חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת חו"מ · פלפול בסוגי' כהן גדול ביוה"כ יוכיח גיטין דף נד ע"ב:
אמר ר' יוחנן משום ר"י מה אעשה שהתורה האמינתו היכן האמינתו וכו' כהן גדול ביוה"כ יוכיח דכי אמר פיגול מהימן וכו' ודלמא דחזי בפישפש קשיא עיי"ש. וברש"י ד"ה הי"ג דהקושיא קאי על הזאות דהיכל וגבי עבודות דלפני ולפנים נמי איכא לאקשויי דחזיניה דרך לול ולכאורה דבריו תמוהים דאמאי שביק הש"ס עבודות דלפני ולפנים שקודמות להזאות דהיכל. ונראה לישב. דהנה האחרונים הקשו על רש"י הא כל שבידו לפגל עדיין פשיטא דנאמן וא"כ על עבודות דלפני ולפנים פשיטא דנאמן דהא בידו לפגל עדיין בהיכל ושם יכולים לראות בפשפש עיין בקרני ראם על מהרש"א:
והנה יכולין היינו לומר דרש"י פירש אליבא דהלכתא דקיי"ל אין מפגלין בחצי מתיר. וי"ל דרש"י ס"ל דגם פסול אינו מדאורייתא כשיטת התוס' זבחים (מ"א ע"ב). אמנם לפ"ז תיקשי שוב קושית האחרונים לפי מה שהקשה הראב"ן הא הפר הוא שלו ופשיטא דנאמן כה"ג לפסול את שלו. ותירץ דהקושיא הוא מהשעיר ואם נאמר דאין מפגלין בחצי מתיר צריך לפגל בכל המ"ג מתנות ונפסל ממילא גם הפר דהא מערבין לקרנות אף למ"ד אין מערבין לקרנות מ"מ מערבין להזאות דטהרו של מזבח עיין בטיב גיטין הדף זה שהכריח מזה דעכ"פ פסול הוי ואם נאמר דרש"י ס"ל דגם פסול אינו שוב קשה ממ"נ או קושית הקרני ראם או קושית הטיב גיטין. ונראה לישב כל זה ובהקדם סוגית הש"ס זבחים (מ"א ע"ב) תנן התם פיגל בקומץ ולא בלבונה וכו' ר"מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכ"א אין כרת עד שיפגל בכל המתיר אמר ר' שמעון בן לקיש ל"ת טעמא דר"מ משום דמפגלין בחצי מתיר וכו' אלא כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה ממאי מדקתני נתן כולן כתיקונן ואחת שלא כתיקונן פסול ואין בו כרת הא כולן שלא כתיקונן ואחת כתיקונן פיגול וחייבין עליו כרת מני אילימא רבנן הא אמרו אין מפגלין בחצי מתיר אלא ר"מ וכו' אפילו כדקתני נמי אלא לאו משום דכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה וכו' עיי"ש והקשו בתוס' דמשמע דעכ"פ פסול הוי והא בפ' תמיד נשחט גבי שחט סימן ראשון למולים וכו' משמע דלרבנן כשר לגמרי. ונ"ל ליישב כ"ז וליישב ג"כ קושית הש"ס לקמן על רשב"ל מברייתא דבד"א בקמיצא וכו' אבל בא לו להקטרה נתן את הקומץ בשתיקה והלבונה במחשבה רמ"א פיגול וחייבין עליו כרת הרי דר"מ אף באחרונה במחשבה מחייב משום מפגלין בחצי מתיר ושביק לה הש"ס בקשיא וידוע דכל קשיא שבש"ס יכולין לתרץ:
ונ"ל לתרץ דהנה לעיל מיניה פריך הש"ס על הא דקאמר רבי מאיר על פר ושעיר של יוה"כ דפיגולם בין בראשונה בין בשניה וכן חייבין עליו כרת מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו וכו' והא כיון דחשיב בפנים פסליה אידך מיא בעלמא קמדי. והקשו רש"י ותוס' דהא כל פיגול בשחיטה וקבלה ג"כ הכי קשיא כיון דחשיב פסליה והזריקה כבר נעשית בפסול עיי"ש שדחקו מאד ליישב דהוי גזרת הכתוב:
ונ"ל ליישב בטוב טעם ודעת דהנה לכאורה קושית הש"ס אינה מובנת כלל לפי שיטת התוס' מעילה (דף ג') (עיין בטה"ק זבחים כ"ט ע"ב ד"ה רש"י) דאין שום פסול ואיסור פיגול עד אחר הזריקה א"כ עדיין הזריקה כשרה ול הוי מיא בעלמא. עיין גם בטה"ק כאן:
ונ"ל דהנה בזבחים (דף ק"מ) איתא בעי ר' יצחק נפחא קומץ מהו שיתיר כנגדו בשמרים מישרא שרי או מיקלש קלוש אליבא דמאן אי אליבא דר"מ דאמר מפגלי בח"מ מישרא שרי עיי"ש היטב ברש"י ותוס'. דרש"י ס"ל דבהקרבת חצי מתיר יכול לאכול תיכף חצי שירים אליבא דר"מ. והתוס' חלקו דהא אינו מבורר איזה מותר ואיזה אסור רק החילוק דאי מישרי שרי אידך פלגא באיסורא קיימא ולקי עליה. ואי מיקלש קליש ליכא מלקות בכולל רק איסורא וא"כ לכאורה קשה מאי פריך כאן הש"ס מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו הא כיון דר"מ דס"ל מפגלין בחצי מתיר ס"ל דאותו חצי מתיר מישרא שרי השירים תיכף באכילה או להקטיר האימורין א"כ הרי נקבע שפיר הפיגול על אותו החלק השירים דהא על זה הוי הרצאת כשר דכבר הותר באכילה וא"כ חייב שפיר כרת ומאי קמקשו מכדי כרת לא מחייב וזה הוא דבר הראוי להתעורר עליו:
אך צ"ל דהא ע"כ הא דקאמרי התוס' דאי מישרי שרי לקי אף שמעורב בו איסור והיתר לא מיירי אלא או באוכל שני זיתים יחד דודאי איכא כזית איסור או משום דבקדשים היתר מצטרף לאיסור. וא"כ כל זה בקומץ ולבונה דליכא רק שני מתירים וכשקרב אחד חצי אסור וחצי מותר אבל הקרבנות יוה"כ דאיכא שלש כפרות בין הבדים ופרוכת ומזבח הפנימי וכשזרק ופיגל בראשונה מישרא שרי רק כפי חלקו שליש אחד. וא"כ אף אם נאמר דחלק זה כבר קרבו כל מתיריו ונקבע בפיגול מ"מ פריך שפיר כרת אמאי מיחייב הא בטל הפיגול ברובו וא"כ נהי דאם קרבו אח"כ כל מתיריו היינו עבודות האחרונות אף בשתיקה הוא נקבל כולו בפיגול דהא אף אם פיגל בזית אחד נעשה כולו פיגול וכדאיתא במנחות (דף י"ג וי"ד) דבחד גופא לכ"ע נתפגל כולו מ"מ כאשר חשב בראשונה נקבע לכל הפחות חלק שליש בפיגול ונפסל גם חלק הדם וא"כ אידך מיא בעלמא קמדי דהא נתערב דם פסול בדם כשר וקיי"ל (בדף ע"ח) דישפך לאמה אף ברוב כשר ואף דכשר בדיעבד כתב בטה"ק שם דקאי רק לחנן המצרי דאין דיחוי בשחוטין אבל לדידן פסול אף בדיעבד א"כ לא קרבו כל מתיריו נשאר בפיגול רק חלק המועט שכנגד מתנות דלפנים וא"כ אמאי מחויב כרת הא בטל ברובו דהא על השאר א"א לחול הפיגול דהא לא קרבו מתיריו שהרי נפסל כבר הדם. ולפ"ז לא קשה כבר קושית רש"י ותוס' מכל פיגול בשחיטה וכו' דשם לא נקבע שום איסור פיגול כלל עד אחר הזריקה אבל בזרק מקצתו אליבא דר"מ מישרא שרי נגד חלקו להתירו לגמרי באכילה ובהקטרה ונקבע שפיר אותו חלק בפיגול ונפסל ממילא כל הדם מחמת התערובות פסול בכשר ודו"ק היטב בכ"ז:
ובזה מיושב ג"כ קושית התוס' דאמאי לא פריך הש"ס כן על קומץ ולבונה דס"ל לר"מ פיגל בקומץ חייב כרת. כיון דנפסל הקומץ לבונה עפרא בעלמא מקטיר ואמאי מחייב ר"מ כרת. אבל לפי הנ"ל לא קשה מידי דהא הקומץ והלבונה אינם מעורבים זה בזה ובפיגול נקבע רק הקומץ מחמת דאותו החלק כבר קרבו מתיריו ומישרי שרי אבל הלבונה עדיין לא נקבע בפיגול (וגם לא נפסל דהא אינה מעורבת עם הקומץ) רק אחר הקטרתה כמו בזריקה שאחר שחיטה וק"ל:
אך לפ"ז קשה לכאורה מש"ס מנחות (דף ק"א) דאמר רבי אושעיא פיגל במנחה לר"ש אינו מטמא טומאת אוכלין וכו'. מיתיבי ר"ש אומר יש נותר וכו'. פיגל במנחה מטמאה טומאת אוכלין. לא קשיא כאן שהיתה לו שעת הכושר וכו' ה"ד דלא היתה לו שעת הכושר עיי"ש בש"ס שדחק לתרץ. והא לפי מה שכתבתי שפיר יכול לאשכוחי במנחה חילוק בין היתה לו שעת הכושר או לא לפימ"ש התוס' שם ד"ה פיגל דלס"ד דרבי אושעיא בעינן שעת הכושר רק אחר שהוקדשה. א"כ י"ל דגם אליבא דאמת כן הוא. ואמנם רבי אושעיא איירי בפיגל בקומץ דלא היתה לו שעת הכושר אבל ר"ש י"ל דאיירי בפיגל בלבונה וס"ל כר"מ דמפגלין בחצי מתיר דלדידיה מישרי שרי חציו כנ"ל. א"כ כשקרב קומץ בשתיקה הותר חצי שירים באכילה ואח"כ כשפיגל בלבונה נתפגל כולו וכאן קרבו כל מתיריו בהכשר דהא פיגל באחרונה א"כ חצי השירים שהותרו כבר היתה להם שעת הכושר ונפסלו אח"כ ושפיר מטמאי טומאת אוכלין ונטמאו כולם דהא יש בכביצה גם בחצים:
אך באמת זה אינו דהא קאמר הש"ס לעיל (דף כ"ט) אליבא דר"א דאי אפשר לומר באוכל ביום השלישי הכתוב מדבר דלאחר שהוכשר איך יחזור ויפסול ואף ר"ע שחולק לעיל עליו מכל מקום י"ל דקיבל מיניה אחר שהביא לו הקרא דמקריב בהקרבה נפסל ואינו נפסל בשלישי דמבואר מכל זה דאם אינו נפסל בשעת הקרבה והוכשר כבר אינו יכול אח"כ לחזור ולפסול וא"כ באמת בפיגל בלבונה ולא בקומץ חצי השירים שהותרו כבר לא יחזרו ויפסלו ונפסל רק חצי השיריים האחר ואותו לא הי' לו שעת הכושר מעולם:
ובזה יש לישב סוגית הש"ס בכריתות (י"ד) על מתניתין יש אוכל אכילה אחת וכו' פריך נימא סבר רבי מאיר איסור חל על איסור וכו' איסור כולל ואיסור מוסיף אית ליה וכו'. ונוקמא כגון דאכיל כזית פיגול וכו' פיגול ונותר בחדא בהמה לא משכחת לה עיי"ש ברש"י דבקרבן פסול לא שייך פסול נותר ולכאורה תמוה דמאי מקדים הש"ס קודם הא דר"מ הא הקושיא קאי על התנא קמא והי' יכול להקשות הקושיא הזאת מעיקרא על הת"ק ניתני ה' חטאות כגון שאכל פיגול, אך לפי הנ"ל מיושב היטב דלכאורה קשה מאי קאמר פיגול ונותר בחדא בהמה לא משכחת לה הא שפיר משכחת כגון שפיגל במתנה שניה דחצי כבר הותר בראשונה ואחר שהוכשר לא יחזור ויפסול כנ"ל. ואח"כ הותירו עד אחר זמנו דמעורב בקרבן זה פיגול ונותר דחצי הראשון איננו פיגול וחל עליו שפיר פסול נותר וחצי השני הוי פיגול ואם אכל שני זיתים חייב משום פיגול ומשום נותר. אך באמת זה אינו דהנה התוס' ישנים הקשו שם קושיא תמוה דמאי פריך וניתני פיגול הא חד מהחטאות הוא טמא ומבואר להדיא במנחות (כ"ה ע"ב) דעל פיגול וכל פסול שלא הי' לו שעת הכושר שאינו ניתר לטהורים אינו חייב עליו משום טומאה. אך לפי הנ"ל יש לישב דאדרבא הש"ס דפריך וניתני פיגול היינו בכה"ג שהיתה לו שעת הכושר כגון שפיגל בשניה ולמאן דס"ל דגם לאחר שהוכשר יחזור ויפסול. כפשטות דברי ר"י בזבחים (דף כ"ט) הנ"ל או כסברת ר' יוחנן במעילה (דף ו' ע"ב) אליבא דר"ע דזריקה מועלת ליוצא דקאמר ר"י דהיינו דוקא ביצא מקצתן מיגו דמהניא זריקה למקצת שבפנים מהני נמי להאי מקצת שיצא. וא"כ ה"נ כשפיגל בשניה. דפיגל אבר אחת צריך להתפגל כולו כמש"ל. רק דבכל מקום אמרינן אחר שהוכשר לא יחזור ויפסול משא"כ כאן מיגו דחל על אותו חצי שלא הוכשר עדיין חל כולו בא כולו גם אותו שכבר הוכשר וזה הי' לו שעת הכושר אחר מתנה ראשונה קודם שנתפגל כולו דאז מישרא שרי כנ"ל. ושפיר חייב עליו משום טומאה כמו לן ויוצא. וא"כ שפיר משני הש"ס פיגול ונותר בחדא בהמה לא משכחת לה דאם נאמר דס"ל דאותו שכבר הוכשר אינו חוזר ונפסל וע"ז חל נותר ופיגול לא יחייב רק על החצי השני ז"א דאותו החצי לא הי' לו שעת הכושר כלל ואינו חייב עליו משום טומאה. וע"כ מוכרח הש"ס להקשות זאת רק אליבא דר"מ דס"ל מפגלין בחצי מתיר אבל על ת"ק לא קשה כלל כיון דלית ליה מפגלין בחצי מתיר לא אמרינן מישרא שרי ולא משכחת פיגול דהי' לו שעת הכושר וא"כ לא משכחת ה' חטאות דהא לא יתחייב משום טומאה כקושית התוס' ישנים הנ"ל. ודו"ק בכל זה:
אמנם לפמ"ש קשה בש"ס זבחים (דף מ"ב) הנ"ל דקאמר התם ר"מ פיגל בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית חייב כרת האוכלו. הא כיון דס"ל מישרא שרי וכבר הותר רובו בזריקת הראשונים וא"כ אף שפיגל בשלישית אבל אותן שכבר הוכשרו אינם יכולים לחזור ולפסול ונפסל רק מעוטו האחרון ואיך מיחייב כרת באכילתו הא מיבטל ברובו. בשלמא למאי דמשני דמשכחת בשלשה פרים שפיר דחייב כרת על הפר האחרון אבל לרבא דמשני אפילו תימא בפר אחד לפגולו מרצה קשה הלא לא נתפגל רק חלק האחרון ומעורב פסול ברוב כשר ומאי החיוב כרת. אך צ"ל דהואיל ובפרים הנשרפים אינו חייב בפיגול על הבשר רק האימורים כמ"ש הרמב"ם ובזבחים (דף ק"ט ע"ב) קאמר הש"ס כמאן מהדרינן פוקעין למזבח דלא כרבי יוסי עיי"ש. דלר"י הקטרה שלמה בעינן כל האימורים עיי"ש בטה"ק דע"כ יחלוק ר"י על רבי יהושע דנשתייר כזית חלב זורק את הדם וא"כ א"א לומר דבזריקת חצי מתיר הותרו חצי האימורין בהקטרה דהא א"א להקטיר חצי אימורין ומיתלי תלי עדיין היתר בזריקת מתנות האחרונות ולא הוכשרו עדיין עד שזרק את האחרונות וכשפיגל בזריקתן נפסל ממילא כולו וחייב שפיר כרת דרק הדם או הבשר אפשר לומר דהותר מקצתו דהא לא בעינן כל הדם וכן שירים שחסרו אחר הקטרה לא נפסלו אבל האימורים שחסרו אינם ראוים להקטרה וא"כ לא הותר מקצתן בזריקת חצי מתיר. אך לפי זה תיקו קושיא עצומה דמאי פריך ר"ל לעיל מדקתני נתן אחרונה שלא כתיקונן פסול ואין בו כרת משמע הא ראשונה שלא כתיקונן חייב כרת אליבא דמאן אי אליבא דר"מ הא אית ליה מפגלין בחצי מתיר א"כ אף אחרונה נמי ורבא דחיק ליישב זאת ואמאי לא משני דהאי תנא ס"ל כר"מ בחדא דמפגלין בחצי מתיר וכרבי יהושע בחדא דגם בנשתייר כזית חלב יכול להקטירו וא"כ נתן ראשונה שלא כתיקונן חייב כרת דהא כיון דקרבו אח"כ כל מתיריו אליבא דרבא דלפיגולו מרצה שפיר נתפגל כולו במחשבת חצי מתיר וחייב שפיר כרת אבל אם האחרונה שלא כתיקונן דכבר הותר רובו בזריקת מתנות הראשונות ונתפגל רק מעוטו האחרון דהא רוב האימורין כבר הותר להקטרה בזריקת מתנות הראשונות אליבא דרבי יהושע ואליבא דידן דמהדרין פוקעין וא"כ מש"ה פסול ואין כרת באכילתן דהא איבטל ברובא. ואף לשינויא דהש"ס דמשכחת אף בג' פרים ולא ס"ל לפיגולו מרצה ג"כ קשה דלכאורה צריך להבין מאי קא פריך הש"ס מכדי כרת לא מיחייב. ועפי"מ שפירשתי לעיל דהקושיא הוא כיון דמישרא שרי ונתפגל חלק הראשון במתנות הראשונות שוב לא קרבו כל מתיריו מחמת דהדם נפסל בתערובות ונשאר בפיגול רק מיעוט הראשון ואינו חייב כרת דבטל ברובו דז"א לכאורה עפ"י חילוק האחרונים אליבא דהמרדכי דהיכא דהאיסור בא לעולם קודם וההיתר בא ע"י תערובות לא בטל מדאורייתא כמו יבמה שרקקה דם דכשר הואיל ויש צחצוח רוק וא"כ בפיגל בראשונה דמיעוט הראשון נתפגל קודם שהי' לו היתר כלל דהא הי' אסור מחמת בשר שלא נזרק דמו וא"כ אף כשזורק אח"כ בטל ברובו דהא הוי תחילת ביאתו ע"י תערובות אך י"ל דהש"ס סבירא ליה כאן דאיסורין מבטלין זה את זה וא"כ נהי דהי' אסור מחמת שלא נזרק דמו אבל לא מחמת פיגול ופיגול בא אח"כ ע"י תערובות ובטל שפיר ברובו אף דהוי איסור מחמת חסרון זריקת דמו. אבל מ"מ קשה מאי פריך ר"ל הא י"ל דתנא דמתניתין סבר דאיסורין אין מבטלין זו את זו וא"ב מש"ה בנתן האחרונה שלא כתיקונן אינו חייב כרת דהא כיון דכבר הותר רובו בראשונה ואח"כ בא איסור פיגול ע"י תערובות בטל ליה ברובו. אבל נתן ראשונה שלא כתיקונן דאיסור פיגול בא בראשונה וא"כ אף דהאחרונות כבר הי' בהיתר מ"מ הוי תחילת ביאת ההיתר ע"י תערובות ולא בטל החלק שנקבע בפיגול ומ"ה חייב כרת וגם בלאו הכי כיון דמיא בעלמא קמדי אף דלא הוי פיגול עכ"פ אסורים מחמת שלא נזרק דמם בכשרות ואיסורים אין מבטלין זה את זה:
אך לישב כל זה נקדים ש"ס דמנחות (דף ט"ז ע"ב) איבעיא להו פיגל בהולכה מהו אמר ר' יוחנן הולכה כקמיצה ור"ל אמר הולכה כהקטרה בשלמא לר"ל איכא נמי הולכה דלבונה אלא לר"י מאי טעמא אמר רבא קסבר ר' יוחנן כל עבודה שאינה מתרת עבודה חשובה היא לפגל עליה בפני עצמה וברש"י שם ד"ה חשובה כתב וז"ל דליכא למימר עד שפיגל בכל המתיר דהא לאו מתיר הוא ואין כח לאחרת לעכב עכ"ל. ובאמת גוף הסברה צריך תבלין וגם במאי פליגו ר"י ור"ל. ונלע"ד לומר דהנה בסוגיא דזבחים הנ"ל (דק"י) דקאמר הש"ס אי אליבא דר"מ מישרא שרי צריך ג"כ להבין מנא ליה דאם מפגלין בחצי מתיר מישרא שרי דהא חזינן דבעבודה שאינה מתרת יותר מפגלין בחצי עבודה אליבא דר"י וא"כ מנ"ל דגם בעבודה המתרת אי לאו דמישרא שרי לא הי' יכולין לפגל כמ"ש רש"י. אך יש ליישב זאת עפ"י מה דאיתא בש"ס זבחים (דף כ"ח ע"ב) דבנתן הדם שלא במקומו דהבעלים נתכפרו רק דהבשר אינו נאכל. ואפ"ה קאמר הש"ס דהזריקה הזאת לא מייתי לידי פיגול מקרא דאם האכל יאכל וכו'. דכל זריקה שאינה מתרת הבשר לאכילה לא מייתי לידי פיגול עיי"ש בתוס' דרק היכא דהחסרון בזריקה אמרינן כן ולפי"ז קאמר הש"ס שפיר לדר"מ דמפגלין בחצי מתיר בע"כ דאותו חצי העבודה מישרא שרי השירים באכילה דאל"כ נהי דנאמר דגם חצי עבודה יש עליה חשיבות עבודה לפגל בה אבל על כל פנים גם זריקה כשרה אם אינה מתרת הבשר לא מייתי לידי פיגול. וגם בלא"ה מצינן כה"ג במנחות (דף ה') דכל הבא להתיר ולא התיר פסול הוא אליבא דרב אלא דאיתותב רב התם אבל עכ"פ בחצי עבודה י"ל דכ"ע מודי דפסול. וא"כ מעתה י"ל דבהא פליגו ר"י ור"ל. דר"ל י"ל דלא סבירא ליה כלל הסברא דמישרא שרי דבאמת זה דבר חידוש מאד. ולא מצינן כה"ג בשום מקום. דאל"כ נאמר בשחיטת בהמה דבעינן שני סימנים ואליבא דר"מ מפגלין בסימן אחד כמ"ש בפסחים (דף ס"ג) הכי נימא דבעלמא בחולין שוחט סימן אחד מתיר חצי בשר מאיסור נבלה. אתמהה? וס"ל לר"ל דאף למאן דס"ל מפגלין בחצי עבודה היינו בחצי עבודה יש לה ג"כ חשיבות כיון דחזי לאצטרופי לכולה אבל לא שיתיר חצי בשר ומה"ט הוכרח באמת ר"ל לפרש לשיטתו במנחות גם בזבחים דטעמא דר"מ הוא משום דכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה. דאין לומר משום מפגלין בחצי מתיר דכיון דאינה מתרת א"כ הוי זריקה דלא מכשיר הבשר ולא מייתי לידי פיגול ור"י ס"ל אליבא דר"מ דמישרי שרי אבל רבנן פליגו מה"ט גופא על ר"מ דלית להו מישרא שרי והויא זריקה דלא שריא בשר באכילה. וא"כ כ"ז בזריקה או בהקטרה דקומץ דבמקום זריקת הדם קאי אבל פיגל בהולכה או בקמיצה דהעבודה הזאת לא באה מתחלה להתיר בזה ס"ל גם לרבנן דחצי עבודה חשובה היא לפגל עליה דהא ליכא טעמא דלא שרי הבשר באכילה דהא היתר הבשר אינה תלויה בהולכה כלל רק בהקטרה שלאחריה ואז כשיקרבו כל מתיריו נתירו באכילה אבל לא בהולכה ושפיר גם חכמים מודים דמפגלת. וא"כ מעתה י"ל דלר"ל אליבא דר"מ הוי כמו לרבנן אליבא דר"י דגם ר"ל מודה דבהא פליגו ר"מ ורבנן דר"מ ס"ל דחצי עבודה חשובה היא לפגל רק דאינה יכול לבוא לידי פיגול כיון דלא שריא הבשר באכילה כיון דס"ל דלא מישרי שרי ומוכרח לומר הטעם דע"ד הראשונה הוא. אבל בעבודה שאינה מתרת כמו הולכה יודה ר"ל דאליבא דר"מ דמפגלין בחצי עבודה בלא טעם דע"ד הראשונה הוא עושה כמו לר"י אליבא דרבנן רק דר"ל ס"ל דרבנן פליגו על ר"מ בתרתי חדא דלא אמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה שנית חצי עבודה אינה חשובה לפגל כלל אף בהולכה דהוי עבודה שאינה מתרת:
ומיושב שפיר קושית הש"ס הנ"ל בזבחים דשביק בקושיא. דהנה שם במנחות פריך הש"ס גם על ר"ל מברייתא הנ"ל דבד"א בקמיצה ומתן כלי והילוך מאי לאו הילוך דמתן כלי א"ה וכו' בא לו להולכה וכו' כיון דצורך הקטרה היא קרי לה הקטרה אלא נתן את הקומץ בשתיקה הוליך מיבעיא ליה קשיא. אך באמת י"ל הקושיא דהא איתא בש"ס דזבחים (דף ט"ו) דגם הולכה זוטרתא פוסלת במחשבה ואדרבה לחדא גירסא יותר פוסלת מהולכה רבתא וא"כ בשעה שנתן הקומץ על האש להקטירה איכא אז ג"כ הולכה זוטרתא וא"כ להכי נקט נתן דאיכא תרתי הולכה והקטרה וא"כ לר"י דמודו חכמים בהולכה ופליגו רק בהקטרה בע"כ איירי כשחשב אחר שנתן את הלבונה על האש כל שלא משלה האור ברובו דלא אתעביד עדיין מצותו או אפילו קודם שהגיע על המערכה משיצאה מתחת ידו כמ"ש בש"ס זבחים הנ"ל דהזאת חטאת העוף דרק בכה"ג משכחת לה מחשבה דפוסלת. וה"נ אם מחשב בשעה שנותן על המערכה אז אליבא דר"י גם חכמים מודו דיכול לפגל דאיכא אז הולכה ג"כ. וא"כ לפי מ"ש דר"מ אליבא דר"ל ס"ל כמו לרבנן אליבא דר"י. דבהולכה ס"ל לר"מ גם אליבא דר"ל דמפגלין בחצי עבודה לא קשה קושית הש"ס מנתן את הקומץ בשתיקה והלבונה במחשבה דחייב כרת דהא איכא ג"כ הולכה וגבי הולכה ס"ל לר"מ אף אליבא דר"ל דמפגלין בחצי עבודה אפילו בדוכתא דליכא למימר על דעת הראשונה הוא עושה אבל במתניתין דפיגל בקומץ ולא בלבונה. בלבונה ולא בקומץ דלא הוזכרה כאן נתינה רק לשון פיגל בלבונה דאיירי רק בהקטרת לבונה ומשמע גם היכא דליכא הולכה כגון שכבר הונחה על המערכה. הוכרח ר"ל לומר דר"מ ס"ל דאין מפגלין היכא דליכא למימר ע"ד הראשונה הוא עושה כיון דהוה עבודה המתרת ההקטרה הזאת והוא ס"ל לסברא מוחלטת דלא אמרינן מישרא שרי א"כ הוי זריקה דלא שריא בשר באכילה ולא מייתי לידי פיגול. ומ"ה צריך לטעם דע"ד הראשונה. וממילא מיושבת ג"כ קושיא הנ"ל. דמאי קשיא ליה לר"ל ממתניתין דנתן את האחרונה שלא כתיקונה דאין בו כרת משמע דבנתן את הראשונה שלא כתיקונן חייב כרת. דהא י"ל דס"ל דמהדרינן פוקעין והותר כבר רובו הראשון ולא יוכל לחזור ולפסול ובטל מיעוטו ברובו. אך לפי זה ניחא. דכיון דס"ל לר"ל לסברא מוחלטת דלא אמרינן מישרא שרי מסברא שבחוץ והא לא הוי מספקא כלל לר"י דמה"ט אמר במנחות דרבנן פליגו גם בהולכה. רק אם הי' מוכרח לומר דר"מ ס"ל בכל ענין דמפגלין בחצי עבודה הוא רק משום דחצי עבודה יש לה חשיבות לפגל ולא הוי סבירא ליה הא דשמואל בכ"ז דזריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול אבל עכ"פ מישרא שרי חצי פשיטא ליה דלא אמרינן א"כ לא שייך כלל לומר דעל חציו חל פיגול והחצי שהותר כבר לא דהא לדידיה לא הותר כלל ומיושב ג"כ קושית התוס' הנ"ל מפסחים דמשמע שם דלמ"ד אין מפגלין בחצי מתיר גם פסול אינו דהנה לפי מה שכתבנו מצינן מקור נפתח לטעם דפסול עכ"פ הוי אליבא דר"י דס"ל דרבנן פליגו רק בעבודה המתרת ומטעם דלא ס"ל מישרא שרי והוי זריקה דלא שריא בשר באכילה ומ"ה אין מפגלין בחצי מתיר. וא"כ הא מבואר ברמב"ם פט"ו מהלכות פס"ה ה"ו דזריקה דלא שריא באכילה עכ"פ פסול הוי אף אליבא דרבנן דלא פסול מחשבת הינוח עיי"ש בכסף משנה ובטה"ק (דף כ"ו) וא"כ מה"ט גם אליבא דרבנן דאין מפגלין בחצי מתיר עכ"פ פסול הוי. אבל לר"ל אליבא דחכמים דס"ל דגם בהולכה פליגי אף דאינה מתרת משום דס"ל חצי עבודה לא חשובה כלל א"כ אף לפסול אינה פוסלה. אבל לר"ל אליבא דר"מ שכבר כתבתי לעיל דלר"ל אליבא דר"מ הוי כמו לרבנן אליבא דר"י דרק בעבודה המתרת מוכרח לומר הטעם דע"ד הראשונה הוא עושה אבל בהולכה מודה דמפגלין בחצי מתיר אליבא דר"מ וא"כ גם בעבודה המתרת דאינה מפגלת בחצי מתיר דלא שריא הבשר באכילה עכ"פ פסול הוי. וא"כ שפיר קאמר ר"ל אליבא דר"מ נתן האחרונה שלא כתיקונה פסול ואין בו כרת. אבל בפסחים י"ל דאזיל אליבא דר"ל ג"כ אבל אליבא דרבנן דר"ל ס"ל דלדידהו אף פסול ליכא וכנ"ל:
ובזה נבוא ג"כ ליישב דברי רש"י בגיטין הנ"ל דהנה יש עוד סברא לומר דאף אליבא דרבנן דר"ל עכ"פ פסול הוי דנהי דס"ל דחצי עבודה לא חשובה לפגל מ"מ הא קיי"ל כהרצאת כשר כך הרצאת פסול ובהרצאת כשר אם תרצה לומר דכשר כולו כשגומר אח"כ כל המתיר בע"כ מצטרף גם חצי מתיר הראשון ומסייעה לריצוי וא"כ האיך אפשר לומר דאין מפגלין חצי מתיר וכשר אח"כ כשקרב כל מתיריו דהא אם נאמר דכשר גם החצי מתיר הוא המרצה וכהרצאת כשר כך הרצאת פסול אע"כ דכי מצטרף דוקא כששניהם כשרים אבל אם תרצה לומר דפסול כשר ופסול אין מצטרפי דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא וא"כ בע"כ נהי דאין מפגלין עכ"פ בחצי המתיר כמאן דליתא הוי ולא עביד עבודה דאם נאמר דאין מפגלין וכשר ג"כ כמאן דעביד עבודה הרי מיחשיב החצי מתיר שיסייע לרצות וכהרצאת כשר כך הוי הרצאת פסול ואיך נוכל לומר תרתי דסתרו שלא יפגל ושיהא כולו כשר וזהו סברא עמוקה לדעתי ולכך מוכרח לומר דפסול עכ"פ הוי דהא חסר חצי עבודה והוי כמאן דלא עביד רק חצי עבודה דלמ"ד אין מפגלין בחצי מתיר לכ"ע לא מישרא שרי ואינה מרצה כלל כמ"ש בזבחים (דף ק"ו) הנ"ל, ומיושב קושית התוס' מפסחים הנ"ל דשם דמפגל בשחיטה בסימן אחד דשחיטה לאו עבודה הוא וכמ"ש התוס' בזבחים דמה"ט כששוחט עומד בחוץ והשחיטה הוא רק להוציא מידי נבלה וגם לקדש הדם בסכין דהוי כלי שרת כדאיתא במנחות (דט"ז) הנ"ל דדם סכין מקדשא ליה וא"כ עכ"פ כששוחט סימן אחד בכשרות קידש הסכין אותה החצי דם נהי דנאמר דבסימן שני לא נתקדש הדם דהוי כמאן דלא עביד כיון דעביד לה במחשבת פיגול הוי עכ"פ כדם קדשים וחולין שנתערבו זב"ז דלכ"ע כשר אם הי' בו מראות דם כמ"ש (בזבחים ע"ח) עיי"ש:
והנה לכאורה צריך להבין לפי מ"ש לעיל דרבנן דפליגו על ר"מ אליבא דר"י הוא רק מטעם דס"ל דלא אמרינן מישרא שרי הא לכאורה בפר ושעיר של יוה"כ לכ"ע אמרינן מישרא שרי דהא קיי"ל אם נשפך הדם אחר מתנות שבפנים יביא פר אחר ויתחיל מבחוץ ולפעמים מביא ג' פרים. ובע"כ דכולם כשרים רק דהכפרה נגמרת בכולם דאם נאמר דהראשון פסול הוי צריך להתחיל מתחילה וז"ב מאד. וא"כ מ"ט פליגי רבנן. אך באמת ז"א דרק בנשפך הדם אמרינן דהוכשר הראשון במתנה אחת דבאמת בכל הקרבנות אין מעכבת רק מתנה אחת רק בקרבנות שנעשו בפנים גלי קרא דכולן מעכבות וגלי קרא דיכול לגמור גם הכפרה להביא אחרת וא"כ הכשרו של הראשון מיתלי תלי וקאי דאם לא נשפך הדם דעומד לעשות כל המתנות בפר הזה לבדו לא נגמר הכשירו והיתר אימורין ובשר שלו רק כשגומר כל המתנות ואם מפגל באחת מהם אף מהאחרונות אם נאמר דמפגלין בחצי מתיר הי' נפסל כולו והי' צריך להביא פר אחר להתחיל מתחלה דכהרצאת כשר כך הרצאת פסול. אבל כשנשפך הדם דלא נעשה פסול בעצם הקרבן רק שחסר הכפרה ולא יוכל להשלים המתנות שוב נגמר הכשר אותו הקרבן במתנה אחת ומביא פר אחר לגמור הכפרה וז"פ וברור מאד. ואמנם כל זה אם נאמר דמפגלין בח"מ דחצי עבודה חשובה עבודה רק דרבנן בעינן זריקה המתרת וכאן אי לאו דנתפגל לא היתה הזריקה מתרת כיון דלא מישרא שרי א"כ כיון דלדעת הרמב"ם פסול מיהא מחמת מחשבת פסול כמ"ש הטה"ק שוב הוי אמינא דנפסל כולו עכ"פ אבל לרבנן אליבא דר"ל דחצי עבודה לא חשיבא כלל לפגל נהי דהוי כמאן דלא עביד עבודה לא גרע שוב מנשפך הדם דבפר ושעיר של יוה"כ אמרינן דנגמר הכשירו של ראשון וצריך רק קרבן אחר להתחיל ממקום שפסק. וא"כ נכונים דברי רש"י בגיטין הנ"ל. דבאמת שם בע"כ מוכרח לומר דפסול מיהא הוי במתנות הראשונות של השעיר קודם שמערב לקרנות. דאל"כ מפגל גם הפר ונאמן עליו כיון דבא משלו כמ"ש הראב"ן. רק רש"י רצה לפרש אליבא דכ"ע גם לר"ל אליבא דרבנן דפסול הוי רק דמיחסר חצי העבודה דהוי כמאן דלא עביד עבודה וא"כ שפיר קשיא ליה לרש"י נהי דבהיכל יכולין לראות בפשפש מ"מ על מתנות דלפני ולפנים אמאי נאמן מאי אמרת כקושית הקרני ראם דנאמן כיון דבידו לפגל במתנות דפרוכת ז"א דגם אם יפגל בפרוכת לא יפסול השעיר דהוי כמו נשפך הדם דיביא אחר ויתחיל ממקום שפסק ואין בידו כלל לפסול השעיר ולכך הוכרח רש"י לומר דחזיני' בלול. אבל הש"ס דאזיל אליבא דר"י דהא ר"י הוא דאמר ליה בשם רבי יוסי ורבי יוחנן אזיל לשיטתיה דס"ל אליבא דרבנן דחצי עבודה חשיבא לפגל ונהי דאינו חייב כרת דלא שריא באכילה אבל עכ"פ הקרבן פסול הוי מחמת מחשבת פיגול כשיטת הרמב"ם הנ"ל וכמו שהסביר הטה"ק הנ"ל ונפסל כל השעיר אף במתנה שניה שבהיכל ולכך לא פריך רק מהיכל דילמא דחזיניה בפשפש. וא"כ שוב נאמן גם על מתנות שלפני ולפנים כיון דבידו לפגל בהיכל כקושית קרני ראם הנ"ל. ודו"ק היטב בכל הדברים האמורים כי הנם יקרים וכבירים: