אור ברסלב
חברותא על מגילה פרק ראשון - מגילה נקראת › דף יג.

חברותא על מגילה· הרב יעקב שולביץ

פרק ראשון - מגילה נקראת · דף יג.

דף יב:

ומשפחת בנימין אמרה: מינאי קאתי מרדכי, שהרי משבט בנימין היה.

רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא, לצעקה ולא לשבח. ראו מה עשה לי יהודי, ומה שילם לי ימיני.

מה עשה לי יהודי - דלא קטליה דוד לשמעי, דאתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה [שנתקנא בו] המן. ומה שילם לי ימיני - דלא קטליה שאול לאגג, דאתיליד מיניה המן, דמצער להו לישראל.

רבי יוחנן אמר: לעולם - מבנימן קאתי מרדכי. ואמאי קרי ליה יהודי, על שום שכפר בעבודה זרה (477) .

שכל הכופר בעבודה זרה - נקרא יהודי (478), כדכתיב: "איתי [באו] גוברין יהודאין וגו' לאלהך לא פלחין", שלא היו עובדים עבודה זרה (479).

רבי שמעון בן פזי, כי הוה פתח לדרוש בדברי הימים, אמר הכי: כל דבריך, דברי ספר דברי הימים, שמזכיר שמות הרבה - כנגד אדם אחד הם נאמרו. ואף על פי שהספר סתם דבריו - אנו יודעין לדורשן.

דכתיב: "ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד".

ואיכא למתמה: אמאי קרי לה קרא יהודיה, והלא בתיה שמה (480), כדכתיב בסיפיה דקרא?

אלא, על שום שכפרה בעבודה זרה - נקראת יהודיה. דכתיב: "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור", ואמר רבי יוחנן: שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה (481) .

ועוד איכא למתמה בהך קרא: וכי בתיה ילדה את ירד [שהוא משה, כדלקמן]? והא רבויי רביתיה [גידלתו]!?

אלא, לומר לך, שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו (482) .

"ירד" - זה משה. ולמה נקרא שמו ירד? לפי שירד להם לישראל מן בימיו (483) . וקרי ליה קרא נמי "גדור" - על שם שגדר פרצותיהן של ישראל.

"חבר" - על שם שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים.

"סוכו" - שנעשה להם לישראל כסוכה (484) .

"יקותיאל" - שקוו ישראל לא - ל בימיו (485) .

"זנוח" - שהזניח עונותיהן של ישראל (486) .

ומהאי דכתיב בהאי קרא ג' פעמים "אבי" (487): "אבי גדור, אבי שוכו, אבי זנוח", דרשינן: שהיה אב בתורה, אב בחכמה, ואב בנביאות. כתיב בההוא קרא: "ואלה בני בתיה אשר לקח מרד".

ותמהינן: וכי מרד שמו? והלא כלב שמו, דהא בכלב משתעי קרא!?

אלא, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא כלב, שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה - שמרדה בגלולי בית אביה.

כתיב: "אשר הגלה מירושלם (488) עם הגולה אשר הגלתה וגו'". אמר רבא: מדלא כתיב "אשר היה עם הגולה שהגלתה" (489), משמע שלא היה כשאר ישראל שגלו על כרחן, אלא שגלה מעצמו ומרצונו. כמו שעשה ירמיה, שגלה מרצונו עם ישראל, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא לחזור.

כתיב: "ויהי אומן (490) את הדסה (491) היא אסתר בת דדו וגו'".

ותמהינן: קרי לה הדסה, וקרי לה אסתר!?

תניא, רבי מאיר אומר: באמת אסתר שמה. ולמה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים שנקראו הדסים.

וכן הוא אומר בנבואת זכריה: "והוא עומד בין ההדסים" (492). והיינו צדיקים [עיין ברד"ק שם, פרק א' פסוק ח'].

רבי יהודה אומר: באמת הדסה שמה. ולמה נקראת שמה אסתר? על שם שהיתה מסתרת דבריה (493). שנאמר: "אין אסתר מגדת את עמה וגו'". (494)

רבי נחמיה אומר: הדסה שמה. ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר [לבנה, שתרגום של לבנה - סיהרא] (495). כלומר, יפה היא - כלבנה (496).

בן עזאי אומר: אסתר לא ארוכה היתה ולא קצרה היתה - אלא בינונית (497) - כהדסה.

רבי יהושע בן קרחה אמר: באמת אסתר ירקרוקת כהדסה היתה (498), וחוט של חסד היה משוך עליה מאת הקדוש ברוך הוא (499), ולכך נראית יפה לאומות ולאחשורוש.

כתיב: "כי אין לה אב ואם, ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת".

ותמהינן: האי "ובמות אביה ואמה" למה לי, הא קאמר כבר קרא: "כי אין לה אב ואם"?!

אמר רב אחא: סיפא דקרא אתא למימר, דלא היו לה אב ואם אפילו יום אחד. דכי עיברתה אמה - מת אביה. ילדתה - מתה אמה (500) .

"ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת".

תנא משום רבי מאיר: אל תקרי "לבת" אלא "לבית" (501) , דהיינו - שהיתה אשתו (502) (503).

וכן הוא אומר במעשה דוד ובת שבע: "ולרש אין כל, כי אם כבשה אחת קטנה, אשר קנה ויחיה. ותגדל עמו ועם בניו יחדו, מפתו תאכל, ומכוסו תשתה, ובחיקו תשכב, ותהי לו כבת".

וכי משום דבחיקו תשכב - הוות ליה כבת?! אלא - שהיתה לו כבית, שהיתה חביבה לו כאשה. הכי נמי - לבית.

כתיב: "ותיטב הנערה בעיניו וגו' ויבהל את תמרוקיה ואת מנותה לתת לה, ואת שבע הנערות וגו'" (504). אמר רבא: שהיתה מונה בהן, באותן שבע הנערות, את ימי השבת (505) . דהיינו, שהיתה לה שפחה מיוחדת לכל יום (506), וכשהגיעה השפחה המיוחדת לשבת - ידעה ששבת היא (507).

"וישנה ואת נערותיה וגו'", אמר רב: שהאכילה מאכל יהודי (508) .

ושמואל אמר: שהאכילה קדלי דחזירי (509) .

ורבי יוחנן אמר: זרעונים האכילה (510).

וכן הוא אומר בדניאל חנניה מישאל ועזריה: "ויהי המלצר נושא את פתבגם ונותן להם זרעונים" (511) , וכתיב בההוא ענינא: "ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר", חזינן דזרעונים מאכל טוב הוא לצדיקים.

כתיב: "ששה חדשים בשמן המור".

מאי שמן המור? רבי חייא בר אבא אמר: סטכת [שמן מבושם] (512).

רב הונא אמר: שמן זית שלא הביא שליש (513) .

תניא, רבי יהודה אומר: אנפקינון - שמן זית שלא הביא שליש הוא. ולמה סכין אותו? לפי שמשיר את השיער, ומעדן את הבשר.

כתיב: "בערב היא באה ובבקר היא שבה".

אמר רבי יוחנן: מגנותו של אותו רשע, שהיה בועל כל הנשים ואחר כך משלחן - למדנו שבחו, שלא היה משמש מטתו ביום (514) . "ותהי אסתר נשאת חן" - אמר רבי אלעזר: מלמד שלכל אחד ואחד - נדמתה לו כאומתו, ולכן נשאה חן בעיני הכל (515).

"ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת" - שהוא ירח שנהנה גוף מן הגוף - מפני הצינה, שהיו מכוונין מן השמים לחבבה על אחשורוש.

כתיב: "ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות".

מאי האי דכתיב "מכל הנשים" ו"מכל הבתולות"? אמר רב: ביקש לטעום טעם בתולה - טעם (516) , ביקש לטעום טעם בעולה - טעם.

"ויעש המלך משתה גדול וגו'", שעשה המלך כמה ענינים כדי שתגלה לו מולדתה - ולא גלתה (517):

עבד משתיא - ולא גליא ליה. דלי כרגא, שאמר אחשורוש לעמים: בשביל אסתר אני מניח מכסי גולגלתכם, דכתיב: "והנחה למדינות עשה (518) " - ולא גליא ליה.

שדר פרדישני, ששלח דורונות לשרים בשמה, והיינו דכתיב: "ויתן משאת כיד המלך" - ולא גליא ליה (519) . ומאי האי דכתיב: "ובהקבץ בתולות שנית וגו'"? (520)

דאזיל אחשורוש, ושקל עצה ממרדכי (521) , מה יעשה כדי שתגלה לו אסתר את עמה ומולדתה.

אמר ליה מרדכי: אין אשה מתקנאה - אלא בירך חבירתה. ויעץ לו שיקבץ שוב בתולות, כדי שתתקנא בהן, ותחשוש שמא יקח אחשורוש אחרת תחתיה, ומשום כך תגלה לו (522).

ואפילו הכי - לא גליא ליה. דכתיב: "אין אסתר מגדת מולדתה וגו'".

תוכן העניינים

חברותא על מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה