חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן פא
שלום אשיב לכבוד הרב הה"ג החו"ב מו"ה יהושע פרענקיל נ"י אבד"ק סעלעטין יצ"ו:
מכתבו לנכון הגיעני ואולם עתה טרידנא טובא בהתחלת הזמן בלימוד התלמידים ולא אוכל ליקח לי פנאי לעיין במכתבים. ואולם יען כי שאלתו כדמותה וכצלמה הובאה בשו"ת בית שלמה אה"ע סי' ק"נ. היינו שהורגל אצל אנשי החיל לעקור רגלו השמאלית קודם וכל כחו הוא ברגל ימין ומכה ברגלו בימין. ועכ"ז לא רצה לזוז מדברי היש"ש דהעיקר עקירת רגלו לילך. והעלה לחלוץ בשניהם. והוא הי' בר סמכא גדול. לכן לדעתי אין לזוז מדבריו. רק לעשות כמנהג העולם לחלוץ בשניהם:
ובאמת ראיתי חידוש בס' כנפי יונה סי' מ"ו שמביא בשם המחקרים שבאיטר האברים הפנימיים ג"כ מהופכים. היינו שהכבד היא משמאל והטחול מימין. וכתב בשמם שעמדו בזה על הנסיון. וא"כ לפי"מ דמבואר בסנהדרין (כ"א ע"ב) שהרצים היו נטולי טחול. שהטחול מכבידו לאדם עיי"ש ברש"י ד"ה נטולי טחול. וא"כ י"ל דמשום זה כח ההילוך יותר ברגל ימין משום דהטחול שהיא בשמאל מכביד יותר הרגל השמאלי. וא"כ כ"ז כשנולד כך דאז הטחול היא בימין ומכביד הרגל הימיני. אבל כשהורגל אח"כ אחר שנולד וודאי דהאברים מסודרים כהלכתן כשעת לידה וא"כ לא תשש כח רגל הימיני כלל. כיון דהטחול היא בשמאל. ולפ"ז לכאורה אין ראי' מסי' כ"ז מדברי המרדכי שהביא המג"א דגם בהרגיל עצמו הוי איטר דיש לחלק בין יד לרגל עפ"י סברא הנ"ל. מ"מ חלילה לנו להוציא דינים מסברות. ואין לזוז ממנהג העולם לחלוץ בשניהם. וי"ר שיהי' שלום על דייני ישראל:
כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.