אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת חו"מ › סימן יג

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת חו"מ · סימן יג

סימן יב

ב"ה בדר"ח אייר ט"ז למב"י תרפ"א טארנאפאל.

שלום אשיב לכבוד הרב המאוה"ג החריף ובקי וכו' מו"ה נחמן זאב אויערבאך נ"י אבד"ק גוואדזיץ יצ"ו:

מכתבו לנכון הגיעני ומקוצר הפנאי מוכרח אנכי להשיבו בקצרה. הנה בענין מחילת התנאי כבר מבואר באריכות בר"ן פ' המדיר שיטות הפוסקים בזה. דלדעת הר"ן מהני בכל התנאים מחילה דהוי כאלו התנה מעיקרא רק אם יקפיד ולדעת הרשב"א מהני רק בתנאי ממון משום הריני כאלו התקבלתי. ושם במומין הטעם הוא רק דבעל לשם קידושין והוי קידושין חדשים. וא"כ הכא ששלח לו ביום ה' שיקח הקטניות והוא השיב לו שימתין עד שיבוא הסוחר שלו והוא שתק ולא שלח כספו בחזרה ואמר דנתרצה להמתין לא מבעיא לדעת הר"ן דמהני כיון דלא הקפיד אלא אף לדעת הרשב"א נמי מהני דכאן ג"כ שייך הריני כאלו נתקבלתי לפי"מ שהביא הר"ן בנדרים (דכ"ד ע"א) ד"ה הריני בשם הרשב"א. בטעם דהריני כאלו נתקבלתי דכיון דיכול לחזור וליתן לו במתנה לאחר שנתן לו הוי כאלו כבר קיבל ממנו והחזירה לו והפוכי מטרתא ל"ל עיי"ש. א"כ ה"נ כיון דנתרצה הוי כאלו כבר קיבל ממנו הקטניות בזמנו וקיים התנאי וחזר והפקידם אצלו בתורת פקדון. ואולם לפי שיטת הרא"ש בתשו' הובא בא"מ סי' ל"ח סקי"ד. דטעם דמהני מחילת התנאי הוא משום דתנאי מילתא אחריתא הוא והוי רק דיבור ואתי דיבור דביטול התנאי ומבטל הדיבור של התנאי ונשאר המעשה קיים עיי"ש. א"כ כ"ז אם מחל בפירוש התנאי אבל כאן דהי' רק שתיקה ודברים שבלב י"ל דלא אתי מחשבה ומבטל דיבור כמ"ש האבני מילואים שם בישוב קושית הר"ן מהא דבלבו הי' להתקדש לו עיי"ש וכמ"ש הפנ"י בגיטין (ל"ב ע"א) ד"ה שם בא"ד עיי"ש:

ואולם י"ל דגם לדעת הרא"ש מהני כאן מחילת התנאי מטעם אחר. דהא כיון דאיכא כאן קנין כסף לדידן דתופסין הכסף לקנין סיטומתא ובכסף קיי"ל דגם לאחר ל' יום אף בנתאכל הכסף הוי קידושין ולא הוי מלוה דהני זוזי לא למלוה דמי ולא לפקדון עיי"ש בקידושין (דף נ"ט פ"א) בש"ס וברש"י שם. וא"כ ה"נ משעה שנתרצה אף אם נאמר דאין המחשבה מבטלת הדיבור והתנאי קיים ונתבטל קנין הראשון מ"מ נעשה עתה קנין חדש עם הכסף שתח"י כמו בכנסה סתם דאמרינן דבעל לשם קידושין ונעשה עתה קידושין חדשים דמהני לכ"ע ובפרט כאן דהמוכר מוחזק פשיטא דיכול לומר קי"ל כהר"ן והרשב"א דס"ל דאם נתרצה שלא להקפיד בטל התנאי. ואף דשלח מתחילה ביום ה' שיקח התבואה הרי דהקפיד פ"א וכבר כ' הר"ן שם דלאחר שהקפיד פ"א ל"מ שוב מחילה מ"מ הא כתב הב"ש בסי' ל"ח ס"ק נ"ז דבתנאי ממון גם לאחר שהקפיד מהני מחילה דהוי כאלו נתקבל עיי"ש. ואף דבקצוה"ח סי' רמ"ג סק"ב חולק על הב"ש מ"מ בנתיבות שם סקי"א קיים דברי הב"ש דאם הקפיד קודם שעבר הזמן שהי' עדיין ביד שכנגדו לקיים התנאי מהני מחילת התנאי כיון שלא נתבטל עדיין המכירה עיי"ש. ובנ"ד ג"כ הרי כל היום של יום ה' הי' יכול עדיין הלוקח לקיים התנאי וכיון שהלוקח השיב לו שימתין עד שיבוא הסוחר והוא אומר דנתרצה לזה מהני מחילתו לדברי הנתיבות הנ"ל ובפרט דכבר הותחל לירד המקח. א"כ אנן סהדי דוודאי נתרצה כמ"ש הסמ"ע בסי' רכ"ז ס"ק כ"א וז"ל אפילו לדעת הי"א וכו' דס"ל דאף המאנה יכול לחזור בו אא"כ נתרצה המתאנה שא"ה דמיד שהוקר מסתמא לא יחזור בו עוד הנתאנה עכת"ד עיי"ש:

וה"נ בנ"ד כיון דהוזל וודאי דנתרצה המוכר שלא לחזור בו והוי כנתרצה קודם שעבר הזמן ואמנם אין מבואר במכתב כת"ה אם כבר ביום ה' הותחל לירד המקח או אח"כ. אבל עכ"פ כיון דהמוכר מוחזק והוא אומר דנתרצה להמתין אף אם נאמר דשתיקתו אינה מוכחת שנתרצה ואף שלא החזיר ג"כ תיכף הכסף מ"מ אולי הוי כשתיקה דלאחר מתן מעות דל"מ מ"מ נאמן לומר דנתרצה וכיון דהלוקח אינן יודע להכחישו סגי בקבלת חרם שיקבל שכשהשיב לו ביום ה' שימתין עד שיבוא הסוחר שנתרצה להמתין עוד אותו היום לפחות והרי ביום ו' שוב שלח מוכח וודאי דלא ביטל עדיין המקח ואח"כ כשהוזל וודאי דלא הי' רוצה לבטל המקח כמ"ש הסמ"ע הנ"ל. וא"כ יכול להחזיק בסך ש"ג אלפים מארק שתח"י אחר שיקבל בח"ח כנ"ל. ועיין בסי' ר"ז בפ"ת ס"ק י"ג דהמוחזק יכול לומר קי"ל כהמחבר דהערבון נחלט. וא"כ הוי כטוען על גוף הדבר דנאמן כנ"ל. ומ"מ כל מה שיוכל כת"ה לעשות ולבצע על הריב ולעשות פשרה יעשה דלית אנן חכימין למידן ד"ת:

והנה אחר כתבי זאת ראיתי שיש לפקפק ולומר דגם להרשב"א ולהר"ן הנ"ל לא מהני מחילת התנאי. רק אם מוחל בפירוש דבשעה שנתרצה נגמר המקח. אבל בשתיקה אף אם נאמר דבלבו נתרצה. מ"מ כיון דאין הדבר ידוע לכל. ואם הי' נתייקר אח"כ הי' יכול המוכר לחזור בו ולומר דלא נתרצה מעולם לבטל התנאי וכיון דהמוכר יכול לחזור בו גם הלוקח יכול לחזור כמבואר כה"ג בירושלמי הובא בנוב"י ובשטמ"ק ב"ב (דף פ"ג) כשם שהמקח בטל מאצל זה בטל מאצל זה וע' בסמ"ע סי' רכ"ז סקי"ח שירד לחלק בין הא דנתאנה יותר משתות דמהני אף אם נתרצה המתאנה אח"כ הוי כנתרצה מעיקרא ואין המאנה יכול לחזור בו ובסי' ק"ץ גבי עייל ונפיק אזוזי אז נגלה שלולי צורך המעות לא הי' מוכר ונתבטל המקח מיד כשלא נתנו לו מ"ה אף שנתרצה אח"כ לקיים המקח כיון שכבר נתבטל יכול הלוקח לחזור בו אבל הכא דלא גילה המתאנה מתחילה דעתו שרוצה לחזור בו מ"ה שכשנתרצה אח"כ הוי כנתרצה מעיקרא מ"ה אין המאנה יכול לחזור בו עכ"ל הסמ"ע. וא"כ בנ"ד איכא לספוקי אולי דומה ג"כ להא דסי' ק"ץ דשם עייל ונפיק שיתן לו מעותיו וכאן ג"כ שלח לו שיקח התבואה וגילה דעתו שמשום כך מכר:

ואמנם עכ"ז כיון דהמוכר מוחזק א"א להוציא ממון מסברות האלו דהמעיין בשטמ"ק ב"ב (פ"ג ע"ב) יראה דכלל הדבר דכל היכא שאין הדבר ברור שהמוכר מקפיד אינו יכול הלוקח לחזור בו עיי"ש בד"ה ואמאי באה"ד והנ"ל בפירושה של שמועה וכו' שכתב וז"ל ומוכח לה ר"ח ממתניתין דכל שאפשר שהלוקח רוצה במקחו אע"ג דאיכא ביטול מקח אין המוכר יכול לחזור בו דת"ת יפות ונמצאו רעות וכו' והא הכא דאיכא ביטול מקח וכו' ואפ"ה אין המוכר יכול לחזור וכו' משום דבמתניתין וכו' וכיון דאפשר שהלוקח רוצה במקחו לאו כ"כ דהמוכר למיהדר בי' עכת"ד עיי"ש ובפרט להסוברים דגם בביטול מקח באונאת דמים אין המאנה יכול לחזור בו רק אם הנתאנה תובע אונאתו. ואף דשם איכא טעמא אי לאו דאוניתין וכו' שלא יהא חוטא נשכר מ"מ מדברי הר"ן הנ"ל בפ' המדיר גבי קידשה שאין עלי' מומין שהבאתי למעלה שכתב דכל שלא הקפיד פעם אחת בפירוש לאחר שנודע לו מהמומין יכול עדיין למחול ולא אמרינן דהקידושין נתבטלו משעה ראשונה כיון דאגלאי מילתא למפרע דהי' בה מומין והי' הבעל יכול לחזור בו יכולה לחזור גם היא והקידושין בטלין מעיקרא. והרי מומין וודאי דרכן להקפיד עליהם ושם אין שייך טעמא שלא יהא חוטא נשכר דזה שייך רק בממון דשייך הפקר ב"ד אבל בקידושין אם עפ"י הדין יכולה לחזור והוי קידושי טעות משום שרימתה אותו ועשתה שלא כהוגן אינו שייך לומר שיהי' הקידושין קיימין דמצינו רק אפקעינהו רבנן לקידושין ולא לקיים הקידושין. וא"כ גם בנ"ד וודאי אין זה ברור דהמוכר הי' מבטל משום זה המקח וודאי דאין הלוקח יכול לחזור ובפרט דכאן שייך ג"כ שלא יהא חוטא נשכר דהא הלוקח התחייב א"ע ליקח ביום ה' ולא עמד בדיבורו:

ואין לדמות לסי' ק"ץ דשם מצינו בש"ס דהיכא דמוכר משום דוחק דמים. הוא וודאי דהמוכר יקפיד אם לא נתן לו הדמים כמבואר בטור ובמחבר שם דרק היכא דידוע שמוכר משום דוחק מעות וא"כ אין לנו לדמות מילתא למילתא רק מה שמצינו בש"ס ובפרט כאן דאיכא עוד סברא דחזינן דהמוכר לא החזיר לו הדמים והלוקח לא תבע הדמים בחזרה מוכח דשתיהם נתרצו בקיום המקח ודבר זה מבואר בבעה"מ במלחמות שם בב"ב (דפ"ג) שכתב וז"ל דאע"ג דא"ל לוקח למוכר תן לי מעותי סד"א משעת אמירה נתבטל קמ"ל דלא נתבטל עד שיקבל מעותיו עכ"ל. ואף דהרמב"ן שם חולק עליו היינו משום דהקפיד להדיא אחר שנודע לו מהאונאה ואמר תן לי מעותי אבל לא בשתיקה וכ"מ להדיא בפסקי הרא"ש שהביא השטמ"ק שם בד"ה ואמאי הנ"ל שכתב וז"ל ועוד בר מן דין איכא למימר לאלתר שנתרצה זכתה לו חצירו ברצון המוכר דמסתמא נתרצה דהא שביק לי' גבי' וכדתנן וכו' אלא כיון דאפשר דמקפיד לוקח כיון דהטעהו ואפשר דלא מקפיד וכו' אין המוכר יכול לחזור בו וכו' עכת"ד עיי"ש. ולכן קשה מאוד להוציא מיד המוחזק ובפרט אם יאמר המוכר שכבר הותחל אז ביום ה' לירד המקח וודאי דהי' נתרצה המוכר בקיום התנאי כמ"ש כל הראשונים שם בסוגיא הנ"ל היכא דהוקר אח"כ. ועכ"ז מהנכון לעשות פשרה כל היכא דאפשר:

כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה