אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן עח

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן עח

סימן עז

שלום וכט"ס לכבוד הרב המאוה"ג החריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה צבי הירש נ"י מו"צ דק"ק שעברשין יצ"ו:

מכתבו במועדו לנכון הגיעני. ויסלח לי כי לא השיבותי לו עד כה. כי הייתי טרוד בענינא אחריתא שאלה חמורה מאד בעסק עגונה. ולא יכולתי להפסיק באמצע הענין. ועתה כשנפניתי עיינתי במכתבו. ע"ד שאלתו בענין כתיבת שם יוכבד בגט ששם במדינתם נקראים בפ"כ יאכבד בקמץ תחת היו"ד ושוא תחת הכ"ף. אם הוי קיצוה"ש שא"צ לכתבו ואיך לכתבו:

הנה בס"ג בש"נ אות ה' כתב בשם הדסה ונקראת בפ"כ האדסה בקמץ. א"צ לכתוב רק הדסה. כיון ששם זה מוזכר בקרא. והמהר"ם בביאורו הובא באה"ש סק"ג כתב בטעמו. דכיון דאין שינוי מעיקר השם שנכתב בקרא למה שקורין אותו במבטא רק בנקודות א"צ לכתוב רק עיקר השם. ואמנם בט"ג שם סק"ב חולק ע"ז ודעתו דכיון דקורין אותה בקמץ. ואם נכתוב הדסה יהי' נקרא בפתח כמו שנכתב בקרא. הוי שינוי וצריך לכתוב גם קיצוה"ש. וכדעת הט"ז בסוס"י קכ"ט גבי שרה שערלין. ופסק כמותו הב"ש בס"ג בש"נ אות ב' עיי"ש. וכ"כ עוד הט"ג בסקי"א גבי הגר. ובאות ח' סק"א גבי חוה חאווה עיי"ש. ולדעת הב"ש צריך לחלק דגבי שרה שערלין השינוי בשניהם במבטא ובנקודות. ובהדסה שקורין אותה בקמץ ואידך השינוי רק בנקודות דהאותיות הן שווין כמ"ש באה"ש באות ה' סק"ג. ובד"ח שם אות ה' סק"ב גבי הדסה חולק על הט"ג ומסיים דאין לשנות מדעת הב"ש וכותבין הדסה בלא אל"ף וכ"כ שם גבי הגר. ובאות ח' סק"א מביא ג"כ דגבי חוה שקורין אותה בקמץ כותבין חוה בלא אל"ף הכל כדעת הב"ש וכן ג"כ דעת האה"ש בכל הני מקומות שלא כדעת הט"ג רק כדעת הב"ש זולת בשם הדסה משום דאיכא ג"כ שם הדס שמצוי יותר ואתי למיטעי עיי"ש. וא"כ בנ"ד ביוכבד שקורין בקמץ. ג"כ הדין כן. דלדעת הב"ש והד"ח והאה"ש. כיון דשם יוכבד מוזכר בקרא. ובקריאתו אין שום שינוי במבטא רק בנקודה א"צ לכתבו כלל. ואף לדעת הט"ג י"ל לכאורה. דהשינוי בנקודה בין ו' לאל"ף לא חשיב שינוי כולי האי. כמ"ש הט"ג בש"נ אות ד' סק"ב גבי דבורה דבארציא. דמחמת מהירות המבטא מפילין החולם ונשמע כמו קמץ עיי"ש. אלא דיש עוד שינוי בנקודה באות כ'. דיוכבד המוזכר בקרא נכתב הכ"ף בסגול. וכן נקרא. וכפי שקורין במדינתו יאכבד בקמץ נקרא הכ"ף בשוא ולא בסגול. ואף דגם אם נכתוב יוכבד אין שום סגול תחת הכ"ף ואין כותבין ג"כ בעיין. יוכעבד. וא"כ הקורא יוכל לקרותו בשוא תחת הכ"ף. מ"מ ידוע לכל שאם נכתוב יוכבד כמו שכתוב בתורה יהי' הכל קורין אותו בסגול כמו שרגילין לקרות כשקורין בתורה. ובאמת המגורשת היא נקראת בפ"כ בשוא ולא בסגול. והוי שינוי בנקודה. אבל כשנכתוב יאכבד שאין כתוב כן בתורה. יהי' קוראין כמו שקוראין תיבה של לעז בשוא. כשאין שם עי"ן שהוא במקום סגול. וא"כ לפי"ד הט"ג צריך לכתוב לכאורה גם השם שנקראת. אלא דיהי' לנו ספק איך לכתבו. דלדעת הט"ג בלק"ש סקמ"ב גבי ריבה ריווא כל שמקורו משם הקודש צריך לכתוב כעיקר השם. והי' צריך לכתוב כאן יאכבד:

ואמנם בד"ח אות ח' סק"ב גבי יוכבד שנקראת חעווד כתב לכתוב כעווד בשני ווי"ן ולא בב' דלא לטעות לקרות בדגש אף דגבי ריבה מודה הוא עצמו בלק"ש שם לכתוב לכתחילה ריבה ורק בדיעבד מכשיר בכותב ריווא. ובע"כ צריך לחלק. דשם כיון דחסר אות ראשון בקריאתו אינו דומה לקיצוה"ש כולי האי מיוכבד כמ"ש הוא עצמו שם שאינו נראה לקיצור בפי העולם. ולכך כשיהי' נכתב כעבד אה למטעי לקרות בדגש שלא הכל ידעו שזה שם יוכבד אבל בריבה הכל יודעין שהוא קיצוה"ש מרבקה. ולא אתי למטעי כלל. ויקראו הבי"ת רפוי' כמו ברבקה. וה"נ במקומם שקורין יאכבד בקמץ הכל יודעין שמקורו משם יוכבד. והוי כמו ריבה וריבולה וריבציא שכותבין בב', ובפרט דאם יכתבו יוכבד המכונה יאכבד ממ"נ יצאו ידי כולם דאם כדעת הט"ג דהוי שינוי בנקודה וצריך לכתבו. הרי לדעתו וודאי צריך לכתוב בב' כמו גבי ריבה שכתב דאף בדיעבד פסול כשכותב ריווא. ואם תרצה לחוש לדעת הד"ח ולדמותו לכעווד הרי לדעתו א"צ לכתוב רק יוכבד לבד כמו גבי הדסה וחוה. וכל שא"צ לכתבו וכתבו באופן שאפשר לקרותו הכי והכי הוה כאלו לא נכתב כלל וכשר כמ"ש הב"ש ביו"ד ח"ב סי' ס' בשם המהריב"ל ומהרי"ט. וא"כ היכא דיודעין דשם העריסה הוא יוכבד. וודאי אם רוצין להחמיר די לכתוב יוכבד המכונה יאכבד. ויוצא ממ"נ כנ"ל. דכיון דנכתב אצל שם יוכבד. וודאי יקראו גם יאכבד בבי"ת רפוי' כמו יוכבד אלא היכא דשם העריסה אינו ידוע מ"מ נ"ל פשוט דעדיף יותר מחוה שנקראת בקמץ שמביא הט"ג בשם ס"ג דאף אם לא נודע שם העריסה כותבין חוה דוודאי נקראת ע"ש חוה שבתורה ופסק כן בס' אה"ש לפסק הלכה. ואמנם אולי נשתרבב כ"כ במדינתו שלפעמים שם יאכבד הוא מהעריסה ואז א"א לכתוב יוכבד המכונה יאכבד דע"ש העריסה אין כותבין המכונה כמ"ש הנוב"י מהדו"ת סי' קי"ט גבי הינדל. וגם איך אפשר לכתוב יוכבד המכונה יאכבד. הרי לא הי' לה מעולם שני שמות. ואז אפשר דאין נכון לכתוב יאכבד לבד בב' דאולי יש לחוש לדעת הד"ח והאה"ש גבי כעווד לכתוב בשני ווי"ן דל"ש שוב שני הטעמים שכתבתי למעלה:

ואמנם כיון דבזה א"א לצאת כל הדיעות. הי' נ"ל נכון לדינא יותר לכתוב יוכבד לבד. מטעם שכתב כת"ה כמו יוסף יוסל וכמש"ל בשם הט"ג גבי דבורציא. ומוסיפנא בה טעמא לשבח שיהי' די לכתוב יוכבד לבד גם לדעת הט"ג הנ"ל בהדסה האדסה. דהנה נחזי אנן איך הי' הדין במדינתינו שקורין יוכבד בחולם אך שהי' לה שם דנערות כמו יוכבדל. והיכא דצריכין לכתוב שם דנערות כגון ששמה מעריסה מרים יוכבד ונקראת בפ"כ יוכבדל לבד הי' מוכרחין לכתוב מרים יוכבד המכונה יוכבדל. ול"ח דכיון דאינו נכתב כמו שכתוב בתורה מחמת הלמ"ד דבסוף א"כ אתי למטעי ולקרות הב' בדגש כמו דל"ח בריבציא וריבה דצריך לכתוב דווקא בב', ואם כתב ריווציא או ריווא אף דיעבד פסול לדעת הט"ג בלק"ש סקמ"ב הנ"ל. וא"כ כן הדין ג"כ במדינתו שקורין יוכבד בחטף קמץ ובשוא תחת הכ"ף. אף שהוא כעין כינוי נגד שם הקודש יוכבד הכתוב בתורה. מ"מ אם נרצה לכתבו. ולדעת הד"ח הנ"ל בתשו' ח"ב קכ"ה גבי יוסף יוסיל, דמחזיק דעת הנ"ש דחולם הוא לפעמים כמו חטף קמץ. או מטעם הט"ג הנ"ל גבי דבורציא דמאר מהירות המבטא נשמע החולם כמו קמץ. הי' צריכין כאן לכתוב ג"כ יוכבד כמ"ש בתורה. דאם הי' זה שם לעז שנקרא בשוא. הרי הוא נכתב כך לכתחילה בלי שום אות נקודה באמצע. ושם יוכבד שבתורה שנקרא בסגול. אעפי"כ נכתב ג"כ בתורה באותיות אלו לבד רק שנקרא בסגול. וא"כ מעתה הרי יש לפנינו שני שמות שוות. אחד של תורה שנקרא בחולם ובסגול. ואחד של כינוי שנקרא בחטף קמץ ובשוא. ואפ"ה נכתבין באותיות שוות ממש אתוון דדין כאתוון דדין. ואין ניכר ביניהם שום שינוי כיון שאין כותבין נקודות בגט והרי זה דומה ממש לשלום ושלום ששניהם שמות הקודש ואין נקודותיהם שוות זל"ז ואפ"ה נכתבין בשוה. ולא איכפת לן מה שאינו ניכר בגט איך שמו. כיון דעכ"פ נקרא הגט כשמו ג"כ. לא איכפת לן כמ"ש הט"ג שם במקומו. ה"נ יוכבד של תורה ויוכבד של לעז שבמדינתם אף שאין נקודותיהם שוות. מ"מ אותיותיהם שוות. ולא איכפת לן מה שאחד יקרא בחולם ובהגול כמ"ש בתורה. כמו דלא איכפת לן במי ששמו שלום בפתח. ומי שיקרא בגט שלום וודאי יקרא בקמץ דעפ"י רוב שכיח יותר שלום בקמץ. מ"מ כיון דנוכל לקרות בגט שלום בפתח ג"כ כיון דאין כתוב נקודה לא איכפת לן כלל. ואין זה שינוי שמו כלל כמ"ש הט"ג שם גבי שלום. ה"נ במדינותיכם דגם כשנכתב יוכבד. יוכל הקורא לקרות בחטף קמץ ובשוא כמו שנקראת שם. אין זה שינוי שם כלל ושפיר דמי לכתוב יוכבד. ועיין עוד בד"ח גבי שאול שואל דחושבו ג"כ קיצוה"ש עיי"ש. ולכן נלע"ד דאם אין נודעים שם עריסה מעיקר הדין הי' די לכתוב יוכבד לבד. אך הרוצה לצאת מידי ספק. יכתוב שני גיטין באחד יכתוב יוכבד. ובשני יכתוב יאכווד לצאת ידי הד"ח גבי כעווד דלדידי' אף בריבה אם כתב ריווא כשר בדיעבד כמ"ש שם בלק"ש ס"ק י"ג:

ובשם נתנאל סניא או סנא נראה לכאורה כדברי הבר לוואי לכתוב בס'. דאם יכתוב תנא או תניא יקראו בדגש כדרך שרגילין לקרות בש"ס תנא או תניא. ואינו דומה לדברי הב"ש גבי תנילא דשם לא מצינו בש"ס תיבה זאת ולא אתי למטעי. ועכ"ז אין דעתי מכרעת בכל הנ"ל כי מיראי הוראה אנכי ואני כותב רק להלכה ולא למעשה:

כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה