אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן סו

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן סו

סימן סה

ב"ה אור ליום ג' שלח תרפ"ז טארנאפאל.

שלום אשיב לכבוד מחו' ידידי הרב הה"ג החו"ב בנש"ק מגזע תרשישים כש"ת מו"ה מנשה הורוויטץ נ"י אבד"ק זאליען יצ"ו:

ע"ד השאלה שביקש כת"ה להשיב לו. בדבר איש אחד שלא הי' מפרנס את אשתו ולא נתן לה מזונות איזו שנים ועתה מתה מהו לענין ירושתה. וגם מורה שעות נתן לה משלו. אם מחויבים יורשי' להחזיר לו. הנה לענין ירושתה מבואר באהע"ז סי' צ' ס"ה דהרמ"א הביא בשם י"א דהמורד על אשתו או מדירה ואינו נוהג עמה מנהג אישות אינו יורשה עיי"ש. ואמנם בח"מ וב"ש שם סקכ"ג חולקים ע"ז. וב"ש כתב דנראה דדעת הש"ג יחידאי היא עיי"ש. ועיין בהפלאה בקו"א על חי' אה"ע סי' הנ"ל סקי"ד שהסכים ג"כ לדבריהם וכתב דהרמ"א ג"כ לא איירי רק במורד ואין ביד ב"ד לכפותו לגרש ע"ש. ובנ"ד לא ידענא אם היא היתה תובעתו בדין אולי הוי ציית דינא או לזונה או לגרשה. וגם בב"ש בריש סי' ע"ז הביא מחלוקת הפוסקים ודעת כמה פוסקים דמורד לא הוי רק מתשמיש ולא ממזונות עיי"ש וכאן כפי הנראה לא היתה המרידה מצדו רק לענין מזונות. וא"כ בנ"ד דבלא"ה דעת כולם נוטה דהמורד על אשתו יורשה י"ל דהבו דלא להוסיף עלה ורק במורד ואינו נוהג עמה מנהג אישות אבל באינו מורד מתשמיש י"ל דיורשה לכ"ע:

וגם נ"ל דלמ"ד ירושת הבעל דאורייתא כ"ע מודו דיורשה בכ"ע. דכיון דהוי יורש מדאורייתא משום שאירות ודאי כ"ז שאינו מגרשה לא פקע שאירות. ואטו הבן היורש אם אינו נוהג כיבוד אב אינו יורשו. ושיטת הי"א הם רק לדעת הרמב"ם דירושת הבעל דרבנן אז י"ל דבכה"ג לא תיקנו רבנן. ואמנם כ"ז לענין ירושת נכסים שלה אבל המורה שעות שנתן לה משלו זה לא קנתה האשה כלל דלא נתן לה אלא ע"מ להתקשט כמבואר בסי' צ' שם סט"ו דכלי זהב ובדולח יוכל הבעל למכור דלא קנתה אותם כלל וכמבואר בחו"מ סי' צ"ז סכ"ו דבע"ח גובה מהם ועיין מזה באריכות בס' עט"ח להגאון מלייפניק ז"ל בתשו' ט"ז מחאה"ע דתכשיטין לכ"ע לא הקנה לה הבעל וא"כ פשיטא דצריכין להחזיר לו. אמנם הא מבואר שם בח"מ הנ"ל דזה רק בידוע שנתן לה הבעל אבל בסתמא נאמנת האשה לומר דהיא הכניסה לו משלה בשעת הנשואין. וא"כ הכא אם היורשין שלה מוחזקין י"ל דטוענין בעבורם דהיא הכניסה משלה המורה שעות הנ"ל. אמנם לפימ"ש הפנ"י בכתובות (ר"ט ובדי"ד ע"א) ד"ה הלכך לר"ג דבס"ס וברי ושמא לכ"ע מוציאין ממון א"כ הכא איכא ס"ס דילמא המורה שעות נתן לה משלו דהא היורשין אינם טוענין ודאי ואף אם הי' שלה דילמא הלכה דהבעל יורשה אף דהוא מורד כשיטת הב"ש והח"מ. אך זה ניחא אם נאמר דטענת היורש מיקרי ספק כדמשמע מדברי המהר"א בן חיים שהביא הקצוה"ח בסי' ע"ה ס"ק ט"ז וכ"מ מדברי האמרי ברוך שם וכ"מ ג"כ מדברי הש"ך בסי' ע"ב ס"ק קמ"ג דהיכא דאין היורשין יודעין מקרי טענת ספק אף דטוענין ליורש. אבל לפימ"ש הקצוה"ח בסי' ע"ה ס"ק ט"ז דמה דטוענין ליורש מיקרי טענת ודאי ונראה דהוא מחלוקת ישינה וכ"כ ג"כ הקצוה"ח בסוס"י קל"ג שהוא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד. דבתוס' כתובות (דל"ו ע"א) גבי החרשת וכו' אין להם טענת בתולים משמע דאף דאמרינן פתח פיך וכו' וטוענין בעבורם הוי טענת שמא. ובשטמ"ק שם בשם הריטב"א משמע דהיכא דטוענין בעבורם מקרי טענת ברי כד' הקצוה"ח א"כ ליכא ס"ם וגם איכא כאן ס"ס לטובתם דכיון דלא נתן לה מזונות הי' לה חוב על מזונותי' דאף דמבואר בסי' ע' סוס"ח דהיכא דלא לוותה רק מכרה נכסי' ופרנסה עצמה אין לה עליו כלום דוודאי מחלה. מ"מ מלבד שאין זה דין ברור כמ"ש הח"מ והב"ש שם. דהר"ן הניח דין זה בצ"ע. מ"מ כאן דהי' לה משלו בידה המורה שעות הנ"ל י"ל דוודאי לא מחלה רק וודאי נתכוונה להחזיק לה עכ"פ המורה שעות בשביל מזונותי'. וא"כ אף דהוי רק ספק דדילמא ספקה במעי' עבור מזונותי'. מ"מ שוב איכא ס"ס להיפך דילמא המורה שעות הכניסה לו משלה ואף אם הוא נתן לה מ"מ טוענין להם עד כדי דמיהם שמגיע לה עבור מזונות. ואף דהש"ך סי' ע"ב ס"ק קמ"ג כתב דבמשכון אין טוענין ליורש כמש"ל. מ"מ הא כבר הכריע שם הנתיבות דזה רק אם באים היורשין לתובעו החוב. אבל אם רוצים רק להחזיק המשכון בידם טוענין בשבילם עד כדי דמיהם. ה"נ בנ"ד יכולים עכ"פ להחזיק המורה שעות עבור המזונות. וא"כ מכל הלין טעמי אם אמת היא ששלא כדין לא נתן לה מזונות קשה להוציא מיד היורשין שום דבר מהתכשיטין:

כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאנוש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה