אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת חו"מ › סימן ה

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת חו"מ · סימן ה

סימן ד

שלום אשיב לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה יעקב שלום נ"י אבד"ק ניזאנקאוויץ יצ"ו:

מכתבו במועדו לנכון הגיעני ויסלח לי על מניעת תשובתי עד כה וכו'. הנה בענין דד"מ כבר הלכו בו נמושות ואמנם לענין נ"ד מספיק לנו דברי החת"ס חו"מ תשו' מ"ד דבדבר שאינו נגד ד"ת והוא לתקנת וטובת בני המדינה אמרינן דדמ"ד וה"נ חילוק הגבולים בין עיר לעיר הוא תקנה מעולה מאד דאל"כ יתרבו המחלוקת בעניני הכפרים שבין העיירות זה יאמר כולה שלי וכו'. וודאי תקנה טובה הוא מאד מה שחלקה הממשלה בעצמה הגבולים שבין עיר לעיר ואמרינן בזה דדמ"ד. ומ"ש כתה"ר בשם איזו תשו' אחרונים דכל הבא להוציא ממי שהחזיקו באיזו מקום ע"י דד"מ הוי משיג גבול. אין תח"י התשו' האלה ונראה ברור דהם לא איירי רק במי שהחזיק מקודם בהיתר ואח"כ נולד הדד"מ כדשכיח הרבה פעמים שנולד חק לשנות הגבולים שמקודם. אבל כאן כפי שכתב כת"ה שהכפר איוואניטש הי' מקדמת דנא שייך לדוקלא עפ"י דד"מ. אלא שזה ארבעים שנה שהחזיקו בו אנשי רימאנוב. א"כ החזקה היתה באיסור. אלא דהעיקר יש לדון במה שלא מיחו אנשי דוקלא כל הזמן הזה דהוי מחילה. ומה שטוענים שלא מיחו מפני יראת הצדיק שהי' דר שם. אין שום ממש בטענה זאת. ואף דאין מחזיקין בשל קהל עי' ח"מ סי' קמ"ט סל"א מ"מ עיין שם בנתיבות סקט"ו מה שהאריך שם בביאור תשו' הרשב"א שהביא הב"י. ומסקנתו שם דבזה"ז שהכל נעשה עפ"י מנהיגי העיר וא"צ למעמד א"ה כמ"ש הש"ך ביו"ד רכ"ח עיי"ש. כשלא מיחו המנהיגים הוי חזקה מעלייתא. ואף דהוי חזקה שאין עמה טענה. עיין בחו"מ סי' קנ"ג ובסמ"ע שם סקל"ב ובנה"מ שם דלהלכה קיי"ל דבמחילת שעבודים והיזקות כל שאינו מחזיק בגוף קרקע חבירו לא בעינן חזקת ג"ש וטענה עיי"ש:

אך כד מעיינא שפיר נראה לקושטא דמילתא דל"מ כאן מה ששתקו ולא מיחו. דבתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' תי"ז כתב ליישב סתירת הש"ס ב"ב (דכ"ג) לדף ס' דבדכ"ג משמע מסקנת הש"ס דגם ברה"ר אמרינן דפיוסי פייס להו ומחלי ובדף ס' קאמר ר"א דברה"ר ל"מ מחילה. ומחלק הרשב"א שם דבדף כ"ג אמרינן דפיוסי פייס ומחלי בפירוש זה מהני. אבל בד"ס איירי במחילת שתיקה וזה ל"מ ברבים ע"ש. וטעם הדבר נ"ל עפי"ד המהרי"ט הובא בקצוה"ח סי' י"ב סק"א ובנתיבות שם סק"ה דל"מ מחילה בלב רק היכא דאיכא אומדנא דמוכח לכל העולם על המחילה עיי"ש וכס' התוס' קידושין (ד"נ) לענין דברים שבלב. וא"כ מש"ה ביחיד מהני מחילה בשתיקה דמוכח לכל העולם. דאם לא דמחל לא הי' רואה מחזיקין בשלו או גורמים לו היזק ושותק. אבל ברבים בזט"ה איכא למימר דשתיקתן הוא משום קדירא דבי שותפי או משום דאין רוצין לטרוח ולעמוד בדינא ודיינא ולריב עם אחרים בדבר שאינו שלהם ומש"ה ל"מ מחילה בשתיקה רק אם מחלו בפירוש ועוד הא כתב הרשב"א בתשו' הובא בב"י סי' י"ג דל"מ רוב רק מתוך כולו ומתוך מו"מ עם הכלל. א"כ מחילה בשתיקה דלא נתוועדו כלל ביחד ולא נשאו ונתנו בזה אם הוא לטובת א"ה וכדומה. וודאי ל"מ שתיקת הזט"ה. ומ"ש הנתיבות דעכשיו מהני חזקה נגד זט"ה היינו חזקה שיש עמה טענה שאומרים שמחלו בפירוש אבל מחילה בשתיקה נ"ל דל"מ בזט"ה. וגם נ"ל דעכשיו נשתנה ממה שהי' בימי הנתיבות דאז הי' זט"ה מתמנים בסתם והי' להם כח לעשות בשל קהל כל מה שירצו. אבל עכשיו שיש שטאטוטען וכח הזט"ה מוגבל לפי השטאטוטען ועל דעת כן נבחרו. וכפי הנראה אין כח לראשי הקהל עפ"י השטאטוטען למחול זכות של אנשי העיר לעולם בלי שום התוועדות והתייעצות יחד וצריך לשאול ע"ז ליודעי דת ודין שלהם הבקיאים בחוקי השטאטוטען ולכן קשה בעיני לומר שיהיו אנשי דוקלא נדונים כמשיגי גבול אם באים בכח הדד"מ ונכון מאד לבצע על הריב ולפשר ביניהם:

כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה