אור ברסלב

חדושי רעא על תלמוד בבלי· רבי עקיבא איגר

גיטין · דף יב:

דף יב.

תד"ה וכ"ת וכו' א"נ ה"פ וכו' ויאסר בתרומה ובשפח', תמוה לי דא"כ היאך אמר ר"מ ומה אלו וכו' ואשת כהן וכו' והיינו דמביא ראי' דאמרי' איבעי ערק מדס"ל לרבנן דגט הוי חוב ולא אמרי' אי בעי זריק גיטא כמ"ש תד"ה ומה אלו, ומה ראי' הא בגט ל"ש איבעי זריק דמה בכך הא מ"מ חוב הוא עתה במה דמפסיד' ממזונות, ואי דיזרוק לה ספק קרוב לו, בזה עדיין יהי' מחוייב במזונות כדאמרי' פ"ק דבב"מ דמגורשת ואינה מגורשת חייב במזונותי' ואין בידו להפסידה מזונות רק בגט גמור ובזה ל"ש איבעי זריק דמ"מ עושה השתא החוב, וצ"ע.

משמע לתי' שני אמרי' באמת דמשום זריק ליה גט לחוד מ"מ מעשה השחרור בעצמו חוב וא"י המקבל הזה לזכות לו עבורו כיון דבעצמותו הוא ענין חוב אלא דהאדון יכול לגרע כחו לאסרו בתרומה. ואעפ"כ יאסר בב"ח ובשפחה שיזרוק לו ספק קרוב לו. וקשה לי דא"כ איך אמרי' עלי' שביק לי' וערק ומה אילו עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה. והיינו דר"מ רוצה להוכיח זה דכמו דס"ל לכם דגט אשה הוי חוב ול"א אי בעי זריק לה גיטא וע"כ משום דערקא ושבקה לי' (כפי' התוס' ד"ה ומה אילו). והא בגט אשה דהחוב פסידא דמזונות בזה מה בכך דזריק לה גיטא ויסתלק חיוב מזונות הא מ"מ זהו עצמו ענין חוב ואי דיכול ליגרע כחה דיזרוק לה ס' קרוב לה ויפסיד לה מזונות ותאסר להנשא הא בזריקת ספק קרוב לה לא מפסידה מזונות דהא קי"ל דמגורשת ואינה מגורשת חייב במזונות וצ"ע.

תד"ה שביק ליה וכו' ליחוש שמא מכרו. עיין בהר"ן קדושין פ"ב דף רכה ע"א.

ברי"ף וה"מ לחזרה דלא מצי רבי' למיהדר בי' אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה דתנן האומר תנו גט זה כו' אבל מיפק לחירות לא נפיק עד דמטי גיטא לידיה, הרי"ף לא כתב כן אלא בתנו דהוי כזכי אבל במפרש זכי י"ל דמגורשת מיד, ותמוה לי על הר"ן שהקשה על הרי"ף מכמה מקומות דמשמע דזכי מגורשת מיד ומהיכן ראה הר"ן דהרי"ף לא ס"ל כן בזכי, והרי הרמב"ם בפ"ו מהלכות עבדים חילק כן להדיא בין תן לזכי ולמה לא רצה הר"ן לומר דהרמב"ם הלך בשיטת הרי"ף רבו, וכן ראיתי בתשו' הרא"ם סי' ס"ז שכ"כ בדעת הרי"ף, אלא דהמהרי"ק שרש קמ"א למד דהרי"ף ס"ל הכי ג"כ בזכי כיון דהרי"ף כתב ומשכחת זכייה כה"ג וכו' גרסינן ביבמות המזכה גט לאשתו במקום קטטה וכו' מדהביא הרי"ף המימרות הללו שם משמע דבא לאורויי דגם בהמזכה האיבעי רק במטא לידיה והוא חזר מקודם, וזהו רק דקדוק קלוש מאוד.

מה דהקשה הר"ן על הרי"ף דס"ל בשחרור דתן כזכי דמ"מ בעי מטא ליד' מחיי' דקשה מסוגי' דדף ס"ג דאמר רב חולצת ולא מתייבמת ושארי קו' הר"ן יש לתרץ דס"ל להרי"ף כהרמב"ם בהל' עבדים דבזכי גמר הכל מיד ולא בעי מטא לידי' ורק בתן בעי' דמטא לידי' אבל ק' הנ"ל קשה, ובלח"מ נדחק לתרץ, ולפי הנ"ל ניחא דהרי בלא"ה צריכין להבין לשטת הרי"ף והרמב"ם מסוגי' דספ"ק דגיטין הולך מנה לפלוני ומצאו שמת דמבואר שם דאם הולך כזכי ינתן ליורשי' אף דמת מקבל קודם דמטא לידי' ולזה נ"ל לחלק דדוקא בשחרור מדאמר תן ולא אמר זכי דהא א"ל להעבד בגוף השטר רק לפרש השחרור בזה אמרי' דהוי קפידא וכאלו אתני שלא יגמור עד דמטי לידי' אבל במתנה דעלמא העיקר שיהנה מזה המקבל מש"ה אמר תן ולא מפרשי' דבריו דרך תנאי דלימטי' לידי' וכיון שכן י"ל דדוקא בשחרור אמרי' הכי, אבל בגט י"ל אם הולך כזכי הוי ממש ולא מפרשי' דבריו לתנאי ומה דלא אמר זכי דחשש שמא משקר השליח ולא עשאתו ש"ק מש"ה אמר הולך שיהי' לו ג"כ שליח הולכה ודו"ק.

תוכן העניינים

חדושי רעא על תלמוד בבלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה