חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן נו, תק"ע.
לחכם אחד מק"ק קיטב:
ע"ד העגונה מ' סאליא בת ה"ר ישראל מקיטב. אשר בעלה הי' במלחמה ובחודש אקטאבער שנת 1918 למספרם השיגה מכתב ממנו שהוא מוטל חולה בשפיטאל בק"ק תעלם. ומאז אבד זכרו. וחקרה האשה אחריו שם ובא מכתב מהרב דק"ק תעלם כי מצא כתיב בפנקס המתים של עדת יהודים דשם אשר בחודש דעצעמבער שנה הנ"ל נפטר בבית השפיטאל יהודי אחד מגאליציען ושמו חיים שעריל (שהוא בעלה של האשה הנ"ל) אך שם עירו לא נזכר מה משפטה של האשה הזאת:
הנה בש"ע בסימן י"ז סי"ח מביא הרמ"א דיעות בזה אי בעינן שמו ושם אביו ושם עירו או סגי בשמו ושם אביו מבואר דשמו ושם אביו ושם עירו לכ"ע מהני ומשמע דא"צ לחפש כלל בעיר אם נמצא עוד יוסף בן שמעון. דאם נאמר דעכ"פ צריך לידע שאין בעיר עוד אחד ששמו כשמו. א"כ גם בשמו ושם עירו לבד סגי כיון דידוע שאין בעיר עוד אחד בשם כזה וכ"מ מהתוספתא שהביא הב"י כאן בשם ה"ה אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו יצא א' מעיר פלוני מפשפשין באותה עיר אם לא יצא אלא הוא משיאין את אשתו עכ"ל. משמע דברישא א"צ לפשפש כלל. וכ"מ מל' הריא"ז שממנו מקור דין זה עיי"ש בפ' אחרון דיבמות בד"ה ואם אמרו שכתב שם ואם לא הי' מיוחד בשמו צריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו ואם הזכיר שמו ושם עירו ולא הזכיר שם אביו מפשפשין באותה העיר ואם לא יצא משם מי ששמו כך אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל. מבואר דברישא א"צ לפשפש ופוק חזי מאי עמא דבר דבמעידין על שמו ושם אביו ושם עירו מתירין אף בעיירות גדולות ואין חוששין דילמא יש עוד איש ששמו ושם אביו כן. וקשה לי לכאורה מש"ס גיטין (דכ"ז) וב"מ (די"ח) גבי ההוא גיטא דאשתכח בב"ד דר"ה דקאמר ר"ה חוששין לשני שוירי וכתבו שם התוס' בגיטין ד"ה חיישינן דהא דלא חשש לשני יב"ש בעיר אחת שמא ידוע הי' להם דבאותה שוירי לא הי' כי אם אחד. וכ"כ ג"כ רש"י בב"מ (די"ח וד"כ) ד"ה חיישינן וז"ל אעפ"י שבא אחד וכו ויודעין אנו שאין שם בשוירי שנים ששמותיהן שוין חיישינן שמא עיר אחרת יש וכו' עכ"ל. וכ"כ ג"כ בחי' הרמב"ן לגיטין ד"ה אמר ר"ה ע"ש שכתב וז"ל וק"ל לר"ה דחייש ליחוש לשני יב"ש בעיר אחת ולאו מילתא היא שהוא בא לומר שאין לו בדיקה עולמית. ואם לא חשש אלא לשני יב"ש הי' לו בדיקה באותה העיר עכ"ל. הרי מדברי כולם מוכח דגם בעיר אחת חיישינן לשני יב"ש. ואף דבגיטין שם ברש"י ד"ה ואפילו כתב באה"ד וז"ל והוא שהוחזקו שני אנשים בשם זה אבל אם לא הוחזקו מספיקא ל"א דילמא איתנהו ולא ידעינן עכ"ל. היינו לרבה דס"ל דבעינן תר"ל הוחזקו שני יב"ש ושיירות מצויות ובלא"ה לא חיישינן לא לשני יב"ש ולא לשני שוירי אבל לר"ה ולר"ז דס"ל כותייהו דבחדא מינייהו נמי חיישינן צריך נמי בדיקה לשני יב"ש בעיר אחת ולא לבד בגט אלא אף בעדות אשה נמי כמ"ש להדיא הרמב"ן במלחמות ביבמות (דקט"ו) בעובדא דיצחק ריש גלותא עיי"ש בד"ה אמר הכותב באה"ד שם שכתב וז"ל ורבא אמר כיון שעדים מעידים שיצא מקורטבא וכאן הי' אדם אחד ששמו כן אומרים כנכ"ה וכו' ולחוש לתרי יצחק ר"ג בקורטבא עצמו. הדבר ידוע שאין שם אלא אחד עכ"ל. משמע דאם לא הי' ידוע הי' חוששין לשני יב"ש בעיר אחת והיינו משום שהוא פוסק שם לחומרא כר"ז וכ"כ שם אח"כ באה"ד וז"ל אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו ליה וכו' אבל לא הי' צריך ליבדק אלא עיר נהרדעא ומוחזקין היו בה שאין שם אנדרילאי אחר עכ"ל. ושם הגירסא בש"ס דוד בר אנדרילאי. ובפרט ביצחק ר"ג בר אחתיה דר"ב דעדיף טפי משמו ושם אביו ואפ"ה כתב הרמב"ן דצריך שיהי' ידוע שאין שם עוד אחר בעיר הזאת. וא"כ לדעת אלו הפוסקים אם שמו ושם אביו ושם עירו לא מהני למאן דפוסק כר"ז דבחדא לריעותא לבד חיישינן. איברא דבשטמ"ק ב"מ (די"ח) שם מביא דברי הריטב"א בשם הראב"ד דהא דאמר ר"ה חיישינן לשני שוירי דוקא לשני שוירי חייש אבל לשני יב"ש בעיר אחת לא חייש כיון דלא הוחזקו. דאלו איתנייהו קלא אית להו. וכן הובא ג"כ דברי הראב"ד בחי' הרמב"ן גיטין הנ"ל דאין חוששין לשני יב"ש בעיר שאלמלי הי' שם הי' ידוע וכן הובא דבריו בספר הזכות להרמב"ן גיטין הנ"ל:
אבל הרמב"ן חולק עליו גם שם וכתב דאם חוששין לשני שוירי כ"ש שיש לחוש לשני יב"ש בעיר אחת. ומביא ראי' מפ' ג"פ דחוששין לשני יב"ש בעיר אחת. וא"כ קשה מאוד מדוע לא הובא דיעה זו בש"ע כלל ובפרט להחמיר. והנה נצטערתי מאד על זה עד שמצאתי תלי"ת את שאהבה נפשי לדו"ז הגאון מוהראז"מ ז"ל בתשו' בית אפרים בק"ע סי' כ"ט שהתעורר קצת בזה עיי"ש. ולכאורה אפשר לישב. דהנה אף ר"ז דמחמיר ביותר מ"מ עכ"פ חדא לריעותא בעינן הוחזקו או שיירות מצויות. אבל לא הוחזקו ואין שיירות מצויות לכ"ע לא חיישינן. ולדברי הרמב"ן הנ"ל דיותר יש לנו לחוש לשני יב"ש משני שוירי א"כ כיון דבשיירות מצויות לחוד חייש לשני שוירי אף היכא דידעינן בודאי דאין עוד יב"ש בעיר כמו שפירשו הרמב"ן ורש"י ותוס' דברי ר"ה דאיירי בידוע שאין שם עוד יוסף ב"ש ואפ"ה חיישינן לשני שוירי א"כ מכ"ש דהי"ל לחוש לשני יב"ש בעיר אחת אף היכא דאין שיירות מצויות. וא"כ אף דלא הוחזקו ואין שיירות מצויות ליחוש עדיין לשני יב"ש בעיר אחת דמאי מהני דאין שיירות מצויות לחשש דיב"ש באותה העיר. ובע"כ צ"ל עפי"מ שבארתי בתשו' א' ס' התוס' בגיטין (דכ"ז) הנ"ל ד"ה כאן. דטעמא דרבה דבהוחזקו שני יב"ש לבד ל"ח דכיון דידעינן דזה אבד והאחר לא ידעינן שאבד ל"ח לי'. וא"כ תקשי דגם בשיירות מצויות נימא כן. ומה ענין צירוף הוחזקו לשיירות מצויות הא אין חשש שניהם שוה וכבר נדחק בזה מאד בחי' הרשב"א שם:
ואמרתי דס' התוס' הוא כס' מוהרי"ו בסי' ע"ט דאמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ כ"ז היכא דהוחזקו לחוד א"כ הספק ממי נפל הוא ספק השקול. שייך לומר אין ספק מוציא מידי ודאי. אבל היכא דאיכא עוד חשש מעלמא כגון בשיירות מצויות דאף דהחשש דמעלמא הוא רק מיעוט דרוב העיירות שבעולם אין שמם שוירי וכן אם נאמר דהחשש דשיירות מצויות הוא דלמא יב"ש מעלמא בא וכתב כאן גט הוא ג"כ מיעוטא דרוב האנשים אין שמם יב"ש מ"מ כיון דהוחזקו שני יב"ש באותה העיר דהוה פלגא ופלגא היכא דאיכא עוד שיירות מצויות ויש לחוש למעלמא אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא והוי רובא לאיסורא. וא"כ ל"ש בזה אין ספק מוציא מידי ודאי. דודאי וודאי הוא דרוב הוי כודאי. וא"כ מעתה י"ל דאף ר"ז דמחמיר בחדא לריעותא. היינו היכא דהויא עכ"פ ס' השקול. ס"ל דל"א אין ספק מוציא מידי ודאי כיון דאשה בחזקת א"א עומדת. אבל היכא דהוי רובא להיתרא גם הוא מודה דל"ח ומש"ה מחמיר בהוחזקו לחוד דהוה ספק השקול מאיזה יב"ש נפל. וכן בשיירות מצויות לחוד. אף דחשש שיירות הוא רק מיעוט כמש"ל. דרוב העיירות שבעולם אין שמם שוירי ורוב האנשים שבעולם אין שמם יב"ש. מ"מ כיון דאיכא תרי מיעוטא. מיעוט אותה העיר דלמא יש שם עוד יב"ש לשיטת הרמב"ן הנ"ל. ומיעוט שני שוירי ויב"ש דעלמא. ושני מיעוטי מרעי לרובא כמ"ש הר"ן בפא"ט והוי כפלגא ופלגא. מש"ה חייש ר"ז. אבל היכא דליכא רק מיעוט אחד כגון היכא דאין שיירות מצויות ולא הוחזקו דאיכא רק מיעוט אחד דילמא יש עוד יב"ש באותה העיר נהי דהו"ל לחוש למיעוטא מחמת חזקת איסור ונימא סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן. מ"מ כיון דהוי רובא להיתרא גם ר"ז מודה דמהני ס' מוציא מידי ודאי כיון דזה ודאי אבד והאחר לא ידענו דאבד כס' מוהרי"ו הנ"ל. והא דחייש ר"ה לשני שוירי אף דהוי רק מיעוט אחד לשיטת רש"י ותוס' דאיירי דיודעין וודאי שאין עוד יב"ש בעיר מ"מ ר"ז דס"ל דבעינן או הוחזקו או שיירות מצויות בע"כ פליג עלי' בהא או דר"ה איירי היכא דאין יודעין ודאי שזה אבד דליכא ס' דאין ס' מוציא מידי ודאי, אבל לדידן למאן דס"ל כר"ז. שפיר אמרינן דהיכא דליכא תרי מיעוטא כגון בלא הוחזקו ואין שיירות מצויות ל"ח משום דהיכא דליכא רק חד מיעוט לאסור לכ"ע אמרינן אין ס' מוציא וכו' כיון דידעינן שזה ודאי אבד:
וא"כ מעתה י"ל דהא דקי"ל בש"ע דבשמו ושם אביו ושם עירו ל"ח יותר. היינו באומר שהוא מתושבי העיר הזאת. דאז ליכא חשש דשיירות מצויות דמעלמא אתא וליכא רק חשש דילמא יש באותה העיר עוד יב"ש. ולחדא מיעוטא ל"ח כמש"ל. כיון דזה ודאי נתכסה מן העין והאחר לא ידעינן מה הי' לו. כן הי' נלענ"ד לכאורה. אבל באמת זה אינו. דהא הרמב"ן במלחמות שם ביבמות וכן בר"ן גיטין כתבו דמש"ה דחקו ר' ירמי' ור"א לפרש מתניתין בע"א ולא רצו לפרש דאיירי בלא הוחזקו ואין שיירות מצויות וס"ל כר"ז. דזה מילתא דפשיטא דאין לחוש יותר. ומאי פשיטותו הא צריך לאשמעינן דאין חוששין דילמא יש עוד יב"ש בעיר הזאת מטעם הנ"ל דלא הוי מילתא דפשיטא כ"כ. ובע"כ דלר"ז הא דקאמר דבעינן או הוחזקו או שיירות מצויות. אבל לא הוחזקו ואין שיירות מצויות ל"ח. הוא כמו שפירש הרמב"ן בחי' גיטין הנ"ל על ר"ה דנקט חיישינן לשני שוירי דזה הוי חשש גדול ואין לו בדיקה. אבל חשש דיב"ש באותה עיר יש לו בדיקה בנקל אבל בדיקה באותה עיר מיהו בעינן אף היכא דלא הוחזקו ואין שיירות מצויות. ומש"ה הוי מילתא דפשיטא. וכ"מ ג"כ ברמב"ן במלחמות הנ"ל ביבמות שפירש עובדא דההוא גיטא דאשתכח בסוריא שם (דף קט"ז) דהי' שם עוד ענן בר חייא אחר. אלא דאותו היום לא הי' התם. וחייש רבא דילמא אתא בגמלא פרחא. וכתב הרמב"ן שם דשם איירי באין שיירות מצויות וקשה דהא ודאי דחשש דילמא אתי בגמלא פרחא הוא רק מיעוט דל"ש וכיון דאין שיירות מצויות ליכא רק חד מיעוטא ואמאי חייש רבא א"ו דגם לחד מיעוטא חיישינן והא דלא הוחזקו ואין שיירות מצויות דל"ח ר"ז היינו ודאי שאין שם עוד יב"ש אחר. וא"כ שוב תקשי גם בשמו ושם אביו ושם עירו ליבעי גם בדיקה אם יש עוד יב"ש באותה העיר. אך צ"ל עפימ"ש בשו"ת פנ"י לזקיני הגאון מגיני שלמה ז"ל בח"ב בתק"ע סי' נ"ד (בדל"ב ע"ב) ד"ה הנה (ובדל"ג ע"א) ד"ה וברור בעיני ולהלן שמה דגם לרמב"ן וסייעתו דבחדא לריעותא ג"כ חיישינן מ"מ אם ידעינן דהבעל הי' במקום הזה ושמו כן ואיש אחר ששמו כן לא ידענו שהי' במקום הזה ל"ח שמא הבעל הלך לו ואיש אחר ששמו כן בא שמה ונהרג. ומותר גם להרמב"ן משום כנכ"ה. ע"ש בדבריו היטב שלמדנו מהם שאין הפירוש בדברי הרמב"ן כפירוש שתפסו האחרונים הש"ש והישי"ע בסי' י"ז ס"ק ט"ו משום דמחזקינן מזמן לזמן ומש"ה כיון דיצחק ר"ג בעלה של זו הי' תושב קורטבא מכבר אין לנו לומר דאותו שראו יוצא מקורטבא אחר הוא משיירות המצויות שזה מקרוב בא לקורטבא. דאדרבה אמרינן כאן נמצא כאן הי' מכבר שמסתמא זה הוא תושב קורטבא. כן הוא תורף כוונתו של הגאון ישויע"ק שם. והש"ש בתחילת דבריו שם בש"ז פי"ז. אבל מדברי הגאון פנ"י מוכח שאינו מפרש כן דברי הרמב"ן. דהא הוא מתיר שם מכח דברי הרמב"ן אלו בעובדא דידי' שהי' ידוע שבעלה של זו הי' מקראקא שהי' הולך מיערסלאב לקראקא דרך כפר גרושקי אף שהוחזקו עוד שיצאו מקראקא מ"מ כיון שאין אנו יודעין שהלכו דרך כפר הנ"ל ובעלה של זו ידוע שהלך דרך כפר ההוא שנמצא שם ההרוג שהעידו שהקראקאווער נהרג שם. אמרינן שההרוג הוא בעלה של זו שידוע שהלך שם ולא אמרינן שמא בעלה הלך לדרכו ואיש אחר מקראקא עבר דרך שם ונהרג משום דאמרינן כנכ"ה אף דבעלה לא הי' תושב שם ולא הי' שם מכבר רק זה מקרוב הלך דרך שם וכמו כן איכא לספוקי דילמא איש אחר עבר דרך שם שלא שייך לומר כנכ"ה. ואפ"ה כתב לדעת הרמב"ן שרי כאן:
ומבואר מדבריו שם שהוא מפרש כנכ"ה על המקום. כיון דבמקום זה הי' בעל האשה ודאי. ואם תרצה לומר דזה אחר הוא. אתה מוכרח לומר דהבעל הלך לדרכו ואחר בא לכאן. בזה אמרינן כאן נמצא עתה ההרוג כאן הי' מה שראינו אותו קודם כאן. ולא אמרינן דאותו שהי' הלך לדרכו ובא אחר במקומו כמו דל"ח שם ביבמות גבי תרומה שמא פינן כיון דבמקום הזה הי' בעלה בודאי ואחר לא ידעינן דהי' שם. ול"ד לגט דהגט לא נמצא במקום שנכתב א"כ במקום שנמצא אין כאן ודאי דהשליח הי' שם מעולם דדילמא מאחר שעבר שם נאבד עיי"ש בתשו' פנ"י הנ"ל. ועי"ש בד"ה וברור דאפילו הוחזקו שני יצחק ר"ג בקורטבא ושכיח שיירות מ"מ אם הי' יודעין דבעלה של זו הלך מקורטבא לאספמיא ואחר לא ידענו שהלך לשם מותר לדעת הרמב"ן כיון דבמקום שנמצא לפנינו הי' הבעל בודאי שם והאחר לא ידענו וכאן ל"ש כלל ס' הישיע"ק והש"ש מחמת דזה מוקדם שם בזמן דהא כאן הוחזקו שני יצחק ר"ג בקורטבא ושניהם היו תושבים שם והספק הוא רק במקום שנמצא דהיינו על הדרך לאספמיא או באספמיא עצמה ומתיר משום שהבעל הלך לשם ודאי והאחר ספק אף דהספק דלמא האחר הי' שם ג"כ באותו הזמן שהי' זה וליכא קדימה ודאי בזמן כס' הישיע"ק הנ"ל וכן בעובדא דתשו' ב"י שמביא שם אח"כ שהרגו אותו שהלך ממיצקא לווירבוצא שהי' שמו חביב. שכ' שאם הי' ודאי שבעלה הלך ודאי דרך זה הי' מותר לכ"ע מטעם כנכ"ה אף דל"ש כלל קדימה בזמן. אע"כ דהוא מפרש דברי הרמב"ן דהעיקר תלוי במקום שנמצא שם ההרוג דאם במקום הזה הי' הבעל בודאי והאחר ספק אם הי' שם אמרינן כנכ"ה זה שידענו שהי' כאן ולא מחזקינן מספק דילמא איש אחר ששמו כן בא למקום הזה דהמקום הזה אינו מוחזק רק באיש הזה ששמו כן וידענו שהי' שם. וכ"כ שם לעיל הפנ"י בתשו' הנ"ל בד"ה דאף לר"ז דס"ל דבהוחזקו שני יב"ש חיישינן ולא ס"ל להתיר כס' רבה דזה ודאי אבד והאחר ספק אם אבד ואין ספק מוציא מידי ודאי היינו כיון דעכ"פ הי' במקום הזה רק דלא ידעינן שאבד. אבל אם אחד הי' ודאי במקום הזה והאחר ספק גם ר"ז מודה דאמרינן בהא אין ספק וכו' דהעיקר תלוי במקום עיי"ש. וכן משמע ג"כ בב"ש סי' קל"ב סוף סק"ד. וכן מבואר להדיא בתשו' מהרי"ט ככל דברי הפנ"י הנ"ל. דלהרמב"ן כשידוע שהבעל הלך לשם ונמצא שם במקום ההוא הרוג אמרינן דזה הוא שידוע לנו שהי' שם. ופירוש עובדא דמכלוף בן מלול שבתשו' הרא"ש שהי' ידוע שמכלוף בן מלול בעלה של זו הלך לפאס ואם הי' נמצא הרוג בפאס הי' מותר גם לדעת הרמב"ן. אבל כיין שנמצא חוץ לפאס לדעת הרמב"ן לא הי' ברור שמותר. והרא"ש לבד הוא שמתיר גם בכה"ג עיי"ש:
הרי כהדא דהשוו הני אריוותא המהרי"ט והגאון מגי"ש ז"ל לדעה אחת דהפירוש בהרמב"ן אינו כפירושן של האחרונים הנ"ל משום וקדמה בזמן. דעובדא דמכלוף בן מלול לא הי' תושב בפאס רק שידוע שהלך לשם. וא"כ דילמא גם האחר הלך שם קודם לו. אלא העיקר דבמקום שידוע לנו שבעלה הי' שם אמרינן דשם נשאר עד ההריגה. ולא חיישינן דהלך לו ובא אחר למקומו. ומיושב קושית הש"ש שם בפי"ז הנ"ל שהקשה על ס' זו של הרמב"ן דכנכ"ה והא כתבו התוס' בכמה דוכתי דהא דאמרינן הכל כשעת מציאתן ומחזיקין למפרע הוא רק בתרומה וקדשים. וא"כ ס' זו דכנכ"ה לאו דהלכתא היא. ולפמ"ש לק"מ דהא דכתבו התוס' דבחולין לא מחזקינן למפרע הוא רק משום חזקה דמעיקרא. דאדרבה אמרינן דהשתא הוא דנולד הדבר הזה שלא להוציא הדבר מחזקתו הראשונה. דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא כידוע. אבל כאן לפי פירוש המהרי"ט והמגי"ש הנ"ל לא מחזקינן כלל למפרע בזמן רק אדרבא אמרינן מי שהי' שם פעם אחת נשאר בחזקתו שנשאר במקום ההוא גם להבא. ולכן נלפע"ד דלדברי הראשונים אלו המהרי"ט ומגי"ש שומעים בפירוש דברי הרמב"ן הנ"ל. וכ"מ ג"כ בתשו' צ"צ סי' נ"ח ד"ה לכך נ"ל שמפרש ג"כ דברי הרא"ש במכלוף בן מלול כפירוש המהרי"ט ומגי"ש הנ"ל. וכתב וז"ל לפי שאשה זו יודעת שבעלה מכלוף בן מלול הלך לשם וכו' אע"ג דשכיח שיירות אמרינן דודאי הוא מכלוף בן מלול זה שיודעין בו שהלך דרך מקום ההוא וכו' לא תלינן באחר דכאן נמצא כאן הי' עכת"ד. הרי הזכיר הוא ג"כ בזה הסברא דכאן נמצא כאן הי'. ואף דאינו מביא שם דברי הרמב"ן מ"מ כיון דראינו דנקט גם בהא ס' דכאן נמצא כ"ה אף דל"ש הקדמה בזמן כמש"ל מה חסר לנו אם נפרש גם דברי הרמב"ן כן:
והנה יצא לנו מדברי הגאון מגי"ש ז"ל שני דברים. חדא דאף לר"ז שחולק על רבה וס"ל דבהוחזקו לבד חיישינן אף דידעינן שזה ודאי אבד ולא ס"ל הס' דאין ס' מוציא וכו'. היינו משום דודאי הי' במקום הזה וספק אם אבד גם הוא. אבל היכא דאחד הי' ודאי במקום הזה ואחר ששמו כן אין אנו יודעין שהי' גם ר"ז מודה בהא דל"ח ואמרינן אין ס' מוציא מידי ודאי. ונראה די"ל הסברא ג"כ דהוי כעין ס' ביאה דקיל מספק נגע לענין רה"י עיין ב"ב (דנ"ה ע"ב) בתוס' שם דלשיטת רש"י אף ס' אחד מותר. וגם לענין דריסה ספק על קיל יותר ועיין חוו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס דס' על גוף הריעותא קיל עי"ש. וגם שמעינן מדברי הפנ"י הנ"ל דס' הרמב"ן דכנכ"ה הוא לא מטעם שדבר זה ודאי קודם בזמן אלא אף אם אפשר שבאו שניהם יחד מ"מ אם אחד הי' ודאי כאן אמרינן דזהו שנמצא גם עכשיו ולא אמרינן דזה הלך לו ואחר הוא שבא לכאן ונהרג כמש"ל:
וא"כ מעתה לכאורה קשה איך אפשר לומר כס' הרמב"ן שהבאתי למעלה דגם בעיר אחת חוששין לשני יב"ש הא כיון דיודעין דאחד ודאי הי' כאן ומאיש אחר אין אנו יודעין. הא כתב הפנ"י הנ"ל דבזה גם ר"ז מודה דל"ח כיון דספק אם הי' כאן כלל עוד יב"ש. אך י"ל בזה סברא מחודשת. דהא דאחד ס' ואחד ודאי אין ס' מוציא מידי ודאי היינו משום דהספק נחשב כמו מיעוט נגד הודאי. דיש שני צדדים לתלות יותר בודאי. חדא דלמא לא הי' כאן מעולם רק הודאי ואף אם המצא לומר דיש כאן עוד אחד מ"מ דילמא ההרוג הוא הודאי שידוע לנו. ולכך הס' נגד הודאי הוא כמיעוט נגד הרוב. ולכך י"ל היכא דגם רובא לא מהני כגון אם הס' הוא במקומו ולא פירש למקום אחר דאז דינו דכל קבוע כמע"מ דמי. ל"א ג"כ בזה אין ס' מוציא מידי ודאי. עיין פמ"ג יו"ד סי' ק"י בש"ד סקי"ד בחקירה האחת שם. וא"כ שפיר ס"ל להרמב"ן ורש"י ותוס' הנ"ל דלר"ז חיישינן לשני יב"ש בעיר אחת. אף דהאחד ודאי והשני ספק מ"מ אף אם הי' לנו ספק על שנים של היתר ואחד של איסור. הוה אמרינן כל קבוע כמע"מ דמי וכו'. וה"נ שהספק לנו במקומו מי כתב הגט הודאי או הספק הוי קבוע דאם יש כאן עוד יב"ש אחד מבני העיר הוא קבוע. וכן בעובדא דענן בר חייא דדילמא בגמלא פרחא אתא. ויש כאן שני יב"ש ואין ידוע מי כתב הגט אזלינן לחומרא. אבל בעובדא דתשו' פנ"י שהי' נמצא הרוג בדרך וידוע לנו שהוא מאנשי קראקא. אלא דחיישינן דילמא עוד אחד מקראקא בא לכאן ודילמא אותו שהי' ידוע לנו הלך לו ואח"כ בא זה והרגו אותו. עכ"פ זה ודאי ששניהם ביחד לא היו כאן דזה דבר רחוק מאד שנחוש דילמא אתרמי שניהם בשעה אחת לכאן והרגו את האחד אלא דהספק הוא דילמא אותו שראינו מקודם שהי' כאן הלך לו ואח"כ בא אחר. א"כ אין שייך בזה דין קבוע כלל דהא לא הי' בשעת ההריגה רק אחד ולא ידענו מי הוא בזה שפיר כתב הפנ"י דאין ס' מוציא מידי ודאי וא"כ שפיר ניחא הא דסתמו בעלי הש"ע. דשמו ושם אביו ושם עירו מהני לכ"ע ול"ח לשני יב"ש באותה עיר ולא בעי חיפוש כלל משום דממ"נ היכא איירי אם בנמצא הרוג במקום אחר ומעידין עליו שהוא יב"ש מעיר פלוני. א"כ כיון דידוע דבעלה הי' דר במקום פלוני ואיש אחר ששמו כשמו לא ידענו. הוי הס' נגד הודאי כמו מיעוט נגד הרוב וכיון דלא נמצא במקום הקביעות רק בטור אחרת שבא במקומו שם. א"כ אמרינן כל דפריש מרובא פריש. ואי בנמצא בעירו ממש ואין מכירין אותו. ומי שראה ההריגה ג"כ לא הי' מכיר אותו רק ששמע ששמו יב"ש שזה נולד הס' במקום הקביעות מ"מ כיון דאנו מסופקין בבעל האשה הזאת בע"כ שאינו עתה לפנינו בעיר דאם הי' חי לפנינו לא הי' ספק בדבר. וא"כ אם תרצה לומר שההרוג אינו בעלה של האשה הזאת רק יב"ש אחר הי' כאן ונהרג. א"כ בע"כ אתה צריך לומר דבעל שהי' כאן הלך לו למק"א וחי עדיין שם. א"כ בזה שוב שייך ס' הרמב"ן דכנכ"ה ול"ח שמא פינן ואמרינן מי שהי' ידוע לנו שהי' בכאן הוא זה שגם עתה הוא בכאן ונמצא הרוג לפנינו ולא הלך למקום אחר. דכמו שהי' קודם במקום הזה מסתמא גם עכשיו הוא כאן לפנינו ולא נשתנה מחזקתו לילך למקום אחר כמש"ל. ולכך סתמו בש"ע דשמו ושם אביו ושם עירו מהני לכ"ע דכיון שאנו יודעין שבעל האשה הי' כאן במקום הזה ואיש אחר בשם יב"ש אינו ידוע כאן אמרינן זהו שהי' כאן זה נהרג כס' הפנ"י ומהרי"ט הנ"ל. הארכתי בזה לבאר הדבר שהוא לכאורה מהלכות עמומות:
ומעתה נבוא לנדון שלפנינו. הנה לפי"מ שתפסו האחרונים דשם כינוי המשפחה הוא כשם אביו וא"כ כשנמצא כתוב בפנקס המתים שהאיש חיים שעריל שהי' בשפיטאל בחעלים מת והאשה אומרת שבעלה הי' בשפיטאל בחעלים הרי מגידין על שמו ושם משפחתו שהוא כאביו ושם עירו. דהוא השפיטאל. דמ"ש השפיטאל מעירו שהי' דר שם. ואף שלא הי' דר שם בקביעות הרי בתשו' ב"י הובא בקו"ע אות קכ"א מביא בשם הרבינו ירוחם שעובדא דתשו' הרא"ש במכלוף בן מלול איירי שהי' ידוע שהי' דר בפאס והוי שם עירו ג"כ וברבינו ירוחם עצמו מפורש שהעידו שמכלוף בן מלול מהיום כך וכך ימים הוא דר שם בפאס עיי"ש בחלק חוה נכ"ג ח"ג וכן הביא בשמו בבד"ה להב"י בסי' י"ז, ורוח ד' נוססה בקרב הגאון מליסא ז"ל, שבספרו קהלת יעקב בסי' י"ז סי"ח מפרש בעצמו כן דברי התשו' הרא"ש הנ"ל. אף שלא ראה דברי הרי"ו שלא הביאם שם כלל. ומפרש דברי תשו' הרא"ש הנ"ל. שאיירי שידעה שבעלה הי' מתגורר בפאס ולא הי' דר שם כלל עם אשתו. וכיון שהעידו שמכלוף בן מלול שמתגורר בפאס נהרג לשני מכלוף בן מלול ל"ח. עיי"ש. הרי זה ממש כנ"ד. שמעיד הפנקס של מתים שהאיש חיים שעריל מגאליציע שהי' מונח בשפיטאל בק"ק תעלם מת. ואשתו אומרת שבאותו עת הי' שם בשפיטאל בעלה מו"ה חיים שעריל. לא חיישינן דילמא הי' שם עוד חיים שערל מגאליציען כמו דל"ח לשני יב"ש בעיר אחת:
ואף דלכאורה אפשר לחלק דאולי רק בעיר שייך הס' שכתבתי למעלה בשם הראשונים דאם הי' שני יב"ש קלא אית להו. אבל בשפיטאל אולי כיון דכ"א מונח בחדרו ואין להם מו"מ זה עם זה אין שייך לומר אם הי' שני יב"ש הי' ידוע. אבל בלא"ה הא כתבתי למעלה דרש"י ותוס' והרמב"ן לא ס"ל הסברא דקלא אית להו וס"ל דלר"ז חוששין לשני יב"ש בעיר אחת ואפ"ה היכא דידוע דאחד הי' שם ועוד מאיש ששמו כשמו לא ידעינן אמרינן דאין ס' מוציא וכו' ול"ח דהאיש שהי' ידוע לנו הלך לו וזהו אחר משום כנכ"ה. ובפרט דבלא"ה פשיטא דהרמב"ן ורש"י ותוס' הנ"ל דס"ל דחיישינן לשני יב"ש. היינו לר"ז דס"ל דאף בלא הוחזקו חיישינן. אבל לרבה דס"ל דבעינן שיירות מצויות וגם הוחזקו פשיטא דכל זמן שאינו ידוע שיש עוד אחר לא הוחזקו מיקרי כמ"ש רש"י בגיטין (כ"ז) הנ"ל. וכ"כ דודי הגאון מוהרא"ז בתשו' בית אפרים סי' כ"ט בד"ה אמנם במוסגר המוקף בשני חצאי לבנה דדברי רש"י בב"מ קאי רק למאן דס"ל דאף בלא הוחזקו חיישינן ודלא כש"ש ע"ש. וא"כ פשיטא דלהרא"ש והרי"ף והטור דס"ל דקי"ל במיתה כרבה פשיטא דמותר כאן כיון דלא הוחזקו אף דשכיח שיירתא. אלא אף להרמב"ן וסייעתו דס"ל כר"ז מ"מ מותר דהא לדעת מהרי"ט והמגי"ש הנ"ל דכיון דידעינן דבעלה הי' שם מותר משום כנכ"ה. וכן מוכח להדיא דעת הח"מ בסי' י"ז סי"ח ס"ק ל"ח שאין כאן רק דיעה אחת ואין פלוגתא בין הפוסקים דשמו ושם אביו לחוד לא מהני דודאי יש עוד יב"ש בעולם. ועובדא דמכלוף בן מלול הוא משום כיון דבעלה ודאי הלך אף דשכיח שיירות מ"מ אין זה ודאי שמי ששמו כשמו הלך ג"כ שם לכך ל"ח לאחר. ומדכתב דאין כאן כי אם דיעה אחת משמע דכ"ע מודו בהא אף הרמב"ן וסייעתו וה"נ דכוותי' הוא. ואף למה שחולק הקהלת יעקב שם על הח"מ ומפרש עובדא דהרא"ש כמו שהבאתי לעיל משום דידוע שבעלה הי' מתגורר בפאס ואיש אחר ששמו כשמו לא הוחזק שם ל"ח אף בשכיח שיירות עיי"ש. ה"נ ממש דכוותי' הוא. ובפרט דשם חיים שעריל הוא שם שאינו שכיח כ"כ וא"כ רחוק הוא לומר שהי' שם בשפיטאל הזה בחעלים עוד חיים שעריל מגאליציען. ושהי' חולה באותו הזמן ממש. ומונח בשפיטאל הזה כמו שהי' בעל האשה הנ"ל. ובעלה הבריא והלך לו ואותו האחר מת שם אשר כ"ז מציאות רחוק מאד. והוה כעין עובדא דתשו' מהרי"ק במעשה דר' דוד בן שלמה מרוסיא עיי"ש בב"י. וא"כ מכל הלין טעמי נ"ל דמחשש זה מה שחסר שם עירו אין לחוש כ"כ כיון דהזכיר שם מקומו שהוא השפיטאל וידענו מפי האשה שהוא הי' שם באותו העת בשפיטאל. ובלא"ה דעת מהרי"ו ומבי"ט הובא בש"ש שם דאם נמצא הרוג במקום שידוע שהלך לשם ומאיש אחר לא ידענו שהלך לשם דאמרינן אין ס' מוציא מידי ודאי אלא דהאחרונים חלקו בזה היכא דשיירות מצויות ואומרים דכיון דשכיח שיירות הוי כמו ודאי דיש בדרך שהלכו שם עוד בני אדם ול"ש בהא אין ס' מוציא וכו'. אבל בהזכיר שמו ושם אביו דאף דשיירות מצויות מ"מ אין זה ודאי שהי' בשיירות האלו איש ששמו ושם אביו כזה. ועיין בקהלת יעקב סוף סעיף י"ח. דמתיר ג"כ היכא שידוע שבעלה הי' מתגורר שם ואמרו אח"כ מי ששמו ושם אביו כך והי' מתגורר במקום הזה נהרג ל"ח לשנים ששמם שוה:
ואמנם הריעותא שכ' הה"ג אבד"ק קיטוב מחמת שקובר המתים אומר שדרכו הי' שכשנמסר לו מת מהשפיטאל לקוברו הוא שואל לאחד ממשמשי השפיטאל מה שמו והוא מודיע זה להגמינא היהודית ואותם משמשי השפיטאל הם עכו"ם וכיון דמשיב ע"י שאלה לא הוי מסל"ת. הנה כבר עוררתי בתשו' א' עפי"ד הריב"ש בסי' קנ"ה לחלק במדעל"ג דעדות על מיתת הבעל לא הוי כ"כ מלדעל"ג דאין הדבר עומד להתברר תיכף ואין בידינו לברר דדילמא הבעל הלך לו לדרך רחוקה וכה"ג מש"ה ל"ה מלדעל"ג גמור ואין ע"א נאמן מדאורייתא. אבל במעיד על דבר שבידינו לברר תיכף לכ"ע הוי מלתא דעל"ג ונאמן ע"א מדאורייתא עיי"ש. וא"כ גם עכו"ם שאינו מסל"ת נאמן כמבואר ביו"ד סי' פ"ג ופ"ו דבאומר מדג פלוני ועוף פלוני שיוכל הדבר להתברר גם עכו"ם שאינו מסל"ת נאמן. וא"כ ה"נ בשעה שהמת עדיין הי' מונח ושאל להמשמש שם ע"ש. בודאי לא משקר בדבר שבידינו לברר תיכף שבוודאי הי' עוד שם אנשים בשפיטאל שהיו מכירין אותו וגם הי' יכול לשאול אז הממונים דהוי כערכאות דלא מרעי נפשייהו וא"כ הי' ירא גם המשמש לשקר בדבר שהי' אז אפשר תיכף לברר, ועיין תשו' מהר"ם שבהגמי"י ה' אישות הובא בב"י סי' י"ז בעכו"ם שאמר למה אינכם מביאים אותו פלוני שנהרג ושוכב במקום פלוני שכ' דזה עדיף משאמר מסל"ת משום דהוי מלדעל"ג אלא שהי' קשה לו ע"ז וכן הקשה ג"כ אחד מהרבנים מסוף יבמות בפונדקית דאמרה וזה קבר שקברתיו ואפ"ה פריך אח"כ הש"ס והא אי' חברנו קאמרי ומאי קושיא הא שם ג"כ אפשר לברר ולפתוח קברו לראותו דמותר לצורך עגונה כמ"ש הכני"ח בשו"ת שלו:
וישבתי קושיא זאת בטוטו"ד בעזה"י דהנה בח"ס אה"ע סי' מ"ו בד"ה אבל ובתשו' זכרון כהונה (דל"ו) כתבו לתרץ הא דקשה לדעת התשב"ץ והנוב"י בפירוש דברי הרמב"ם דע"א נאמן בעדות אשה מה"ת משום מדעל"ג וא"כ גם עכו"ם שאינו מסל"ת יהי' נאמן כמו בסי' פ"ג ופ"ו הנ"ל. ותירצו דל"מ מדעל"ג רק לענין איסור. אבל בעדות אשה דבעינן עדות גמורה דאין דבר שבערוה פחות משנים בזה ל"מ עכו"ם אף במדעל"ג דגזיה"כ הוא דאל תשת רשע עד. והא דנאמן במסל"ת משום דכיון שאינו מתכוין להעיד לאו תורת עד עליו עיי"ש. ואמנם אנכי מצאתי בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' ס"א ד"ה ויען שרצה לומר ג"כ סברא זאת ודחה אותה ע"ש שכתב וז"ל דא"ל דאם מתכוין אע"ג דקושטא קאמר לא סמכינן עלי' ודאינו בר עדות וכו' דהתורה פסלתו להעיד אף אם אומר אמת דז"א דלא פסלו עכו"ם וכו' אלא משום דמשקר אבל אי קושטא קאמר סמכינן עלי' דמ"ש מעבד או שפחה אשה וקרוב דגם הם פסולין וסמכינן עלייהו עכת"ד ע"ש. ודבריו נראים נכונים מאוד דכיון דהאמינו חכמים כל פסולי עדות גם עכו"ם אין לפסול מגזיה"כ רק היכא די"ל דמשקר. וא"כ בע"כ הא דעכו"ם נאמן בסי' פ"ג וסי' פ"ו ובעדות אשה אינו נאמן במתכוין להעיד בע"כ צריך לחלק כס' הריב"ש הנ"ל וכמ"ש כן גם הפר"ח דעדות על מיתת הבעל לא הוי מדעל"ג כלל כמש"ל אבל היכא דהוי מדעל"ג גמור כמו בעובדא דתשו' מהר"ם הנ"ל שהי' שוכב עדיין והי' יכולים לילך ולראותו ודאי עכו"ם נאמן אף במתכוין להעיד. ואמנם כ"ז לאחר שהכשירו חכמים קרובים ופסולים בעדות אשה. אבל שם ביבמות דאזיל הש"ס אליבא דר"ע דס"ל דאין משיאין לא ע"פ אשה ולא עפ"י עבד וקרובים. א"כ הדרא ס' הח"ס והז"כ לדוכתה דגם עכו"ם המכוין להעיד פסול לדידי' משום גזיה"כ אף במדעל"ג ומש"ה פריך הש"ס שפיר והא אי' חברנו קאמרי ולא הוי מסל"ת מאי אמרת דתהא נאמנת משום מלדעל"ג דיכולין לפתוח קברו ז"א דלר"ע כמו שכל הפסולים אין משיאין ע"פ כן נמי עכו"ם במדעל"ג. אבל לדידן דקי"ל דאשה ועבד וקרובים כשרים גם עכו"ם נאמן במלדעל"ג אף במתכווין להעיד כס' הפנ"י הנ"ל בדבר העומד להתברר תיכף, וא"כ ה"נ בנ"ד דשאל את המשמשים שם קודם הקבורה דהוי מלדעל"ג גמור מה שאמרו שהוא חיים שעריל דהא הי' יכול לילך ולראותו וגם לשאול את פי הממונים שנאמנים מדין ערכאות ובמלדעל"ג גם עכו"ם נאמן לדידן. וגם לדעתי בלא"ה ודאי שאל אחד מהממונים דאותם המשמשים שאינם ממונים האיך הי' יודע שמות המונחים שם בדקדוק ובודאי שאל אותו שבידו פנקס החולים המונחים שם הוא ג"כ לא מרע נפשי' ויש לו דין ערכאות לדעת הח"ס דס"ל דערכאות נאמנים אף ע"י שאלה. וגם אם ספק הוא אם שאל אחד מהממונים או המשמשים יש להתיר ע"פ ס' הד"ח ח"א ס' מ' דכל שספק לנו אם עכו"ם או ישראל אמרינן מסתמא דלאו עכו"ם הוא דעכו"ם אינו מכשיל בחנם כס' הט"ז ע"ש היטב. ודכירנא שראיתי הס' הזאת באיזה ספר הקדום עוד מהד"ח ונשכח ממני מקומו. א"כ ה"נ דספק לנו אם אחד מהממונים הנאמנים משום דלא מרעי נפשייהו או עכו"ם אחר אמרינן מחמת ס' דעכו"ם אינו מתכוין להכשיל דוודאי הוי אחד מהערכאות דמעידים אמת וגם יש ס' דילמא באמת ישראל הי' שמצוים לרוב בבתי החולים. וגם בודאי הקובר מתים הנ"ל בעצמו לא בא שם רק אם קראוהו ליקח הנפטר לקברו וא"כ אם שאל אותו שקראוהו והודיעו אותו מהנפטר הוי כמו התחיל כעין שכ' הרי"ף כיון דחזינהו בכיא דמהני מה שאומר אח"כ גם ע"י שאלה. וגם אולי יש לצרף גם דברי הנו"ב דהיכא דאיכא אומדנא וראיות נאמן גם עכו"ם שאינו מסל"ת והכא כיון דידוע דבעלה הי' חולה באותו עת וכתב לה מכתבים ופתאום הפסיק מלכתוב ואבד זכרו עד היום. וידוע דבאותו זמן מת יהודי בשפיטאל הנ"ל דאיכא ידים מוכיחות טובא ורגל"ד שהוא בעלה. נאמן גם עכו"ם שאינו מסל"ת לד' הנוב"י הנ"ל והיא דיעה קדומה עוד דעת הר"ט בתשו' מהרי"א בפסקיו סי' קל"ט ע"ש. ואמנם כתבתי כ"ז רק לעורר משום דצר לי מאוד על האשה הזאת שבאם לא נתיר לה ע"י העדות הזאת אבד תקוותה ח"ו ולדעתי נכון הדבר לשלוח איש ת"ח ובר דעת לק"ק חעלים לדרוש ולחקור היטב מקובר מתים הנ"ל את מי שאל והיכן הי' אולי יהי' בירור יותר מזה. ובודאי אם יאמר ששאל למי שבא והודיע מהנפטר ודאי אינו מזיק מה ששאל אותו על שמו כיון דהתחיל העכו"ם בדבר. יהי' איך שיהי' נחכים אח"כ אי"ה בדבר כי יש צדדים גדולים להתיר את העלובה הזאת. אבל לע"ע לא קאמינא מידי והשי"ת יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות:
דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.