אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן סד

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן סד

סימן סג

לכבוד הרב החריף ובקי כש"ת מו"ה יודיל נ"י אבד"ק וייזשיגראדיק יצ"ו:

מכתבו במועדו לנכון הגיעני. ולא יכולתי להשיבו תיכף כי לא הייתי בכל השבוע בביתי. ועתה באתי להשיבו בקצרה. שגם דעתי מסכמת עמדו שאין לחוש לקידושין הללו. דאף אם נחוש לדעת המרדכי שהביא הב"ש בסי' מ"ב סקי"ב דבראו דבר המוכיח יכולין להעיד. מ"מ בנ"ד אין כאן דבר המוכיח כלל. דנהי דאיכא הוכחה דרצה לקדשה במה שקנה מטבע לקדשה ויחד עדים לכך. מ"מ אין כאן הוכחה דהיא נתרצית לקבל קידושין וא"כ י"ל דהיא לא רצתה לקבל הקידושין כלל. ואדרבא איכא הוכחה דלא נתרצית דאם היתה מרוצה הי' נושאה בחופה וקידושין כדרך העולם. וידוע לכל דכל עיקר התחבולה הי' משום שלא רצתה לישא אותו. וא"כ איזה אומדנא דמוכח יש שקיבלה המטבע של קידושין וליכא כאן עידי נתינה. ועוד דהא שני העדים מעידים שצווחה תיכף. ומה שחשש כת"ה דילמא הי' אחר כ"ד. הנה מה דפשיטא לי' לכת"ה דלאחר כ"ד לא מהני מחאתה. הגאון מליסא בספרו קהלת יעקב לא כ"כ עיי"ש בסו' ל' ס"ז דאף לאחר כ"ד מהני זריקתה עיי"ש. ואף דכל האחרונים לא ס"ל כן כמ"ש בתשו' ח"צ סי' קט"ו ובמקנה בקו"א לה' קידושין בסי' הנ"ל. ובחת"ס אה"ע תשו' פ"ד. מ"מ י"ל דבהא כ"ע מודו. דהנה טעמו של הקהלת יעקב דכיון דלא הי' מתחלה שום גילוי דעת מריצוי דידה אמרינן הוכיח סופו וכו'. והוכיח שם דאף לאחר כ"ד אמרינן הוכיח סופו וכו'. ואף שהחת"ס בתשו' הנ"ל באד"ה והנה כתב דגם שם בשוחט ואח"כ זרק איירי שלא הי' הפסק זמן בנתיים. אמנם בתב"ש בסי' ד' סק"ה ובשמ"ח ס"ג ס"ל דהוכיח סופו וכו' הוא גם לאחר כ"ד עיי"ש. ואמנם טעמם של האחרונים הנ"ל דס"ל דהא דזרקתו בפניו איירי רק בתכ"ד. הוא משום דבאמת דברי הקהלת יעקב הנ"ל תמוהים לכאורה דהא אנן קיי"ל כרבנן דרשב"ג דל"א הוכיח סופו וכו' כדאיתא בחו"מ סי' רמ"ה סי"א עיי"ש בסמ"ע סק"כ ובטו"ז יו"ד סי' ד' סק"ב. ואף לדעת הרמב"ם שם ספיקא הוא ולא וודאי. ולכך ס"ל להנך אחרונים הנ"ל דרק תכ"ד מהני זריקה כמ"ש בח"צ הנ"ל דכיון דלא נגמר עדיין הענין וודאי מהני הגילוי דעת דלאח"כ. וי"ל עוד יותר כיון דלדעת הרשב"ם בב"ב (דקכ"ט) הא דבקידושין ל"מ תכ"ד הוא רק מדרבנן לכך סמכינן בזה אדרשב"ג דאמרינן הוכיח סופו וכו'. ואף לשיטת הר"ן שהביא הב"י באה"ע סוס"י קל"ד הובא בב"ש סי' ל"ח סקנ"ו דמדאורייתא ל"א תכ"ד בקידושין. מ"מ י"ל עפימ"ש הב"ש בסי' ל"ז סקנ"א דהא דבקידושין ל"מ תכ"ד היינו דהמקדש או המתקדשת אינם יכולים לבטל מעשה הקידושין. אבל המעיד על עניני קידושין נאמן לחזור בו תכ"ד עיי"ש. וא"כ בשתקה מתחלה דהעדים אינם יכולים לידע כלל אם היא מתרצית או לאו אלא דשתיקה הוי כהודאה דהוי כמודית בפני העדים דמתרצית. א"כ אם תכ"ד אומרת דמעולם לא נתרצית ושתיקתה הי' מטעם אחר וודאי דנאמנת ע"ע בתכ"ד כמו כל עד שיכול לחזור בו תכ"ד. וכמ"ש הנוב"י מהדו"ק אה"ע תשו' צ"ט דבכל דבר שאין העדים יכולים להכחישם נאמנים המקדש והמתקדשת ע"ע עיי"ש. והא דתכ"ד לא מהני בקידושין היינו היכא דנתרצית מתחלה בפירוש. אלא שאח"כ חוזרת בה. אבל אם מפרשת דברי' דמה ששתקה משום דלא נתרצית וודאי נאמנת תכ"ד. כנ"ל טעמם של האחרונים הנ"ל. אבל לאחר כ"ד אין שום עד יכול לחזור בו, ואי משום הוכיח סופו וכו'. הא אנן לא קיי"ל כרשב"ג:

ואמנם בש"ס חולין (ל"ט ע"ב) מביא הש"ס מהא דגיטין (דט"ו) בבריא שאמר כתבו גט וכו' ועלה לגג ונפל. אם מעצמו נפל ה"ז גט. משמע דאמרינן הוכיח סופו וכו'. ומשני שא"ה דאמר כתבו. והיינו משום דאיכא גילוי דעתא מתחלה וגם בסוף להכי לכ"ע אמרינן הוכיח סופו. וכן קימ"ל להלכה באה"ע סי' קמ"א סי"ז. ועיי"ש בב"ש סקכ"ד דהיכא דידוע דהפיל א"ע לא בעינן מיד עיי"ש. הרי דאיכא גילוי דעת מתחלה לכ"ע אמרינן הוכיח סופו אף לאחר כ"ד עיי"ש. וא"כ ה"נ דהמקדש בעצמו מודה דלא רצתה להתקדש לו שאמרה לו כן בפירוש שאינה רוצית לינשא לו וכן אומרת היא ג"כ. א"כ לכ"ע אם צווחה אח"כ איגלאי מילתא דמעולם לא נתרצית כמו שגילתה דעתה מתחלה שאינה רוצית. ואף דאין העדים יודעים מזה. מ"מ הא כבר כתבתי בשם הנוב"י דנאמנים ע"ע כשאין העדים מכחישים. ובלא"ה בנ"ד נ"ל דא"צ לכ"ז. דכ"ז היא אם היינו יודעין דמתחלה קיבלה הקידושין בידים ואח"כ זרקתן בעינן תכ"ד אבל כאן דשמעו העדים דאמר לה שרוצה ליתן לה חובה וע"ז פשטה ידה לקבל אף אם נאמר דלאחר שאמר לה ה"א מקודשת שתקה. מ"מ הוי שתיקה דלאחר מ"מ דל"מ. וכמ"ש כת"ה גופי':

והנה מה שהעירותי לעיל על דברי הקהלת יעקב שכתב הטעם משום הוכיח סופו וכו' הא אנן קיי"ל כרבנן דל"א הוכיח סופו וכו'. הנה ראיתי במרדכי קידושין פ' האומר אות תקל"א כתב ג"כ הטעם משום הוכיח סופו וכו' וכתב דכ"ע מודו היכא דאיכא למיתלי השתיקה באמתלא מוכחת אמרינן הוכיח סופו וכו'. עיי"ש. משמע דס"ל דנטלתו וזרקתו לים או בפניו הוי אמתלא מוכחת. ואולי משום דאין דרך לקדש בלא שידוכין או ריצוי מקודם. וא"כ כוון בזה הקהלת יעקב לדעת גדול קדמון המרדכי ז"ל. ואמנם בתוס' ר"י הזקן שבשם ווילנא בקידושין (ד"ח ע"ב) על הא דנטלתו וזרקתו לים מביא בשם רבינו נסים פירוש אחר דאיירי דנטלתו בכעס וזרקתו מיד. אבל אם לקחה סתם ואח"כ זרקתה צריכה גט. משמע דבעינן הוכחה בשעת הנטילה שנטלה בכעס. אבל בלקחה סתם ל"מ זריקה אף תכ"ד והיינו משום דתכ"ד בקידושין ל"מ. וזה שלא כדברי כל האחרונים הנ"ל הח"צ והמקנה והחת"ס והקהלת יעקב. וגם שלא כדברי המרדכי וזה פלאי ואמנם בנ"ד ל"ש כ"ז כיון דלא ראו שנטלה כלל וליכא עידי נתינה וגם הוי שתיקה דלאחר מ"מ. או אולי צווחה ג"כ תיכף בשעת הנטילה ולכן נ"ל ברור להתיר העלמה הזאת בלא גט והשי"ת יצילנו משגיאות:

כ"ד ידידו דושת"ה דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה