אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן מח, תק"ע.

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן מח, תק"ע.

סימן מז, תק"ע.

ב"ה אור ליום ד' בא תר"פ טארנאפאל.

שוכט"ס לכבוד הרב החריף ובקי מופלא ומופלג מו"ה צבי הירש ריינמאנן נ"י אבד"ק נאראל:

מכתבו עם השאלה ע"ד העגונה מ' בילא ריזיל בת ר' נתן ווערקער מקהלתו לנכון הגיעני. ומרוב טרדותי לא יכולתי לעיין בשאלתו עד כה. ועתה הנני להשיבו. הנה היתרא דאיתתא דא רופף מאד מתרי טעמי. חדא דהעד אינו זוכר אם שמע מבעלי מלחמה יהודים או ערלים. וכיון דהי' ע"י שאלה איכא לספוקי דילמא שחט מערלים ולא היו מסל"ת. ועוד דלא הזכירו קברתיו ובמלחמה בעינן קברתיו. והנה בשילהי יבמות על מתניתין דמשיאין עפ"י בת קול פריך הש"ס וניחוש דילמא צרה היא. והקשה הריב"ש הובא בב"ש סי' י"ז סקל"ח דאמאי לא פריך הש"ס דילמא עכו"ם הוי. והוכיח מזה דהוי מסל"ת אף בלא קישור דברים והט"ז שם דחה ראייתו משום דלא חיישינן לעכו"ם. דעכו"ם אינו מתכוין להכשיל לישראל בחנם והב"ש דחה דבריו. וכן הכל מקשים על הט"ז דא"כ יהי' עכו"ם נאמן אף באינו מסל"ת משום דאינו מתכוון להכשיל עיי"ש בב"ש:

ואמנם ההפלאה בס' נתיבות לשבת סי' י"ז סקי"ח ובס' ד"ח להגאון מצאנז זצ"ל באה"ע ח"א סי' מ' שניהם לדבר אחד כיוונו דהיכא דידעינן שהוא עכו"ם וודאי ל"מ מה דאינו מכוון להכשיל דמ"מ מה"ת עכו"ם פסול להעיד. אבל אם שמע ואינו יודע חמי שמע אמרינן מחמת טעם דעכו"ם אינו מכוון להכשיל. דוודאי לא אמר זה עכו"ם מעולם ולא מפי עכו"ם שמע. דעכו"ם אינו מכוון להכשיל בחנם. עיי"ש בדבריהם ביתר ביאור. וא"כ לפי דבריהם י"ל גם בנ"ד דוודאי לא מפי עכו"ם שמע אלא מישראל דעכו"ם אינו מכוון להכשיל. וכדבריהם נראה לכאורה. דהא קו' הריב"ש קשה גם בש"ס גיטין גבי השומע קולי יכתוב גט לאשתי דפריך הש"ס דילמא צרה היא וכו' אמאי לא פריך נמי דילמא עכו"ם הוא. ומזה הביא הב"ח ראי' דבשעת הדחק ל"ח לא לעכו"ם ולא לצרה, אבל באמת קשה דהא לומר נתגרשה גם עד אחד ישראל לא מהימן דלא האמינו חכמים רק עד מיתה משום תק"ע אבל עד גירושין לא. וא"כ למה לא חיישינן דילמא לא בעלה הי' אלא איש אחר מישראל ואפ"ה אינו נאמן דע"א בגירושין אינו נאמן וכיון דאיכא רובא דעלמא נגד הבעל וודאי ל"ש תירוצו של הב"ח דבשעת הדחק ל"ח לצרה ולעכו"ם דוודאי לרובא דעלמא אית לן למיחש. גם תירוץ השני של הב"ח שתירץ דאיירי דאמר בלשון קודש ולכך לא חיישינן לעכו"ם. דז"א דעדיין ניחוש לישראל דג"כ אינו נאמן. אלא בע"כ כדברי ההפלאה והד"ח הנ"ל. דבאמת כל ישראל בחזקת כשרות הם ואין שום אחד מישראל חשוד להעיד שקר ולהכשיל באיסור א"א. אלא דאפ"ה אם בא ע"א לפנינו והעיד שנתגרשה או שבעלה ציוה לכתוב לה גט אינו נאמן. דאין דשב"ע פחות משנים וגזיה"כ דבממון ובדשב"ע בעינן שני עדים. אבל כשאנו מסופקים אם הבעל עצמו אמר הדברים האלה כל השומע קולי יכתוב גט או איש אחר מישראל אמר כן ושקורי משקר אמרינן וודאי דמחמת חזקת כשרות דישראל שאינו חשוד לשקר אמרינן וודאי דלאו איש אחר מישראל אמר כן אלא הבעל בעצמו הוא דאמר כן. וא"כ ה"נ לענין עכו"ם היכא דספק לנו אם אמר כן עכו"ם או ישראל דנאמן בעדות אשה שפיר אמרינן כיון דעכו"ם אינו חשוד להכשיל בחנם. אמרינן וודאי דישראל הוא דאמר כן דנאמן בעדות אשה ולמצוה נתכוון להתיר האשה מכבלי העיגון:

ואמנם מה שקשה על דבריהם הוא ממה שכתב הרמ"א בסט"ו דספק מסל"ת הוי ספיקא דאורייתא ואין משיאין את אשתו ונימא ג"כ דכיון דעכו"ם אינו חשוד להכשיל וודאי דהוי מסל"ת ולסיפור נתכוון ואז הוא נאמן דמסל"ת האמינו חכמים בעדות אשה ואין לנו לחוש דילמא נתכוון להעיד ולהכשיל דהא עכו"ם אין דרכו להכשיל. ואמנם י"ל בזה עפי"מ שכבר הקשיתי בתשו' אחת ע"ד הט"ז אלו דמה הביא ראי' מסי' קי"ח דעכו"ם אין דרכו להכשיל בחנם. דזה הדין הוא בסי' קי"ח ס"י שם דלא חיישינן שמא החליף העכו"ם בשר כשר על בשר נבילה כשהניחו בביתו דשם כיון דחושב העכו"ם דהישראל לא יכיר ולא יוודע לו לעולם אם החליף. וא"כ אם אינו נהנה בחליפין לאיזו תכלית יעשה זאת. ואי משום ששונא לישראל וירצה להכשילו הא הוא אינו מאמין כלל בדת משה וישראל שיהי' חושב שיהי' לישראל צער ועונש ע"ז בד"ש. וכיון שלא יוודע לו לעולם ולא יהי' לישראל שום צער בזה. א"כ לאיזו טעם יעשה כן. אבל בעדות אשה אדרבא הא בידוע שעשו שונא ליעקב. וא"כ דילמא עושה בכיוון להעיד שקר שבעלה מת ותנשא. ואח"כ כשיבוא בעלה תצא מזה ומזה ויגרום צער לה ולבעלה הראשון והשני. אך צ"ל דהא ידוע ס' הריב"ש בסי' שע"ח שחולק על הרשב"ץ דס"ל דע"א בעגונה נאמן מדאורייתא משום מדעל"ג. וכתב הריב"ש דאין זה דומה לשאר מדעל"ג בש"ס דכאן אין הדבר ברור שיתברר דדילמא הלך הבעל למדה"י ואין דעתו לחזור לעולם ולכך אינו ירא העד לשקר, וא"כ כאן שפיר כתב הט"ז דממ"נ ל"ח לעכו"ם. דאם יחשוב העכו"ם דבעלה לא יבוא לעולם ולא יתברר הדבר. א"כ לא יגרום שום צער ונזק לאשה דהא תדור עם בעלה השני ולמכשול עונש ביד"ש לא חייש העכו"ם כמו בסי' קי"ח. ואי דהעכו"ם חושב שבעלה יבוא תיכף ורוצה להכשילה שתצא מזה ומזה. א"כ הוא מדעל"ג. ובמדעל"ג גם עכו"ם לא משקר כמבואר ביו"ד סי' פ"ג ופ"ו. ובאריכות בס' ז"כ וח"ס. וא"כ שפיר כתב הט"ז דממ"נ לא חיישינן לעכו"ם:

וא"כ מעתה יש ליישב ג"כ קושייתי הנ"ל מד' הרמ"א בספק מל"ת. דהנה כ"ז ניחא אם נאמר כדברי הריב"ש דבמדעל"ג ממש נאמן בעדות אשה מה"ת. אבל לפימ"ש הטו"א בר"ה (דכ"א) על הא דבא אחד ואמר קדשו ב"ד את החודש נאמן משום מדעל"ג. דמש"ה בעדות אשה אינו נאמן כיון דאיכא חזקת איסור א"א. ולהוציא מחזקה ל"ח חזקה דבמדעל"ג לא משקרי אינשי. א"כ מכ"ש בעכו"ם לא מהני מדעל"ג להוציא מחזקת א"א והדרא קושייתי הנ"ל לדוכתה אך צ"ל דהא הט"ז קאי שם לדחות ראיית הריב"ש דלא בעינן קישור דברים. והא פשיטא דאף למאן דס"ל דבעינן קישור דברים היינו שיהי' וודאי מסל"ת. אבל ספק מסל"ת פשיטא דהוי אף בלא קישור דברים. דהא אביא לקמן אי"ה דברי התשו' פנ"י דגם נתכוון להעיד אלא שלא נתכוון להתיר לא הוי רק ספק. וא"כ שם דלא ידעינן כלל אם עכו"ם הוי. לכאורה הוי ס"ס דילמא הי' ישראל. ואת"ל דהי' עכו"ם דילמא הי' מסל"ת ולא נתכוון כלל לא להעיד ולא להתיר כדקיי"ל באמת דגם בלא קישור דברים הוי מסל"ת וא"כ הוי ס"ס אלא דבעגונה ל"מ ס"ס כמ"ש הפנ"י בקו"א לכתובות. אלא דכתב שם הטעם משום דהוכיח שם מש"ס דס"ס לא עדיף מברי ושמא. וברי ושמא ג"כ ל"מ נגד חזקה:

ואמנם ידוע דברי הש"ך חו"מ סי' צ"א בשם האבן פלאט דבחנווני ופועלים מש"ה מהני ברי ושמא אף נגד חזקת ממון כיון דמסייע להחנווני חזקת שע"ש עיי"ש. וא"כ ה"נ היכא דאיכא ג"כ חזקה דמדעל"ג לא משקרי אינשי. מהני שפיר ס"ס כמו בברי ושמא כיון דנגד חזקת איסור א"א איכא חזקה דמדעל"ג לא משקרי אינשי אלא דאיכא למיחש לס' הריב"ש דבעגונה ל"ה מדעל"ג כ"כ דדילמא לא יתברר לעולם. אהא שפיר כתב הט"ז דכאן ממ"נ לא חיישינן לעכו"ם. דאם יחשוב דלא יתברר לעולם א"כ לאיזו תכלית יעשה זאת הא בחנם אין דרכו להכשיל. ואי דאדרבא יחשוב שיבוא בעלה ותצא מזה ומזה. א"כ הוי מדעל"ג. ואי דמדעל"ג לא מהני נגד חזקת איסור א"א כמ"ש הטו"א. ז"א כיון דאיכא ס"ס דהוי כמו ברי ושמא מהני חזקת מדעל"ג לא משקרי נגד חזקת איסור א"א. וא"כ כ"ז היכא דאיכא ס"ס. אבל בדברי הרמ"א דוודאי עכו"ם אמר אלא דאיכא ספק מסל"ת וליכא אלא חד ספק. נהי דעכו"ם אין דרכו להכשיל חנם. מ"מ אדרבא דילמא חושב שיבוא בעלה ותצא מזומ"ז. ואי דהוי מדעל"ג ז"א דמדעל"ג לחוד לא מהני נגד חזקת א"א כמ"ש הט"א הנ"ל. כיון דליכא אלא חד ספיקא. ומה"ט ניחא ג"כ ונקל להבין דברי הט"ז שהביא הב"ש בסקמ"ט דספק מסל"ת היכא דאיכא אומדנות המוכיחות מהני. ולכאורה אינו מובן הטעם אך לפי הנ"ל דס"ל להט"ז דהיכא דאיכא אומדנות המוכיחות איתרע עכ"פ חזקת חי דידי' וליכא ג"כ חזקת איסור א"א כמ"ש הנוב"י דהא בהא תליא. וכיון דליכא חזקת איסור א"א שוב הט"ז לשיטתו אזיל דכיון דל"ח שהעכו"ם יכוון להכשיל בחנם בע"כ דליכא אלא חשש דאדרבא הוא חושב שבעלה יבוא וודאי ותצא מזומ"ז א"כ הוי מדעל"ג מעליא. אלא דאיכא ס' הטו"א דנגד חזקת א"א ל"מ גם מדעל"ג מעליא. אבל כאן דאיכא אומדנות המוכיחות שמת אזדא לי' חזקת חי וחזקת א"א א"כ שפיר מהני מדעל"ג:

וא"כ מעתה נבוא לנדון דידן דהעד אומר שבחזירתו ממדינת רוסיא מהשבי' הי' ביעריסלאב ופגע בבעלי מלחמה שהיו מכיריו ושאל אותם מה נעשה עם יתר בעלי מלחמה מכיריהם. והשיבו לו על כל אחד איזו נפל ואיזו ניצול. ושאל ג"כ על אותו איש בעל האשה הנ"ל והשיבו לו שנפל אלא שאינו זוכר אם מישראל שמע או מעכו"ם. דבאמת לפי הענין נראה שהי' מסל"ת ולא נתכוון כלל להעיד או להתיר דהא כיון שהעד בא משבי' מרוסיא ופגע במכיריו ושאל אותם כאדם החפץ לדעת מה נעשה בחביריו שהשאיר פה במלחמה. נראה בחוש שלא עלה כלל על דעת השואל והמשיב שיהי' להם שום נ"מ כלל בזה הענין רק סיפור דברים. אלא שכבר סגרו עלינו חז"ל הדרך ואמרו דכל שהיא ע"י שאלה לא הוי מסל"ת. אמנם בתשו' זכרון כהונה הקשה מהא דבאויה נותנים לעכו"ם לטעום וסומכין עליו משום מסל"ת אף דהוי ע"י שאלה עיי"ש (בדכ"ח ע"ב) ד"ה אך. ואחר כל האריכות שם מבואר מדבריו (בד"ל ע"ב) ד"ה אך (ובדל"א ע"ב) ד"ה נקטינן דמשיב ע"י שאלה הוי רק כנתכוון להעיד ולא להתיר דפלוגתא היא בירושלמי וספיקא הוי. עיי"ש. וכן כתב עוד יותר בתשו' פנ"י אה"ע ח"ב תשו' מ"ו (בדכ"ד ע"ב) ד"ה ואע"ג דהתם ובד"ה ואע"ג דבירושלמי דלא הוי וודאי מתכוון להעיד אלא דחיישינן שמא נתכוון להעיד ומידי ספיקא לא נפקא. וא"כ כיון דזה גופא ספק הוא אם שמע מעכו"ם או מישראל הוי ס"ס שמא מישראל שמע. ואף אם שמע מעכו"ם מ"מ דילמא גם ע"י שאלה הוי מסל"ת. והוי מתהפך ג"כ שמא ע"י שאלה הוי מסל"ת ואף את"ל דלא הוי מסל"ת מ"מ דילמא לאו נכרי הוי אלא ישראל דגם באינו מסל"ת נאמן. וא"כ ל"מ להפר"ח ושאר אחרונים דס"ל דס"ס מהני גם בעגונה וודאי דמותרת אלא אף לשיטת הפנ"י ושאר אחרונים דס"ל דס"ס ל"מ בעגונה מ"מ בכה"ג כבר כתבתי דמהני מטעם ס' הט"ז דכיון דאינו מכוון להכשיל ליכא רק חשש דחושב שיקלקלה ע"י שיבוא בעלה. וא"כ שוב הוה מדעל"ג מעליא ומהני חזקה מדעל"ג דלא משקר נגד חזקת איסור א"א. ונשאר ס"ס דמהני כמו ברי ושמא וכמש"ל. וגם איכא לאיצטרופי ס' הנוב"י דהיכא דאיכא אומדנות דמוכחא גם באינו מסל"ת נאמן. עיין שם במהדו"ק סוס"י ל"א ובמהדו"ת סי' מ"ג. ואף דבחת"ס אה"ע תשו' מ"ג דחה לגמרי דברי הנוב"י מ"מ בתה"ד שהביא הרמ"א סוף סט"ו דבאומדנות דמוכחי אם ניסת ל"ת. א"כ מוכח דס"ל דמדאורייתא מהני. עיין בפ"ת אות ע"ז בשם המה"צ. וא"כ כיון דיצאה מאיסור א"א דאורייתא. וודאי דמהני ספק שמא ישראל הוי להתירה לגמרי. וא"כ בנ"ד דאיכא אומדנא טובא דידענו דהי' במלחמה במקום סכנה ועברו ח' שנים שלא נשמע דבר ממנו. ובתשו' ב"א רוצה ג"כ לומר דכה"ג איתרע לה חזקת איסור א"א. והרי הט"ז הנ"ל מתיר גם בספק אחד אם הי' מסל"ת היכא דאיכא אומדנא דמוכח. והכא איכא ספק דילמא שמע מישראל. וגם איכא דעת הב"ח דל"ח כלל לעכו"ם כמו דל"ח לצרה למסקנת הש"ס דבשעת הסכנה ל"ח לספק. ואף דהב"ש סקל"ח דחה דבריו דל"ד לצרה משום דלא שכיחא. וכן בח"מ בס"ק כ"א בסוף התשובה כתב ג"כ דהא דל"ח לצרה ולפסול משום דהוי רוב ישראל. מ"מ גם הב"ח לאו קטיל קניא וכו'. וחזי לאצטרופי דעתו לסניף עכ"פ דגם לעכו"ם ל"ח. ובפרט דגם בתשו' מהרלב"ח סי' קל"ו כתב ג"כ כהב"ח דלהמסקנא דל"ח לצרה גם לעכו"ם לא חיישינן. ובפרט שעיינתי בפסקי מהרא"י גופי' סי' קל"ט וסיום דבריו שם בתשו' ס"ל להדיא דסהדותא דעכו"ם ע"י שאלה לא גרע ממים שאל"ס כיון דאיכא רב אחא בירושלמי דלא קפיד אשאלה עיי"ש ומש"ה אם ניסת ל"ת. וא"כ כיון דס"ל להתה"ד דלא הוי רק מילתא דרבנן. א"כ בדאיכא עוד ספק דילמא מישראל שמע יש להקל. והובאו דברי התה"ד אלו בתשו' הרי"מ בתק"ע סי' ד' בד"ה עוד נראה. וגם י"ל לפי הדיעה שהובא ברמ"א שם דאם עכו"ם שואלו הוי שפיר מסל"ת. ובע"כ דרק אם ישראל שואלו הוא חושב וודאי שיש לישראל נ"מ לענין איסור והיתר או לשאר דברים וחיישינן דמשקר בכוונה. או משום דנתכוון להעיד ופסול מגזיה"כ. אבל בשואלו עכו"ם חושב דוודאי אין להעכו"ם שום נ"מ בזה רק דשואל לפי תומו כשואל לידע חדשות. א"כ ה"נ כיון דסיפר להם שבא מרוסיא מהשבי' ולא ידע עדיין מה בביתו של האשה הנ"ל. אם יש להם ידיעה ממנו או לאו שיחשבו שיש לו נ"מ בזה. וגם הרי שאל ג"כ על אחרים יראה בחוש שכל שאלתו הוא לפי תומו. שחפץ לדעת מה נעשה במכיריו שנשארו פה במלחמה. א"כ גם תשובתם הוא לפ"ת. ולא נתכוונו כלל לא להעיד ולא להתיר ולא עלה על דעתם כלל שיהי' לו נ"מ בזה ושיסמוך על עדותם וכבר כתב הב"ש בסק"מ דכל שאין רגל"ד ל"ח לחששא עיי"ש. וע"ד החשש השני שלא הזכיר קברתיו. הנה דעת מהריב"ל דעמפ"ע ל"ד קברתיו אך כבר חלקו עליו כל האחרונים. אך בנ"ד דהעיד ששמע מפי בעלי מלחמה ובשנים ל"ב קברתיו. ועיין בתשו' מהר"ם לובלין סי' קכ"ח. ואעתיק לשונו. ויש לצדד עוד היתרא מתוך העדות שהעיד משה בר' פסח שכשבאו שני יהודים מסטאליצא שאלו אותם אם ראו את דניאל והשיבו בל"א סתמא ער איז אומגעקאממען. וא"כ יש לתלות ולומר שאותם יהודים היו ג"כ שם בשעה שנהרג וראו שנהרג ובשני עדים הסכימו כל הפוסקים דאפילו אמרו מת במלחמה נאמנים. דבשני עדים ל"ש לומר בדדמי וכו'. וא"כ בנ"ד נמי אין לתלות להחמיר ולומר שמא לא היו שם אותם שני היהודים בשעת ההריגה וגם לא מצאוהו אח"כ הרוג והכירוהו. ומה שהגידו שנהרג לא אמרו זה אלא עפ"י הקול שיצא שם באותו החיל שנהרג וכו'. ואותם הנכרים שהוציאו קול זה שמא אמרו בדדמי. לא תלינן לומר כך אלא תלינן להקל לומר שהיהודים עצמם ראו כנזכר בההוא דתשו' מיימוני עכ"ל המהר"ם מלובלין. ואיכא למשמע מתשו' הזאת לנ"ד ג"כ דאף דשמע סתם מפי אנשי חיל שבעל האשה הנ"ל נפל במלחמה ל"ח שמא לא ראו בעצמם רק אמרו עפ"י הקול או בדדמי. וגם ל"ב קברתיו דבשנים ל"ח לבדדמי. כ"ז נלע"ד לבקש צדדי היתר להא' בילא ריזל הנ"ל. אבל יען שאין ההיתר מרווח כ"כ לכן אינני רוצה לפתוח ראשון בדבר הזה רק ישאל מקודם עוד לשני רבנים מפורסמים לגדולים ויראי ד'. וכשאראה שעוד שני רבנים מובהקים דנים דינה לזכות. אראה גם אנכי להצטרף עמהם אי"ה:

כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה