרושין כמ"ש הר"ן רפ"ח דגיטין גבי קנין אגב, א"כ י"ל דזהו ספיקא דהירושלמי אי מהני קנין בגט, או דבעי' ידה ממש, וביותר י"ל דזהו ודאי דבעי' בידה ממש כמ"ש הר"ן בפשיטות אלא דהכא במסירה דתופסת בשערה או באפסר הקשור בבהמה הוי כאוחזת קצת הבהמה ממש ובזה י"ל כיון דגליון הגט בידה וקנתה כולו מהניא או דבעי' שיהא הגט כולו בידה וכדדייק לישנא דהירושלמי או שניי' וכו' עד שיהא כולו בידה, וחידוש בעיני דלא נזכר הדין דצריך שלא יהא מקצת הגט יוצא מידה, דאף דקנתה כל הגט בהגבהה, מ"מ אין כולו בידה וצריכין לזהר בזה דאם הגט על קלף גדול ומצוי דלפעמים מקצת הגט למעלה מידה ואינו כולו בידה וצ"ע לדינא, עד כאן לשוני שם.

שם איכסיף לסוף איגלאי. עיין לעיל דף כ"ט ע"ב ב"מ דף צ"ז ע"א ע"ז דף כ"ב ע"א.

שם איכסיף וכו', רבא לא ס"ל כר"ל [לעיל י"ח דמשעת חתימה אין לו פירות] רבא לא סבר כר"ל דהא כייל ביבמות (דף ל"ז) בכ"מ הלכה כר"ל, בהני תלת, ועוד ראיה מההיא דא"ל רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסף רבא, וא"א דרבא סבר כר"ל משעת חתימה ממילא מיד נסתלק מהפירות מעידן חתימה והוי חצירה, וזהו אפשר לדחות דעובדא היה בגט בלא חתימה רק דבא לגרשה בעידי מסירה דזה לא הפסיד הפירות, לר"ל עד הנתינה.

שם והוא שעומדת בצד ביתה. עיין עירובין דף צ"ב ע"ב תד"ה אשה.

שם לימא בהא קא מיפלגי מ"ס חצר משום ידה איתרבאי וכו' הרשב"א תמה דממנ"פ אם מיירי מדעתה הא לכ"ע לא גרע משליחות ול"צ שתהא עומדת בצדה, ואם בע"כ איך אמרינן ומ"ס משום שליחות איתרבאי, הא א"י להיות שליח בע"כ דידה ע"ש שהאריך. ובפשוטו י"ל דהכי פירושו מ"ס משום ידה והדין במתני' דזורק גם לחצרה גם בע"כ דידה מש"ה מוקי בעומדת בצדה כדי לאוקמי בסתם אפילו בע"כ, ומ"ס משום שליחות, וממילא כל גירושין ע"י חצרה לא משכחת רק מדעתה ובהכי ע"כ מיירי מתני' וממילא אף באינה עומדת בצדה, וצע"ג למה מיאן הרשב"א בזה.

שם ומ"ס חצר משום שליחות איתרבאי, קשה הא דבגט מדעתה מהני חצר מדין שליחות ולא בעי עומדת בצידה, הא מ"מ חצר לאו בר גיטין וקדושין ולא מהני שליחות בכה"ג, כמו בעבד דאינו נעשה שליח לגיטין וקדושין מה"ט, ומצאתי אח"כ דעמד בזה הפ"י לעיל (דף כ"א עיי"ש), ולזה ההכרח לומר דכללא הוא בשליחות דחצר דכל מה דיוכל לעשות ע"י שליח יכול לעשות ע"י חצר ולא בעי שיהיה בחצר כל פרטי דברים דצריכים להיות בשליח.

תד"ה ידה וכו'. אפשר ליישב קושית תוס' והיינו דבשלמא בחצר דהוא לבעל לכל הנאות. דהנאות הוא הפירות. ולא גרע משוכר דקיי"ל דהוי חצירו של שוכר. ע' בח"מ (סי' קצ"ח ס"ה) אף דהגוף של משכיר, מ"מ לכל הנאות ולכל תשמיש הוא של שוכר. מש"ה הוי חצירו לתשמישו להיות שלוחו לקנות. וה"נ בבעל דהחצר שלו לכל הנאות הוי כשוכר. משא"כ בידה דמשועבד לבעל לעשות מה שהוא צריך. אבל לא שיהיה כל הנאותיו שלו. שהרי היא ג"כ נהנה מידה מה שהיא צריכה. ומש"ה הוי חצירה. ומה דאמרי' לענין עירוב יד אשה כיד בעלה. ע' נדרים (דף פ"ח) ל"ד דהתם אין לה יד לזכות דמה שקנתה אשה קנה בעלה. אבל הכא יכולה לזכות בגט דלא גרע מבעל שנתן מתנה לאשתו דקנתה. רק לענין עירוב גרע שנותן לה לזכות לאחרים. ע' במגיני שלמה כתובות פרק אעפ"י. ובשו"ת הראנ"ח (סי' ב') ופשוט.

כוונת תוס' בתירוצם א' נראה דל"ש לומר דידים שלו לפירות. דאין הפירות צומחים מידים והוי כמו מצודה לדגים. ובמה דאמרי' יקדשו ידים לעושיהם צ"ל כמו שכתבתי לעיל.

בא"ד כיון דקנוי לו לפירי. עיין כתובות דף מ"ז ע"ב תוד"ה זימנין בסה"ד.

תוכן העניינים

חדושי רעא על תלמוד בבלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה