אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן סח

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן סח

סימן סז

שלום אשיב לכבוד ח"א הרב הה"ג החו"ב בנש"ק מו"ה אלכסנדר ליפא נ"י אבד"ק סטריסיב.

ע"ד השאלה בעתים חלים עתים שוטה שבעלה רוצה לגרשה והיא מתרצית ג"כ לגירושין אם מותר לגרשה בעת חלימותה שהרמ"א בסי' קי"ט ס"ו פסק דאינה מתגרשת אלא שהדבר תמוה למה השמיטו הרמב"ם והטור והמחבר דין זה לגמרי ודין זה הוא נובע מהירושלמי ר"פ חרש הובא בתוס' וברא"ש שם (בדקי"ג ע"ב) ובד"מ בסי' הנ"ל סק"ד כתב דמהתוס' והרא"ש הנ"ל משמע דעתים חלים וע"ש יכול לגרשה ובבית מאיר תמה עליו דמתוס' ורא"ש לא משמע מידי עיי"ש. ואולי י"ל שכוונת הד"מ על מה שהביאו התוס' והרא"ש דברי ר"ת דעשה הלכה למעשה לגרש קטנה שיש לה אב ובקרבן נתנאל שם סק"ו כתב דמסתימת דבריהם משמע דאף שוטה יכול לגרש כשיש לה אב דהאב משמרה מהפקר ובע"כ דס"ל דאף דבירושלמי קאמר דלטעם גרירה גם ביש לה אב אסור מ"מ כיון דבירושלמי הוא פלוגתא וא"כ כיון דגרירה הוא רק חששא דרבנן ובדרבנן אזלינן בתר המקיל דל"ח כלל לגרירה. ואף דבשוטה גמורה כל ימי' קיי"ל דאינה מתגרשת אף אם יכולה לשמור גיטה אלא דאינה יכולה לשמור עצמה מטעם גרירה היינו כיון דבש"ס דילן ליכא פלוגתא כלל והובא מימרא דר' יצחק בסתמא דאינה מתגרשת משום גרירה וקיי"ל כש"ס דילן. אבל יש לה אב וע"ח ע"ש דלא מוזכר כלל בש"ס דילן רק בירושלמי ובירושלמי גופא איכא פלוגתא בגוף הדבר אם חיישינן לגרירה א"כ בדרבנן אזלינן לקולא א"כ ממ"נ אם נרצה להחמיר כהירושלמי הרי אליבא דהירושלמי גופא להלכה קיי"ל כדברי המקיל. ויש להסביר הדבר עוד יותר עפי"ד הב"ח דס"ל דאף למאן דס"ל דשוטה אף בדיעבד אינה מגורשת מ"מ בע"ח וע"ש לכ"ע מגורשת בדיעבד והשואל בנוב"י מהדו"ק סי' פ"ג תמה עליו מדברי המהרי"ו:

ובאמת י"ל דהב"ח ס"ל דמוכרח לומר כן דהא לכאורה קשה דמש"ס דילן מוכח דלא ס"ל כהירושלמי דע"ח וע"ש אינה מתגרשת דאל"כ קשה מאי פריך הש"ס על ר"י דס"ל דמה"ת מגורשת רק משום שלא ינהגו בה הפקר אינה מגורשת ה"ד אי דאינה יכולה לשמור גיטה אמאי מגורשת ד"ת והאמרי דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד וכו' ואי דיכולה לשמור גיטה ועצמה מי נהגי בה הפקר וכו' אמאי לא מתרץ בפשיטות דאיירי בע"ח וע"ש ונתן לה גט בשעת חלימותה דאז יכולה לשמור גיטה ואפ"ה משום מנהג הפקר חיישינן שלא ינהגו בה הפקר בעת שטותה כדקאמר הירושלמי וכן התוס' שם הקשו הא יכול לאוקמי ביש לה אב ותירוצם דחוק מאד עיי"ש. אך אם נאמר דבהני תרי חומרי דמוזכר בירושלמי יש לה אב וע"ח וע"ש כ"ע מודו דבדיעבד מגורשת. לק"מ דהא הגירסא בש"ס דילן ומ"ט אמרו אינה מגורשת דמשמע דאף בדיעבד אינה מגורשת כמ"ש הנוב"י בסוף תשו' הנ"ל א"כ אינו יכול הש"ס לאוקמי מילתא דר' יצחק ביש לה אב ובע"ח וע"ש דבהני תרי מגורשת בדיעבד והוכרח לתרץ באינה יכולה לשמור עצמה כל ימי' דאז אף בדיעבד אינה מגורשת וא"כ להכי שפיר כתב הד"מ דמתוס' ורא"ש מוכח דע"ח וע"ש יכול לגרשה דכיון דס"ל דביש לה אב קיי"ל כדברי המקיל בירושלמי דל"ת גרירה ה"נ בע"ח וע"ש דהני תרי חומרי מיתניי' בירושלמי וליתנייהו בש"ס דילן וכיון דבירושלמי איכא פלוגתא אזלינן לקולא בתרוויי' ומה"ט ניחא נמי הא דהשמיטו הרמב"ם והטוש"ע דין זה דס"ל ג"כ דבהא הלכה כדברי המקיל בירושלמי ובפרט לפי"מ שהביאו האחרונים דברי הפ"ת דס"ל דכל דבר שהוא רק לכתחילה אסור ובדיעבד מותר אזלינן בספיקו לקולא ה"נ כיון דלדעת הירושלמי לפי גירסת התוס' בדיעבד מגורשת לטעם דגרירה א"כ כיון דאיכא פלוגתא בהא אזלינן בספיקו להקל דהא לא איפסקא בירושלמי הלכתא כמאן ובש"ס דילן דקיי"ל דחיישינן לגרירה היינו בשוטה גמורה דבהא אף בדיעבד אסור ולא בע"ח וע"ש או יש לה אב:

וי"ל עוד טעם להרמב"ם והטוש"ע שהשמיטו ד"ז. דוודאי פשיטא דבע"ח וע"ש לא שייך כ"כ טעם דגרירה. דכמ"ש המהר"ם מלובלין ע"ד התוס' הנ"ל דבקטנה שיש לה אב מה"ט ל"ש מנהג הפקר משום דתינשא לאיש אחר אבל שוטה אין שכיח מי שישא אותה עיי"ש. וע"ח וע"ש שכיח הרבה שנושאין אותה דהא רוב ימי' היא בחלימותה ונחתא חד דרגא ונסבה גברא. כידוע דשכיח הרבה שנושאין אותה. א"כ ל"ש בה כ"כ טעמא דגרירה. וכן ביש לה אב דהאב משמרה ג"כ מהפקר כמ"ש הק"נ הנ"ל ג"כ ל"ש כ"כ טעם גרירה. אלא דבירושלמי דפליגי בגוף הטעם דמתניתין דשוטה אינה מתגרשת. דלמ"ד דס"ל משום גרירה לית לי' כלל הא דר' ינאי דבעינן מדאורייתא שיהי' לה יד לשמור גיטה או שלא תהא משולחת וחוזרת. וכל מילתא דשוטה הוא רק מדרבנן משום גרירה. א"כ כיון דהוצרכו לתקן בשוטה גמורה ואין לה אב. שלא תתגרש משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר. לא פלוג רבנן במילתייהו וגזרו אף ביש לה אב ובע"ח וע"ש דעכ"פ קצת חשש גרירה שייך גם בהו. אלא משום הא לחודא לא הוי גזרו רבנן. וא"כ כ"ז להירושלמי אבל אנן דס"ל כהש"ס דילן. דברוב שוטות שבעולם מדאורייתא אינם מתגרשות. משום דאינן יכולות לשמור גיטן. אלא דאיכא קצת שוטות דיכולות לשמור גיטן ואינן יכולות לשמור עצמם דהוצרכו חכמים לגזור בהם משום הפקר. לא שייך לומר דמשום הני קצת לגזור רבנן גם בע"ח וע"ש או יש לה אב. כיון דלא שייך לומר לא פלוג. דהא בלא"ה אינם שוות כלל דהא איכא שוטות דאינן מתגרשות מדאורייתא כגון א"י לשמור גיטן. ואף בדיעבד אינן מגורשות. ואיכא קצתן דרק משום הפקר אינן מתגרשות. ובדיעבד הוי מגורשת כמ"ש הרמב"ם והמחבר להדיא וכגירסת הרי"ף דגרם בש"ס דילן אינה מתגרשת ולא אינה מגורשת עיין נוב"י סוף תשו' הנ"ל. וכיון דל"ש לא פלוג ממילא ביש לה אב או ע"ח וע"ש לא גזרו כלל. דבהו ל"ש כ"כ טעם דגרירה כמש"ל. וי"ל דזה ג"כ טעמו של הב"ח דס"ל דאף להירושלמי ולמאן דס"ל דאף דיעבד אינה מגורשת מ"מ בע"ח וע"ש ויש לה אב בדיעבד מגורשת דהא ידוע מה שהביא המג"א בסי' תמ"ז סק"ה בשם פסקי מהרי"א דלא החמירו בלא פלוג כמו בגוף הגזירה א"כ ה"נ אף דבכל שוטות דעלמא שהם גוף הגזירה החמירו דאף בדיעבד אינה מגורשת. מ"מ בהני דהוי רק משום לא פלוג דיין שהחמירו לכתחילה ולא להחמיר אף בדיעבד:

ומעתה אחר דאיכא דעת הרבה פוסקים הנ"ל דלא ס"ל כלל הא מילתא דע"ח וע"ש. נהי דאיכא ג"כ הרבה רבוותא דס"ל דע"ח וע"ש אינה מתגרשת וכמ"ש הרמ"א, מ"מ ניתן רשות לחפש צדדי היתר בזה. והנה הט"ז בסי' הנ"ל סקי"ד כתב דבזה"ז דאיכא חדר"ג שלא לישא ב' נשים ונמצא שיהי' מעוגן כל ימיו. לא העמידו חכמים תקנתן בזה בחששא בעלמא לבטלו ממצות פ"ו. עיי"ש בדבריו. וכן בתשו' הב"ח סי' צ"ג הביא בשם הספרדים מסלנוקי דיותר טוב להתיר לגרשה בשעת חלימותה. משישא אחרת ויניח אותה עגונה. ועיין בתשו' רח"כ אפ"פ סי' נ"ד שהחזיק ג"כ בדברי הט"ז וכתב דאף שנוכל להתיר לו לישא אחרת כמו בשוטה גמורה מ"מ אין זה תקנה דכל כמה דאגידא גבי' לא יהבו לי' אחריתא עיי"ש. וגם בתשו' בש"א החזיק בדברי הט"ז. אלא שראיתי לזקיני בספר יהושע שחולק עליו ודחה דברי הט"ז מטעם זה. דמה לנו בחדר"ג בזה"ז הא באמת שרינן לי' לישא אחרת ע"י היתר ק' רבנים. ושוב חוזר כמו שהי' הדין בימי התלמוד. ובאמת גם אנכי אינני מבין דברי התשו' רח"כ הנ"ל מ"ש דמשום דאגידא גבי' לא יהבי לי' אחריתא הא זה הדין הי' גם בימי הש"ס כמבואר בכתובות (דס"ד) עיי"ש. ואפ"ה גזרו חז"ל בנשתטית דלא יוציאנה משום מנהג הפקר. ולענ"ד י"ל בכוונת הט"ז דהנה כשאנו מתירים ע"י ק"ר לישא אחרת. בעינן שישליש לה גט. כדי שיהי' מזומן תיכף לכשישתפה שיגרשנה. ועיין בנוב"י מהדו"ק אהע"ז תשו' ג' שכתב דאף שאין אנו מתירין לגרש בגט זה מטעם שפקפק ע"ז המגיה במל"מ עיי"ש מ"מ אין מתירין בל"ז דדילמא כך היתה התקנה להתיר דווקא בהשלשת גט אלא דצריכין ג"כ שישליש כסף או שטר לבטחון או שישבע ע"ז שכשתשתפה יתן לה גט אחר. והטעם שהצרכנו לכל זה הוא דכיון שעיקר תקנת ר"ג היתה משום קטטה כמבואר באחרונים. ואף היכא דאין אנו צריכין לתקנת הראשונה כגון בעוברת על דת וכדומה מ"מ צריכין לחוש לתקנת האחרונה ואף מחילתה ל"מ לזה. עיין בתשו' אמרי אש אה"ע סי' א'. וא"כ כשהתירו ע"י היתר ק"ר לישא אחרת לא התירו ח"ו שידור עם שתיהם ויהי' כל ימיו באיסור זה ובקטטה. ולא התירו לו רק שיעבור פעם אחרת וישא אחרת. אבל מעת שנשא אחרת בהיתר חזר להשני' דין שהי' להראשונה ואסור שוב לדור עם הראשונה מכח תקנת רגמ"ה ולכך צריך יחוד בית בפ"ע שלא יהי' רגיל אצלה וצריך ג"כ השלשת הגט כדי שידע שאסור לדור עם הראשונה שאסור לדור עם אשה שדעתו לגרשה. ומעת שנשא האחרת שוב אינו עובר בכל יום על תקנת ר"ג דהא לא יהי' קטטה כלל כיון דאסור לו לדור עם הראשונה ולהביאה לביתו:

והנה הא דמבואר בירושלמי דלענין גרירה לא מהני יש לה אב דהאב אינו יכול לשמרה כמו הבעל. צריך תבלין לכאורה דהסברא אדרבא נותנת דהאב יותר ידאוג לשמרה ממנהג הפקר. אך הדבר נכון דהנה החשש דמנהג הפקר הוא בשני אופנים או שמחמת שאין לה דעת לשמור א"ע יבואו עלי' בע"כ או שמחמת שאין לה דעת להתגבר על תאוותה שלא לעשות איסור חיישינן דתהדר אחר אחרים לזנות. וא"כ נהי דמזה יכול אבי' לשמרה שלא ינהגו בה אחרים מנהג הפקר שלא לרצונה אבל אם תרצה היא להדר אחר אחרים לזנות ע"ז נאמר אין אפוטרופוס לעריות וא"א לשמרה כידוע. אבל בעלה כיון שיהי' מצוי לה ויהי' פת בסלה לא תהדר אחר אחרים לזנות. ולכן גזרו חז"ל שלא לגרשה כדי שיהי' בעלה מצוי לה:

וא"כ מעתה אחר שזה ברור שבזה"ז אף שמתירין לישא אחרת ע"י ק"ר אין מתירין רק באופן שלא לדור עוד עם הראשונה רק עם השני'. דהא בלא"ה איכא הרבה פוסקים דר"ג גזר אף במקום מצוה וביטול פ"ו. וחכמים יכולים להעמיד דבריהם אף במקום תורה בשוא"ת. וכיון דלא מצינו להמתירין ג"כ רק באופן שישליש גט ושייחד לה בית. הרי דלא התירו שיעמוד בכל יום באיסור שתי נשים. ולא התירו לו רק שיעבור פ"א בשעת נשואי האחרת. ואחר שנשא האחרת קמה עליו הראשונה באיסור. ומחויב תיכף למסור גט ליד שליח בעבורה. א"כ שוב אזלא חששא דקטטה. דזה שייך רק אם דר עם שניהם יחד ואיכא קנאת אשה מרעותה ונעשות צרות זל"ז. וא"כ ממילא אם אסור לבוא על הראשונה. ליכא שוב טעמא דבעלה משמרה מגרירה במה שיהי' מצוי אצלה ויהי' לה פת בסלה דז"א דהא אסור לו כלל לבוא עלי'. וליכא רק טעם הראשון דיוכל לשמרה שלא יבואו עלי' אחרים בע"כ שלא לרצונה ולזה הא מהני ג"כ שימור דאב. ונרוויח בזה דבזה"ז היכא דיש לה אב שפיר יוכל לגרשה דהא השימור דבעל לא יועיל יותר משימור דאב. וא"כ מעתה שפיר כתב הט"ז דגם בע"ח וע"ש לא גזרו בזה"ז. דהא בזה יוגרע עוד יותר. דכיון דגם בשעת חלימותה תהי' עגונה מבעלה איכא למיחש יותר דתכשיל אחרים בזנות כיון דבעלה אינו מצוי לה. ואין לה פת בסלה והרי כל מה דחששו חכמים לתקנת עגונות הוא רק מטעם זה ובפרט בילדה כמ"ש בח"מ סי' י"ז סקל"א. ובשלמא בזמן הש"ס דבמה דגזרו שלא לגרשה הועילו דאף אם ישא אחרת ידור עמה גם להבא. ויהי' בעלה מצוי אצלה וישמרה מגרירה. אבל בזה"ז ממ"נ אם נתיר לו לישא אחרת. הרי יהי' נאסר לדור עם זו ותגרור יותר אחרים לזנות. ואם לא נתיר לו לישא אחרת הרי שפיר כתב הט"ז דא"כ נמצא שיהי' מעוגן כל ימיו דהרי הוא אומר דא"א לו לדור עם זאת בקביעות ואין אדם דר עם נחש וכו'. וא"כ אדרבא טוב יוקר שנתיר לו לגרש את זאת דכיון שהיא ע"ח וע"ש תוכל להיות דתינשא לאחר כיון דרוב ימי' בחלימות. א"כ טוב לנו לעזוב את הוודאי שלא לעגן את הבעל ושלא לעגן גם אותה. ונביא שניהם לידי עבירה. ולאחוז את הספק לגרש שיוכל להיות שתינשא לאחר שלא יקפיד ע"ז וידור עמה בקביעות כאשר שכיח הרבה ונציל את שניהם מחטא. וכל זה בע"ח וע"ש אבל מי שהיא בחזקת שוטה כל ימי' דאם יגרשנה לא תנשא לאחר דאין מי שישאנה כמ"ש המהר"ם מלובלין הנ"ל. וגם לא תקנו נשואין לשוטה כלל. א"כ שפיר תקנו חכמים גם בזה"ז שלא יגרשנה. דיהי' לה עכ"פ קצת שימור דבעל שלא יבואו עלי' בע"כ שלא לרצונה. אבל אם יגרשנה תשאר וודאי בלא שימור כלל היכא דלית לה אב. דלאחר וודאי דלא תנשא כמש"ל:

ולכן וודאי נראים דברי הט"ז נכונים מאד וגם לא מסתברא כלל דנתיר יותר להבעל לישא אחרת ותשאר היא אלמנה חי' כל ימי'. אסורה בכבלי העיגון גם בימי חלימותה דלבעלה תהי' אסורה כמש"ל ולאחרים ג"כ לא תוכל לינשא. ונחטיא אותה בימי חלימותה כדי שתזכה בימי שטותה. שבעלה ישמרה שלא יבואו עלי' בע"כ. דע"ז היא אינה חוטאת כלל מה שתעשה בימי שטותה באונס. ואי שנציל אחרים מידי חטא. ז"א כיון דלא נציל רק מאותם שיבואו עלי' בע"כ ולא מאותם שהיא תהדר אחריהם. דע"ז לא יהי' מהני שימור דהבעל כמש"ל. ואותם שיבואו עלי' בע"כ הם פושעים. דל"א בהו חטא בשביל שיזכה חבירך כמ"ש התוס' בגיטין (דמ"א ע"ב) ד"ה כופין עיי"ש. ובפרט דאין זה דרכי נועם כלל לעשות אשה שהיא חלומה רוב ימי' אלמנה חי' כל ימי' צרורה בכבלי עיגון:

וא"כ מעתה נוכל לומר דכל הני פוסקים ואחרונים דאוסרים גם בזה"ז לגרש ע"ח וע"ש. כמו בתשו' הב"ח ותשו' מהרש"ל ע"ה ושאר אחרונים. היינו היכא דנולד בה מום זה לאחר הנשואין. די"ל נסתחפה שדהו דאז י"ל דלא נתיר לו כלל לישא גם אחרת. דבשלמא היכא דנשתטית לגמרי ולא יוכל לדור עמה כלל דאז הוי מהמומין גדולים דכופין גם אותו להוציא. ואז לא עדיפא היא מדידי' ולא חל עליו תקנת ר"ג כמ"ש בתשו' הרא"ש הובא במחבר באה"ע סוס"י קי"ז. אבל היכא דרוב ימי' חלומה ויוכל לדור עמה י"ל דלא הוי כלל מאותן שכופין להוציא. ואין אנו מתירין לו כלל לישא אחרת אז מקיימין שפיר תקנתא דרבנן שלא יוכל לגרשה ויהי' מוכרח לדור עמה וישמרה גם בימי שטותה. אבל היכא דנודע אחר הנשואין שהי' בה מום זה עוד קודם הנשואין. דאז ל"ש נסתחפה שדהו. ואם הבעל לא ידע מזה לא חל עליו תקנת ר"ג והוי מהכופין להוציא כמ"ש הב"ש שם בסוס"י קי"ז ס"ק כ"ד א"כ בכה"ג י"ל דכ"ע מודו לחכמי הספרדים שהביא הב"ח דטוב יותר לגרשה אם תרצה בגירושין ממה שנתיר לו לישא אחרת ותשאר היא עגונה כל ימי':

ובנ"ד אף דכפי הנראה ידע הבעל מזה קודם הנשואין שהי' לה כן פעם אחת. אלא דלא איתחזקא עדיין שיהי' לה ווסת לכך והי' אומרים לו שבמקרה היתה זאת. מ"מ בנ"ד בלא"ה כיון דיש לה אב. ובתשו' רש"ל שהוא ראש המחמירין מסיים להדיא א"ל ועוד אני אומר אפילו היא לפעמים חלומה ממש ומתרצה לגט וכל קרובי' מסכימים לכך אפ"ה אין לגרשה בלי רשות ב"ד שידעו באמיתת הדברים שיכולים לשמור אותה שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל בלתי רצונם ועת שפוי' היא חלומה ממש אין היתר בעיני עכת"ד הרש"ל. ובנ"ד שאנכי בקי באבי' ונראה לי אמיתת הדבר שאבי' משמרה יותר מבעלה. והוא איש צעיר לימים. וגם כפי שאומר אבי' ושאר אנשים גם בימי שטותה איננה שוטה לגמרי. והיא בחזקת שיכולה לשמור את עצמה גם אז בימי שטותה. וגם יש עוד קולות אחרות שאין לה ווסת קבוע לזמנים שוים ועוד סניפים אחרים ואחר שהסכימו להתיר לגרשה הרב הגאון אבד"ק בראדי נ"י ואחי הרב הגאון מפאדוואלאטשיסק נ"י גם אנכי הנני מסכים להתיר לגרשה והשי"ת יצילנו משגיאות:

והנני דו"ז הדוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה