חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת חו"מ · סימן יב
גח"ט וכט"ס לכבוד הרבנים הה"נ החו"ב וכו' מו"ה מאיר נ"י אבד"ק לוטאוויסק ומו"ה אברהם עפשטיין נ"י דומ"צ דשם:
מכתבם במועדו לנכון הגיעני ולא יכולתי להשיבם על אתר. ועתה באתי להשיב אך בקצרה מחמת טרדת הימים. הנה מה שר' אברהם קנה המקום על שמו ואמר שבאם יחזרו לו מעותיו יעלה בערכאות ע"ש אנשי המקומות יש לדון בזה שני אופנים או שלע"ע קנה המקום לעצמו רק שאם יתנו לו מעותיו יחזור וימכור לבעלי המקומות או שהקנין הי' תיכף בשבילם ומה שכתב הקאנטראקט על שמו הוא רק בתורת משכון על המעות עד שיחזרו לו המגיע לו:
והנה באופן הראשון דמקום הבנין הוא עדיין של היורשים פשיטא דהם נקראו מוחזקים ועל בעל המקומות להביא ראי' שקיימו תנאם והחזירו המעות דכל תנאי שהוא בקו"ע צריכין להביא ראי' על קיום התנאי כמבואר בר"ן קידושין פ' האומר ונאמנים היורשים במה שאומרים שאביהם ציווה להם שמגיע לו עדיין כו"כ וא"צ אף לישבע שבועת היורשים כיון דאינם באים ליטול רק לפטור עצמם מליתן טאבפללע כמבואר בח"מ סי' ס"ט ס"ה ובש"ך שם ס"ק כ"ה רק קב"ח יש להם לקבל אם אינם יודעין להיפך אם אנשי הקלויז חושדין אותם בכך:
ואמנם אם נאמר כאופן השני דהוי רק משכון על המעות הדין מבואר בסי' מ"ב סל"ה דאם היורשים טוענים דאביהם ציווה להם שמגיע לו כו"כ נשבעין שבועת היורשים וניטלים ועיי"ש בנתיבות סק"נ ע"ד הש"ך שם דס"ל דרק אם טוענים כן אבל אנן לא טענינן להו ותמה התומים ע"ז ומחלק הנתיבות בין אם היורשים רוצים לגבות מהמשכון או רוצים רק להחזיק המשכון דאז טוענין בעבורם. וא"כ לפי"ז בכה"ג גם שבועת היורשים א"צ לישבע כיון דאינם באים ליטול רק להחזיק וכדמוכח מדברי הש"ך בש"ק פ"א דגם במלוה גופי' כה"ג א"צ לישבע בנק"ח רק שבועת היסת כיון דאינו בא ליטול. וא"כ ביורשים גם שבועת היסת ליכא כיון דאין עליהם טענת בריא שיודעים וליכא רק חרם סתם. וה"נ בנ"ד דכוותי' הוא דהא היורשין אין תובעין כלל רק רוצים להחזיק ושלא ליתן טאבעללע אין להם דין נשבע ונוטל כלל. אלא דאיכא לספוקי דהא וודאי גם מאנשי הקלויז ובעלי המקומות יש הרבה מאותם שהיו בשעת תחלת הבנין שאינם חיים עוד רק יורשיהם ובוודאי יש ג"כ כאלו שמתו בחיי ראובן. וא"כ הוי כמת לוה בחיי מלוה דא"א מוריש שבועה לבניו. ואף דבמשכון ל"א א"א מוריש שבועה לבניו כמבואר בסי' ע"ב סי"ז ובש"ך שם סקע"ב ובסי' ק"ח בש"ך סקכ"ה באריכות שם מ"מ דעת קצת מהאחרונים דזה רק במשכנתא מוחזקת שהיא עומדת תח"י המלוה לא כן בנ"ד שאינם מוחזקים בגוף הקרקע רק מה שנכתב על שמם. עיין מזה בתשו' מאמר מרדכי להגאון מהרמ"ז איטינגא תשו' מ"ד שמסתפק בזה בכה"ג שהי' החוב אינטאבעלירט על קרקע אם אינה מוחזקת ביד המלוה אם אמרינן בהא א"א מוריש שבועה לבניו ומסיק להלכה דגובין היורשים שפיר בשבועה עיי"ש:
ואמנם בנ"ד בלא"ה ל"ש כ"ז כיון דעיקר טעמו הוא רק משום דממון שאינו יכול לגבותו רק בשבועה לא מקרי ממון להורישו לבניו. וכאן שכבר כתבתי דלד' הש"ך בסי' ע"ב ס"ק ע"א א"צ בכה"ג לישבע בנק"ח רק שבועת היסת וכל שבועת היסת הוא רק אחר הפרעון עיין ש"ך סי' צ' סקכ"א. וגם בשבועת היסת ל"א כלל הדין דא"א מוריש שבועה לבניו. דהא גם בפוגם שטרו וע"א ל"א א"א מוריש כיון דאין השבועה חמורה כמו בבא לגבות מהיורשים והבו דלא להוסיף עלה מכ"ש היכא דא"צ לישבע רק היסת דוודאי לכ"ע ל"א א"א מוריש וכו'. בפרט דהעיקר נ"ל כאופן הראשון דאין זה משכנתא כלל רק לע"ע הי' הקרקע של אביהם לגמרי דאף אם כיוון לקנותו בעבור הצבור מ"מ הא ידוע דברי הרי"ו הובא בש"ך סי' קפ"ג סק"ב דבקנה מעותיו אף שמכוון בפירוש לקנות לצורך חבירו לא קנה חבירו. ואף דהש"ך מסיק שם דזה אם לא א"ל זיל זבין לי' מ"מ הא כתב שם הנתיבות סק"ב הטעם דכיון שנתן המעות על פיו נתחייב לו המעות וכאוזפינהו דמי עיי"ש. וזה ל"ש בכאן דוודאי לא רצה שום אחד מהצבור להתחייב לשלם מכיסו ולא הי' יכול לתבוע כלל המעות משום אחד מהם ולא לוה רק על בטיחות זה שקנה הקרקע על שמו. אבל לא ע"מ לתבוע אחד מהצבור לשלם לו ול"ש טעם הנתיבות כלל וא"כ לא נקנה הקרקע להם כלל כיון דקנאה במעותיו. ואף אם מסתפקא לן בזה היכא הוי עובדא אם קנה לעצמו או קנה בשבילם מ"מ בעל הטאבעללא מקרי מוחזק כמ"ש בתשו' שו"מ מהדו"ק ח"ג תשו' קי"א עיי"ש ואמרינן דבוודאי קנה לעצמו ופשיטא דאין יכולים לכופם לחזור ולמכור ולעשות הטאבעללא ע"ש בעלי המקומות עד שיתנו להם מה שציווה להם אביהם אחר שיקבלו בק"ח שכן אמר להם אביהם אם אין אנשי הקלויז מאמינים להם ע"ז שכן ציווה להם אביהם:
ולענין הפרעון הנה לדון בזה מצד דינא דמלכותא כבר מלתי אמורה בתשו' אחת דזה אין לו דין מטבע דאזלינן בתר דד"מ דזה אינו נוגע לטובת המלוכה כלל רק בין אדם לחבירו ותלוי בפלוגתת הפוסקים שהביא הש"ך בסי' ע"ג סקל"ט אם שייך בהא דד"מ ועיין בתשו' השיב משה חו"מ תשו' צ' שהעלה דהעיקר הוא דאין דד"מ רק מה שנוגע להמלוכה. ולענין ד"ת כבר הארכתי בתשו' אחת בביאור רחב דשורת הדין נוטה דמטבעות שלנו שהם רק כשט"ח מהמלוכה אם נפסלו לגמרי אינו יכול לשלם אותם המטבעות ומחויב לשלם כפי שווים בשעת הלואה אלא כיון דבתשו' בית אפרים חו"מ סי' ד' כתב דהוי ספיקא דדינא א"א לזוז מדבריו. אבל עכ"פ בנ"ד דהיורשים המה מוחזקים נלע"ד דא"א לכופם ליתן טאבעללע עד שישלמו להם כפי שיווי המטבע אז. כנלע"ד נכון ומ"מ כל מה שאפשר לבצוע ולעשות קצת פשרה בדבר וודאי נכון כדי להתרחק ולדון ד"ת.
כ"ד ידידם דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.