אור ברסלב
חברותא על סוכה פרק שני - הישן תחת המטה › דף כד.

חברותא על סוכה· הרב יעקב שולביץ

פרק שני - הישן תחת המטה · דף כד.

דף כג:

רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין, ומשום שמא יבקע הנוד של היין ולא יבוא לידי ברירה ונמצא שותה טבלים. (1)

הרי למדנו שרבי יהודה חושש למיתה [בקיעת הנוד], ואילו רבי מאיר אינו חושש לכך; ובכך מתיישבת הסתירה בין המשנה והברייתא בענין תרומה אם חוששת למיתה, כי הא רבי מאיר והא רבי יהודה.

והשתא תיקשי: הרי לדעת אביי רבי יהודה הוא החושש למיתה, ואילו רבי מאיר אינו חושש; ואילו לגבי בהמה שעשאה דופן לסוכה, אמר אביי, כי רבי מאיר הוא החושש למיתה, ורבי יהודה אינו חושש?!

ומשנינן: איפוך תירוצו של אביי על הסתירה בין המשנה לברייתא בתרומה, וכך אמר: רבי מאיר חייש למיתה והברייתא כדעתו, ורבי יהודה לא חייש למיתה והמשנה כדעתו; ולא השוה אביי לדין "הלוקח יין", אלא ל"עשאה לבהמה דופן לסוכה" -

דתניא: עשאה לבהמה דופן לסוכה: רבי מאיר פוסל משום דחייש למיתה, ורבי יהודה מכשיר, כי אינו חושש למיתה.

ואכתי תמהינן: קשיא דרבי מאיר ד"הלוקח יין" שאינו חושש לבקיעת הנוד, אדרבי מאיר ד"עשאה לבהמה דופן לסוכה" דחייש למיתה?!

אמר לך רבי מאיר: מיתה שכיחא, בקיעת הנוד לא שכיחא כי אפשר דמסר ליה לשומר. (2)

ואכתי תיקשי: קשיא דרבי יהודה ד"הלוקח יין מבין הכותים" החושש אפילו לבקיעת הנוד, אדרבי יהודה ד"עשאה לבהמה דופן לסוכה" שאינו חושש אפילו למיתה?!

ומשנינן: טעמא דרבי יהודה גבי "הלוקח יין מבין הכותים" לאו משום דחייש לבקיעת נוד, אלא משום דלית ליה "ברירה", ולא יתברר כשיפריש אחר זמן, שאותן לוגין שהפריש נעשו תרומה מתחילה, ולפיכך אסור לשתות, שמא על לוג אחר חלה התרומה, ונמצא זה שותה תרומה. (3)

ותמהינן: וכי אטו לא חייש רבי יהודה לבקיעת נוד, והטעם שאסר ב"הלוקח יין מבין הכותים" הוא משום דאין ברירה?!

והא מדקתני סיפא: אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע, ואמר להו רבי מאיר: לכשיבקע נתבונן בדבר, כלומר: אין לחוש לזה -

מכלל דחייש רבי יהודה לבקיעת הנוד?!

ומשנינן: התם רבי יהודה הוא דקאמר לרבי מאיר: לדידי לית לי ברירה, אלא לדידך דיש ברירה, אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד? ! אמר ליה: לכשיבקע. (4)

ואכתי תמהינן: וכי אטו לא חייש רבי יהודה למיתה?!

והא תנן: רבי יהודה אומר: אף אשה אחרת מתקינין לו לכהן גדול בערב יום הכפורים שמא תמות אשתו, והתורה אמרה: וכפר - הכהן הגדול ביום הכפורים - בעדו ובעד "ביתו" היא אשתו?!

ומשנינן: הא איתמר עלה: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: מעלה עשו בכפרה של יום הכפורים, שחשש בה רבי יהודה למיתה אף כי בעלמא אינו חושש למיתה.

ותמהינן: בין למאן דאמר: טעמו של רבי מאיר הסובר: אין עושים בהמה דופן לסוכה, הוא משום שמא תמות הבהמה, ובין למאן דאמר: טעמו הוא משום שמא תברח הבהמה - הרי נמצא כי מדאורייתא מחיצה מעליא היא, ורבנן הוא דגזרו בה -

ואלא מעתה שמדרבנן הוא, לרבי מאיר תטמא בהמה משום גולל - ואלמה תנן: רבי יהודה מטמא משום גולל, ורבי מאיר מטהר?! והרי קולא היא שהקיל שאינה בטילה ונעשית גולל; והואיל ומדרבנן בעלמא הוא, מה טעם יש להקיל בגולל?! (5) אלא אמר רב אחא בר יעקב טעם אחר לדבריו של רבי מאיר: קסבר רבי מאיר: כל מחיצה (6) שעומדת ברוח [על ידי רוח] כגון רוח חיים אינה מחיצה, הואיל ועיקר עמידתה על ידי דבר שאין בו ממש הוא. (7)

איכא דאמרי: אמר רב אחא בר יעקב: קסבר רבי מאיר: כל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה, ואף רוח חיים לאו בידי אדם הוא, שהרי אין רוח בידו לנפחו [לשון רש"י]. (8)

ומפרשינן: מאי בינייהו דשתי הלשונות של רב אחא בר יעקב?

איכא בינייהו דאוקמה לדופן הסוכה בנוד תפוח [סמך הדופן על בלון נפוח] -

שהרי למאן דאמר: מחיצה העומדת ברוח אינה מחיצה, הרי אף זו עומדת ברוח, ופסולה -

ואילו למאן דאמר: מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה -

תוכן העניינים

חברותא על סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה