אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת חו"מ › סימן כ

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת חו"מ · סימן כ

סימן יט

ב"ה ד' בלק תרמ"ד לפ"ק טארנאפאל.

שלום אשיב לכבוד האברך הרב החריף ובקי משנתו זך ונקי מאד נעלה כש"ת מו"ה יעקב ישראל פיהרער נ"י ממלא מקום רב בק"ק זלאזיץ יצ"ו:

מכתבו לנכון הגיעני. בדבר השאלה בשני שותפים שהי' להם בשכירות סקלאד בשותפות מאדון אחד. וכלה זמן השכירות ועתה בא איש אחר לשכרו וגם בן אחד מהשותפים (שאביו נפטר בתוך זמן השכירות וירשו בנו) רוצה לשכרו ג"כ מהו הדין וכת"ה הביא דברי הנתיבות סי' רל"ז דמלבד תקנת רגמ"ה שמביא שם הרמ"א איכא ג"כ דינא דבר מיצרא אלא שהביא ג"כ דברי הב"י המובאים בנתיבות סוס"י קע"ה שלאחר שכלה זמן השכירות ולא השכירו לו המשכיר מחדש ובא אחר ושכרו אין בו משום דדב"מ. ועיין בס' משפט שלום להגאון מברעזאן ז"ל שפקפק בזה. ובנ"ד נראה דל"ש האי דינא דעיקר הטעם כיון דדינא דבר מיצרא הוא רק נגד השוכר השני ולא כנגד המשכיר דאם אינו רוצה להשכיר אין עליו חיוב להשכירו. א"כ ממילא כשכלה זמן השכירות נסתלק השוכר מהאי ביתא לגמרי וכשבא אח"כ השוכר השני לשכור אין עוד לשוכר הראשון שייכות בהאי ביתא שיוכל לסלקו. אבל הכא כיון דמכח תקנת רגמ"ה אין רשאי שום אדם לשכור עד מלאת שנה משיצא השוכר מהבית כמבואר בחת"ס חו"מ סי' ק"ד. א"כ יש להשוכר עדיין זכות בהאי ביתא ובפרט בנכסי עכו"ם דהרי הן כהפקר וודאי אלים תקנת רגמ"ה שיהי' נחשב שיש להישראל עדיין זכות בהאי ביתא א"כ שוב חוזר וניעור ג"כ דינא דבר מיצרא ובפרט דמי לא סגיא לן בתקנת ר"ג לחוד שנתקבל בינינו כמ"ש החת"ס והד"ח בתשובותיהם:

ומה שעורר כת"ה דכיון שהיו שני שותפים ועתה אינו בא לשכור רק בן אחד מהשותפים לכל היותר אין לו חזקה רק על חלק מחצה ויוכל אחר לשכור עכ"פ חלק מחצה של השותף השני. ז"א לענ"ד דכיון דעכ"פ חלק מחצה נשאר שלו א"כ ממילא יש לו דינא דב"מ על המחצה השני דשותף עדיף ממצרן ואף למ"ד דבשכירות ליכא דדב"מ מ"מ בשותף מודה כמבואר בסי' קע"ה ס"א ובפרט דהא עיקר התקנה הי' שלא לגרע זכות ישראל שזכה בנכסי עכו"ם וא"כ כיון דבעניני שותפות אין כל השותפים דומים זל"ז וי"ל הראשון נוח לי והשני קשה הימנו דמה"ט יכול השותף לסלק הלוקח כמ"ש ברמ"א כאן סנ"ג א"כ לענין זה זכה ג"כ השוכר הראשון בנכסי העכו"ם שלא ישכור אחר חלק השני שיהי' מוכרח להיות שותף עם מי שאינו נוח לו:

ומה שהביא כת"ה דברי הר"ן ר"פ השותפין דשותף בשעה שמשתמש הוברר הדבר דאז הוי כולו שלו. ומה"ט רוצה כת"ה לומר דיש לו חזקה בכולו. אי משום הא לא איריא דזה רק בשעה שהוא משתמש בו. וא"כ יכול אחר לקנות חלק חבירו שישתמש בו גם הוא בחלוקה לזמן וכדומה. אבל י"ל עפ"י דברי השטמ"ק כתובות (ד"ל ע"ב) ד"ה ואי לא מצי לאהדורי שכתב וז"ל כמו שנים שהגביהו מציאה פירוש שמפני שזה זוכה בכולה וזה זוכה בכולה לפיכך יחלוקו וכו' א"ו כדכתיבנא שזה זוכה בכולה וזה זוכה בכולה ולפיכך בעלמא קונה מחצה והכא כשבלע אותו לגמרי הרי למפרע איהו קנאו מעיקרא עכת"ד עיי"ש בדיוק היטב ותמצא שדבריו יקרים מאד דס"ל דכל היכא שקנו שניהם בהגבהה כל אחד קונה כולו ויש לו קנין בכולו. אלא משום דבא חבירו בטענה שגם הוא קנה כולו כופין אותם הב"ד שיחלוקו. אבל היכא שאכלו האחד כולו שלו אכל עיי"ש היטב איך שמתיישב בזה ס' התוס'. וא"כ ה"נ בשותפים בשכירות דירה מעכו"ם הרי יש לכ"א קנין בכולו מחמת תקנת ר"ג אלא שאם בא חבירו לשכור גם הוא כיון דכ"א יש לו קנין בכולו מוכרחים הב"ד לומר שיהי' בשותפות דהי מינייהו מפקת אבל היכא דהאחד נסתלק מכאן ואינו רוצה לשכור השותף השני זכה בכולו דמעיקרא הי' שלו כולו לפי"ס השטמ"ק הנ"ל ודוק היטב בזה. ולכן מכל הלין טעמי נ"ל לומר דאין שום אדם רשאי לשכור מהעכו"ם הסקלאד הזה רק אחד מהשותפים לבדם:

ומה שהקשה כת"ה על הנתיבות ריש סי' קפ"ב שכתב דכל שליחות מתרומה גמרינן ולכך בעינן דומיא דתרומה והרי בש"ס קידושין (מ"א ע"ב) מסיק דשליחות אתיא מבינייהו דגירושין והקדש ולא מתרומה עיי"ש הנה ברי"ט אלגזי בכורות (ד"י ע"ב) אות ז' הקשה ג"כ כן על המל"מ פ"ד מה' תרומות שכתב ג"כ דכל שליחות מתרומה ילפינן אבל באמת הרי בתוס' גיטין (כ"ג ע"ב) ד"ה מה אתם כתבו ג"כ בישוב קושייתם לר"ש מנ"ל בעלמא דאין שליחות לעכו"ם וז"ל דמ"מ כיון דדרשינן שליחות בתרומה מגם אתם ומינה ילפינן בעלמא מסתמא דלא מרבינן בעלמא אלא דומיא דאתם עכ"ל. הרי שכתבו ג"כ דשליחות מתרומה ילפינן. איברא דבמהר"ם מלובלין דחק שם לפרש דברי התוס' בזה אבל בפני יהושע שם פירש דברי התוס' כפשטן. דס"ל דהא דקאמר הש"ס בקידושין דאתיא מגירושין וקדשים היינו דלא ליכתוב בתרומה אבל לאחר שנכתב שליחות בתרומה שוב ילפינן בכל התורה מגירושין ותרומה עיי"ש וכדמורה ג"כ פשטות הש"ס בב"מ (דע"א) כקושיית הרשב"א בחי' קידושין (דמ"א) וא"כ אין תימא אם גם המל"מ והנתיבות ס"ל כן וגם ברש"י חגיגה (ד"י ע"ב) ד"ה מעילה כתב דשליחות ילפינן מתרומה ובטו"א שם הקשה עליו ג"כ מש"ס קידושין הנ"ל. עיי"ש בט"א מ"ש בזה. ויען אשר נמצא בכ"מ ד"ז דמתרומה ילפינן היפך הש"ס קידושין וכמשמעות הש"ס ב"מ נלע"ד ליישב דסוגיות חלוקות הם. דהנה מה דקאמר הש"ס בקידושין דמש"ה לא ילפינן מתרומה משום דישנה במחשבה. לכאורה קשה לפי"מ שהביא במח"א ה' שלוחין דברי המהרי"ט דס"ל דאינו יכול לעשות שליח להקדיש דמילי לא מימסרן לשליח אלא דאנן לא קיי"ל כן כדמוכח בתמורה דקאמר הש"ס דשוו שליח לאקדושי. אך י"ל דהטעם משום דבדיבורא עביד מעשה דנעשה הקדש ע"ז. ואמנם בסנהדרין (דס"ה) קאמר הש"ס דהיכא דישנו בלב עקימת שפתיו לא הוי מעשה וא"כ מאי קאמר הש"ס שאני תרומה דישנו במחשבה מש"ה מהני שליחות אדרבא כיון דישנו במחשבה א"כ גם הדיבור לא הוי מעשה והוי רק מילי ומילי לא מימסרן לשליח ואפ"ה גלי קרא דמהני שליח בתרומה. א"כ מכ"ש בעלמא (איברא דבמהרי"ט עצמו שם בח"א סי' קכ"ט כתב דאף דלהקדיש אינו יכול לעשות שליח דהוי מילי מ"מ תרומה עדיפא דהמחשבה נחשב כמעשה אבל דבריו תמוהים מאד דאדרבא בסנהדרין הנ"ל מוכח דהיכא דמהני מחשבה גם הדיבור ל"ח כמעשה וגם קשה הא הקדש ג"כ חשבה תורה מחשבה כמעשה כדאיתא בשבועות (דכ"ו) דילפינן מנדיב לב עולות) אך י"ל דהנה הנתיבות בסי' הנ"ל סק"ב כתב דהא דצריכין בתרומה לשליחות וע"י קטן או ע"י עכו"ם לא מהני היינו היכא דא"ל צא תרום אבל אם ציוה לקטן לתרום ואמר המשלח התבואה שיפריש הקטן ויקרא לו שם תרומה יהי' תרומה הוי תרומה כאילו הפריש בעצמו והקטן מעשה קוף עביד. ואף למ"ד אין ברירה מ"מ כיון דאינו רוצה שיחול מעכשיו רק משעת הפרשה בכה"ג לכ"ע יש ברירה עיי"ש. וקשה לי מאד לדבריו הא כל תרומה מהני במחשבה אף בלא דיבור כלל כמ"ש התוס' בגיטין (ל"א) וכ"מ. וא"כ איך משכחת שליחות בתרומה כלל. וגם ממעטינן שליח שאינו ב"ב והא כיון דא"ל צא תרום הרי רצונו שמה שיפריש השליח יהי' תרומה וא"כ כיון דלדעת הנתיבות אם אמר בדיבור כל שיפריש השליח יהי' תרומה מהני אף בקטן או בעכו"ם. א"כ גם סתם שליחות הרי מחשבתו הוא כן ובתרומה סגי מחשבה לחוד. וזה הערה גדולה ע"ד הנתיבות. אך צ"ל כעין דאמרינן בב"מ לענין קנין ד"א דלא קנה היכה דנפל עלי' משום דגלי דעתי' דבד"א לא ניחא לי' דליקני ועיי"ש בשטמ"ק דלחד דיעה גם בקנין דאורייתא הדין כן וא"כ כעין זה ה"נ נהי דבתרומה סגי במחשבה לחוד היינו כשלא עשה רק מחשבה לחוד כמו נותן עיניו בצד זה וכו' אבל היכא דאמר לשליח צא תרום הרי רצה שהשליח יפריש ויקרא לו שם תרומה א"כ הרי גלי דעתי' דבמחשבה לחוד לא ניחא לי' שיהי' תרומה רק בהפרשה או לפחות בקריאת שם. וא"כ היינו דקאמר הש"ס דמתרומה לא ילפינן שכן ישנו במחשבה דהא אי בעי הוה מפריש במחשבה לחוד ולא הי' צריך לשליחות כלל וכיון דאי בעי הוה סגי לי' בלא מעשה השליח והפרשתו אין זה עיקר ולכך יכול לעשותו ע"י שליח ג"כ אבל בעלמא דבעינן מעשה או דיבור והכל נעשה ע"י שליח א"א למילף מתרומה דיהי' סגי ע"י שליח. והוצרך למילף מגירושין וקדשים עיי"ש. והנה דברי הנתיבות הנ"ל שכתב דאף למ"ד אין ברירה מהני מכאן ולהבא אינם מוסכמים. דהקצוה"ח בסי' ס"א סק"ג הביא בשם הרשב"א דגם כה"ג לא מהני למ"ד אין ברירה רק למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע עיי"ש. וא"כ לפי"ז למ"ד א"א מקנה דשלבל"ע ול"מ מחשבה כה"ג אזלא לי' תירוצי הנ"ל. ואין הפירכא דישנו במחשבה כלל. והנה הש"ס שם דיליף שליחות מגירושין קשה נ"כ לכאורה איך יליף בעלמא מגירושין או מקדשים לפימ"ש הרמ"א בסי' ל"ה בשם הקדוש מארדוש דשליח דקידושין הוי מילי דהא אין בידו לקדשה בע"כ ובגירושין לא הוי מילי משום דבידו לגרשה בע"כ וא"כ לפי"ס המהרי"ט הנ"ל דבמילי אף שליח ראשון אינו יכול לעשות א"כ דילמא מש"ה מהני שליחות בגירושין וקדשים דביד השליח תליא מילתא ואינו תלוי בדעת אחרים ולא הוי מילי אבל לענין למכור ולקנות וכדומה דתלוי בדעת אחרים דלמא באמת ל"מ שליחות. אך צ"ל כמ"ש התוס' שם בקידושין (דמ"א ע"ב) ד"ה מה לגירושין דכיון דילפינן קידושין מגירושין מקרא דויצאה והיתה וקידושין ליתא בע"כ ותלוי בדעת האשה א"כ שפיר אפשר שליחות בעלמא במה הצד דגירושין וקידושין. והנה בקידושין (דמ"ד) פליגי ר"י ור"ל בנערה אם היא ג"כ יכולה לקבל קידושי' דר"י ס"ל אבי' ולא היא וקאמר הש"ס דצווח ר"ל ויצאה והיתה ולית דמשגח בי' וקאמר שם בתוס' ר"י הזקן דר"י ס"ל דלאו לכל מילי איתקש קידושין לגירושין דכיון דאיכא שם סברא לחלק ביניהם דבקידושין מוציאה א"ע מרשות אבי' ובגירושין מכנסת עצמה לרשותו לא ילפינן מהדדי וא"כ אליבא דר"י ה"נ דיש סברא לחלק בין גירושין לקידושין דבגירושין דיכול לגרש בע"כ לא הוי מילי ובקידושין הוי מילי אפשר לומר דל"א בהא ויצאה והיתה. וא"כ מעתה ניתר כל הקשר הנ"ל דשפיר י"ל דסוגיות חלוקות הם דהסוגיא דקידושין ס"ל כר"ל דמקשינן תמיד ויצאה והיתה וילפינן קידושין מגירושין וא"כ איכא למילף בעלמא שליחות מגירושין וקידושין ומתרומה א"א למילף דס"ל כמ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע ומהני מחשבה אף דאין ברירה כמש"ל. ואיכא פירכא דמה לתרומה שישנו במחשבה. אבל סוגית הש"ס דב"מ הנ"ל י"ל דאזלא אליבא דהלכתא דקיי"ל כר"י דלא אמרינן כה"ג ויצאה והיתה ולא ילפינן קידושין מגירושין וא"כ א"א למילף בעלמא שליחות מגירושין וקדשים דאיכא למיפרך כמש"ל מה להני דלא הוי מילי דהשליח יכול לעשות שליחותו ואינו תלוי בדעת אחרים. וגם מ"ל אליבא דהלכתא דאין אדם מקנה דשלבל"ע וא"כ ל"מ מחשבה כה"ג כיון דקיי"ל אין ברירה וליכא פירכא דישנו במחשבה ושפיר ילפינן מתרומה. ואף דתרומה תלוי ג"כ בדעת עצמו מ"מ תרומה בלא"ה לא הוי רק מילי דהא סגי בדיבור לחוד ובע"כ דיכול לעשות שליח ראשון גם במילי דלא כמהרי"ט וא"כ שפיר ילפינן בעלמא מתרומה דיכול לעשות שליח גם במידי דתלוי ביד אחרים. דנהי דמה שאינו יכול לעשות בעצמו הוי רק מילי כדעת הקדוש מארדוש הנ"ל מ"מ הא כל ענין תרומה הוי רק מילי ואפ"ה יכול לעשות שליח. וא"כ שפיר כתבו תוס' ורש"י בהני דוכתי הנ"ל וגם המל"מ והנתיבות דשליחות ילפינן מתרומה דאליבא דהלכתא אדרבא סוגית הש"ס דב"מ עיקר דילפינן שליחות מתרומה. כנ"ל:

ומה שהקשה דלקטן א"צ למילף מגם אתם דבלא"ה מצד הסברא אינו נעשה שליח כיון דאינו באותו דבר עיין תוס' גיטין (דכ"ב ע"ב) ד"ה והא לאו וכו' דקטן הוי בר כריתות כיון שאם יגדיל יהי' באותו דבר. ובעיקר הדבר אם הא דאין שליחות לקטן ילפינן מתרומה הוא מחלוקת הראב"ד והרמב"ם בפ"ו מה' גירושין עיין קצוה"ח סוס"י קפ"ח ומה שהביא שם שיטת רש"י ג"כ דמאיש ילפינן דבכל דוכתי דשליחות איש כתיב ודעת התוס' גיטין (ס"ד ע"ב) ד"ה שאני כהראב"ד. ויש להאריך הרבה בפרט זה ואין הזמן מסכים:

ומה שהקשה על הנתיבות ממעילה (דכ"א) גבי שולח ביד חשו"ק דפריך הש"ס והא לאו בני שליחות נינהו ומאי קושיא הא במעילה גופי' שליחות כתיב ולא ילפינן מתרומה. הנה כבר תמהו בזה על הנתיבות דהרי מפורש בש"ס קידושין (מ"ב ע"ב) דשליחות דמעילה מתרומה ילפינן. ומה שהקשה מדהתו"ס שם שהקשו דנילף מעילה מתרומה דבעינן שיהי' השליח דוקא בר דעת ולדברי הנתיבות הנ"ל גם בתרומה ל"ב בר דעת כה"ג. לפי מש"ל דהדבר תלוי בפלוגתא דלס' הרשב"א דלמ"ד אין ברירה ל"מ כה"ג בתרומה. א"כ י"ל דהתוס' ס"ל כהרשב"א דל"מ בתרומה כה"ג למ"ד אין ברירה. ומה שהקשה לס' הנתיבות הנ"ל מאי פריך הש"ס שם והא לאו בני שליחות נינהו ומאי קושיא הא בכה"ג לא בעי שליחות זה טעות דס' הנתיבות אזלא רק למסקנת הש"ס דכה"ג מעשה קוף עביד אבל הס"ד דהש"ס לא ידע עדיין מזה. ודוק היטב. כ"ז חזיתי להשיבו בקיצור ובמהירות כי אנכי מוטרד עתה מאד שמונח אצלי כמה תשובות הנחוצות להלכה:

כ"ד ידידו דושת"ה דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה