חברותא על סוכה· הרב יעקב שולביץ
פרק שני - הישן תחת המטה · דף כג:
וכיון דמייתא - כווצא, ולאו אדעתיה [וכשמתה הרי היא מתכווצת, ואינו שת לבו] שנתרחקה מהסכך שלשה טפחים, כיון שאינו ניכר.
ותמהינן: ומי אמר אביי שרבי מאיר חייש למיתה ולפיכך אמר שאין עושין בהמה דופן לסוכה, ורבי יהודה לא חייש, ולפיכך מכשיר בהמה כדופן לסוכה?!
והתנן: בת ישראל שנשאת לכהן ומותרת לאכול תרומה כל זמן שבעלה קיים, והלך בעלה למדינת הים, הרי היא אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים.
ורמינן עלה דההיא משנה מברייתא דתניא: הרי זה גיטיך שעה אחת קודם מיתתי, (1) הרי היא אסורה לאכול בתרומה מיד, כי שמא ימות וזו היא השעה שקודם מיתתו, ונמצא הגט חל מעתה.
הרי מוכח כי חיישינן למיתה! (2)
ואמר אביי לשנויי: לא קשיא! הא רבי מאיר דלא חייש למיתה, הא רבי יהודה דחייש למיתה [וכדמפרש ואזיל. וכיון שכן תיקשי, הרי בסוגיין אמר אביי להיפוך בדעתם של רבי מאיר ורבי יהודה?!] -
דתניא: הלוקח יין מבין הכותים (3) שאין חוששין לתרום ולעשר כאשר הן מוכרין לאחרים, שחשודים הם על "ולפני עור לא תתן מכשול" [תוספות], וכגון שהגיע לילי שבת, או שאין בידו כלים להפריש בהם תרומות ומעשרות -
הרי זה אומר: שני לוגין שאני עתיד להפריש לאחר שאחל לשתות, הרי הן מעכשיו תרומה גדולה -
עשרה לוגין שאפריש לאחר זמן, הרי הם מעכשיו מעשר ראשון (4), ותשעה לוגין יהיו מעכשיו מעשר שני. (5) ומיחל [מחלל] את המעשר שני שקרא עליו שם על מעות שיש לו בביתו (6), הואיל ודבר זה יכול לתקן מיד. (7)
ושותה מיד ומשאיר כדי התרומה והמעשר הראשון - שקרא עליהן שם - שאין שותה אותן, ולאחר זמן יפריש התרומה והמעשר, ואמרינן: הוברר הדבר למפרע שאלו הלוגין היו עומדים מתחילה להיות מופרשים, ועליהם הוא שחלה התרומה, דברי רבי מאיר.