חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר
גיטין · דף כה:
דברי ר"מ כו'. בתשו' רמ"ע מפאנו (סי' פ"ה) הקשו לו השואל במתני' (דפי"א דפרה) איזוב שלקחו לחטאת וכו' ונחלקו עליו חביריו ר' יהודא ור"י ור"ש דליתני סתם וחכמים אומרים, והשיב הרמ"ע, וז"ל מיום שעמדתי על דעתי אני שונה בה דברי ר"מ ור' יהודא, ופליגי עלייהו ר' יוסי ור"ש.
ובזה תמה אקרא, דמה יענה בההיא דגיטין הלוקח יין מבין הכותים וכו' דברי ר"מ ר"י ור"י ור"ש אוסרים דבההיא ליכא למימר לשנות דברי ר"מ ור"י דהא פרכינן שם בגיטין דר"י אדר"י, דבההיא דהלוקח יין אוסר דס"ל אין ברירה, ובההיא דהרי זה גיטך ס"ל דיש ברירה, וכן בסוכה (דף כ"ז) הא ר"י דחייש למיתה דתני' הלוקח יין וכו' מבואר דר"י עם ר"י ור"כ ס"ל כחדא דאוסרים.
בדברי הר"ן עמדתי בתמיה במ"ש בשם הרמב"ן דמחלק דוקא בתולה בב' דברים כמו לאיזה שתצא בפתח, וכן אם בא חכם למזרח עירובי למזרח, ואם בא למערב עירובי למערב, אבל תולה בדבר א' שאמר אם בא חכם למזרח ואם לאו יהא עירובי בטל קיימא לן דיש ברירה, ותמהתי דאמאי אם בא למזרח וכו' ואם למערב ערובי למערב נקרא מתנה בב' דברים דהתינח אם חד עירוב היה קונה או למזרח או למערב, וכמו לאיזה שתצא בפתח, דהכתיבה לשמה יהיה לאחת משתי אלה איזה שתצא בפתח תחילה, אבל הא באמת דאין עירוב דמזרח פועל כלל למערב וכן בהיפוך, וכל אחד הוי מלתא בפ"ע. ולגבי כל אחד הוי מתנה על דבר א' דכשמניח במזרח ואומר אם למזרח יהא עירובי למזרח ובאם לאו יהא עירובי זה בטל זה מהני. וכשמניח אח"כ למערב ואומר אם בא למערב יהא עירובי זה עירוב ואם לאו יהא עירובי בטל זהו ג"כ מהני, וכיון דכל חדא בפ"ע מהני, למה יגרע ממה שמערב בב' מקומות ובכל תנאי חד מתנה בחד מלתא וצע"ג.
תוד"ה דברי (עי' תור"ע דמאי אות ע"ד).
תד"ה ר"י ור' יוסי ועוד אור"י דדוקא ר"י אית לי' דמחזירין, תירוצם אינו מספיק דמ"מ תקשי לר' יוחנן דס"ל דאם כלקוחות מחזירין ביובל, הא ר' יוסי ס"ל א"ב ואעפ"כ מסופק בקנין פירות, וראיתי דביומא סיימו תוס' באמת כן. ולענ"ד הא י"ל ברווחא יותר דהא חזינן דלקמן דף מ"ח איתא וצריכ' וכו' אבל הך דאדעת דגופו נחית וכו' א"כ י"ל דר' יוחנן ס"ל דלכ"ע אף מאן דס"ל גבי יום או יומיים דק"פ לאו כקה"ג מ"מ ביובל דאדעת' דגופ' נחית הוי כקה"ג, ואף דמ"מ תיקשי לר"ל דלא מחלק איך לר' יוסי מייתי בכורי' בהא י"ל באמת כתוס' דר"ל ס"ל דאף אם כלקוחות מ"מ אין מחזירי' ביובל. גם י"ל דר"ל ג"כ ס"ל דיש לחלק לענין ק"פ דעלמא לבין ק"פ דיובל, וס"ל דר' יוסי באמת ס"ל דביובל הוי כקה"ג אלא דר"ל יאמר אנא כר' יהוד' ור"ש כדאמרי' לקמן מ"ח לימא כתנאי וכו' דמבעי לומר לר"י ור"ש דמת אביו ואח"כ הקדיש' ל"צ קרא משום דק"פ לאו כקה"ג, הרי דשם בק"פ דיובל ס"ל לאו כקה"ג ור' יודא באמת סבור דיש בריר' כדמסיק רבא, וצ"ע.
ומרוחין ג"כ ק' תוס' לקמן מ"ח ד"ה לא דכ"ע וכו' די"ל דבעי למייתי תנאי בק"פ דיובל, וכן ק' תוס' שם ד"ה אי לאו דאנן פסקי' כר"ל לגבי ר"י לענין ק"פ דעלמא אבל לענין ק"פ דיובל י"ל דקיימא לן כר"י, ושם ק' יותר דמתרצי' שם דקיימא לן כקה"ג דמי רק באבא לגבי ברא כדמצריכי' ביבמות הרי אף דהוי צריכותא מ"מ אנן נקטינן כחילוק הזה, אמאי לא נקטו באנן ס"ל דיובל דנחית אדעתא דגופ' עדיף.
תוס' ד"ה מה היא באותן הימים וכו', היינו שיחול הגט שעה אחת. עיין בקדושין דף סד ע"ב תד"ה רבי סבר.