אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן מה, תק"ע.

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן מה, תק"ע.

סימן מד, תק"ע.

שלום אשיב לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב מופלא ומופלג בתו"י מגזע תפארה כש"ת מו"ה אברהם יעקב נ"י אבד"ק הובניב יצ"ו:

מכתבו אודות שאלת העגונה נכון הגיעני. ואמנם שאלתו חמורה מאד. דלכל העדיות עכ"פ נטבע במשאל"ס דלכתחלה לא תנשא דמה שהעידה אשת חמיו ששמעה מבעלה שאמר ששמע בראווא שבנו נפל במלחמה. הנה בא זה ולימד ע"ז שהרי ר' יצחק סענדר העיד ג"כ ששמע מפיו כדברים האלה. ואפ"ה כששאל אותו איך הוא יודע פירש דבריו ששמע מפי ערל ולהבדיל מיהודי שנפל למים ולא ראה אותו יותר. א"כ כל שאפשר שלא לעשות הכחשה בין העדים עבדינן ואמרינן דגם מה שהעידה אשתו משמו ששמע שנפל. היינו לפי השערת דעתו שוודאי נפל כשנטבע במשאל"ס. כמו שאמר בתחלת דבריו לר' יצחק סענדר וא"כ יותר מעל משאל"ס אין כאן עדות כלל:

ואמנם מה שיש לדון בענין זה הוא עפ"י עדות העד שכתב לי כת"ה עוד בחורף העבר. שנאבד ממני המכתב. אבל זכורני שהי' כתוב שמה שהעד ראה שהלך בעל האשה בין אנשי החיל על הגשר שעל הפרוט. ומחמת מינע פרחה הגשר באויר ונפלו כולם למים וראה בעיניו שגם בעל האשה נפל לתוך המים. וא"כ לפימ"ש התוס' בבכורות (כ' ע"ב) דמשאל"ס חומרא בעלמא הוא דמדינא מותרת דל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקה. דרק מיעוטא דמיעוטא הוא דניצולין. וא"כ י"ל דחכמים לא החמירו רק דעבדי לי' כמיעוטא לחוד. ואסור משום סמוך מיעוטא לחזקה. וא"כ כ"ז היכא דקודם שנפל למים הי' בחזקת חי. אבל כאן דגם קודם שנפל למים נולד ספק אולי נהרג ע"י המינע. דידוע לכל דע"י העקספלאזע פורחים זיקי הפילווער מכל צד וכן החתיכות מרסיסי הגשר שפורחים בכל צד והורגים כל הפוגעים בהם. א"כ כבר נולד ספק נהרג על הבעל קודם שנפל למים ואיתרע חזקת חי דידי'. בפרט לס' הש"ך בסי' ק"י דמש"ה מהני ג' ספיקות במקום חזקה דספק הראשון מרע החזקה. א"כ ה"נ כאן דכבר קודם שנפל למים נולד ספק דילמא נהרג ע"י העקספלאזע איתרע חזקת חי דידי'. ושוב י"ל דלא החמירו חכמים היכא דנפל אח"כ למשאל"ס דרובא דרובא אין ניצולין כס' התוס' הנ"ל. וגם י"ל כיון דמשאל"ס הוא רק דרבנן. א"כ אם יש ספק דילמא כבר נהרג קודם הוי ספיקא דרבנן לקולא. ואף דהוי כעין ספק ע"י גלגול דספק הראשון נולד קודם שנפל למים ונעשה דרבנן. מ"מ זה רק היכא דהספק הראשון נאסר מדאורייתא. אבל כאן לפימ"ש התשב"ץ ח"א סי' פ' דהיכא דהי' במקום סכנה ואבד זכרו ואיכא אומדנות מוכיחות דמת מדאורייתא מותרת דהוי כמשאל"ס. וא"כ ה"נ דאף אם הי' הגשר של על פני המים והי' נעשה שם עקספלאזע במקום שהוא הי' עומד ואח"כ הי' נאבד זכרו זמן רב כזה היתה מותרת מדאורייתא לדברי התשב"ץ הנ"ל והביאו להלכה גם בס' נטע שעשועים. וא"כ עתה שאיכא עוד העד ישראל והערל מסל"ת שאמרו שנפל למשאל"ס. א"כ וודאי עדיף מס"ס. דהוי שתי ספיקות שכ"א הוא רוב להיתרא:

איברא דלפי עדות העד ישראל שראה בשעת העקספלאזט שנפל לים הא לא העיד ששהה עד שיעור שתצא נפשו. דבזה אין לו עדיין דין משאל"ס עד שישהה ג' שעות לדברי הריב"ש הובא באחרונים וראה שלא יצא. מ"מ לפימ"ש הריב"ש גופי' בסי' שע"ט הובא בנוב"י מהדו"ק בתק"ע סי' מ"ג דכל ספינה שנשברה בים הוי רוב להיתרא. אך דל"מ רובא כיון דאיכא שני חזקות חזקת חי וחזקת א"א. וא"כ כ"ז רק בנשברה הספינה ולא ראו שנפל לים דליכא רק חד רובא כמ"ש הריב"ש. אבל כאן דאיכא תרי רובא. חד מחמת העקספלאזע ואבידת זכרו וחד מחמת שנשברה הספינה ונפל לים דאף אם לא שהה עד שתצא נפשו עכ"פ רובא להיתרא הוי כמ"ש הריב"ש רק דל"מ חד רוב כנגד שני חזקות. אבל כאן דאיכא תרי רובא נגד שני החזקות שפיר מהני גם לדעת הריב"ש:

וגם י"ל ס' קצת דבנ"ד ליכא שני חזקות. דלכאורה יש להבין ס' הריב"ש דמשווי שני חזקות מחמת חזקת חי והא פלוגתא הוא בכתובות (י"ג) אם המכשיר בה מכשיר בבתה. ורבה קאמר שם הטעם משום דחזקת האם ל"מ להוולד אף דא"א לחלק בינייהו א"כ ה"נ גם לחומרא אמאי יועיל חזקת חי דידי' לאסור האשה. ואף דאנן קיי"ל שם כר"י דמכשיר בבתה. מ"מ הא כתב ההפלאה (בדכ"ו) על התוס' ד"ה אנן אחתינן. דזה רק היכא דהאם לפנינו ודנין גם על האם אז מהני גם להוולד. וא"כ הכא דאין הבעל לפנינו ודנין רק על האשה. אמאי יועיל חזקת חי דידי' לאסור האשה. אך צ"ל כיון דהאשה היא משועבדת להבעל לתשמיש ולמלאכה. אם אנו רוצין להפקיע שעבוד הבעל ולהתירה לינשא הוי כאלו דנין על הבעל. ומחמת חזקת חי דידי' א"י להפקיע שעבודו. וא"כ מעתה בנ"ד שנאבד זכרו זה כמה שנים. ובזמן הזה שיש באהנען ובי דואר וטעלעגראפען וכדומה. וודאי א"א לומר שהוא חי באיזה מקום ואינו יכול להודיע לביתו או לבוא בעצמו. רק שיש חשש דילמא מחמת שבגד באשתו ולקח אחרת אינו רוצה שידעו מקומו א"כ הרי בעצמו מחל שעבודו. וגם דינו כמורד דכופין אותו להוציא. וגם לד' התשב"ץ הנ"ל דהיכא דהי' במקום סכנה ונאבד זכרו יורדין בניו לנחלה ורק משום איסור א"א מחמרינן כמו במשאל"ס ולא לענין ממון. א"כ ה"נ שעבוד הבעל על אשתו אינו אלא דין ממון. ולענין ממון סגי במה שהי' במקום סכנה ואבד זכרו. ואין אנו דנין רק עלי' משום איסור א"א. בכה"ג ל"מ חזקת חי דידי' לגבי דידה וליכא רק חזקה חדא. וא"כ כיון דמחמת העקספלאזע ומה שאבד זכרו הוי רובא להיתרא כמ"ש התשב"ץ. אף אם נאמר דלא כהתשב"ץ בזה דהוי מיעוטא דמיעוטא כמשאל"ס. רק דהוי כחד מיעוטא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. מ"מ כיון דלדידן דלא קיי"ל כר"מ הוי רק דרבנן כמ"ש התוס' בכ"מ. וא"כ כיון דמה"ת יצאה מחזקת א"א מהני עתה העדות דנפל לים אף דלא המתין עד שתצא נפשו דלא הוי כמשאל"ס עכ"פ ספיקא הוי גם לדעת הנוב"י שחולק על הריב"ש הנ"ל והוי סד"ר לקולא כמש"ל. ובפרט דדין זה דבמשאל"ס בעינן ששהה עד שת"נ אינו מוסכם. עיין בפ"ת ס"ק קמ"ד שמביא הרבה דיעות החולקים ומביא שם בשם איזו אחרונים דאם העד אינו לפנינו לשואלו מקילין ואומדים דמסתמא שהה עד שת"נ. וא"כ לפי עדות אבי הבעל ששמע מהערל שנפל למים וחיפש אותו ולא ראה אותו עוד. הדברים מוכיחים ממש דלא זז משם וחיפש אותו ולא מצאו. א"כ הוי דין משאל"ס ממש. ובכאן בצירוף העקספלאזע ואבידת זכרו דהוי תרי רובא להיתרא שפיר יש לדון להקל. ועיין בח"ס תשו' ס"א ועוד איזו תשובות מצדד ג"כ דמדאורייתא ל"ב שהה עד שת"נ עיי"ש. וא"כ איכא שפיר לצדד כמ"ש בתחילת תשובתו כיון דמדאורייתא מותרת מחמת שנפל למים. א"כ כאן דאיכא עוד ספק דילמא נהרג ע"י העקספלאזע מקודם והוי סד"ר לקולא. או ס"ס דילמא נהרג קודם ואת"ל לא נהרג דילמא מת במים דספק לכ"ע הר כמו ספינה שנשברה וכו' ולא הוי ס"ס משם אחד דספק אחד מתיר יותר דיצאה מאיסור א"א קודם נפילתו למים:

ומה שצידדתי להחמיר מחמת ספק ע"י גלגול או שספק אחד נולד קודם ואסור מדאורייתא והיכא דהספק הראשון אסור מדאורייתא ל"מ ס"ס. מלבד הטעמים שכתבתי לעיל דליכא כאן דאורייתא. מ"מ י"ל דל"א דל"מ ס' ע"י גלגול או ספק אחד בגוף וכו' רק היכא די"ל דנעשה כוודאי איסור תורה כס' הר"ן בתשובה דמיקרי חל הנדר וכיון דהספק הא' נעשה כוודאי שוב א"י לדונו לספק. וא"כ כ"ז בספק דלא הי' עומד להתברר אבל כאן בשעה שנעשה העקספלאזע ונולד ספק דילמא נהרג אז. א"א לומר דנעשה כוודאי דקודם שנפל לים הי' יכולין לראות אם נהרג. וא"כ לא נאסרה עדיין מכח וודאי. ואח"כ כשנפל לים וא"א להתברר עוד. כבר נולד אז גם הספק השני ומותרת או מחמת סד"ר או מחמת ס"ס כמש"ל. ואף דהפנ"י בקו"א בכתובות חולק על המתירים בעגונה משום ס"ס. היינו משום חזקת איסור א"א והוא מכריע כהסוברים דל"מ ס"ס במקום חזקה. אבל כאן שכבר כתבתי לעיל דלכל הדיעות יצאה מידי איסור דאורייתא. כבר איתרע חזקתה כס' הר"ש במקוואות ובלא"ה נ"ל ליישב דעת המתירים בעגונה משום ס"ס אף דאיכא חזקת איסור. די"ל דס"ל כשיטת רש"י שבת (קמ"ד) דהיכא דהקילו בעגונה הוא משום אפקעינהו וכו'. א"כ לא הי' כאן חזקת איסור א"א מעולם. ואף דמבואר בבכורות (דמ"ו ע"ב) דכי אקילו רבנן בסופה לא בתחלתה עיי"ש. הענין הוא כך דכל היכא דמצד הסברא והשכל נראה לחכמים דהענין הוא אמת דבעלה מת. רק דאין יכולין להתירה מחמת חוקי התורה. כמו בעד אחד דסברא הוא דמדעל"ג לא משקרי אינשי. או דהאשה בעצמה וודאי דייקא ומינסבא מחמת חומר וכו'. אלא דגזיה"כ הוא דאין דשב"ע פחות משנים. בזה כיון דנראה לחכמים דתתעגן בחנם חשו חכמים לתקנתה ואפקעינהו לקידושין דידי'. אבל היכא דאיכא ספק במיתתו כמו בהכהה או בגוף המיתה. בזה לא רצו חכמים להפקיע הקידושין. ונוכל ליישב בזה מה שהקשו התוס' בבכורות (כ' ע"ב) הנ"ל. אמאי במשאל"ס אם ניסת ל"ת. נימא סמוך מיעוטא לחזקה. די"ל דכיון דהרוב הוא מצד הסברא דרוב הנופלים במשאל"ס ונתכסו מהעין אין ניצולים. והחזקה אינה מצד הסברא כלל. דאטו מי שהוא חי מוכרח להיות חי לעולם. ורק מגזיה"כ אסור דאין יכולין להוציא דבר מחזקתו רק בעדות וראי' ברורה. ורוב לא הוי כעדות וראי'. א"כ בזה שפיר כיון דנראה לחכמים שוודאי מת. הפקיעו חכמים הקידושין ואין כאן חזקה מעולם. רק לכתחלה חשו לדבר אבל בדיעבד ל"ת. וא"כ ה"נ בנ"ד ובכל ס"ם. דכיון דאיכא שני צדדים להקל הדעת והסברא מכרעת דקרוב הדבר יותר שמת. מאי אמרת ס"ס במקום חזקה ל"מ. כיון שכבר כתבתי דחזקת חי אינה סברא המכרעת מצד השכל. אלא דא"א לנו להוציא דבר מחזקתה. בזה שפיר חשו חכמים לתקנתה והפקיעו הקידושין ואין כאן חזקת א"א מעולם. זה צ"ל להציל דברי הגאונים הספרדים מהשגת הפנ"י הנ"ל בק"א:

והנה אנכי כותב כ"ז בחפזי כי טרידנא טובא בנשואי בתי תחי' שתהי' אי"ה בשבוע הבע"ל. ולכן לא אוכל להעמיד יסוד על דברי להלכה למעשה כי לא אוכל לעיין כל הצורך. אך למען תקנתה של בת ישראל אמרתי לפתוח פתח כחודה של מחט. ואולי יתגלגל זכות ע"י שיבואו אחרים לגמור לפתוח שער ההיתר כפתחו של אולם. ולכן יציע הדבר לפני גדולי הדור. היינו הגאון מו"ה יוסי ראזען מדווינסק. והרה"ג ר' שמואל ענגיל הדר כעת בקאשויא. ואחי הרה"ג אבד"ק פאדוואלאטשיסק. כי לשאלה זו צריך ת"ח ובעל שכל. וכשישיג מהם תשובה להיתר יאבה לשלוח לי תשובתם. ואם יוכשרו בעיני אצטרף גם אנכי אי"ה בזה. אך אל יתעצל בדבר ואל ימנע טרחתו עד שיוציא כאור משפטה לגודל המצוה שאמרו שנעשה כבונה אחת מחרבות ירושלים:

כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניט באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה