חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן עט
כבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי משנתו זך ונקי מו"ה גדלי' נ"י אבד"ק זבאראז יצ"ו:
יקרתו לנכון הגיעני וע"ד השאלה באחד שירד למלחמה ולא נודע פ"ע מה הי' לו. ואחיו השתדך מקודם עם אחות אשתו. אם מותר עתה לישא אותה משום ספק אחות זקוקתו:
הנה באה"ע סי' קנ"ט ס"ה מביא הרמ"א דגם ספק אחות זקוקתו אסורה ועיין ב"ש סקי"א דדבריו לקוחים מדברי המרדכי פ' החולץ במת הוא ובנו וספק איזו קודם. וחלץ האח לאשתי. דאסור באחותה. וכתב הד"מ דגם קודם חליצה אסור משום ספק אחות זקוקתו. והנה במרדכי שם פלפלו בזה דמדינא יש להתיר משום דהוי ספק דרבנן. רק דמ"מ מסיק להחמיר. וכבר תמהו ע"ז האחרונים דהא דין דספק אחות זקוקה ואחות חליצה דאסורה הוא משנה מפורשת ביבמות (דכ"ג ע"ב) בקידש אחת משתי אחיות אם לו אח אחד חולץ לשתיהם אבל מיחלץ חדא ויבומי חדא לא משום ספק אחות חליצה ואחות זקוקה עי"ש. ואמנם בצלעות הבית אשר להבית מאיר בסי' ב' היטב אשר דיבר בזה. דהמרדכי ס"ל לחלק דמתניתין בספק דשתי אחיות הוי כמו תערובות חד בחד דהוי איתחזיק איסורא דגם בדרבנן לחומרא. אבל בעובדא דמרדכי דלא איתחזיק איסורא הי' רוצה להקל מחמת ספק דרבנן ואפ"ה מסיק לחומרא והיינו משום די"ל דטעם דמתניתין לאו משום איתחזיק איסורא רק מטעם שכתבו הרמב"ן והנ"י שם עיי"ש:
והנה נחזי אנן בנ"ד ל"ש טעם הרמב"ן. דזה לשונו שם בחידושיו (דכ"ד) וכן עיקר אע"ג דשאר ספק של דבריהם אפי' לכתחילה לקולא כיון דאיכא מעשה רבה שחלץ לה בב"ד אין מתירין אותה לא היא ולא צרתה וכו' וה"ט כיון דחלץ לאידך נראית כיבמה ומפרסמה מילתא בב"ד טובא הלכך חיישינן שמא יאמרו אחות זקוקה מותרת לכתחילה עכ"ל. וא"כ כ"ז במתניתין וכן בעובדא דמרדכי דחלץ לאידך או דעומדת לפנינו לחלוץ דבוודאי יחלוץ לה א"א להתיר את אחותה. וי"ל דהוי ג"כ תרתי דסתרי. דלענין יבמה גופה אזלינן בספיקא לחומרא ומצריכין אותה לחלוץ א"א להקל באחותה משום ספק דרבנן. וכעין ספק בברהמ"ז דצריך לברך גם ברכה רביעית. אבל בנ"ד דהיבמה גופה אינה עומדת לפנינו לחלוץ דאדרבא מחזקינן לה בחזקת איסור לשוק. וי"ל דלעולם לא תבוא לידי חליצה או דדילמא בעלה חי עדיין או דדילמא ח"ו נהרג ואין רואה דלא יהי' לעולם עדות מבוררת דתבוא לידי חליצה וא"כ בכה"ג שפיר אין לאסור אחותה משום אחות זקוקה דהוי ספיקא דרבנן ממש באיתחזיק היתרא. דמשודכת זו בחזקת היתר היתה עומדת לו בשעה ששידכה:
ואולם לטעם הנ"י במשנה הנ"ל שכתב וז"ל ואע"ג דספיקא דרבנן הוא וכו' אפ"ה קנסו רבנן בדיעבד דגזרו באחות זקוקה אטו אחות אשה שהוא מדאורייתא בכרת. וכן באחות חליצה אטו אחות גרושה. ואלמוה רבנן לגזירתם להוציא אף בדיעבד עכ"ל. טעם זה לכאורה שייך גם בנ"ד לגזור באחות זקוקה אטו אחות אשתו:
ואמנם נלע"ד לדון להקל גם לדעת הנ"י. והוא עפ"י דברי הב"ח בסי' קע"ג בקידש אשה ספק קידושין ונפלה לפניו אחותה דדן הב"ח להקל לישא את אשתו אחר שיחלוץ לאחותה. משום דספק אחות חלוצה דרבנן עיי"ש. ותמהו עליו האחרונים ג"כ ממשנה הנ"ל דחולץ לשתיהם ואסור ליבם השני' גם אחר שחלץ לראשונה משום ספק אחות חלוצתו. עיין בצלעות הבית הנ"ל. וזה תימה לכאורה שיעלים הב"ח עיניו ממתניתין אחר שהוא עצמו מביאה שם באותו מקום גופי' לענין אחות זקוקה וגם טעמא בעי אמאי הקיל הב"ח באחות חלוצה יותר מאחות זקוקה הא תרוויי' דרבנן נינהו. וגם בב"ש שם סק"ג תמה עליו מדברי הנ"י הנ"ל שהחמיר בספק דרבנן עיי"ש. אך לענ"ד יש לישב דברי הב"ח. דהנה בהג"מ בכתובות אות רצ"א לענין אם החולץ מותר לישא משודכתו קודם חליצה משום חדר"ג ע"י זיקה. פלפל שם לחלק לענין זיקה ככנוסה בין זקוקה העומדת ליבום או העומדת רק לחלוץ. עיי"ש דכתב דזה הוי זיקה קלושה. עיי"ש בדבריו. ודבריו נראים נכונים מאד דהא כל ענין הזיקה דשוי' רבנן ככנוסה הוא רק משום דעומדת לכנוס ככנוסה דמי וא"כ אם איננה עומדת ליבם כלל לכאורה אין שייך זיקה כלל אך טעמא דגם בעומדת לחלוץ איכא זיקה קצת י"ל עפ"י הפלוגתא דאיתא בירושלמי יבמות סופ"א ה"א ובפ"ג ה"א אם חליצה כקנין או כפטור עיי"ש באריכות ובש"ס דילן ג"כ ס"ל לר"ע דאחות חלוצה הוי דאורייתא עיי"ש (בדף מ"ד ע"א) דטעמא דר"ע משום בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו. אף דר"ע עצמו ס"ל בנדרים (דע"ד) דאין זיקה ואחות זקוקתו מותרת מדאורייתא אפ"ה אחות חלוצתו דאורייתא אסורה. דחליצה כקנין מה"ת. וא"כ אף לדידן דלא ס"ל כר"ע ואחות חלוצתו מדרבנן הוא ג"כ מטעם דעכ"פ מדרבנן הוי כקנין מאסמכתא דביתו. וא"כ מובנים שפיר דברי הג"מ הנ"ל דיבמה העומדת לייבם ותהי' אשתו ממש. א"כ אלימא זיקה דידה דזקוקה לקנין דאורייתא אבל זיקה העומדת לחלוץ דחליצה גופא הוי רק קנין דרבנן דמה"ת חליצה הוא פטור. א"כ קלישא זיקא דידה טובא מזקוקה לייבם. ונכונים שפיר דברי הב"ח הנ"ל דא"כ גם באחות חלוצה איכא לפלוגי שפיר בין היתה מקודם זקוקה ליבם. דאלימא זיקא דידה לשוי' ככנוסה ואח"כ כשחלצה הוי כגרושה. ואחותה אסורה משום גזירת אחות גרושתו דהוי מה"ת בכה"ג כתב הנ"י דגם ספיקא אסורה אבל אחות חלוצה דלא היתה עומדת מעולם ליבם רק לחלוץ דלא היתה מעולם כאחות אשתו דתהוי אח"כ אחות גרושתו דחליצה גופא הוא רק קנין דרבנן ולית לה עיקר מה"ת בכה"ג פשיטא דמודה הנ"י דספיקא להקל. וא"כ בשלמא במתניתין בספיקא דשני אחיות דא"א לחלוץ לראשונה ואח"כ ליבם שני' דהא הראשונה היתה זקוקה מה"ת ליבם דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא לדידן ורק מדרבנן אסורה ליבם משום ספק אחות זקוקתו עכ"פ מדאורייתא ראוי' ליבם. וגם מדרבנן אם תרצה לתפוס דספיקא דרבנן לקולא גם מדרבנן עומדת ליבם. א"כ אלימא זיקא דידה טובא לשוי' ככנוסה ואח"כ כשחלץ לה שפיר כתב הנ"י דאסורה משום לתא דאחות גרושתו דספיקא לחומרא אבל בנדון דהב"ח דקידש אשה ספק קידושין ואח"כ נפלה לפניו אחותו דאסורה מדאורייתא ליבם משום ספק אחות אשה דאורייתא. וזקוקה מתחילתה רק לחליצה מדאורייתא. וחליצה מה"ת לא הוי קנין רק פטור וליכא לתא דאחות גרושתו כלל מה"ת בכה"ג שפיר פסק הב"ח דספיקא לקולא:
וא"כ בנ"ד נמי דמדאורייתא אסורה ליבום משום ספק איסור א"א דילמא בעלה חי עדיין בוודאי י"ל דגם להנמו"י אחותה מותרת משום ספיקא דרבנן לקולא. ואף דהב"ח מסיק להחמיר לכתחילה בספק היינו דשם שייך טעמא דהרמב"ן כיון דאחותה חלצה בב"ד אבל בנ"ד דאחותה אינה מתייבמת ואינה חולצת ודילמא לא תבוא לידי חליצה לעולם וליכא טעמא דהרמב"ן כלל כמש"ל י"ל דלכ"ע שרי:
ועוד טעמא אחרינא אמינא לישב שאילת הראשונים ז"ל הנ"ל אמאי החמירו כאן בספיקא דרבנן. והוא עפ"י דברי הר"ן בתשו' לענין נודר משתיית יין בשבת דביה"ש חל הנדר מיקרי כיון דעכ"פ מחמת ספק אסור למ"ד סד"א מה"ת לחומרא וא"כ ה"נ לענין זיקה כיון דמדאורייתא זקוקה ליבם מספיקא לא הוי כספק זקוקה רק כודאי זקוקה כיון דעכ"פ מחמת ספק מוכרחת להתייבם וא"כ אחותה אסורה מחמת וודאי ולא מחמת ספק. וכן אחות חלוצה כיון דמדאורייתא היתה זקוקה ליבום והחליצה הוא פטור מדאורייתא כנ"ל הוי כאחות גרושה וודאי לא ספק ומיושבים שפיר דברי הב"ח הנ"ל דרק במתניתין בשני אחיות דיכול ליבם הראשונה מדאורייתא דאינה ספק ערוה עדיין וא"כ ממילא מחויב מה"ת ליבם דספק מצוה מה"ת להחמיר הוי כזקוקה וודאי אבל בנדון דהב"ח דהוי ספק איסור אחות אשה דלא רמי' קמי' מדאורייתא ובפרט בנ"ד דהוי ספק איסור א"א דדילמא בעלה חי עדיין דלא רמי' לא ליבום ולא לחליצה ואסורה רק מספק שוב י"ל דכ"ע מודו דספיקא מדרבנן לקולא. ובזה נלע"ד לתרץ קושית הישרש יעקב על הרמב"ן הנ"ל דס"ל דרק היכא דחלצה בב"ד אסרינן מספק א"כ קשה ברישא דמתניתין הנ"ל למה באח אחד חולץ לשתיהן הא יוכל ליבם הראשונה והשני' תשתרי בלא חליצה ויבום. דממ"נ אם הראשונה היא היבמה בוודאי השני' פטורה. ואף אם הראשונה איננה היבמה מ"מ תצא השני' משום אחות אשה וא"כ כיון דהשני' אינה חולצת שוב ליכא איסור בראשונה משום אחות זקוקה לדעת הרמב"ן. ולפימ"ש יש לישב דבאמת י"ל דגם הרמב"ן מודה לס' הנמו"י דספק אחות זקוקה אסור מדרבנן. ורק בחלץ לראשונה קשי' לי' להרמב"ן כיון דהראשונה אינה עומדת להתייבם רק לחלוץ נהי דרק מדרבנן אסורה להתייבם מ"מ ס"ל לרמב"ן דגם אינו ראוי מדרבנן הוי אינו ראוי מדאורייתא וא"כ כיון דאינה עומדת ליבום כלל אף דהוי מחמת ספק מ"מ הוי כוודאי אינה זקוקה ליבום לס' הר"ן הנ"ל ואינה עומדת רק לחליצה דקלישא זיקתה כס' הגה"מ הנ"ל וגם להנמו"י שרי ספיקא כמש"ל. והוצרך הרמב"ן לתרץ ולפרש הטעם דחולצת בב"ד ומפרסמה מילתא ולכך החמירו בה. אבל אם נאמר דיכול ליבם אחת מהם שוב זקוקה מספיקא ליבום דאסורה משום לתא דאחות אשתו כמש"ל לכך גם הרמב"ן מודה דגם בלא טעמא דחליצה אסורה משום אחות זקוקה כס' הנמו"י הנ"ל ודוק היטב:
ועוד נלע"ד טעם אחר דבנ"ד ל"ש ס' הנמו"י ושרי לכ"ע. דהא הנמו"י דייק בלשונו משום דהוי כאחות אשה דהיא בכרת לכך החמירו בספיקא. והנה ז"פ דכרת ליכא רק בביאה. אבל בקידושין או נשואין לחודיי', אף למ"ד דאיכא איסור תורה לשיטת רש"י קידושין (דף ס"ז) מ"מ איסור כרת וודאי ליכא ואדרבא איכא מאן דס"ל דלא הוי רק איסור דרבנן וא"כ כאן בנ"ד עיקר החשש הוא רק על הקידושין והנשואין אם מותר לקדש ולישא אחות זקוקתה. אבל לאחר שישא אותה פקעה זיקתה דכבר נפטרה אחותה משום אחות אשה ופקעה זיקתה כשיטת התוס' (דף י"ח ע"ב) ד"ה שומרת הובא דעתם בסי' קנ"ט ס"ה. וא"כ כיון דאין האיסור רק על הקידושין והנשואין דליכא לתא דאיסור כרת גם באחות אשתו ממש שוב היכא דהוי רק ספק אחות זקוקה מותרת גם לדעת הנמו"י משום ספיקא דרבנן לקולא. ואף דלכאורה יש לפקפק לשיטת התוס' דלא סגי בקידושין רק בנשואין א"כ לכאורה הוי חופה פסולה מ"מ כיון דרק מחמת איסור דרבנן אסורה י"ל דלכ"ע יש חופה לפסולות:
ובזה יש לישב מה דקשיא על הד"מ והרמ"א הנ"ל בסי' קנ"ה ס"ט דדייק מהמרדכי דגם קודם חליצה אסורה משום אחות זקוקה והא היא משנה מפורשת (בדף כ"ג) הנ"ל דספק אחות זקוקה אסורה ולפי הנ"ל ניחא דבמתניתין דשניהם הם בספק יבום אצלו דביאה לחוד סגי שפיר אסור ליבם. דבביאה דאיכא לתא דאיסור כרת באחות אשתו גזרו רבנן אף בספיקא כמ"ש הנמו"י. אבל בעובדא דרמ"א דאחות הזקוקה אינה נופלת לפניו ליבום רק דרוצה לישא אותה בחופה וקידושין. שפיר הוי אמרינן דשריא לס' הנמו"י הנ"ל ואפ"ה מסיק להחמיר והיינו לאו משום ס' הנמו"י רק משום ס' הרמב"ן כיון דחולצין לאחרת העומדת לפנינו לחלוץ מפרסמא מילתא בב"ד וא"א להתיר אחותה מספיקא ואי דהיא גופא קשי' ישא את אחותה ואז תצא האחרת בלא חליצה דפקעה זיקתה לשיטת התוס' הנ"ל. ז"א חדא דילמא מיירי דאיכא עוד אח אחר שתהי' זקוקה לו לחליצה. ועוד די"ל דאסור מטעם אחר כיון שהספק נולד בהשומרת יבם אם צריכה חליצה או לאו ואצלה הספק בדאורייתא וא"א להתירה לשוק רק או ע"י חליצה או ע"י שישא אחותה ותצא משום אחות אשה שוב הוי כמו ספק בברהמ"ז דצריך לברך גם ברכה ד' כיון דהספק נולד בדאורייתא ובדרבנן יחד כמש"ל. ויתיישב בזה קושית הישרש יעקב הנ"ל על הרמב"ן במתניתין אמאי אינו מייבם אחת ותצא השני' משום אחות אשה כנ"ל והראשונה אינה אסורה משום ספק אחות זקוקה כיון דלא יחלוץ להאחרת לס' הרמב"ן הנ"ל. אבל לפי"ז ניחא דלכאורה קשה למה לי' להרמב"ן טעמא דחליצה אמאי לא קאמר בפשיטות כיון דהספק נולד בדאורייתא כמו בברהמ"ז. אך צ"ל כיון דכבר חלץ להאחרת א"כ אין הספק נולד עתה על האחרת דכבר נעשה בה מעשה שחלץ לה והספק רק על אחותה משום ספק אחות חלוצה אינו דומה לברהמ"ז שהספק נולד עתה על דאורייתא ודרבנן יחד והוצרך הרמב"ן לטעמא דחליצה שנעשה בב"ד מפרסמא מילתא כנ"ל. אבל לכתחילה שבאו לפנינו קודם שנעשה מעשה מאי אמרת דייבם לחדא ואידך תשתרי ז"א דכה"ג כיון שהספק נולד בדאורייתא ובדרבנן יחד בלא"ה אסור כנ"ל:
ובמה שכתבתי לעיל בישוב דברי הראשונים לס' הר"ן בתשו' הנ"ל דכיון דמספק דאורייתא צריך ליבם או לחלוץ הוי כוודאי זקוקה ולא ספק יתיישב לנכון קושית הישרש יעקב על הנמו"י מסוגיא דלקמן (דכ"ח) בד' אחין ושנים נשואין לשני אחיות ומתו בעלי האחיות דקאמר הש"ס ולימא דלא ידעינן הי מיניי' נפיל ברישא אי הכי היינו דקתני קדמו וכנסו יוציאו בשלמא לראשון וכו' אלא שני' לימא חבראי שני' ייבם אנא ראשונה מייבם עיי"ש. ולדברי הנמו"י הנ"ל אמאי לא יוציא גם השני הא הוי ספק דילמא שני' ייבם ואסורה עליו לעולם משום יבמה שנאסרה שעה אחת וכו' עיי"ש בישרש יעקב. אבל לפימ"ש ניחא דרק בספק דשני אחיות (בדכ"ג) דהספק הוא איזו צריכה חליצה ויבום שוב כיון דמספיקא דאורייתא מוכרח לחלוץ לה או ליבם אסורה אחותה משום וודאי אחות זקוקה אבל (בדף כ"ח) דאיירי דנפלו משני יבמין דשניהם צריכים חליצה ויבום והספק הוא רק איזו נפלה בראשונה דמותרת דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה או דילמא היא השני' דהוי יבמה שנאסרה שעה אחת ואסורה לעולם שוב השני דנסיב שפיר נסיב דאמרינן דראשונה נסיב דהוי כשאר ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא. וא"כ מעתה בנ"ד דלא שייכי כל הטעמים לאיסורא הן לדעת הרמב"ן והן לדעת הנמו"י כמש"ל והן לטעמא דידי א"כ יש לדון להקל בספיקא דרבנן כהאי וגם יש לצרף מה שהיא משודכת לו כבר דהגמ"ר בכתובות הנ"ל דן להקל דזיקה דשידוכין דוחה זיקה קלישא דלא קיימא רק לחליצה עיי"ש וגם י"ל דלא החמירו כל הני פוסקים רק היכא דליכא חשש עיגון והיינו עפימ"ש התוס' יבמות (דצ"ד ע"א) ד"ה וליטעמיך דע"א מעיד שמתה אשתו שתכנוס אחותה לביתו דחשיב עיגון גבי דידה דדילמא לא תמצא איש אחר שישאנה. אבל מתה אשתו שישא אחותה התם לא חזינן דבעי' לנסובי לי' דהא משום גברא קאתי האי עד עכ"ל עיי"ש בדבריהם. וא"כ י"ל דרק במתניתין דהשאלה נולד רק לענין יבום דלא חזינן דהיא רוצה להנשא לו וכן במרדכי וברמ"א הנ"ל דדנין רק עליו דבדידי' לא שייך עיגון אבל בנ"ד דהיא משודכת לו כבר וכפי שאמר לי ידידי הר' נחמי' גראסקאפף מפה מצוה גדולה מצד המשודכת שישאנה. ובדידה שייך עיגון כמ"ש התוס'. וכבר כתב הריטב"א ביבמות (דפ"ח) דמשום עיגונא לא החמירו רבנן גם במילתא דהי' להם להחמיר בלא"ה א"כ שפיר י"ל דכ"ע מודו בכה"ג דלא החמירו בספיקא דרבנן:
ויתיישב בהכי ג"כ תמיהת האחרונים על המרדכי והד"מ הנ"ל שלא הביאו המשנה הנ"ל די"ל דמתניתין דאיירי לענין יבום לא שייך עיגון דהנושא לשם אישות פוגע באיסור אשת אח לאבא שאול ובע"כ דמכוון רק למצוה בלבד וא"כ כיון דמצות יבום בדידי' תליא רחמנא אם חפץ לחלוץ או ליבם היכא דיש חשש איסור בדבר מלמדין אותו לחלוץ כעין שכתבו התוס' ישנים בכתובות (ד"מ) דמלמדין אותה שלא תחפוץ משום איסור וחשש עיגון א"א לצרף דל התירה התורה רק משום מצוה ולא לצורך אישות לאבא שאול אבל בנדון דמרדכי דחפץ לקחתה לשם אישות דלא רמיא קמי' ליבום כיון דספק דרבנן שריא לכל דבר צורך ה"נ שריא ובפרט בנ"ד דאיכא עיגון דידה דילמא לא תמצא מי שישאנה כמ"ש התוס' הנ"ל. ועוד יותר יש לומר בטעמא דמילתא דהחמירו חז"ל כאן בספק דרבנן עפימ"ש התוס' בסוכה (ד"ג ע"א) ד"ה דאמר לך דהיכא דחכמים החמירו שלא לעשות המצוה בכה"ג לא קיים המצוה דאורייתא א"כ בספק ביבום לא הוי ספק דרבנן דאם הוי וודאי זקוקתו ואסרו חכמים ליבם לא קיים מדאורייתא מצות יבום ופוגע באיסור אשת אח שהוא בכרת אבל בנדון דמרדכי דרוצה ליקח אחותה שלא במקום יבום שפיר י"ל דשרי ככל ספק דרבנן וא"כ כיון דאין זה דינא דמתניתין רק דינא דהמרדכי הנ"ל שכתב שם בעצמו דמדינא שריא רק דהחמיר בדבר א"כ בנ"ד דאיכא כל הני טעמי להיתרא יש לסמוך להתיר ואחר כתבי זאת מצאתי בישועות יעקב אה"ע סי' קנ"ט שכתב ג"כ כסברתי הנ"ל דעיקר טעמא דמרדכי כיון דהספק נולד בדידה שהוא מדאורייתא ומזקיקין אותה לחלוץ מחמירין גם לענין אחותה ושמחתי שכיוונתי לדעתו וא"כ בנ"ד דאדרבא אין מזקיקין אותה לחליצה גם אחותה אין לאסור ולכן אם עיני כתה"ר רואות שיש מצוה ועיגון בדבר גם אנכי מצטרפנא להיתר והשי"ת יצילנו משגיאות. ומאד הייתי חפץ שיציע כתה"ר הדבר עוד לפני רב גדול ומובהק שיסכים בדבר כדי היכא דלימטי' שיבא וכו' והשי"ת ישפות שלום על ישראל ודיינא:
כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאלי.