חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת חו"מ · סימן ד
ב"ה ה' במדבר מ"ב למב"י תרצ"א טארנאפאל.
שלום אשיב לכבוד הרב הגדול החריף ובקי משנתו זך ונקי וכו' כש"ת מו"ה אברהם שלמה הירש נ"י החונה בק"ק בערנסאס יצ"ו:
יקרתו לנכון הגיעני ומחמת טרדותי לא יכולתי להשיב בבד כה ואתו הסליחה. ע"ד שאלתו בקהלה אחת שהי' ריב בין אנשי העיר ובין ראשי הקהל. וקראו אנשי העיר אותם לדון בזבל"א וזבל"א כפי חוקי הקהלות דשם ולא רצו. ומחמת זה העביר אותם הממשלה ממשמרתם. והעמידה אחרים תחתיהם לנהל עניני הקהלה. ואותם אחרים רוצים עתה לעשות בחירה לקבלת רב שצריך שם. והבחירה תהי' עפ"י תקנות הק"ק עפ"י רוב דיעות אנשי העיר הכל כפי תקנת הק"ק דשם ועמדו איזו מערערים לומר שהרב יהי' אסור לו להתקבל עי"ז מחמת שהוא גד תקנות הקדמונים שאסור לקבל התמנות עפ"י שר העיר ומביאים דברי החת"ס בח"מ סי' י"ט ושאל ממני חוו"ד
הנה כפי מ"ש כתה"ר שרוצים לעשות הבחירה עפ"י רוב דיעות מאנשי העיר לא אבין מה ענין זה לדברי החת"ס. דשם שהשר בעצמו רוצה למנות אותו הרב שלא מדעת אנשי הקהל אז אף דדמ"ד מ"ח לא עדיף דינא דמלכותא בארעא מדינא דמלכותא דרקיעא דדרשו חז"ל מקרא דראה וכו' את בצלאל וכו' ששאל הקב"ה הגון עליכם בצלאל מכאן שאין ממנים פרנס על הציבור עד שנמלכין עם הציבור. וממילא כשהשר עושה מה שממ"ה הקב"ה בעצמו אמר שאין נכון לעשות כן בכח מלכותו וודאי איסורא קעביד מה שמתמנה ע"י. אבל בנ"ד שמינוי הרב תהי' בבחירת רוב דיעות אנשי העיר הכל כתקנות הק"ק דשם. וראשי הקהל רק מעשה קוף בעלמא עבדו וזה ענין זה לדברי החת"ס. וגם לענין מינוי הראשים בעצמם עפ"י הממשלה לדעתי שייך גם בזה דדמ"ד כי הוא תקנת המדינה שבמקום שיש רוב בין אנשי הקהל לבין ראשי הקהל באמרם שראה"ק אין מנהלים בטוב עניני הקהל וכדומה וודאי תקנה גדולה הוא לפני המדינה שכשהממשלה רואה שיש ממש בתלונת אנשי העיר נגד הראשים של צורך שפה תמנה ראשים אחרים שלא יתנהגו עניני וצרכי הקהל בלי סדר ומשטר עד שיבחרו ראשים אחרים וכל כה"ג וודאי דדמ"ד שא"א שברגע אחת יעשו בחירה חדשה למנות הראשים עפ"י רוב דיעות וב"כ תהי' העיר כצאן בלי רועה ולהיות הכל הפקר ולצורך שעה כיון שא"א להיות נמלך עם כל הציבור לא שייך הטעם שכתבתי למעלה דאין ממנין וכו' עד שנמלכין בציבור:
ואף דשכיח הרבה פעמים דהמתמנים עפ"י הממשלה הוא ע"י איזה נטי' צדדית מ"מ נלע"ד ראי' מהש"ס דכל שיש כח להמלך לעשות אף אם עושה ע"י איזו נטי' מ"מ בדיעבד מה שעשה עשוי. דידוע דברי התוס' יומא (די"ב ע"ב) ד"ה כה"ג דכה"ג מתמנה בפה ע"י המלך ומביאים ראי' מהא דינאי המלך אוקמי' ליהושע בן גמלא בכהני רברבי. ואיתא שם (די"ח) דמרתא בת בייתוס עיילא לי' לינאי מלכא תרקבי דדינרא דלוקמי לי' וכו' הרי דמינה אותו ע"י ממון ואפ"ה הי' עובד ככה"ג עבודת יוהכ"פ ומשמש בשמונה בגדים. ואם איתא דגם בדיעבד אין מינויו מינוי א"כ היתה עבודתו ביוה"כ פסולה וחייב מיתה על ביאתו לפנים. והתוס' בב"ב (דכ"א ע"א) ד"ה זסר כתבו דצדיק גמור הי' אלא משום שהיו חשובין ממנו ונתמנה ע"י מומין קאמר הש"ס קטיר קחזינא הכא ואיך הי' עושה כל האיסורים האלו לכנוס לפני ולפנים ולעשות עבודת יוה"כ שלא כדין וכהנה וכהנה א"ו דמה שיש רשות להמלך לעשות אף אם עושה ע"י איזו הנאה מ"מ מה שעשה עשוי. וטעם הדבר נ"ל כיון דעיקר הטעם שנתנה התורה כח להמלך הוא משום תיקון העולם שלא יהי' איש את רעהו חיים בלעו. א"כ בע"כ נתנה לו התורה כח דבאיזו אופן שיעשה יהי' עשוי דאל"כ כ"א יאמר שעשה שלא כדין ולא יהי' קיום לדבריו. ואף דאמרי' לענין שטרות העולות בערכאות ש"ע דבעינן דידוע דלא מקבלי שוחדא היינו שם לענין נאמנות שנאמן להם שזה לוה מזה דהטעם דמהימני משום דלא מרעי אנפשיי' אז אם מקבלי שוחדא אמרי' דמעידין שקר. אבל מה שיש כח להמלך משום תיקון העולם אז בכ"ע מה שמשה עשוי וה"נ בכל דינא דמלכותא דינא:
אמת שקשה לי לכאורה ע"ד התוס' הנ"ל דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה ע"י המלך או אחיו הכהנים. א"כ מאי פריך הש"ס ביומא (די"ט) על מתניתין דאומרין לו אנו שלוחי ב"ד ואתה שלוחינו ושליח ב"ד וכו' ותאמר ר"ה בדר"י הני כהני שלוחי דרחמנא וכו' עיי"ש ומאי קושיא דילמא לעולם כהן הדיוט שקדושתו מרחם י"ל דהוא שלוחא דרחמנא אבל כה"ג שנתמנה ע"י מלך ואחיו הכהנים שפיר משביעים אותו שאדעתא דהכי מינוהו שלא ישנה דבר מכל מה שאומרים לו ואם ישנה יתבטל מינויו ויהי' נעשה כהן הדיוט ומוכח מזה לכאורה שלא כד' התוס' הנ"ל דמתמנה בפה ע"י המלך וכו' אלא דקדושת כה"ג בא מעצמו במה שנמשח בשמן המשחה או שלבש שמונה בגדים או שעבודתו מחנכתו כדאמרי' בעלמא דכ"ש מקדשתו או ע"י העבודה של כ"ג נתקדש אלא דלא ליתי לאינצויי שלא יהי' כל הרוצה ליטול את השם וכו' לכך תקנו שלא יוכל לעשות כן שלא מדעת המלך אבל מ"מ אם המלך מינוהו ונכנס לעבודה ושימש בח' בגדים אף אם מינוהו ע"י ממון שמינויו בטל מ"מ נתקדש ע"י המשיחה או ע"י הבגדי כהונה שלו או ע"י עבודתו כמו כל כ"ש שמקדשים ויהי' קשה מזה ע"ד התוס' הנ"ל שכתבו שמסתלק בפה ולפימ"ש דקדושתו בא ע"י כ"ש כבר נתקדש לגמרי בקדוה"ג ואיך יכול להסתלק מקדושתו ולשמש בד' בגדים ונסתלקה ג"כ ראיית הנ"ל דלעולם י"ל בכל דד"מ דאם נתמנה מחמת ממון ל"מ והכא שאני דנתקדש קדוה"ג מאליו כמש"ל:
אך ז"א כלל דאטו משום קושיא נדחה דברי התוס' הנ"ל ובפרט דהתוס' הביאו ראי' לדבריהם מהא דיוסף בן אלם מציפורי וגם אם כן הדרא קושית התוס' לדוכתיה מהא דקאמר דמשום איבה אינו משמש בכה"ג, והי' דינו להיות כהן הדיוט לשמש בד' בגדים והא כיון דמדאורייתא הוא כה"ג א"כ אם משמש בד' בגדים הוי מחוסר בגדים. ולכן וודאי העיקר כד' התוס' דעיקר קדושת הכה"ג הוא ע"י מינוי המלך ומתמנה בע"פ ומסתלק בפה. ומ"מ יש לישב קושיתי הנ"ל על דבריהם (מדי"ט). דבלא"ה הוי קשיא לי תמיד ע"ד התוס' הנ"ל מהוריות (די"ב ע"ב) דכה"ג שעבר מחמת מומו אסור באלמנה. הרי דאף דנסתלק מחמת מום שאינו חוזר לכהונתו לעולם אפ"ה אסור באלמנה ול"א דנסתלק בע"פ כד' התוס' הנ"ל ואמרו לי אח"כ תלמידי שהט"א במגילה מקשה זאת:
אך נ"ל ליישב דבלא"ה ד' התוס' אינם מובנים לכאורה דנהי דמתמנה בפה אבל עכ"פ כיון דנתמנה ומשמש אח"כ בבגד"כ וודאי דנתקדש קדוה"ג כדקיי"ל בכל הזבחים ומנחות דע"י קדושת הפה מתקדשים אח"כ קדוה"ג בכ"ש. ואם לא קדושת הפה דקדים לא הי' מתקדש בכ"ש כמ"ש התוס' במנחות (דף ע"ט ע"ב) ד"ה וליתני ה"נ דמתמנה בפה אבל מ"מ כיון דנתקדש אח"כ קדוה"ג איך מסתלק בע"פ הא קיי"ל קדוה"ג לא פקעה בכדי והאומר שור זה עולה ל' יום לא פקעה קדושתו לעולם היכי דל"א לדמי כמבואר בנדרים (דכ"ט). אך צ"ל עפי"מ שאני רגיל לומר דענין קדוה"ג לא פקעה בכדי הוא כעין הא דאמרי' דמקדיש אבר אחד פשטה קדושה בכולה דכמו דהתם נתפשטה קדושה על שאר הבהמה שלא הקדיש ה"נ פשטה הקדושה טל הזמן שלא הקדיש. וא"כ כמו דאמרינן דבהמה של שני שותפין שהקדיש אחד חצי' לא פשטה קדושה בכולה משום דדעת אחרת מעכבת. ה"נ היכא שהקדיש לזמן ואיכא דעת אחרת המעכבת שלא יתפשט יותר אינו חל הקדושה רק על הזמן ההוא ואח"כ פקעה קדושתו. וא"כ שפיר קאמרי התוס' דהם איירי היכא דנתמנה האחר משום שאירע קרי לראשון ביוה"כ דהדין דאח"כ הראשון חוזר לעבודתו והשני אסור לשמש בכה"ג משום איבה דראשון. א"כ מתחילה כשנתקדש השני הי' דעת אחרת של הראשון מעכבת שלא יהא כה"ג אח"כ משום איבה לא פשטה קדושתו יותר ומסתלק אחר יוה"כ ומותר לשמש ככהן הדיוט בד' בגדים אי לאו משום דמעלין בקודש וכו' ומותר באמת באלמנה. אבל כל כה"ג שנתמנה ע"י המלך להיות כה"ג ולא הי' אז כהן אחר אז וודאי נתקדש לעולם בקדוה"ג ולא פקעה קדושתו ובכה"ג הוא דקאמר הש"ס בהוריות דאף דנסתלק אח"כ מחמת מומו אסור באלמנה דקדוה"ג לא פקעה בכדי כד' הט"א הנ"ל:
וא"כ מיושב ג"כ קושיתי הנ"ל (מדי"ט) דשם ג"כ כיון דאיירי בכהן ראשון שנתמנה שפיר פריך הש"ס שלוחא דרחמנא נינהו כיון דנתקדש בזמן שאין כהן אחר נתקדש קדוה"ג לעולם ואין תלוי ביד ב"ד לסלקו אף דנתמנה ע"י הבי"ד. והנה אח"כ הראני אחד מתלמידי בחת"ס בתשו' אחת שפירש באמת דברי הש"ס דאתה שלוחינו משום דמתמנה בפה ומש"ה היו יכולין להשביעו שלא ישנה דאם הי' משנה הי' יכולין לסלקו והדבר תמוה דא"כ מאי פריך הש"ס עלה והאר"ה בדר"י דכהנים שלוחי דרחמנא הא הכה"ג הוא באמת שלוחי דידן כמש"ל אע"כ כמ"ש דממינוי הפה בתחלה נמשך מה שנתקדש אח"כ בעבודתו ולבישת ח' בגדים קדוה"ג גמורה שאין רשות עוד ביד הב"ד לסלקו והוי אח"כ שלוחא דרחמנא דאל"כ אלא דהוא עדיין שלוחא דידן תקשי מי איכא מידי דהוא לא מצי עביד כו'. באופן שדברי התוס' שרירין וקיימין דתחילת מינוי הכה"ג הוא ע"י המלך וע"כ שזה ג"כ ממשפטי המלוכה שהוא ימנה את כל המינוים שבישראל וכה"ג בכללם. וחזינן דאף דמינוי של יהושע בן גמלא הי' ע"י ממון מ"מ מינויו מינוי. א"כ ה"ה לפי דינא דמלכותא אין אנו מדקדקין אח"ז אם עשה להנאתו אם לאו דבכ"ט מה שעשה עשוי דתיקון ושלום המדינה תלוי בזה וכעין הא דאמרי' אתם אפילו מזידין וכו' ועכ"ז לענין דינא דמלכותא א"א לומר דבר ברור דהדבר תלוי בראות עיני הדיין ובתוכן הענין. אבל בנידון ששאל כתה"ר לענין בחירת הרב עפ"י רוב דיעות וכפי תקנת הקהלות דשם וודאי אין ח"ו שום מיחוש ופקפוק מצד תקנת הקדמונים שהביא החת"ס בסי' י"ט. כ"ז נלע"ד להשיבו ויותר א"א לי להאריך מחמת טרדותי המרובים והנני בזה דוש"ת בלתי מכירו:
דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.