אור ברסלב

חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר

גיטין · דף עא:

דף עא.

ואמר להם כתובו אמרו לסופר וכתב וכו' הגט בטל. כתב הב"ש באה"ע (סי' ק"כ סק"ז) אבל אם כתבו בעצמם ואמרו לעדים וחתמו נראה דאין הגט בטל אלא פסול דלא גרע מאם חתמו עדים פסולים דקי"ל דהגט פסול ולא בטל.

מה דפשיטא לי' להב"ש לדידי הצעיר מספקא טובא, דאם נפרש כתבו כתב ידן א"כ צוה לחתום, ומה שהם אמרו לאחרים לחתום לאו מידי עביד דהוי מילי והוא כלא חתמו כלל, וא"כ י"ל דהגט בטל מדאורייתא, דאולי באמת הדין במצוה לחתום והשליח לא החתים עדים ומסר לה בעידי מסירה י"ל דבטל הגט מד"ת, דאיהו קפיד ליתן בע"ח, לא מבעי לדעת הרי"ף והרמב"ם דאף עדי מסירה כרתי, א"כ י"ל כיון דצוה לחתום הי' דעתו דדוקא עידי חתימה יעשוהו לספר כריתות ולא ע"י ע"מ, אלא אף להתוס' וסייעתו דדוקא ע"מ כרתי, מ"מ י"ל דאיהו קפיד שלא ליתן גט שאינו כתקנו ממש, ואף אם נימא דבמצוה לחתום ולא חתמו כלל כשר וכמ"ש הב"ש (סי' ק"ל סקכ"ט), מ"מ י"ל דהכא באמרו לאחרים לחתום כיון דעכ"פ הגט פסול מדרבנן מדין מזוייף מתוכו י"ל דקפיד שלא ליתן גט הפסול מדבריהם.

שוב ראיתי להפ"י בחי' בסוגיין במתני' דא"ל נכתוב גט כו', שכ' ג"כ דהגט בטל ד"ת, ותמך יסודותיו לפי הקדמתו בכוונת תוס' בס"פ התקבל (ס"ו ע"ב) ד"ה הא כתב הגט כו', דגם לתירוצם א' נמי סברי דבאומר כתבו ואמרו לאחרים לכתוב דגרע ממצאו באשפה דלא נעשה ציווי הבעל עיי"ש, ובאמת אינו ברור אצלי שיהי' כן כוונת תוס', דהא סיימו ולפ"ז ר"י דמתני' אתי' כר"א, ובודאי אין כוונתם לר"י דלקמן בפ' מי שאחזו במתני' דנכתוב גט וכו', דהתם לא נזכר כלל ר"י במתני', ואף דמוקמי כולה כר"י מ"מ י"ל דמתני' ס"ל ג"כ כר"א דע"מ כרתי, אבל מ"מ אינו מוכח דר"י בעצמו ס' כר"א, אלא ודאי כוונתם מדמספק' שמואל דיכתבו כתב הגט ע"כ משום דס' כר"א, דאף דמספקינן ג"כ במה דקאמר ר"מ דיכתבו דקאי אכתב הגט, היינו דנצטרך באמת לומר דלר"מ הטעם משום בזיון, אבל לר"י א"א לומר דהטעם משום בזיון דא"כ מנ"ל לשמואל לומר דמסורי מילי לא ממסרן, אע"כ דפשיטא לי' לשמואל דבב"ד ל"ש בזיון, והכריח דטעמא דר"י משום מילי, ואף דהשתא קיימי' דמודי ר"י באומר אמרו צ"ל שב"ד לא הוי כ"כ כאומר אמרו, דהא א"א לומר דטעמא דר"י דס"ל דלא עשאן ב"ד, דא"כ מנ"ל לשמואל לר"י דהטעם משום מילי דילמא ג"כ הטעם משום בזיון.

וגם לפי המסקנא מוכרחים לומר דב"ד לא הוי כ"כ כמו א"א, דהרי שמואל פסיק כר"י דבג' לא מהני כמ"ש המהרש"א והרשב"א, ובא"א ס"ל לשמואל דכשר, וע"כ אין הטעם דאמרי' דלא עשאן ב"ד, דתיקשי מנ"ל לשמואל למפלג על ר"מ בהא, כיון דמצינו דר"מ ס"ל דעשאן ב"ד, ובהא לא מצינו דפליג ר"י, דהא לר"י בודאי ב"ד לא מהני כיון דאפילו א"א לא מהני, אע"כ דס"ל לשמואל דאף דעשאן ב"ד מ"מ הוי מילי ולא אלים כ"כ כמו א"א. והא דאמרי' דאם כתב ידן הוא הוי כמו אומר אמרו אף דלא אמר בפירוש א"א, א"כ מה"ת יהא עדיף מב"ד, צ"ל כיון דא"א שיכתבו ויחתמו הם דהוי חתם סופר ועד, הוי כפירש שיצוו לסופר לכתוב והוי כמו א"א, משא"כ בב"ד הוא רק רשות ולא ציווי למנות אחרים, וכאשר הארכתי בזה במק"א בעזה"י.

ואם נימא כשיטת הפ"י דבאומר כתבו גם לתירוצם א' גרע ממצאו באשפה, א"כ אין הכרח דר"י ס' כר"א (אולם לפ"ז צ"ל דההיא דפ' כל הגט דקאמר רבא משום מילי, וכן ההיא דשליח מתנה קאי הכל על חתימה), וכיון דנראין הדברים דלא כהפ"י, לכאורה דינא דהב"ש תלי' בב' תירוצים של תוס' הנ"ל.

אמנם באמת יראה דלא דמי לדהתם, דאף לתירוצם הב' אין הכרח דבטל לגמרי, די"ל דשאני התם דמה שלא נעשה בציווי הבעל הוי כמאן דליתא, והוי כלא כתבו כלל, מש"ה גרע ממצאו באשפה, משא"כ בחתימה, לו יהא דהוי כלא חתמו כלל מ"מ כשר מדאורייתא בע"מ, וכמו כן בהיפוך גם לתירוצם א' י"ל דהכא הגט בטל, דשאני בכתיבה כיון דמצאו באשפה כשר ואין בו שייכות שליחות, א"כ כשצוה לכתוב אין דעתו לשליחות רק שיהא הגט כתוב בענין שיהא אפשר לגרש בו, משא"כ בחתימה דדעתו הי' עכ"פ שיהא חתום בעדים, וכיון דמילי לא ממסרן הוי כלא חתמו כלל ולא נעשה ציווי הבעל, דהא קפיד שיהא הגט חתום, נמצא דדינא דהב"ש לא תלי בב' תירוצים של תוס' הנ"ל.

גם אין להביא ראיה מדברי הרמב"ם שכ' (בפ"ב ה"ה) הר"ז גט בטל שלא כתבו מי שאמר הבעל לכתבו, דמשמע דבטל רק מצד הכתיבה אבל לא מצד החתימה דהוי רק מזוייף מתוכו [ההמשך חסר].

תוכן העניינים

חדושי רעא על תלמוד בבלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה