חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף כו.
מתני' ר"א מכשיר בכולן. אפי' תורף דל"ג אטו גט. כך העלו תוספ' וכל הראשונים מסוגיין וכתבו דמוכח ג"כ הכי מסידור המתני'. דאם איתא דר"א לא מכשיר בשטרות רק בטופס היה לו להתנא דמתני' לקצר ולשנות ולקבוע דברי ר"א אחר הת"ק והכי הו"ל למיתני ר"א פוסל בג"נ ור"י פוסל בכולם. והוי כסדר שכל אחד מחמיר מחבירו אבל אי ר"א אתי לאכשורי תורף בשטרות ניחא דתנא דברי ר"י קודם דקאי את"ק דמיירי בטופס. ור"א מכשיר בשטרות טפי מת"ק ובגיטין פוסל טפי.
שם אמר ר"י א"ש צריך שיניח. אף מקום הרי את מותרת לכ"א. ובריש זבחים (ד"ב) דייק הש"ס דבג"נ סתמא לאו לשמה קאי ופסול מהא הכותב טופסי גיטין וכו' ואר"י א"ש אף צריך שיניח מקום הא"מ לכ"א. וכ' תוספות אצטריך לאתויי דר"י משום דמינה דייקינן בגיטין דאתיא כר"א דע"מ כרתי דקי"ל כותי'. ואיכא דמוקי לה התם כר"מ ומפרשי מפני התקנה משום קטט ולדידיה ליכא למידק מיניה דסתמא פסול עכ"ל. ולכאורה תמוה לי הא מ"מ אף אם רישא כר"מ מ"מ יש לדייק כן מסיפא דמתני' ר"א מכשיר בכולן חוץ מג"נ שנאמר וכתב לה לשמה (ואסור אף טופס) מוכח להדיא דסתמא לא מקרי לשמה. אח"ז זכני ד' בס' שער המלך מצאתי שעמד בזה ולענ"ד נראה דהנה לכאורה יש לעיין למה דכתב תוס' דר"א מכשיר בכולן היינו אף בתורף מאי פרכי' בסוגייא אההיא דר"א והא כי כתיב לה אתורף הוא דכתיב דלמא באמת פוסל הגט רק בתורף. וצ"ל כיון דת"ק ור"י ס"ל ג"כ דתורף פסול מדאורייתא בגט משום דבעי' לשמה אלא דת"ק ס"ל דבשאר שטרות גזרינן תורף אטו גיטין ור"י ס"ל דאפילו בטופס בשטרות גזרי' לא הו"ל לומר רק ר"א מכשיר בשטרות אף בתורף חוץ מגיטין אבל הטעם דכתיב לה לשמה הוא מיותר דהא בזה גם הת"ק ור"י מודים אע"כ דבעי לו לפלוני גם בגט דאפילו טופס פסול. וכ"ז למסקנא דמוקמי' לת"ק כר"א אבל למ"ד דת"ק ר"מ היא שפיר י"ל בפשוטו דר"מ קאמר דמדרבנן פסול תורף אף בשטרות ומדאורייתא כשר אפילו בגט לזה פליג ר"א בתרתי דבשטרות כשר לגמרי, ובגט פסול אפילו מדאורייתא משום דכתיב לה לשמה. ונ"מ טובא (במה שהביא הפסוק לה) לענין אם צריך לשייר הא"מ לכ"א. לפ"ז י"ל בכוונת תוספ' דבלאו מימרא דריא"ש י"ל דת"ק הוא ר"מ ומפני התקנה היינו תקנת קטט וממילא י"ל דר"א דקאמר חוץ מג"נ היינו בתורף והי' מקום לומר דסתמא לשמה קאי אלא דחז"ל החמירו בגט לכתוב סתמא אטו שלא לשמה ממש. ובגט פליג רק על הך דלת"ק הוא רק דרבנן משום קטט וא"צ לשייר הא"מ לכל אדם ור"א פוסל מדאורייתא שלא לשמה ומדרבנן בסתמא (וממילא) זהו ג"כ לענין הא"מ לכ"א. לזה הביא מימרא דר"י א"ש דצריך לשייר הא"מ לכ"א דת"ק כר"א. ומוכח מזה דר"א דסיפא פליג ג"כ על טופס דגזרי' אטו תורף א"כ מוכח דתורף מדאורייתא פסול בסתמא דאל"כ לא הו"ל למגזר בטופס (שהוא) סתמא אטו תורף דתורף ג"כ מדרבנן פסול (ועוד למה צריך לראיה מלה כנ"ל).
ובזה מיושב לי מה דקשה לכאורה על מ"ש הרשב"א בחי' דמה דמשני שמואל דההיא דחש"ו מיירי בשייר מקום תורף היינו דמתניתין אתיא כת"ק דהכותב טופסי גיטין דל"ג טופס אטו תורף א"כ היכי אמרי' בסוגי' ואי אשמעי' בההיא נמי איכא לאוקמי כר"א אבל בהא מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א היאך אפשר לומר כן דרישא לאו ר"א איך מוקי למתני' דלעיל כר"א ובשייר מקום תורף הא ר"א ס"ל במתני' דהכא דגזרי' טופס אטו תורף דהא ליכא תרי תנאי אליבא דר"א כיון דת"ק ר"מ היא. והעירני לזה הבחורים בלימוד הישיבה. ולפי הנ"ל ניחא דלאותו ס"ד דרישא לאו ר"א באמת מפרשי' מה דקתני במתני' בדר"א חוץ מג"נ דהיינו דתורף פסול אבל בטופס ל"ג. ואף דבמחובר גזרי' מ"מ י"ל דמשום תקנת עגונות הקילו שיכתוב הטופס סתמא. ואף אם מוקמי' רישא כר"מ לא מצינו הך תקנת עגונות מ"מ י"ל דמהך מתני' דהכל כשרים לכתוב אפילו חש"ו שמעינן דהקילו אי משום תק"ע אי משום תקנת סופר. גם לפי דרכנו י"ל דסתם באמת כשר מדאורייתא ומש"ה מותר סתם בטופס ול"ג אטו תורף כמו במחובר משום דתורף עצמו סתמא כשר מדאורייתא וכנ"ל ומש"ה גם בחש"ו בטופס דהוי כסתמא ודו"ק.
הקשה מעכ"ת נ"י. הא מ"מ אכתי מוכח שפיר דסתמא פסול מסיפא דמתני' דקתני ר"א מכשיר בכולם חוץ מג"נ שנאמר וכתב לה לשמה, הרי דסתמא פסול מטעמא דלשמה.
יפה תמה, וכן עמדתי בזה זה ימים רבים ואח"ז בא לידי ספר שער המלך, וראיתי שתמה כן פ"ג מהל' גירושין, ובגליון שער המלך כתבתי ישוב נכון, ולכבודו אעתיק הדברים וז"ל, נראה ליישב למ"ש תוס' דהא דקתני ר"א מכשיר, היינו אף בתורף, א"כ מאי פריך הש"ס אההיא דר"א, והא כי כתוב לה אתורף הוא דכתיב, דלמא באמת ר"א פוסל בגט רק בתורף, וצ"ל כיון דת"ק ור"י ג"כ ס"ל דתורף פסול דאוריי' דבעי לשמה, אלא דת"ק ס"ל דבשאר שטרות גזרינן תורף אטו גיטין ור"י ס"ל דאפילו בשטרות גזרינן לא הו"ל לומר רק דר"א מכשיר בשטרות ואף בתורף חוץ מג"נ, אבל הטעם דכתיב לה לשמה הוא מיותר, דהא בזה גם הת"ק ור"י מודים, אע"כ דבעי לאפלוגי גם בגט לפסול אפילו טופס, וכ"ז למסקנא דמוקמינן לת"ק כר"א, אבל למ"ד דת"ק ר"מ היא שפיר י"ל כפשוטו, דת"ק דהוא ר"מ אמר דמדרבנן פסול תורף אף בשאר שטרות, ומדאוריי' כשר אפילו בגט, לזה אמר ר"א דבשאר שטרות אפילו מדרבנן כשר בתורף, ובגט פסול מדאורייתא משום לה לשמה, ונ"מ טובא לענין אם צריך לכתוב והרי את מותרת לשמה, ולפ"ז י"ל בכוונת תוס' זבחים דבלאו מימרא דשמואל י"ל דת"ק ר"מ ומפני התקנה, היינו תקנת קטט, וממילא י"ל דר"א דאמר חוץ מג"נ היינו בתורף, והי' מקום לומר דבאמת רק מדרבנן פוסל בסתמא בתורף אטו שלא לשמה ממש, ופליג רק את"ק, דת"ק פוסל בגט בתורף רק משום קטט, ויכול לכתוב והרי את מותרת לכל אדם, ור"א פוסל אטו שלא לשמה ממש, וממילא זהו שייך ג"כ בוהרי את מותרת לכל אדם, לזה הביא מימרא דשמואל דאמר אליבא דת"ק דצריך להניח הרי את מותרת ות"ק ר"א היא, וכיון דאוקי לת"ק כר"א שפיר מוכח דסתמא שלא לשמה קאי ומדאורייתא פסול, דאל"כ לא הו"ל לגזור בסתמא טופס אטו תורף, כיון דתורף ג"כ רק מדרבנן ודו"ק.
ובזה מיושב ג"כ מה דקשה לכאורה לפי מ"ש הרשב"א בחידושיו דממה דמשני שמואל בשייר מקום תורף, היינו דמתני' אתי' כת"ק דהכותב טופסי גיטין דל"ג טופס אטו תורף, לפ"ז היכי אמרינן בסוגיא ואי אשמעינן בההיא נמי איכא לאוקמי כר"א, אבל בהא מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א, היכי ס"ד למימר הכי דרישא לאו ר"א, א"כ יקשה איך מוקי למתני' דלעיל כר"א ובשייר מקום תורף הא לר"א נגזור טופס אטו תורף, כדס"ל במתני' דהכא דסופר אינו רשאי לכתוב טופס סתמא אטו תורף, ולפי הנ"ל ניחא, דלאותו ס"ד דרישא לאו ר"א באמת מפרשינן מה דקתני ר"א פוסל חוץ מג"נ, היינו רק בתורף ואף דמחובר גזרינן י"ל דמשום תקנת עגונות היקילו שיכתוב הסופר טופס בסתם, ואף אם מוקמינן רישא כר"מ, לא מצינו הך תקנת עגונות, מ"מ י"ל הכי במתני' דהכל כשרים לכתוב אפילו חש"ו הטעם משום תק"ע או תקנת סופר, גם לפי דרכינו הנ"ל י"ל דלהך ס"ד דמפרשין דר"א פוסל רק בתורף באמת אמרינן דסתמא לשמה, ובתורף פסלינן סתמא אטו שלא לשמה, ובטופס סתמא כשר, מש"ה בחש"ו כשר בשייר מקום תורף ודו"ק.