אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן סט

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן סט

סימן סח

ב"ה י"ז תמוז תרפ"ח טארנאפאל.

הצום הזה יהפך לנו במהרה לשמחה ולששון, ויזכה לחזות עבודת ביהמ"ק ברצון כבוד ידידי הרב הגאון בנש"ק מו"ה שרגא פייבוש נ"י אבד"ק ברעזאן יצ"ו:

מכתבו הגיעני במועדו. ואל יחרה בעיניו אשר לא השבתי לו עד כה כמבוקשו כי אנוס אנכי בדבר כי אינני בקו השלימות, ומוכרח אנכי לנוח עתה יותר מכאשר הורגלתי, ואין לי פנאי להשיב ואינני משיב עתה כמעט לשום אדם. ואולם למען כבודו מוכרח אנכי להשיב ולקחתי לי היום מעט פנאי להשיב. בדבר האשה שכפי דברי כת"ה היא כאחד האדם עושית מלאכה בביתה. ועושית כל צרכי הבית כראוי. אך על מה שהתקוטטה עם בעלה תמיד. באמרה שהוא אוהב נשים אחרות ומזנה עמהם. והוא איש כשר שאין ראוי לחשוד אותו כלל בזה אומרים אנשים שדיבורים שלה שחושדת אותו הם דברי שגעון. ואמנם כותב כתה"ר שנראה לו שמעת שרוצית להתגרש ואמרו לה שזאת מזיק לה להגירושין שומרת עצמה מלדבר עוד דיבורים כאלה. ומזה שפט כתה"ר שאין בה שום שגעון ח"ו, רק היא פתאית וקבעה לה בלבה חשד על בעלה ושאל כתה"ר אם לסדר לה ג"פ. ומביא דברי תשו' בית שלמה אה"ע שדן בענין כזה:

והנה צר לי שלא נמצא בעירנו התשו' הזאת על אה"ע. כי הוא בר סמכא גדול וראוי לסמוך עליו ומוכרח אנכי לדין מעצמי בדבר הזה. הנה כל החשש בכאן הוא רק אם נידון אותה כשוטה לדבר אחד שהוא מחלוקת הרמב"ם ור' אביגדור הכהן והר' שמחה משפירא שהובא בב"י אה"ע סי' קכ"א וקי"ט וכבר הי' מבוכה רבה בזה בין גדולי הדור בהגט מקליווא שבס' אור הישר. ועיין מזה באריכות בתשו' בית אפרים אה"ע תשו' פ"ט. ותשו' ד"ח ח"א אה"ע תשו' נ"ג וח"ב אה"ע תשו' ע"ד ע"ה וע"ו. אך כ"ז לענין נשתטה הבעל וכדומה אבל לענין נשתטית נלע"ד ברור דשיטה לד"א לא הוי שוטה לענין זה כפשטות דברי הש"ס יבמות (קי"ג ע"ב) דקאמר ר"י ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוי אפיקחת בע"כ ומ"ט אמרו אינה מגורשת שלא ינהגו בה וכו' ופריך ה"ד אילימא דיודעת לשמור גיטה וכו' ל"צ דיודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה. ד"ת שוטה מתגרשת דהא יודעת לשמור גיטה ואמור רבנן לא ליפקא וכו'. הרי מפורש להדיא דאיירי שהיא שוטה לכל הדברים שבעולם. ולא נשאר לה רק דעת לשמור גיטה דזה הוא החילוק בין הבעל להאשה. דהבעל שהוא שוטה בכה"ג א"י לגרש והיא מתגרשת בכה"ג מידי דהוי אפיקחת בע"כ. ומיירי בשוטה שהוא שוטה מדאורייתא לכל מילי. דאל"כ גם הבעל הי' יכול לגרש ואפ"ה היא מתגרשת ד"ת. וא"כ עאכו"כ היכא דהיא שוטה לד"א שאינם מהדברים האמורים בפ"ק דחגיגה שלדעת כמה פוסקים אין לה דין שוטה כלל. וודאי דלענין דידה אינה נחשבת כלל שוטה וז"ב מאד:

אמנם י"ל דכ"ז מדאורייתא. אבל אחר דגזרו רבנן ואמרו דנשתטית לא יוציא משום דאינה יכולה לשמור עצמה שפיר י"ל דכל שהיא נחשבת שוטה לשאר דברים גם לענין זה נחשבת שוטית כדמשמע פשטא דמתניתין ביבמות שם דקתני נשתטית לא יוציא נתחרש או נשתטה הוא לא יוציא. משמע דהיא דומיא דידי' וכל דמקרי שוטה לגבי דידי' מקרי שוטה גם בדידה. וא"כ כיון דלדעת הרמב"ם שוטה לד"א הוי שוטה לכל מילי גם בדידה הדין כן. אמנם כיון דיצאנו מחשש מדאורייתא באיסור דרבנן שפיר י"ל כיון דהוא פלוגתא דרבוותא בזה אם כדעת הרמב"ם או כשאר פוסקים כמבואר בספרי האחרונים הנ"ל דחושבים זאת לספק. א"כ י"ל דבדרבנן אזלינן לקולא. ואיכא לאצטרופי ג"כ דעת המהרי"ט אה"ע תשו' מ"ו דהרמב"ם קאמר רק לענין עדות אבל לענין גירושין וקנין כל דמסברו לי' וסביר והבין הענין מהני. והתו"ג סי' קכ"א סק"ב משמע דלדינא ס"ל כוותי' עיי"ש:

וגם איכא עוד לאצטרופי מ"ש כת"ה שכפי הנראה היא פתאית ביותר וזה גרם לה מה שהוקבע בלבה לחשוד אותו בדבר שאין בו. וידוע מ"ש התב"ש בסי' א' סקנ"א דענין שגעון הוא דבר שאינו נולד עמו רק נתהוה אח"כ. אבל ענין פתאית הוא דבר שנולד כך ואינו משתנה לעולם. וא"כ הי' כן גם קודם הנשואין ויכול לגרשה כן. ובפרט כפי שכותב כת"ה אומרים עלי' באמת כן שכן היתה מעולם. וא"כ מכל הלין טעמי נ"ל להסכים עם כת"ה לסדר ג"פ להאשה הזאת. ואף דבתשו' רש"ל סי' ס"ה משמע דס"ל דסתם שוטה הוי ג"כ בכלל אינה יכולה לשמור גיטה ולא מהני הסימן דצרור וזרקו וכו' דזה מהני רק בקטנה ולא בגדולה שוטית דגרע טפי עיי"ש בסוף התשו'. מ"מ זה רק בשוטה לכל מילי אבל בשוטה לד"א ובשאר הדברים היא פקחת וודאי דברור הדבר מש"ס הנ"ל דיכולה לשמור גיטה כמש"ל וא"כ איפה דעתי מסכמת אתו כנ"ל:

כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה