חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף עא.
רש"י ד"ה ביבמתו וכו' והוא א"י לחלוץ. לא ידעתי אף דבאמת הדין כן מ"מ הא ל"צ זה לפי' בסוגי' דאף אם היה יכול לחלוץ מ"מ שפיר משני ביבמתו ובלא חלץ ויבם אותה, וביותר סיום לשון רש"י דגט דידיה לא מפקע זיקה דאורייתא, לא זכיתי להבין דהא מיד שמייבם אותה פקע הזיקה דנעשה כאשתו לכל דבר אלא דאסור' לעלמא משום א"א, והו"ל לרש"י לומר דגט דידיה לא מפקעי אישות דידי' וצלע"ג. אח"כ ראיתי דהתיו"ט ספי"ד דיבמות עמד בזה.
תוס' ד"ה אמר רב יוסף וכו' ה"ה חרש ששאלוה בכתב והשיב בכתב. לא ידעתי למאי צריך שאלוהו בכתב ולא סגי' בכותב מעצמו כתבו ותנו דלגבי הרכנה לא שייך בלא שאלה דנכתוב גט דעלה מרכין הן אבל במדבר מתוך הכתוב כתבו ותנו למאי צריך שאלה.
תוס' ד"ה א"ר זירא כו' דהיינו חרש. קשה לי דא"כ למאי צריך לטעמא דאינו יכול להגיד הא בלאו הכי לאו בר עונשין הוא ועל כל חייבי כריתות אינו חייב והוא כשוטה לכל דבר.