חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף עה:
תוס' ד"ה מת הבן וכו' ואפי' לרב יוסף וכו'. עדיין ק' דמאי פרכי' לעיל ותסבר' הא קי"ל הלכת' כוות' דרבה וכו' הא גם רבנן ס"ל כרבה דהיכי דל"צ הוי גט כדס"ל הכא במת הבן ולא הניקה כלל הוי גט גם מה דמשני לעיל התם לצעור' הא באמת גם בגט, דהוי לצעורא בכה"ג דל"צ הוי גט וצע"ג.
בא"ד ק' לי דלפ"ז מאי אמרי' לעיל דר"י כרבנן וכן הוא למסקנא דר"י כתנאי, הא י"ל דסבר כרשב"ג דהתם י"ל דאלו הי' יודע שיאבד אצטלית' הי' מתרצה בדמין אבל בדר"י אלו הי' יודע שיבא מטר לא הי' משכירו כלל וצ"ע.
תוס' ד"ה מתני' רשב"ג וכו' א"נ הכא לא נתכוין לצעור' בחנם וכו' לפ"ז צריכין לחלק בין דינא דברייתא אליבא דרבנן דכמפרש יום א' דמי ומ"מ מהני מת ובין סיפא דמתניתן דבפירוש ב' שנים דאף לרשב"ג הוי לצעורי ומת לא מהני לת"ק דמ"מ עדיף פירש להדי' מסתם. אבל זה תמוה דהא זהו פירכת הש"ס לרב אשי מ"ש רישא ומ"ש סיפא הרי דאין מקום לחלק בזה ואיך נחלק בזה לרב חסדא וצ"ע.
ר"ן פ"ז דגיטין דף קע"ח הכריע דתנאי בקום ועשה לא תנשא דחיישי' שמא לא תקיים תנאי אבל בתנאי דשוא"ת תנשא דלא חיישינן שתעבור בידים והכי מבואר גם בתוס' בגיטין דף פ"ב ד"ה שר"א מתיר לינשא דלא חיישי' שמא תנשא לפלוני דמה"ת כן לקלקל עצמה למפרע.
ונ"ל אף דבעלמא די"ל דבתנאי לא מזדהר אפי' בקום ועשה כדאיתא בנדרי' ט"ו ע"א הלכה לפני הפסח אסורה ולוקה לא הלכה אסור' ואינו לוקה וכן כתב להדי' הרשב"א ר"פ המגרש, צ"ל דזהו חמור לה יותר אשת איש למפרע ובניה ממזרים.
ואולם מ"מ ק' לי כיון דחזינן דלענין איסור אשת איש יש חילוק בין קום ועשה לשוא"ת מאי פרכינן בנדרים שם על ר"י מההי' דההלכה לפני פסח דלמא גם בעלמא החילוק כן ולא אוסר רב יהודה רק בההי' דקונם עיני בשינה דהוי שוא"ת דא"ל דמקרי בידה משום דאבעי מבריז נפשי' בסילוא' מ"מ זהו בעצמו הוי מעשה אבל בלא מעשה מעצמו יישן ושייך שפיר דלא מזהר לעשות מעשה למברז נפשי' אבל לעבור בקום ועשה י"ל דגם ר"י ס"ל דמזדהר וצלע"ג.
ובאמת אח"כ ראיתי ברשב"א ר"פ המגרש דאחר שהביא החילוק דבשוא"ת ל"ח שתעבור בידים כתב עלה וא"ת הא משמע דר"י סובר דאפי' לבטל תנאי בשוא"ת חיישי' מדקאמר ואל יישן היום וכו' מבואר דס"ל דזהו מקרי בשוא"ת א"כ הסבר' תמוה לי דהא מבואר בסוגי' דשינה לא מקרי בידי' רק משום דאפשר למברז נפשי' ושוב הוי קום ועשה שמא תעבור או תאנס ולא יהי' בידו למברז נפשה וצ"ע.
עוד בר"ן שם ואחרים מקילין בה ואומרים כ"ת שהוא בידה וכו' והכי מוכח בפרק המגרש גבי ע"מ שתנשא לפלוני וכו'. תמוה לי הא אדרבא משם משמע בהיפוך דאמרי' שם וכ"ת אפשר וכו' ולהך דפליג עלה דר"י מדמית לה א"כ משמע דלר"נ גם בידה אסור וצ"ע.
על דברי הר"ן בההיא דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ להוציא מסוגיא זו דאף במקדים לאו להן מ"מ אם חזר ואמר לאו אחר ההן מהני דהכל הולך אחר חיתום לסיים בלאו ואמר בני נ"י דרך חדש בפירוש הסוגיא דהתם הוי ב' עניני תנאי דמה שאמר בתחלה ל"מ לא יהי' גט היינו דהגט בעצמו יהי' בטל (כדהוכיח בני נ"י בארוכה דלישנא דלא יהי' גט כוונתו לומר לביטול הגט עצמו ולזה הדבר הוי הן ובמה שאמר אח"כ אם מתי יהי' גט דפירושו שיהיה למעשה גירושין והוא ענין תנאי חדש ויש בו הן למעשה הגירושין וגם לאו על תנאי הראשון בביטולו דהגט דאם יהיה גירושין ממילא נכלל בו דלא יהא הגט בטל והוי תנאי גמור לביטול הגט בהן קודם ללאו ואולם אילו לא חזר ואמר אם ל"מ היה לגבי תנאי דמעשה גירושין בלא כפילא דמה דאמר אם ל"מ לא יהיה תנאי אין לצרפו לכפילת התנאי דמעשה גירושין דהא בזה הוי לאו קודם להן ויהיה הדין דתנאי בטל ומעשה קיים יהוו כאילו שיהיה זה גט סתם והוי חזרה למה שביטל הגט תחילה משו"ה צריך לכפול תנאי זה דמעשה גירושין בלאו אחר ההן וא"כ לא מקרי כלל התחיל בלאו תנאי דמעשה גירושין דההתחלה א"מ יהיה גט הוי שפיר התחלה בהן ואין ראיה לדברי הר"ן, זהו תורף דבריך.
ידידי בני אם דבריך עמוקים ומתוקים וכל דילידא אימא כוותך ת"ל, עכ"ז אין נוחים לי דבריך בזה, דמלבד דיש לדקדק דמה בכך דהר"ן דקאי ובטל המעשה מ"מ הוא חשב זה בדרך תנאי לחלות הגט באם מתי אלא דהקשה כ' דתנאי בטל ומעשה בטל ומ"מ לפי מחשבתי אין כאן מעשה חזרה, וזה מקרי פקפוק, אבל באמת א"א לאמרו כלל שיהיה ענין חזרה, דחזרה לא הוי אלא באם דבריו האחרונים סותרים לראשונים אבל הכא באם אין חוזר מתקיימין כל דבריו דנהי דהדין בעלמא דתנאי בטל ומעשה קיים מ"מ הכא לא מבטלי' להמעשה מכח העברת התנאי אלא דמכח העברת התנאי אין מציאות להמעשה דבהעברת התנאי דהיינו שלא מת הגט בעצמותו בטל ואין כאן מקום ביטול המעשה דאין כאן גט לגרש בו וא"כ בהשכל עשה מעשהו שדבריו קיימין בכולו ואין כאן חזרה והא דבאמת צריך לכפול לסיים ואם ל"מ היינו דבאמת הכל רק תנאי דעל מעשה הגירושין דאף אם נניח דבאמר לשליח גט ששלחתי על ידך לא יהיה גט דסובל יותר ביטול גט לביטול שליחות מ"מ במדבר עמה בשעת נתינה בדרך תנאי הוי הכ' לענין מעשה גירושין דלא יהיה הגט היינו שלא יהא מעשה הגירושין וגם ממנ"פ היא דמקימי' התנאי במעשה הגירושין ולדון דמה שסיים אם ל"מ הוי לאו דאף דלא יהי' גט היינו ענין אחר לביטול של הגט מ"מ ממילא הוי לאו לענין גירושין דכיון דהגט בטל ממילא א"א לגירושין ה"ג מקרי תחלת דבריו אם ל"מ ממילא ג"כ לאו לגירושין עצמן והוי התחיל בלאו ולומר כיון דכבר אמר א"מ יהיה גט דהיינו מעשה גירושין מוכיח תחילתו על סופו דסוף דבריו לא יהיה גט היינו ג"כ יהיה הגט על מעשה גירושין, דחוק לומר כן.
ובעיקר הקושי' דאמאי הביא הרמ"א (אבה"ע הל' קידושין סי' ל"ח סעי' ג') זה בשם הר"ן דלאו והן ולאו מהני הא מפורש כן בסוגי' אני בעיני לא הי' נחשב לי לדרך קושי' דבפשוטו אילולא דברי הר"ן היינו אומרים דדוקא דההיא גיטא דשכ"מ אמרי' דההתחלה אם ל"מ אינו מכלל התנאי כלל אלא דאחרי כן לסימנא בעלמא שלא להתחיל בפרענותא ובפרט כיון דהי' דרך תקנה לכל גיטא דשכ"מ הוי כידוע דאומרים כן לסימנא בעלמא אבל בעלמא דאין טעם להתחלת דבריו בלאו בודאי זהו מעיקר התחלת תנאי י"ל דלא מהני. גם בסוגי' אף דבתחלה בס"ד אות' אם ל"מ ואם מתי מ"מ אח"כ כדאמרי' אלא אמר רבא אות' אם מתי בלאו ויו העטוף אף דגם אח"כ בגי' אם לא מתי ר"ל דבדוקא נקט וניכר דיש בזה ט"ס או קצור לשון מ"מ י"ל דההיא דאם מתי ר"ל דבדוקא נקט הכי וזה מורה דמשם מתחיל התנאי מדלא אמרו בויו העיטוף, וא"כ חידוש גדול הר"ן בדינא דתלי הכל [,,,] בלאו וגם הפוסקים נקטו כולם ואם מתי בויו מ"מ לדינא י"ל אף אם נימא דלא כהר"מ דבעלמא דליכא טעם להתחלתו לסימנא בעלמא מקרי לאו קודם ולא מהני סיום לאו או מטעמא דחיית בני הגנ"י, מ"מ אפשר לדינא באם כשאומר ההן אחר הלאו אינו אומר בויו העיטוף ובסיום אומר הלאו בויו עיטוף י"ל דמהני דמתחיל תנאי בדיבורו של ההן בלא ויו עיטוף.