אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן נה, תק"ע.

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן נה, תק"ע.

סימן נד, תק"ע.

ב"ה פ' ראה תרפ"ב טארנאפאל.

שלום אשיב לכבוד הרב החריף ובקי משנתו זך ונקי וכו' כש"ת מו"ה מאיר ליבוש נ"י שו"ב וממלא מקום רב בק"ק בארשטטוב יצ"ו:

מכתבו במועדו לנכון הגיעני ואל יפלא בעיניו על אחירת תשובתי עד כה. כי בעת בוא מכתבו הי' אצלי כבר מכתבים קדומים בשאלות חמורות בעניני עגונה וכהנה. והוכרחתי להשיב מקודם על אשר באו בראשונה. וגם כי מעט עת לפני לעיין ולהשיב מטרדא דמתא וכדומה. ולכן נתאחרה תשובתו עד כה:

ע"ד העגונה מ' טשאפא בא ר' דוד פישלער מקהלתכם. אשר הוגבה עדות מר' יעקב בר' ישראל. שהי' מכיר את ה' יודל בעלה של האשה הנ"ל. וראה אותו בקיעוו. והתאונן לפניו שיש לו איזו מיחוש ושרוצה לילך לשפיטאל. ואשה אחת שהיתה מכירתו ג"כ אמרה לר' יעקב הנ"ל. שהי' לה ידיעה מאתו שהוא בשפיטאל הסימפעראפעליע. והלכה שמה והביאה לו מיני מזון להשיב נפש. והי' חולה על פלעקטיפוס ר"ל. ופעם א' הביאה לו מזון לא רצו המשרתים לקבל ממנה באמרם לה כי יודיל פארער כבר מת. והעד ר' יעקב בר' ישראל הנ"ל בעצמו אומר כי הי' דרך מקרה על הבית עלמין בק"ק קיעוו וראה בקאנצלייא שם רשימת הנפטרים. ונכתב שם בין שמות הנפטרים יודא פארער שהובא מבית החולים האמימפעראפעליא. כ"ז העיד ר' יעקב בר"י הנ"ל בתו"ע באליונ"ע:

הנה היתר האשה הנ"ל סובב על שני צירים. על אמירת האשה הנ"ל שאמרה שלא רצו לקבל ממנה המזון באמרם לה שהוא כבר מת. אלא שיש ריעותא בזה. שהמשרתים ההם הם בלתי ישראלים ואין נאמנים אלא במסל"ת וכאן הי' כמו ע"י שאלה מה שהביאתה לו לחם ומזון. והציר השני הוא מה שהעיד העד ר"י בר"י הנ"ל שראה בפנקס המתים שמו של הבעל הנ"ל יודיל פארער. אלא שיש ריעותא בזה. שאין כאן אלא שמו ושם משפחתו ולא שם עירו:

ובמה דסיימתי אפתח. הנה בש"ע סי' י"ז סי"ח הובא ברמ"א שם חילוקי דיעות בזה ולחד דיעה שהוא דעת הרא"ש בתשו' סגי בשמו ושם אביו לחוד. ובב"ש שם סק"ס מביא בשם הרשד"ם דס"ל להלכה דדי בשמו ושם אביו. ואמנם בח"מ שם סקל"ח תמה מאד על זה דאיך אפשר להתיר בשמו ושם אביו לחוד. אטו לא ידעינן דשכיח בעולם יב"ש טובא. ומנ"ל דעל בעלה של אשה זו העיד. ולכך כתב דאין כאן מחלוקת כלל בין הפוסקים. וכ"ע מודו דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו. רק דהרא"ש בתשו' בעובדא דמכלוף בן מלול. איירי דידעינן דבעלה של זו הלך באותו הדרך לפאס. ודומה ד"ז לעובדא דיצחק ריש גלותא דכיון דידעו דהלך מקורטבא לאספמיא ל"ח ליצחק ריש גלותא אחר דאע"ג דשכיח שיירות טובא לאספמיא מ"מ אין זה וודאי שמי ששמו כשמו הלך באותו דרך. ולכך ה"נ אף דיב"ש שכיחי טובא. מ"מ לא ידענו שהלך באותו הדרך. ובעלה של זו יודעין שהלך שם לכך מתיר הרא"ש. עכת"ד הח"מ. וה"ז דומה קצת לס' המהרי"א בתשו' הובא בש"ש ש"ז פי"ט דקאתי עלה משום דאין ספק מוציא מידי וודאי:

והנה לדברי הח"מ האלו דמשווה כל הדיעות וכתב דאין כאן רק דיעה אחת משמע דבנדון זה שהוא מפרש דברי הרא"ש כו"ע מודו בזה. והלכתא היא. א"כ בנ"ד נמי דנודע עפ"י עדות האשה הנ"ל דבעל העגונה הנ"ל הי' באותו שפיטאל. שהיא הכירה אותו והביאה לו לחם ומזון. ומאיש אחר ששמו יודא פארער לא ידענו שהי' בשפיטאל הזה א"כ הוי ממש דינו של הח"מ דס"ל דכ"ע מודו בזה דמהני. ואף למ"ש בס' קהלת יעקב להגאון מליסא דלא סגי במה שיודעין שבעלה הלך לפאס. ומפרש דברי הרא"ש דמיירי שידעו מפי אנשים שבעלה הי' מתגורר בפאס. והעד שהעיד על מיתתו לא העיד ע"ש עירו שהי' דר שם עם אשתו רק שמכלוף בן מלול שהי' מתגורר בפאס נהרג. ועל זה הביא הרא"ש מעובדא דיצחק ר"ג דלשני מכלוף בן מלול שהיו מתגוררים בפאס לא חיישינן. ותורת אמת היתה בפיו של הגאון מליסא הנ"ל שכן מפורש להדיא ברבינו ירוחם חלק חוה נכ"ב ח"ג שכתב וז"ל עדות שבא וכו' שמכלוף בן מלול שהי' אדם שחור וכו' ומהיום כך וכך ימים הי' דר במקום פלוני ויצא משם ובדרך הרגו אותו וכו'. אך אמנם יש להתירה כיון דידוע שהי' שם בעלה כך ולא הוחזק מכלוף אחר מותרת לינשא וכו' וראי' ממ"ש שלחו מתם יצחק ר"ג וכו' עכת"ד עיי"ש הובאו דבריו בבד"ה שבב"י סי' י"ז ובתשו' ב"י שהובא בקו"ע אות קכ"א. הרי ממש כפירושו של הקהלת יעקב בעובדא דמכלוף וכו' שפירש שהי' מתגורר שם בפאס. וברי"ו נמי מפורש שהי' דר שם זה איזה ימים. וא"כ ה"נ בנ"ד דידעינן שזה איזו ימים שיודיל פארער בעלה של העגונה הנ"ל הי' מונח בשסיטאל ולא הוחזק אדם אחר שם בשם זה אף דשיירות מצויות שמביאין שם אנשים ממק"א ל"ח לזה. כיון דהוא וודאי הי' שם ומאיש אחר בשם הזה שהי' שם לא ידענו. הוי ממש כעובדא דיצחק ר"ג שכתב שם הרי"ו לעיל מיני' דכיון דלא הוחזקו שם שני אנשים ששמותם כך א"צ לבדוק בעיר אם יש ששמותם כך אעפ"י דשכיחי שיירות. עיי"ש. אף דבחי' הרמב"ן בגיטין (דכ"ז ע"א) ד"ה אר"ה מביא בשם רש"י פ"ק דב"מ דלא הוחזקו. היינו שמוחזק וידוע שאין באותה העיר אלא יב"ש א'. נדבר מזה אח"כ אי"ה דתלוי באשלי רברבי. באופן דלפי פירושו של הח"מ ברא"ש וכן לפי פירושם של הרי"ו והב"י בבד"ה ובתשו' והקהלת יעקב הנ"ל איתתא דא שריא. וכ"כ בתשו' צ"צ סי' נ"ח:

אלא דתמוה לי מ"ש הח"מ שאין מחלוקת בין הפוסקים משמע דלפי"מ שפי' הוא דברי הרא"ש כ"ע מודו בהא והרי המעיין בתשו' הרא"ש גופי' יראה דעיקר ראייתו מסוגיא דגיטין (דכ"ז) וב"מ (די"ח) בההוא גיטא דאשתכח בב"ד דר"ה. דאע"ג דשכיחי שיירות כיון דלא הוחזקו שני יב"ש ל"ח וכן עובדא דיצחק ר"ג כתב שם דפלוגתת אביי ורבא תלוי בפלוגתת רבה ור"ז דאביי ס"ל כר"ז דבשכיח שיירות לבד או הוחזקו לבד חיישינן ורבא ס"ל כרבה דבעינן תרתי לריעותא שכיחי שיירות והוחזקו שני יב"ש. אלא דהרא"ש פוסק דהלכה כרבא וכתב דאע"ג דבגיטין פוסק הרי"ף כר"ז מ"מ מחלקינן בין גט למיתה. וא"כ כ"ז לשיטתו אשר כן היא גם שי' התוס' ביבמות (קט"ו ע"ב) ד"ה יצחק. וכ"ה שי' הרז"ה בבעה"מ שם דפירשו דפלוגתת אביי ורבא תלוי בפלוגתא דרבה ור"ז. אבל הרי הרמב"ן שם במלחמות חולק עכ"ז ופי' דעובדא דיצחק ר"ג מילתא אחריתא היא. ומשום כאן נמצא כאן הי' אתינן עלה ובזה פליגי אביי ורבא ואיירי דיודעין וודאי שלא הי' בין תושבי קורטבא רק יצחק ר"ג א' והוא הלך מקורטבא לאספמיא. והעידו עדים שיצחק ר"ג הלך אתם מקורטבא לאספמיא ומת. וא"כ אם תרצה לומר דאיש אחר בא מעלמא לקורטבא ששמו ג"כ יצחק ר"ג. והוא הלך אתם מקורטבא לאספמיא ואותו יצחק ר"ג שהי' דר בקורטבא הלך לעלמא זה לא אמרינן דאמרינן מי שראו אותו יוצא מקורטבא הוא הי' מכבר בקורטבא דכאן נמצא וכאן הי' ולא מחדש מקרוב בא ובזה הלכתא כרבא. אבל בפלוגתא דרבה ור"ז קיי"ל כר"ז לחומרא דבחדא לריעותא לחוד חיישינן לשני יב"ש. וכ"כ הרמב"ן בחי' גיטין ויבמות וכ"ה ג"כ שי' הרשב"א והריטב"א והנמו"י ביבמות שם. והרא"ש עצמו בתשו' הנ"ל שהתיר צירף לזה מה שוודאי נהרג בצידי הדרך במקום שאין שיירות מצויות דבהא כ"ע מודו היכא דלא הוחזק ול"ש שיירות עיי"ש. וא"כ בנ"ד בשפיטאל כזה בק"ק קיעוו ובשעת המלחמה שהי' מביאים בוודאי מהרבה עיירות לשפיטאל שם וודאי דהוי כשכיח שיירות ואית לן למיחש לשי' הרמב"ן וסייעתו הנ"ל דפוסקים כר"ז דחיישינן לשני יב"ש היכא דשכיח שיירות אף דלא הוחזק וגם הא איכא למיחש לדעת רש"י בב"מ שהביא הרמב"ן הנ"ל שמפרש דלא הוחזק היינו שיודעין בוודאי שאין עוד יב"ש בעיר ואתי לאשמעינן דל"ח לשני שוירי. וא"כ אף למאן דפוסק כרבה בעינן שיהי' ידוע וודאי שאין עוד יב"ש בעיר ולדבריו צריך לפרש הא דפריך הש"ס ביבמות על רבא מהא דשלח תיבדק נהרדעי כולה כמ"ש הרמב"ן במלחמות שם דעיקר הקושיא מסביבות דנהרדעי אבל נהרדעי עצמה וודאי צריכה בדיקה אם אין שם עוד יב"ש אחר. ואף לשי' התוס' הנ"ל דרבא ס"ל כרבה דהיכא דלא הוחזק אף דשכיח שיירות ל"ח. מ"מ לס' רש"י הנ"ל לא הוחזק היינו דיודעין וודאי שאין שם עוד יב"ש. וא"כ בנ"ד דא"א לנו לידע אם הי' שם בשפיטאל עוד אחד ששמו כן. אית לן למיחש ליב"ש אחר לשי' רש"י הנ"ל אף למאן דפוסק כרבה במיתה:

איברא דנ"ל דרש"י לאו לכ"ע קאמר כן דאל"כ דבריו סותרין זא"ז למ"ש להדיא בגיטין (דכ"ז ע"א) ד"ה ואפי' דהוחזקו היינו דיודעין שיש שני יב"ש אבל אם לא הוחזקו מספיקא לא אמרינן דילמא איתנהו ולא ידעינן ע"ש. עיין בש"ש ש"ז פ"כ וישרש יעקב ביבמות שם (דקט"ז ע"א). אך נ"ל דהנה צריך להבין במאי פליגי רבה ור"ז דלרבה אין חוששין רק בתרתי לריעותא. ולר"ז בחדא לחוד חיישינן:

ונלע"ד דהנה התוס' ב"מ (ד"כ ע"ב) ד"ה איסורא כתבו דמדאורייתא ל"ח לתרי יב"ש רק מדרבנן. והטעם נ"ל פשוט דהא קיי"ל בכ"מ דאזלינן בתר רובא ורובא דעלמא וודאי אין שמם יב"ש. וא"כ כשיש יב"ש בעיר ואנו מסופקין על אנשי העיר שאין ידוע לנו שמם אם יש עוד יב"ש הול"ל כיון דרוב אנשי העולם אין שמם יב"ש יש לנו לומר דאנשי העיר הן מרוב העולם דאין שמם יב"ש אלא כיון דמיעוט המצוי הוא בעולם שיש מיעוט אנשים ששמם יב"ש חיישינן לה מדרבנן כדקיי"ל בעלמא דלמיעוט המצוי חוששין מדרבנן. והנה התוס' גיטין (כ"ז ע"א) הנ"ל ד"ה כאן וב"מ (י"ח ע"א) ד"ה והוא שהוחזקו. הקשו לרבה אמאי בהוחזקו לחוד לא חייש. הא כיון דיש שני יב"ש מנא ידעינן של מי הוא. ותירצו כיון דידעינן דזה וודאי אבד גט. והאחר לא ידעינן כלל דאבד ל"ח מספק. וזהו ג"כ מטעם דאין ספק מוציא מידי וודאי. אבל קשה דא"כ גם באיכא תרתי הוחזקו ושיירות מצויות נימא אין ספק מוציא מידי וודאי. כיון דהוא וודאי אבד והאחר לא ידעינן דאבד. אך צ"ל כמו שביארתי כבר במק"א דבשיירות מצויות דאיכא רובא דעלמא נגד יב"ש הזה. ל"ש אין ספק מוציא. דרוב הוי כוודאי ול"א אין ספק מוציא רק בספק השקול כמו הוחזקו שני יב"ש אבל לא נגד רוב אלא דא"כ בשיירות מצויות לחוד בלא הוחזקו היו לנו לחוש משום רובא דעלמא. אלא דכבר כתבתי דרובא דעלמא אין שמם יב"ש וליכא רק מיעוטא גם בכל השיירות ששמם יב"ש. ולכך בהוחזקו שני יב"ש וגם שכיח שיירות אז אמרינן סמוך מיעוטא דשיירות למחצה של שני יב"ש שהוחזקו בעיר הו"ל רובא. ונגד רוב ל"א אין ספק מוציא וכו'. אבל בהוחזקו לחוד דהוי רק פלגא. וכן בשיירות מצויות לחוד דליכא רק מיעוט דשמם יב"ש. בזה אמרינן אין ספק מוציא כו'. ור"ז ל"ל כלל הסברא דאין ספק מוציא וכו' ולכך בין בהוחזקו בין בשיירות מצויות חושש לשני יב"ש. דעכ"פ מיעוט המצוי איכא כמש"ל ואולי בעלמא ס"ל גם לר"ז אין ספק מוציא וכו' והכא שאני כיון דאיכא חזקת א"א הוי כמו וודאי:

וא"כ מעתה יהיו נכונים דברי רש"י שלא יסתרו זל"ז כלל. דזה גופא תלוי בפלוגתא דרבה ור"ז. דלרבה דס"ל דל"ח רק היכא דאיכא רובא לאיסורא. בע"כ צריך לפרש הוחזקו שני יב"ש היינו שיודעין וודאי שיש שני יב"ש דאז הוי פלגא ופלגא וכשיש עוד שיירות מצרפינן מיעוטא דעלמא לפלגא והוי רובא. אבל כשאינו ידוע אם יש כלל עוד יב"ש אדרבה מה"ת אית לן למימר דבני העיר הם מרובא דעלמא דאין שמה יב"ש אלא דמיעוט המצוי מיהא הוי מ"מ אף אם תצרף מיעוטא דבני העיר למיעוט דשיירות דהו"ל תרי מיעוטא דמרעי לי' לרובא כמ"ש הר"ן בפא"ט מ"מ יותר מפלגא ל"ה נגד רוב. ובפלגא ופלגא אמרינן אין ספק מוציא וכו' אליבא דרבה. ולכך נכונים ד' רש"י בגיטין הנ"ל דקאי שם אליבא דרבה דבעי תרתי לריעותא הוכרח לפרש דהוחזקו היינו שוודאי יש שני יב"ש. אבל בב"מ (די"ח ע"ב וד"כ ע"ב) ד"ה חיישינן שמשם הוציא הרמב"ן דלרש"י בעינן שיהי' ידוע לנו שאין שם שני יב"ש ע' ישרש יעקב הנ"ל. אבל שם קאי על הס"ד דר"ה ס"ל דבחדא לחוד חיישינן כגון בשיירות לחוד אע"ג דלא הוחזקו וכס' ר"ז דל"ל הס' דאין ס' מוציא מידי וודאי. א"כ כמו דבשיירות לחוד חיישינן. אף דליכא רק מיעוטא דרובא דעלמא אין שמם יב"ש. מ"מ חיישינן למיעוט המצוי דילמא איכא בעיר גופא א' ששמו יב"ש ומדרבנן חיישינן למיעוט המצוי ולכך הוכרח רש"י לפרש דיודעין וודאי שאין שם עוד יב"ש. וניחא השתא ביבמות דפריך הש"ס לרבא מהא דתיבדק נהרדעי כולה דכיון דרבא ס"ל כרבה לפ"ד התוס' שם דל"ת רק בתרתי לריעותא א"כ קשה דאף נהרדעי גופא לא ליצטרך בדיקה דלדידי' ל"ח ליב"ש רק היכא דיודעין וודאי כמ"ש רש"י בגיטין הנ"ל. והוכרח לתרץ דמשום כבודו דשמואל אמרו כן ע"ש. וזכינו לדין דהדבר תלוי בפלוגתא דרבוותא למאן דפוסק במיתה כרבה שהם הרא"ש והטור ורי"ו ל"ח ליב"ש אא"כ הוחזק בוודאי כמפורש להדיא בתשו' הרא"ש ורי"ו הנ"ל וכ"ה להדיא שי' הראב"ד הובא בחי' הרמב"ן בגיטין כ"ז הנ"ל שמפרש כן הסוגיא דיצחק ר"ג ע"ש שכתב וז"ל ואין חוששין לשני יב"ש בעיר א' אא"כ הוחזקו שאלמלי הי' שם שני מוחזקים הי' ידוע עכ"ל וכ"כ שם אח"כ וז"ל וידע נמי שכשהצריכו בדיקה באותה עיר לא אמרו אלא כשהוחזקו שם ב' והא דאמרינן וכו' לאו למימרא שבמקום שלא הוחזקו יהי' צריך בדיקה אלא הוחזקו הוי והצריכו בדיקה כמה הי' וכו' כגון שיבואו עדים ויעידו. עכת"ד שמפורש להדיא כשי' רש"י גיטין הנ"ל וכ"כ גם בפרישה בסי' י"ז ס"ק כ"ח דמסתמא ל"ח רק בידוע דהוחזקו אבל לשי' הרמב"ן וסייעתו הנ"ל מסתמא חיישינן לשני יב"ש וצריכה העיר בדיקה. וא"כ בנ"ד בשפיטאל דאין אנו יודעין אם הי' שם עוד יב"ש תלוי בפלוגתת הפוסקים האלה. ואמנם לפי"ד התוס' ב"מ הנ"ל גם למ"ד חיישינן לשני יב"ש הוא רק חששא מדרבנן כמש"ל:

ואולם תמוה לי לפירושו של הרמב"ן בחי' גיטין הנ"ל בדברי רש"י ב"מ דלא הוחזקו היינו שידוע וודאי שאין שם רק יב"ש א'. וא"כ לדידהו דס"ל דקיי"ל כר"ז לחומרא דבעינן לא הוחזקו ול"ש שיירות היינו שידוע וודאי שאין שם עוד איש א' ששמו כשמו. א"כ האיך משכח"ל מה דקיי"ל דשמו ושם אביו ושם עירו לכ"ע מהני ושמו ושם עירו לחוד לא מהני ממ"נ אם איירי דבדקו באותה עיר ואין שם עוד יב"ש אחר א"כ אף בשמו לחוד סגי כיון דבדקו ואין שם עוד אחר בשם כזה מאי אית לן למיחש. ואי דלא בדקו א"כ אף שמו ושם אביו ושם עירו לא מהני לשי' הרמב"ן בד' רש"י הנ"ל דלא הוחזק היינו שבדקו וידוע וודאי שאין שם עוד א' בשם כזה. וגם זה מילתא חדתא ולא שמענו מעולם דבשמו ושם אביו ושם עירו יהי' צריכין עדיין בדיקה אולי יש שם עוד אחר בשם כזה ומה יעשו בעיירות גדולות שא"א לידע ובלא"ה כמה קשה בדיקה זו כמ"ש הב"י בתשו' הובא בח"מ בתשו' ס"ק מ"ז ע"ש:

ובאמת לולי דברי קדשו של הרמב"ן ז"ל שהעמיס כן בד' רש"י והוציא מזה דכל לא הוחזקו שבש"ס פירושו כן. הי' נ"ל דאין מד' רש"י ראי' כלל דרש"י פי' כן בב"מ על הא דאר"ה חיישינן לשני שוירי וכתב שם רש"י (בדי"ח ע"ב) ד"ה חיישינן וז"ל אע"פ שבא א' לפנינו וכו' ויודעין אנו שאין שם בשוירי שני אנשים ששמותיהן שווים חיישינן שמא שוירי אחרת יש ויש בה יב"ש אחר עכ"ל ומזה הוציא הרמב"ן דס"ל לרש"י דבעינן שיהי' ידוע שאין שם עוד יב"ש אחר:

ואולם בשטמ"ק שם ד"ה אר"ה כתב בשם הריטב"א וז"ל דר"ה אינו חושש לשני יב"ש בעיר א' כיון שלא הוחזקו דאלו איתנהו קלא אית להו. אבל חושש לעיר אחרת שיש בה יב"ש וכו'. אבל רש"י ז"ל ובתוס' כתבו דלרבותא נקט ר"ה שני שוירי דאפי' לשני שוירי אית לן למיחש וכ"ש לשני יב"ש בעיר א' עכ"ל הריטב"א ז"ל. הרי דעיקר מה שדחקו לרש"י ז"ל לפרש דאיירי דידוע שאין שם עוד יב"ש. הוא דאל"כ ל"ל לר"ה לומר חיישינן לשני שוירי. ולמה לא אמר דחיישינן לשני יב"ש בעיר א'. א"כ י"ל דכל כמה דאפשר שלא לעשות פלוגתא רחוקה עבדינן. וכיון שכבר כתבתי דלרבה דס"ל דל"ח רק כשהוחזקו שני יב"ש וגם שכיח שיירות דטעמו דכל כמה דליכא רובא לאיסורא אמרינן אין ספק מוציא וכו'. ותולין יותר בזה שידעינן דוודאי אבד גט. א"כ י"ל דאף לר"ז דמחמיר וס"ל דבחדא מינייהו חיישינן היינו עכ"פ היכא דליכא רובא להתירא דאז הוי איסורא מדאורייתא וגם איכא חזקת איסור ל"א אין ספק מוציא וכו'. ולכך בשכיח שיירות אף דלא הוחזקו שני יב"ש היינו דאין יודעין וודאי שיש עוד יב"ש דאז הו"ל למיזל בתר רובא דוודאי ליכא בבני העיר עוד יב"ש דאמרינן דהם מרובא דעלמא שאין שמם יב"ש. אבל עכ"פ מיעוט איכא וא"כ הוו תרי מיעוטי. מיעוט מאנשי העיר ומיעוט מבני שיירא דשכיחי בעיר ותרי מיעוטי מרעי לרוב והוי פלגא ופלגא כמש"ל. לכך מחמיר ר"ז. אבל היכא דידעינן וודאי דבעיר ליכא עוד יב"ש אלא דשכיחי שיירות. א"כ ליכא רק מיעוט דשיירות. וכן היכא דלא ידעינן אם יש עוד יב"ש בעיר אבל ל"ש שיירות דאז ליכא רק מיעוט דבני העיר אז נהי דמדרבנן חיישינן למיעוט המצוי אבל כאן דאיכא סברא דאין ספק מוציא וכו' גם ר"ז מודה דל"ח דכיון דמדאורייתא כבר יצאה מחזקת א"א באיסור דרבנן לבד לכ"ע אמרינן אין ספק מוציא וכו'. ור"ה דאמר חיישינן לשני שוירי בע"כ ס"ל דבשני שוירי ל"ש לילך בתר הרוב. דבשלמא כשאנו מסופקין על אנשי העיר או על שיירות הבאות אם יש בהם מי ששמו יב"ש אמרינן כיון דרובא דעלמא אין שמם יב"ש אזלינן בתר רובא לומר דאין העיר או השיירא הם מרוב אנשים דאין שמם יב"ש כמו דאנו מניחין קטנים ליבם משום דרוב לאו סריסים ואיילונית נינהו ואמרינן על מי שבא לפנינו ליבם דהוא מהרוב. אבל חשש דשני שוירי הוא אם יש בעולם עוד שוירי א'. הרי אין אנו דנין על שום עיר או עיירות בפרטות שנאמר דהם מהרוב דלאו שמם שוירי הא אנו דנין רק אם נמצא בעולם איזה עיר ששמה שוירי. וכיון דנאמר דנמצא בעולם עוד עיר א' ששמה שוירי הרי הוי ספק השקול על הגט שכתוב בו שוירי אם הוא משוירי זו או שוירי אחרת ול"ש לילך בזה אחר הרוב. ולכך חייש ר"ה לשני שוירי:

ואף אם לא נאמר כס' הזאת ונאמר דגם לענין חשש שני שוירי שייך לילך בחר הרוב מ"מ יהי' איך שיהי' הא ר"ה אמר בהדיא דחייש לשני שוירי אף דלא הוי רק מיעוט לס' הזאת ולכך קאמר שפיר רש"י דקמ"ל רבותא דאף היכא דל"ש חשש דשני יב"ש כגון דיודעין בוודאי שאין שם עוד יב"ש מ"מ לשני שוירי חיישינן אבל באמת אליבא דהלכתא לא קיי"ל כר"ה רק כרבה ור"ז ואליבא דידהו כבר כתבתי דלא משוינן פלוגתא רחוקה ושניהם מודים דהיכא דליכא רק מיעוט לאיסורא ל"ח לה משום דאין ספק מוציא מידי וודאי כנ"ל ול"ח רק היכא דאיכא מיעוט אנשי העיר ומיעוט אנשי שיירא גם לר"ז כמש"ל. וא"כ שפיר ניחא הא דמהני שמו ושם אביו ושם עירו היינו דהעד מעיד שהוא מתושבי עיר הזאת. וכיון שהוא מתושבי העיר הזאת ליכא חשש דשיירא דאנשי השיירא אינם דרים שמה. וא"כ אף דאין יודעין אם יש שם עוד יב"ש ל"ח לכ"ע דכיון דליכא רק מיעוט אנשי העיר ומדאורייתא אזלינן בתר רובא כנ"ל. אף דמדרבנן חיישינן למיעוט המצוי מ"מ הכא ל"ח משום דאין ס' מוציא כנ"ל:

וא"כ אפשר לכאורה לומר דבשפיטאל שאנו דנין אם נמצא שם עוד יב"ש א' ליכא רק חד מיעוטא ואינו דומה לעיר הנ"ל דיש תרי מיעוטי מיעוט מאנשי העיר התושבים ומיעוט מהעוברים שם ממקומות אחרים דרך העברה אבל הנמצאים ומונחים בשפיטאל שם א' לכולם והוי רק חד מיעוטא דל"ח לה. ובפרט דאיכא כל הני רבוותא הראב"ד והריטב"א הנ"ל דכתבו דשני יב"ש קול יש להם. ובפרט בשפיטאל שאמרה האשה הנ"ל שהיתה מביאה לו מזון. ידוע לכל כשבאין לכנוס לשפיטאל מוכרחין לשאול להשומרים על המקום שמונח שם החולה ההוא ואומרים שם החולה ההוא ואם הי' שם אז עוד יודא פארער א' כשהיתה שואלת על יודא פארער היו השומרים שואלים אותה אל איזה יודא פארער היא מבקשת והי' קול להדבר. ועכ"ז בהנהו סברות לחוד אין די להתיר דלא מפני שאנו מדמים ואומרים סברות נעשה מעשה:

ואמנם הא איכא לאצטרופי לזה מה שהאשה העידה כשבאה לשם עם מזון אמרו לה השומרים שכבר מת. והחשש הנ"ל שאינם מסל"ת שפיר כתב כת"ה דמה שיכולים לברר שקרו תיכף מרתת לשקר. ומה שדחה דבריו הרב הגאבד"ק זאלישטשיק. דהא כל נאמנות דע"א באשה משום מדעל"ג ואפ"ה עכו"ם שאינו מסל"ת לא האמינו ש"מ דבעכו"ם כיון דפיהם שוא ידברו אינם נאמנים אף במדעל"ג. אין הדבר כן דכבר כתב הריב"ש בסי' קנ"ה שהוא ראש החולקים על התשב"ץ בנאמנות ע"א וכתב לחלק דעדות אשה ל"ה מדעל"ג תיכף דדילמא הלך בעלה למרחקים ולא יבוא כ"כ מהרה לביתו וגם אינו ברור שיבוא דדילמא יש לו איזו סיבה וטעם שאינו רוצה או שלא יוכל לבוא לביתו. אבל דבר שיוכל להתברר תיכף זה הוי מדעל"ג גמור דלכ"ע נאמן מדאורייתא אף עכו"ם כמבואר ביו"ד בסי' פ"ג ופ"ו גבי אומר אני מלחתים ומדג או עוף טהור הוא דנאמן משום דבקל יכול להתבדות ע"ש. וה"נ היכן מצינו דבר שיכול להתברר תיכף יותר מזה דהא היתה יכולה לכנוס בע"כ ע"י שתקבול עליהם להדירעקטאר שיניחוה לכנוס לבקרו ואיך הוי דבר שיכול להתברר תיכף יותר מזה שהוא הי' מונח עדיין בחדרו חי ויאמרו לאשה שעומדת בחוץ שכבר מת, ואם תרצה לחוש שכבר הי' בריא אז ויצא כבר מהשפיטאל והלך למרחקים והוי ככל עדות אשה שלא יתברר תיכף זה דבר שא"א לאומרו שהוא הניחה אותו מסוכן על חולי פלעקטיפוס ופתאום הבריא בפ"א והלך לו. ולא בא כלל אל בית האשה להחזיק לה טובה על שהביאה לו אינו מזון בכ"ע. וכבר ידוע דלדבר שאינו מצוי כלל ל"ח כמ"ש המג"א בסי' תס"ז דדבר שאינו מצוי אינו נכנס בגדר ספק כלל. ואם חששו משום חומרא דא"א לדבר שרובן למיתה כמו משאל"ס וכדומה הוא רק חומרא מדרבנן וכמה קולות הקילו בו והאמינו בזה אף עכו"ם שאינו מסל"ת ע' בקו"ע סי' רכ"ט בשם המבי"ט ובס' זכרון כהונה (דכ"ז ע"ב) בשם ס' מכתב מאלי'. ולכן דברי כת"ה בזה אין מזניחין אותן:

ומה שהקשה הרב מזאלישטשיק משילהי יבמות בעובדא דפונדקית שאמרה זה קבר שקברתיו ואפ"ה פריך הש"ס והא אי' חבירנו קאמרו. משמע דאף בכה"ג דיכולין לגרר תיכף לפתוח את קברו לא מהימנא רק במסל"ת. כבר עמדתי על זה זה כביר לשי' הריב"ש הנ"ל מאי פריך הש"ס. וגם בלעדי ד' הריב"ש תיקשי דמאי פריך הש"ס בפשיטות והא וודאי דמצד הסברא י"ל דמדעל"ג כהאי עדיף כמ"ש בתשו' מהר"ם שבמימוני לסדר נשים הובא בב"י בעניני מסל"ת שכתב שם וז"ל למה לא יחשב מסל"ת אי משום דקאמר למה אינכם מביאים אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב באותו מקום וכו' אדרבה כ"ש דאלים סהדותי' טפי משאר מסל"ת האומר פלוני מת או נהרג סתמא דלא עביד לאגלויי עכ"ל ע"ש:

ואמנם נלע"ד לתרץ דהנה בתשו' ח"ס אהע"ז סי' מ"ו בד"ה אבל ובתשו' זכרון כהונה להגאון ר"א מהארץ ז"ל (דף ל"ו) שניהם כוונו לד"א. לתרץ מהא דבסי' פ"ג וסי' פ"ו הנ"ל דקיי"ל דעכו"ם נאמן במדעל"ג אף באינו מסל"ת. א"כ להרמב"ם והתשב"ץ דכל עדות אשה הוי מדעל"ג אמאי אין עכו"ם נאמן רק במסל"ת. וכתבו דמדעל"ג ל"מ רק באיסורין דלא בעינן תורת עדות. אבל לענין עדות אשה דהוי דשב"ע ובעינן עדות גזיה"כ הוא דאסור לקבל עדות עכו"ם היכא שמכוון להעיד דכתיב אל תשת רשע עד ואף דהסברא גוזרת דאמת הדבר דלא עביד אדם לשקר בודעל"ג מ"מ גזיה"כ הוא שלא להאמינו ע"ש בדבריהם באריכות, ואמנם אנכי מצאתי בתשו' פנ"י להגאון מגיני שלמה ז"ל סי' ס"א ד"ה ויען שרצה ג"כ לומר כסברתם ודחה אותה ע"ש שכתב וז"ל דא"ל דאם מתכוין להעיד אע"ג דקושטא קאמר לא סמכינן עליו דאינו בר עדות וכו' דהתורה פסלתו להעיד אף אם מעיד אמת דז"א דלא פסלו עכו"ם וכו' אלא משום דמשקר אבל אי קושטא קאמר סמכינן עליו דמ"ש מעבד ושפחה או אשה וקרוב דגם הם פסולים וסמכינן עליי' עכת"ד ע"ש. ודבריו נראים נכונים מאד דכיון דהאמינו חכמים בעדות אשה כל פסולי עדות כמו אשה ועבד גם עכו"ם אין לפסול מגזיה"כ רק היכא די"ל דמשקר. וא"כ בע"כ הא דעכו"ם נאמן בסי' פ"ג ובסי' פ"ו באומר מעוף פלוני משום מדעל"ג ובעדות אשה אינו נאמן בע"כ צריך לחלק כס' הרב"ש והפר"ח הנ"ל דעדות על מיתת הבעל ל"ה מדעל"ג כולי האי דאינו עתיד להתברר תיכף ואין בידם לברר כמש"ל. אבל היכא דבעדות אשה ג"כ יכולים לברר תיכף כמו עובדא דתשו' מהר"ם במימוני הנ"ל וודאי עכו"ם נאמן אף באינו מסל"ת. ולא אמרינן דעכו"ם פסול מגזיה"כ דהא חכמים האמינו בעדות אשה כל פסולי עדות עבד ואשה וקרובים כס' הפנ"י הנ"ל. ואמנם כ"ז לאחר שהכשירו חכמים קרובים לעדות אשה. אבל שם ביבמות דקאי הש"ס על ר"ע דס"ל אין משיאין לא עפ"י אשה ולא עפ"י עבד וקרובים א"כ הדרא סברת הח"ס והז"כ לדוכתה דאף במדעל"ג אינו נאמן דכל שמכוין להעיד גזיה"כ הוא דפסלתו תורה משום אל תשת וגו'. אם לא במסל"ת דאז אינו בתורת עדות כמ"ש בז"כ הנ"ל. א"כ שפיר אמרו לו חכמים שם והא מעשה בפונדקית שהאמינוה חכמים ומשני ר"ע לכשתהא פונדקית נאמנת. התם טעמא משום מסל"ת ובמסל"ת מודינא דכל הפסולים כשרים דלאו מתו"ע מהימן. ופריך הש"ס והא אי' חבירנו קאמר דלא הוי מסל"ת. מאי אמרת דתהא נאמנת משום זה קברו דהוי מדעל"ג ז"א לר"ע דאשה וקרובים פסולים גם עכו"ם פסול אף במדעל"ג מגזיה"כ דכל שמכוין להעיד התורה פסלתו. וא"כ כ"ז לר"ע אבל לדידן דאשה ועבד כשרים אף עכו"ם כשר היכא דיכול להתברר תיכף כמו עובדא דידן ודתשו' מהר"ם הנ"ל. וזה לדעתי תירוץ נכון בעזה"י על הקושיא הנ"ל למעיין היטב. וגם בלא"ה י"ל דל"ק כ"כ דנהי דבדינא דידן מותר לפתוח הקבר לצורך עדות אשה כמ"ש בתשו' כני"ח. מ"מ אולי היא לא היתה יריאה מזה דהא בידה שלא להניח לפתוח קברו כמו שהוא בדיניהם שאין מניחין לפתוח קבר מפני הסכנה וב"כ וב"כ עכ"פ סברא גדולה היא דבכה"ג גם עכו"ם שאינו מסל"ת נאמן:

ואף אם נרצה לחוש לדברי הח"ס והז"כ דעכו"ם במתכוין להעיד לעולם אינו נאמן בעדות אשה אף במדעל"ג מגזיה"כ דאל תשת וגו' ואינו דומה לשאר קרובים ופסולים כמ"ש בז"כ הנ"ל (בד"ל ע"א) ע"ש. מ"מ הא כבר כתב הח"ס בסי' מ"ו בד"ה אבל הנ"ל. דכל היכא דאית לן סברא דהדבר אמת והאיסור הוא רק מגזיה"כ דאל תשת רשע יצאה מחזקת א"א דאורייתא והוי רק איסורא בעלמא איסור לאו דאל תשת אזלינן בספיקו להקל בספק פלוגתא עכ"פ. וא"כ בנ"ד דבלא"ה יש פלוגתת הפוסקים להתירה משום שמו ושם אביו לחוד עפ"י הכתב של הח"ק הנ"ל וכיון דהוי מדעל"ג טובא. ומה שאין אתה רוצה להאמינו הוא רק מגזיה"כ א"כ כבר יצאה האשה הזאת מחזקת א"א ואיסורה רק משום לאו דאל תשת אזלינן בספיקו להקל וסמכינן על ס' הפוסקים דבלא"ה מותרת משום העדות של הח"ק כנ"ל. ובפרט לפימש"ל בשם התוס' ב"מ דחשש שני יב"ש הוא רק חששא דרבנן ובמילתא דרבנן מבואר בטו"ז בסי' צ"ח ביו"ד דמיקרי מסל"ת אף ע"י שאלה ובלבד שלא ידע שתלוי בזה איסור והיתר. והטעם הוא דהא פלוגתא הוא בסוף יבמות אם תלוי במתכוין להתיר או להעיד. וע"י שאלה הוי רק נתכוין להעיד ובמילתא דרבנן אזלינן להקל כמ"ד דבעינן מתכוין להתיר כמ"ש בס' ז"כ (בדכ"ח ובדל"ב). והכא אף אם נאמר דמה שהביאה האשה מזון ורצתה לכנוס אליו והם אמרו לה שמת הוי כע"י שאלה מ"מ נתכוין להתיר לא הוי ובמילתא דרבנן כגון דא בעינן דווקא נתכוין להתיר כמש"ל:

ובלא"ה יש צירוף גדול בנ"ד שהעיד העד בשם האשה הנ"ל שבקשה מאת הד"ר הראשי שיחזרו הכסף והבגדים שלו ועשה על זה דו"ח מפי הרופאים והטיב לה שכסף לא נמצא אצלו ובגדים א"א להחזיר מחמת שהם מחולי טיפוס ר"ל ואמרה שאח"כ הובילו אותו לקברו בב"ע היהודים פבקימוו. והנה הד"ר הראשי וודאי דין ערכאות יש לו. שלדעת הח"ס נאמן אף שלא במסל"ת. והאשה הא הכירה את יודל פארער שהוא מבארשטשוב כמבואר בגב"ע וכשהיתה אצלו לבקרו ודיברה אתו הרי ראתה שהוא הוא היודל פארער מבארשטשוב וכשביקשה אח"כ מהד"ר על הכסף ועל המלבושים וודאי סיימה אותו בשמו ובחדר ובנומר שהי' מונח שם כנהוג והוא השיב לה שעשה דו"ח ולא נמצא אצלו כסף אף שהי' ע"י שאלה מ"מ לדברי הח"ס נאמן אף שלא במסל"ת. וא"כ אף אם נאמר דמה שאמרה שהובילו אותו אח"כ לב"ע היהודים לא ראתה בעצמה שהוא הוא דוודאי הובילו אותו מכוסה. אבל עכ"פ דברי הד"ר מועילים לס' החת"ס הנ"ל ובצירוף כל הלין הטעם שכתבתי למעלה דכיון שידוע שיודל פארער מבארשטשוב הי' שם בשפיטאל ההוא ל"ח ליב"ש אחר לשי' הרא"ש וסייעתו הנ"ל. ובפרט שראיתי בתשו' מהרי"ט אה"ע ח"ב סי' ל' וכן בתשו' פ"י ח"ב אה"ע סי' נ"ד (בדל"ב ע"ב) ד"ה הנה דס"ל דהיכא דידעינן דאיש הזה הי' שמה ל"ח דילמא אחר הוא אף לשי' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א הנ"ל משום כנכ"ה. אף דקצרה דעתי להבין דבריהם בזה דהרמב"ן וסייעתו הנ"ל דמפרשים כן הסוגיא דיצחק ר"ג הם מפרשים דאיירי דידוע דיצחק ר"ג בעלה של האשה הזו הי' תושב קורטבא מעולם ותושב אחר יצחק ר"ג לא הי' שם כמבואר ברמב"ן שם. וידוע ג"כ דיצחק ר"ג שיצא מקורטבא לאסמפיא מת אך דיש לחוש דילמא יצחק ר"ג אחר מאיזו מקום בא לקורטבא ויצא משם לאסמפיא ומת. בזה שפיר קאמר הרמב"ן דס"ל לרבא דל"ח לזה משום כנכ"ה דאמרינן אותו שראו העדים יוצא מקורטבא איננו איש אחר שבא מקרוב לקורטבא רק כנכ"ה מכבר וזהו היצחק ר"ג שדר כאן מכבר וזה כהא דכתובות (דע"ה) דכנכ"ה דמחזקינן מזמן לזמן שהי' בה מומין אלו מכבר ברשות אבי' וכמבואר בסי' תס"ז. ובנמו"י שם ביבמות הביא להדיא דזה תלוי בפלוגתא דכנכ"ה בכתובות הנ"ל. אבל בכגון עובדא דתשו' פנ"י הנ"ל שנמצא הרוג על הדרך שידוע שבעלה של האשה שיצא מקראקא הלך דרך שם ואיכא לספוקי דילמא איש אחר יצא ג"כ מקראקא והי' שם ושניהם היו תושבי קראקא מה זה שייך לכנכ"ה בזה שייך רק לומר זה שאבד זה שנמצא וזה אינו מוסכם דהיא פלוגתא דר' ורשב"ג ולא ידעינן הלכה כמאן בדאורייתא ע' בתשו' נו"ב מהדו"ק סי' מ"ב וש"ש ש"ז פי"ז או מטעם המהרי"ו משום דאין ספק מוציא וכו' יכולין לבא בזה כמש"ל. אבל שי' הרמב"ן היא רק משום כנכ"ה. וזה ל"ש רק בא' שהי' שם תושב מכבר. וכ"כ להדיא בס' ישויע"ק בסי' י"ז סקט"ו דטעמו של הרמב"ן משום כנכ"ה ולא משום זה שאבד ע"ש. וכ"מ בס' קהלת יעקב בסי' הנ"ל סי"ח ד"ה וי"א דכ"ז ע"ש וע' בש"ש ש"ז פי"ז ופי"ח שתמה על זה דהא אנן לא ס"ל כלל הא דכנכ"ה אף באיסורא רק בתרומה וקדשים ע"ש ופי' דברי הרמב"ן דמטעם קורבא דמוכח אתי עלה ע"ש:

ובאמת כל ענין הזה הוא מהלכות עמומות וצריך ביאור רחב עדיין ואם נרצה לומר שד"ז יהי' מותר לכל הפוסקים הוא רק אם נאמר דשפיטאל הוי כאין שיירות מצויות. וכמ"ש שם בתשו' פנ"י בשם תשו' מהר"ם אלשיך סי' מ"ב דל"מ שיירות מצויות רק אם באים שם בריבוי עם. אבל אם באים שם י' אנשים בשבוע או בב' ל"מ ש"מ. ואם נאמר דגם שפיטאל הוא כן והוי אין ש"מ א"כ הוי לא הוחזקו ואין ש"מ ואיש זה וודאי הי' שם דלכ"ע שרי. ועי' בזה היטב בס' קהלת יעקב הנ"ל ובתשו' ח"צ סי' קל"ד. ואמנם בנ"ד דאיכא כל הנהו טעמי דכתבתי לעיל נלע"ד דיש להתיר האשה הזאת באופן שיסכים עוד אחד מגדולי דורינו המפורסמים לבעלי הוראה ויראי ה' ואז גם ידי תכון עמו. והנה יש אתי לדבר בזה עוד הרבה אך מחמת כי נתאחרה תשובתו עד כה וכת"ה דופק עלי במכתביו מוכרח אנכי לקצר וכאשר תשיג ידו עוד הסכמה כנ"ל יושיב ב"ד של ג' להתירה והי' בזה שלום על ישראל:

כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה