אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן נד, תק"ע.

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן נד, תק"ע.

סימן נג. תק"ע.

שלום אשיב לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב משנתו זך ונקי מו"ה צבי הירש נ"י דומ"ץ דק"ק בעלזא יצ"ו:

יקרתו לנכון במועדו הגיעני ומה אעשה כי קשה לי עתה להשיב לשואלי דבר ולעיין כראוי. ועכ"ז למען תקנות בנ"י מוכרח אנכי להשיב לו בקצרה. הנה ע"ד הכרה מפאטאגראף אין תח"י ספרי האחרונים שכותב כת"ה. אך זוכר אנכי שזה כמה שנים בהיותי עוד ביאברוב ראיתי בס' ברכת רצ"ה להגאון הר' הירשלי ארנשטיין אבד"ק לבוב ז"ל שפלפל בזה ואין הס' הזה עתה תח"י אך זוכר אני שרצה לדמות ד"ז לקיום שטרות ע"י דימוי החתימות זל"ז דקיי"ל דלא הוי קיום רק מדרבנן עיין בסי' מ"ו וה"נ דימוי הצורה ואף דבעגונה הקילו חכמים מ"מ זה רק בסוף העדות שהאמינו קרובים או פסולים אבל בתחלת העדות לענין הכרה או גוף המיתה לא הקילו כמבואר בש"ס בכורות (דמ"ו ע"ב) ובד"מ סי' י"ז וא"י להתיר רק ע"י הכרה שהוא מדאורייתא. ואמנם באמת אין ראי' כ"כ מדימוי דשם ע"י אדם וודאי בניקל לזייף לעשות חתימה שדומה לחתימת חבירו קצת אם לא שמכיר בט"ע והכרת הט"ע היא חזקה ביותר. אבל מה שנעשה בטבע כמו ענין הפאטאגראף שהוא ענין טבעי שע"י קוי השמש נחקק מעצמו צורת האדם ותמונתו בהגליון הנעשה לכך אולי י"ל שזה כרואה את האדם בעצמו ומכירו. אלא שיש סתירה לכאורה לזה מש"ס ר"ה (דכ"ד) לענין ראיית הלבנה במים או בעששית דאין מעידין ובעששית היינו שרואה בעששית צורת הלבנה כמו במראות הצובאות שקורין שפיגעל כמבואר בתשו' שבו"י ח"א אה"ע תשו' קכ"ו ואין לך חקיקה טבעות חזקה יותר משפיגעל שמצייר התמונה ממש כתוארה ואפ"ה אין סומכין ע"ז לענין עדות. ואמנם קשה לקבל זאת בשכל שאם יראה בשפיגעל אחד שמקדש אשה או שהרג נפש שלא יוכל להעיד ע"ז שאין לך הכרה ברורה יותר מע"י שפיגעל. ואולי י"ל דזה הוי רק כמו ידיעה בלא ראי' דל"מ בד"נ וגם בקידושין עיין בב"ש סי' מ"ב. ואולי בעדות החודש בעינן ג"כ ראי' ולא ידיעה. והראני חתני הרב הה"ג דק"ק בוזנאב בירושלמי סנהדרין פ"א דעדות החודש נ"מ ג"כ לד"נ ומדקדקין בה עיי"ש. אבל לענין עדות אשה שמת בעלה דמהני הוכחה ומתקיים בידיעה בלא ראי' כמבואר בחת"ס לענין ערכאות ובתשו' פנ"י לענין עכו"ם רוצח שהודה שהרג את פלוני עיי"ש. י"ל דמהני גם כה"ג דהוי ידיעה ברורה. אבל באמת ז"א דהא עדות אשה דומה ג"כ מן הדין לד"נ כמו בגיטין וקידושין כמ"ש הב"ש הנ"ל אלא דחכמים הקילו משום עגונה. וא"כ כבר כתבתי מש"ס בכורות הנ"ל דלא הקילו רק בסופה לענין נאמנות אם הדבר שקר או אמת בזה הקילו חכמים דסגי בידיעה והוכחה אבל אם אין דנין על נאמנות הענין רק על ההכרה או המיתה אם מת ממש או עדיין הי' חי בזה י"ל דבעינן ראי' ולא ידיעה דבזה לא הקילו כלל כמ"ש רש"י שם עיי"ש:

אך באמת הא מסקנת הב"ש שם בסוס"י מ"ב דאם בקידושין לא בעינן דו"ח דלד"מ דמיא ולא לד"נ סגי ג"כ ידיעה בל"ר כמו בד"מ. וכיון דקיי"ל בסי' י"ז סכ"א דבעדות אשה ל"ב דו"ח סגי ג"כ בידיעה בל"ר. ואף דקאמר הש"ס בבכורות הנ"ל דבתחלתה לא הקילו זה הוי כמו בסופה דהקילו דל"ב עדות ממש של שני עדים רק בע"א קרוב או אשה ג"כ סגי. א"כ ה"נ ל"ב עדות של ראי' רק בידיעה ג"כ סגי. ועוד דהא דלא הקילו בתחלה הוא רק בדבר דבעלמא ל"מ מה"ת ג"כ אלא דבסופה הקילו גם בדבר דבעלמא ל"מ מה"ת אבל ידיעה בלא ראי' דמהני בכל העדיות רק בד"נ ל"מ א"כ באמת מעיקר הדין עדות אשה לאו ד"נ הוא כלל. דבזה"ז ליכא ד"נ כמ"ש הב"ש בסי' י"ז ס"ק ס"ג. והא דהוצרך לענין דו"ח הטעם דהקילו משום דאית בה כתובה היינו דגם בד"מ צריך מה"ת דו"ח אלא דחכמים הקילו משום נעילת דלת א"כ אין להקל רק היכא דאיכא ממון ומה"ט לענין לאסור אשה על בעלה צריך דו"ח כיון דממ"נ לא שקלה הכתובה כמ"ש הב"ש שם בס"ק הנ"ל ומה"ט עדות מיוחדת כשר גם לענין לאסור אשה על בעלה כיון דבד"מ ג"כ מהני מדאורייתא כמ"ש הב"ש בסי' י"א ס"ק י"ג. וטעמא דמסתבר הוא דהא אי לאו דילפינן דבר דבר מממון הו"א דדשב"ע לאיסורין דמיא דע"א נאמן וא"צ תורת עדות כלל וא"כ כיון דילפינן מממון אין להחמיר יותר מממון ומה דמהני מה"ת בממון כגון עדות מיוחדת וידיעה בל"ר מהני גם בדשב"ע. ובזה אני תמה על הנוב"י מהדו"ק בתק"ע והקצוה"ח שהקשו למ"ד סימנים דאורייתא ומהני גם לאהדורי גט אשה א"כ אמאי קאמר הש"ס בחולין (דצ"ו ע"א) דאם אתו תרי סהדי ואמרו האי דאית בי' האי סימנא קטיל גברא לא קטלינן לי' גם למ"ד סיד"א הא כיון דמתירין א"א לעלמא עפ"י סימנים אלמא דהוי כוודאי א"כ אמאי לא קטלינן גברא. ולפימש"ל לק"מ דבאמת עדות של ראי' הוא רק כשמעידין על הראי' ממש על אותו איש שרואין אותו בעיניהם אומרים איש זה קטל גברא אבל היכא דאין מכירין כלל את האיש הזה ששמו ראובן למשל ואין יכולים לומר שראו שראובן הרג את הנפש רק שמעידין שראו שמי שיש בו סימן פלוני הרג את הנפש ואנו יודעין שראובן יש בו סימן זה שאמר העד ועי"ז אנו מבינים ויודעים שראובן הרג את הנפש א"כ זה הוי עדות ידיעה בל"ר ממש דבד"מ ובדשב"ע מהני ובד"נ ל"מ דבד"נ בעינן ראי' ולא ידיעה. וז"ב בעיני מאד:

עכ"פ יוצא לנו מזה דכל דאינו נוגע לד"נ ממש סגי בידיעה. וא"כ י"ל דבעדות אשה מהני גם ראי' בעששית ומראות הצובאות ופאטאגראף. והא דבעדות החדש ל"מ היינו משום דאז בזמן המקדש הי' נ"מ גם לד"נ כמ"ש הירושלמי סנהדרין הנ"ל. דמדקדקין שיועיל העדות גם לד"נ ובד"נ בעינן ראי' ולא ידיעה. ונלע"ד דאף דידוע שלפעמים התמונה של הפאטאגראף לא עלתה יפה בדיוק מ"מ אין לחוש דתמונה הזאת הוא של איש אחר רק שלא עלתה יפה בדיוק ונשתנית לצורת של בעל האשה דזה הוא דבר זר ורחוק. כמ"ש בס' קהלת יעקב להגאון מליסא בסי' י"ז סכ"ז דגם לאחר ג"י או אשתהי בנטבע ל"ח לזה שהוא דבר זר ורחוק אם לא מטעם שקים להו לחז"ל דבנ"י או אשתהי בנטבע א"א שלא ישתנה צורתו קצת ובע"כ מה שאומר שהוא מכירו בטב"ע שקורי משקר ואומר כן רק מכח המדמה וכאן שאין לנו שום הכרח לומר שנשתנית ודומה לצורת בעל האשה וודאי ל"ח לכך. ואף אם נאמר דאם יבואו עדים ויאמרו ראינו אחד שמת ואין אנו מכירין אותו ויראו להם תמונת הפאטאגראפיע של בעל האשה ויאמרו שזה דומה לאותו שראו שמת דלא יועיל כיון שאין עתה המת לפנינו לדמותו זה נגד זה להתמונה י"ל שכבר נשכח מהם קצת צורתו. אבל בכגון דא שכפי הנראה מתוך הגב"ע שלקח השוטר הפאס עם הפאטאגראפיע ודקדקו על הפאטאגראפיע ביה זה נגד זה וודאי סברא גדולה דיועיל ועדיף מסימן מובהק:

ואף אם נאמר דגם בכל אלה יש חשש דאומרים רק בדדמי מ"מ יש תקנה קצת שכיון ששלחו הפאטאגראפיע לאשתו שיקחו עתה הב"ד הפאטאגראפיע ויראו אותה לשני עדים שהי' רגילין אצלו והי' מכירין אותו יפה בחייו וידקדקו עתה היטב בהתמונה אם היא דומית ממש לבעל האשה ובשני עדים ל"ח לבדדמי ובפרט שני עדים כשרים דל"ח כמ"ש הרמב"ן התורה האמינתם אתם מה לכם בכך:

ועכ"ז אף שאנו מדמין חלילה לנו לעשות על זה לחוד אמנם בנ"ד יש בלא"ה צדדי היתר הרבה חדא מה שהעד אמר שאמר לו הנפטר שאמו היא משרתת אצל הרב הר"י ביעריסלאב א"כ אם אמת הוא ואמו תאמר שהי' לה בן עם כל הסימנים הללו ה"ז דומה לתשו' הרמב"ם שהביא הב"י בסי' י"ז שאמרה הנכרית שאותו יהודי שהרגו הי' עושה מלאכתה בעכו ונודע להם שאותו היהודי הי' עושה מלאכתה אף שלא אמרה שמו ושם אביו כלל התירה הרמב"ם עפ"י אותה הנכרית לחוד. ה"נ בנ"ד ממש כיון שאמר שאמו היא משרתת שם ונודע שכך הוא ושאין לה בן אחר שנאבד זולתו ה"ז עדות ברורה כעובדא דהרמב"ם הנ"ל. אך צריך לשאול את האשה אם אין לה בן אחר שנאבד וגם הט"ע שבכליו וסימן שבגופו. דאף אם נאמר דהסימן כוי' בלא צ"מ אינו סימן כלל מ"מ הפאטאגראפיט סימן אמצעי וודאי הוי ומצטרף עם ט"ע דכלים בפרט בכלים דלא מושלי כמו הקמיע. וא"צ להאריך בזה כי כבר הלכו נמושות בענין זה לצרף דעת המהר"ל מפראג שהביא הב"ש ודעת החכ"צ דהוי שאלה דיחיד ודעת המהר"ם ברבי שבנוב"י דט"ע בכלי מהני ויען שכבר הארכתי הרבה בענינים האלה קשה עלי לחזור ולשנות ולחכם כיו"ב די בקצרה. ולכן מכל אלה גם אנא מצטריפנא בהדי המתירין האשה הזאת אחר בירור כל הנ"ל חפי האשה אמו של הנפטר ויושיב ב"ד של ג' להתירה. והשי"ת יצילנו משגיאות:

כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה