אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת חו"מ › סימן יח

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת חו"מ · סימן יח

סימן טז

שלום אשיב לכבוד הרב החריף ובקי וכו' מו"ה בנציון נ"י מו"צ ומ"מ בק"ק הרובשוב יצ"ו:

מכתבו במועדו לנכון הגיעני ויסלח לי על מניעת תשובתי עד כה כי אז הייתי טרוד בתשובה נחוצה בשאלת עגונה ואח"כ הייתי מוטרד בנסיעתי לכאן ועתה פניתי לעיין בשאלתו. ונלע"ד דהדין עם הלוקח שקנה בכסף דאף דהוי באתרא דכתבי שטרא מ"מ צדקו בזה דברי כת"ה דהא עשה חזקה בגופו של הבית בתיקון הכתלים והגג וכדומה מה שאינו שייך לשוכר. ומה שדן כת"ה בזה מדברי הרדב"ז שהביא המחנ"א שהשוכר שדר בה לא מהני לו חזקה נלע"ד דכ"ז היכא דקונה בחזקה לחוד אבל כאן באמת יש כאן קנין כסף דשטרי דידן שטרי ראי' נינהו דהא נעשו בערכאות דהיינו הנאטאהר ועידיו כותים דא"א להיות שטר קנין כמבואר בח"מ סי' ס"ח. ובשטרי ראי' מבואר בב"י סי' ק"צ הובא בחי' נתיבות שם סק"י דקונה למפרע משעת נתינת הכסף דעיקר הקנין הוא נתינת הכסף והשטר הוא רק כמו תנאי דלא סמכא דעתי' בלא שטרא אבל עכ"פ עיקר כוונת הקנין הוא בכסף בזמנינו שהשטר הוא רק שטר ראי' כמש"ל וא"כ לפי"מ דאמרינן דבחזקה לא בעינן שטר בע"כ דבחזקה כיון דהחזיק בגוף הקרקע סמכא דעתי' לקנות גם בלא שטר כמו שכתב הסמ"ע בסי' קצ"ב וא"כ היכא דאיכא קנין כסף אז החזקה דאח"כ א"צ שיהי' גופה קנין דא"צ רק שיהי' סמכא דעתי' ואז נגמר הקנין כסף למפרע וא"כ אין שייך כלל כאן ס' הרדב"ז דלהשוכר שדר בה מעיקרא לא מהני החזקה דז"א דזה רק היכא דליכא קנין כסף וצריך שתהי' החזקה גוף הקנין אז צריך שתהי' החזקה מוכחת על הקנין וכיון דכבר דר בה מעיקרא בתורת שכירות ועושה בלא"ה החזקה הזאת אין החזקה מוכחת שהיא קנין אבל כאן דיש כאן קנין כסף מעיקרא והחזקה בעינן רק כדי שיהי' סמכא דעתי' יותר א"כ מכ"ש בדר בה מעיקרא ועושה מעתה תיקונים כדבר העושה בשלו כמו בנ"ד שכתב כת"ה וודאי יותר סמכא דעתי' ולא גרע משטרא דידן דא"א ג"כ להיות שטר קנין כיון דנעשה ע"י עכו"ם ואפ"ה מהני בתורת תנאי כיון דסמכא דעתי' עי"ז ה"נ לענין החזקה שעושה בגוף הבית דמהני אח"כ הקנין כסף גם להרדב"ז וזה סברא ישרה לכל מוצאי דעת ובפרט כיון דבלא"ה המחנ"א חולק על הרדב"ז הנ"ל ובפרט בנ"ד שתיקן הכתלים והגג שזה אינו עושה השוכר מעצמו בלא רשות הבעה"ב גם בדיניהם כידוע וא"כ החזקה הזאת מוכחת שפיר שקנה ועשה כאדם העושה בשלו וכיון דהיא שתקה ולא מיחתה הסכימה להקנין וארווחנא בזה שאין לפקפק ג"כ על החזקה הנ"ל הא בכל הקנינים צריך כוונת קנין דווקא חוץ מחצר עי' בנתיבות סי' ק"צ סק"ד דגם אומדנא דמוכח לא מהני בקונה ואף לדעת הראב"ד דדעת אחרת מקנה ל"ב כוונת הקונה היינו כיון דאיכא כוונת המקנה כמ"ש הקצה"ח בסי' ער"ה סק"ד וא"כ הכא בשעה שעשה הלוקח התיקונים בבית אולי לא היתה כוונתו לקנות בזה דהוא הי' סבור שכבר קנה הכסף ודומה לעודר בנכסי הגר וסבור שהן שלו והיא וודאי לא היתה כוונתה להקנות לו אז בשעה שעשה התיקונים להבית וליכא לא כוונת קונה ולא כוונת מקנה אבל לפימ"ש דכאן עיקר הקנין הוא הכסף שנתן מתחילה והחזקה הוא רק כמו תנאי שיהי' סמכא דעתי' ובשעת קיום התנאי וודאי לא בעינן כוונה כיון דבשעת עיקר הקנין דהיינו נתינת הכסף נתכווין לקנות דאדעתא דהכי נתן הכסף:

ועוד נלע"ד עפי"ד הש"ך בחו"מ סי' קי"ב סק"ב שכ' להכריע דמש"ה א"י לחזור משיעבוד דאקני כיון דאינו יכול לבטל גוף ההלוואה דהא אינו מחזיר לו מעותיו אינו יכול לחזור בו גם משיעבוד דאקני עיי"ש ובתומים תמה עליו דא"כ מוכר לחבירו דבר שלבל"ע ואינו מחזיר לו דמי המכירה ג"כ נימא דא"י לחזור מהמכירה עיי"ש ובנתיבות ונלע"ד דכוונת הש"ך הוא כעין דברי הקצה"ח בסי' רע"ח סק"ט דבכל דבר שא"א לבטל המעשה כגון שלא היו דיני תנאים שאין המעשה מתבטל ע"י ביטול התנאי מחויב לקיים התנאי מדין שכירות כמ"ש הרשב"א ביבמות לענין חליצה מוטעת עיי"ש וזה הטעם ג"כ דקיי"ל הזהב מחייב את הכסף דכיון דבמשיכת הזהב קנה הלוקח את הזהב דמטלטלין נקנין במשיכה ממילא אף דהמוכר לא משך את הכסף ולא קנה את הכסף בשום קנין מ"מ כיון דהלוקח קנה את הזהב מחויב ליתן את הכסף כמו שכירות דמתחייב בלא שום קנין רק בגמר הפעולה:

וא"כ י"ל דזה ג"כ כוונת הש"ך דבשלמא במוכר דבר שלבל"ע וקיבל מעות כיון דקיי"ל דיכול לחזור בו ואם חוזר מחויב להחזיר הכסף א"כ לא נגמר שום קנין כלל דהמוכר לא קנה הכסף ומחויב להחזירו כשיהי' לו וממילא לא נתחייב בתורת שכירות לחת הפירות לכשיבוא לעולם דהלא לא נגמר הפעולה כלל דהפעולה היתה נגמרת אם הי' קונה הכסף לגמרי ולא הי' צריך להחזירו אז וודאי הי' נתחייב מתורת שכירות ליתן הפירות משא"כ כאן בהלוואה דמתחילה הי' לוקח בהלוואה ע"מ להחזיר הכסף לזמן הפרעון והנאתו היתה רק שימוש בהמעות כל משך הזמן וכשמשעבד לו נכסיו שיקנה אין זה מחייבו שיתן דווקא הנכסים האלו דהא יכול לסלקו במעות בכל עת שירצה וא"כ פשיטא דתיכף כשלוקח המעות בהלוואה מותר תיכף להשתמש במעות הלוואה דהא קנה המעות לכל משך הזמן שישתמש בו מאי אמרת אם יחזור משיעבוד דאקני יהי' מחויב להחזיר כסף ההלוואה דז"א דכל התנאי הי' רק שישלם לו לזמן הפרעון וכשלא ישלם לו לזמן הפרעון יגבה מהנכסים שיקנה וא"כ אף אם יחזור בו מהשיעבוד מה בכך שיהי' צריך להחזיר לו אז המעות הא בזה גופו שיחזיר המעות יקיים התנאי ונמצא שהי' מותר להשתמש בכל הזמן וקנה לכל זמן ההלוואה וממילא כיון דקנה הכסף לכל זמן ההלוואה שיהי' מותר להשתמש בו ודבר זה א"א שיתבטל לעולם נגמר פעולתו ממילא מחויב בתורת שכירות להגבות לו חובו מהנכסים שיקנה דשכירות מחייב גם בדבשלבל"ע וכן בלוקח שדה באחריות ומשעבד לו על האחריות דנכסים שיקנה הוי כמו הלוואה ממש דהא דמי המכירה קנה תיכף והמכירה אינה מתבטלת לעולם דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכיון דקנה המעות להשתמש בו עד שעת טריפת הבע"ח מתחייב ממילא באחריות גם מהנכסים שיקנה מתורת שכירות ול"ק קו' התומים ממוכר דשלבל"ע דשם המכירה היתה שיהי' המעות שייך לחלוטין להמוכר וא"כ כיון דאין קנין לדשלבל"ע ל"ק הכסף ג"כ לחלוטין וצריך להחזירו א"כ לא נגמר כאן פעולתו ואינו מתחייב בתורת שכירות אבל בהלוואה דמתחלה לא נחית אדעתא לקנות המעות לחלוטין רק להשתמש בו כל זמן ההלוואה וזה הרי נגמר פעולתו דהא השתמש בו ממילא נתחייב בתורת שכירות על השעבוד דאקני. ודוק היטב בכ"ז כי היא סברא עמוקה:

וא"כ י"ל גם בנ"ד כן דהא דאמרינן באתרא דכתבי שטרא ל"ק בכסף היינו דהי' הדין דאם שניהם חוזרים חוזר הכסף לבעליו ולא נגמר הפעולה כלל אבל כאן כפי שכתב כת"ה שנכתב בשטר שעשוי ביניהם שאם יחזור הלוקח נחלט הסך מאתים אלף שנתן ואם יחזור המוכר יכפול ערבונו ואז וודאי הי' אם חוזר הלוקח הי' נחלט הערבון דאף דהוי אסמכתא מ"מ הא מביא הפ"ת בסי' ר"ז דהמוכר יכול לומר קי"ל כהרמב"ם דבמה שנותן ליד חבירו ל"ש אסמכתא עיי"ש וא"כ ממילא כאן דהמוכר קונה הכסף בע"כ של הלוקח ונגמר פעולתו ממילא מחויבת מתורת שכירות לתת הבית להלוקח באופן שמכל הטעמים י"ל דהדין עם הלוקח ומה שטוענת האשה שהיתה מוכרחת למכור משום שלא רצה לעקור דירתו ז"א כלום דבזבינא בעינן מסירת מודעה ואם לאו אמרינן תלוי' וזבין הוי זבינא ואף דכפי מכתב כת"ה היו המאתים האלפים הראשונים רק בתורת ערבון דהתנה שאם תחזור תכפול ערבונו וכן להיפך וכל כה"ג אינו קונה רק נגד מעותיו כמבואר בסי' ק"צ ס"ו עיי"ש בסמ"ע סקי"ד מ"מ הא נתן אח"כ עוד מאה אלף מרק השלשיים וזה הי' וודאי מקצת פרעון וקנה הכל כיון דלא עיילא ונפקא אזוזי דאדרבה הוא רצה ליתן והיא השמיטה א"ע מלקבל ומה שיש להסתפק בזה הוא רק על מאה אלף שנ"ח עוד אם הוא מחויב ליתן לה כפי הדולרים אז או כשאר חוב דעלמא דלפימ"ש שנגמר הקנין הוא רק כשאר חוב דעלמא ואמנם יש לי תשובות ארוכות מכבר הן לענין מטבע שנפסלה הן לענין חוקי המדינה בעני תשלומי החובות אם דנין בזה דינא דמלכותא ולפימ"ש בתשו' האלו הוי בכל גווני ספיקא דדינא ועתה בחוסר הספרים לא אוכל לומר דבר ברור בענין תשלומי הסך מאה אלף הנ"ל אבל זאת נ"ל ברור דגוף המכירה קיימת אם עשה חזקה המועלת כמ"ש כת"ה ואם ירצה שתתן לו אצל הנאטאהר כיון דהיא מוחזקת בזה תוכל לומר שיתן לה הסך הנשאר חייב לה כפי שיווי הדולרים אז כיון דהוי ספיקא דדינא ואף דהיא גרמה לו ההפסד במה שלא רצתה לקבל אז המארקין מ"מ זה הוי רק גרמא דפטורה ואף דהוא אנוס דהא לא הי' המניעה מצדו מ"מ אמרינן רק אונסא רחמנא פטרי' ולא שתתחייב היא עי"ז ליתן לו קונטראקט ואונסא כמאן דלא עביד אבל אם יתן כפי שיווי הדולרים וודאי לדעתי נגמר המקח לגמרי והשי"ת יצילנו משגיאות:

כ"ד ידידו דושת"ה דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה