אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן מב, תק"ע.

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן מב, תק"ע.

סימן מא תק"ע.

ב"ה א' וירא תרפ"ה לפ"ק טארנאפאל יצ"ו.

שלום אשיב לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מוה"ר ליב נ"י דומו"ץ דק"ק סיקאהל יצ"ו:

מכתבו בצירוף תשובות הרב הגאבד"ק טארנא אודות העגונה אשת ה' חיים ליב בערגער לנכון הגיעני והנה יראה כת"ה שגם הרב הגאבד"ק טארנא הבין מעדותו של ה' הירש סאפקעס שלא ראה אותו רק מאחוריו אך מה שהרב הגאון הנ"ל העמיד יסוד על המכתב מהקאמאנדע עפי"ד החת"ס מלבד מה שבדורו רבו החולקים עליו כמבואר בתשו' ד"ח בכ"מ אך לא אדע מה מציאה מצא במכתב הקאמאנדע יותר מהעדות של העדים הרי כאן שהעד הירש סאסקעס העיד בראשונה שהצוגספיהרער לא הניחו להזיזו ממקומו ואח"כ באו הסאניטאט וראו אותו והלכו ממנו וזה הי' בבוקר בשעה 12 כמבואר בעדותו של ה' דוד גאטליעב ובשעה 4 אחה"צ הלך ר' דוד לשם ומצא אותו עדיין מונח על פניו ובמכתב הקאמאנדע לא נזכר הקבורה כדרך כל המכתבים שבאים משם שראיתי שנכתב שנפל באותו המקום ונקבר שם באיזה יום ובאיזה מקום ואדרבה נכתב שם שלא יוכלו להודיע מן עפעקטען שלו מחמת הגיפעכט והפארמארש מוכח להדיא שלפני הממונה ע"ז לא העידו הסאניטאט ג"כ רק שראו אותו שנפל כמו שהעיד ה' הירש סאסקעס בראשונה שהסאניטאט ראו אותו והלכו ממנו וא"כ עדות הקאמאנדע אינו מועיל יותר מעדותן של העדים הנ"ל. ומה שהעיד עתה ה' הירש סאסקעס בנויארק שבאו הפיאנער וקברו אותו הרי הוא סותר ממש דבריו הראשונים שהעיד שהסאניטאט ראו אותו והלכו ממנו ופשיטא שאינו יכול לחזור ולהגיד ובפרט שאם ה"נ עדיין כשר להעיד ועדותו הראשונה הי' עוד בשנת תרע"ט סמוך להמעשה ועדותו עתה בשילהי שנת תרפ"ב ואפשר לתלות הסתירה מחמת השכחה שכבר עבר זמן רב כזה ולכן פשיטא שאין בדבריו האחרונים כלום ועל ההכרה לא הוסיף עתה בעדותו כלום רק שראה אותו מונח מת מהחץ שמחצה גלגלתו והרי הר"ד גאטליעב העיד שנפל על פניו א"כ ה' הירש סאסקעס ג"כ לא ראה אותו רק מאחוריו וא"כ לכאורה אין כאן עדות מספקת להתיר האשה הזאת אך יען שחשו חז"ל מאד מאד לתקנת עגונות ובפרט מדבר הזה מאשה צעירה לימים אמרתי לחפש צדדי היתר להתיר האשה הזאת מכבלי העיגון:

דהנה העד הירש סאסקעס העיד בראשונה שה' חיים ליב הניח אצלו הכלי זיין והלך להכין א"ע ואח"כ ראה תיכף שמונח מת וידוע דברי המבי"ט שכתב דאם ידוע שבעל האשה הלך בדרך זה ואח"כ נמצא שם הרוג תלינן מה"ת דהוא בעל האשה ואף שתמהו עליו כל האחרונים בש"ש פי"ז שמעתתא ז' מ"מ זה רק בדרך שש"מ שם אבל במקום שאין שיירות מצויות שם הוא עצמו החזיק שם בפי"ט דברי המבי"ט עפי"ד המהרי"ו משום דאין ספק מוציא מידי וודאי עיי"ש. וכאן שמבואר בעדותו של ה' הירש סאסקעס הראשונה והאחרונה שהיו מונחים אז בשוטצענגראבען והצוגספיהרער הזהיר אותם שלא יגביהו ראשם למעלה מחמת הסכנה וידוע שאז בשעת יריית החצים אינו מצוי שם אדם לילך שם אף אנשי חיל רק לפרקים בשעה שהמשמורות מתחלפות שהם יוצאים מהשוטצענגראבען ובאים אחרים במקומם ובנפשו הוא מי שהולך לשם בעת ההוא מחמת יריית החצים כאשר הוכיח סופו על תחלתו וכאן שזה היה תיכף שראה אותו אחר שהלך מאתו וודאי לא מיקרי שיירות מצויות באותו העת וגם לענין גט היכי שמצאו לאלתר לא חיישינן לאחר ובפרט לפימ"ש בתשו' מהר"ם אלשיך סי' מ"ב דל"ח ש"מ רק היכי שבאים שם ריבוי עם עיי"ש:

ואמנם אף אם נאמר דזה מיקרי ש"מ מ"מ י"ל להמציא היתר בנ"ד עפי"ד הח"מ בסי' י"ז ס"ק ל"ח דמפרש פלוגתת הפוסקים אם סגי בשמו ושם אביו בלחוד בלא שם עירו או שמו לבד איירי דידעינן דבעלה הלך באותו דרך דאז אף דאיכא יב"ש טובא בעלמא מ"מ הא לא ידעינן דאותו ששמו יב"ש הלך בדרך הזה עיי"ש. ומפרש כן ג"כ עובדא דמכלוף בן מלול שבתשו' הרא"ש. ובתשו' הרא"ש שם מבואר דתלי לה במחלוקת הפוסקים אם בעינן תר"ל הוחזק ושיירות מצויות ובש"מ לחוד או הוחזק לחוד ל"ח דלמאן דס"ל דבשיירות מצויות לחוד ל"ח לתרי יב"ש הי' מתיר עובדא דמכלוף בן מלול גם בשיירות מצויות וא"כ לפימ"ש הח"צ בתשו' קל"ד דסימן אמצעי הוי כשמו ושם אביו ובתשו' אחרת ביארתי דאף דאין מעידין אלא על פ"פ וחוטם ולא קיי"ל כר"ת להתיר בט"ע דגוף בלא פ"פ וחוטם מ"מ ט"ע דגוף כסימן אמצעי חשיב א"כ בנ"ד דכולם העידו על בעלה שהכירו אותו בט"ע עכ"פ מאחוריו והעד הירש סאסקעס העיד שבעלה הלך בדרך הזה ל"ח לאיש אחר שיש לו ג"כ ט"ע כזה הלך שם כיון דלא ידעינן שמי שיש לו ט"ע כזה הלך שם כלל ולמ"ד דבעינן תר"ל גם בש"מ ל"ח א"כ אף אם נאמר דכאן מיקרי שיירות מצויות מ"מ מותרת לדעת הרא"ש אליבא דהרי"ף דבעינן תרווייהו הוחזק וש"מ ואף לדעת הסוברים דבש"מ לחוד חיישינן מ"מ הא בלא"ה דעת התשו' פנ"י ח"א אה"ע סי' נ"ד דהיכא דידעינן דבעלה הלך בדרך הזה אף בהוחזק וש"ח ל"ח דילמא הוא הלך לעלמא ואחר ששמו כן בא לכאן דכאן נמצא כאן הי' עיי"ש בד"ה וברור בעיני ובד"ה וכן נראה לדקדק. ואף בשם עירו לחוד או שמו לחוד מתיר שם בכה"ג כמו עובדא ביהודי מקראקא ועובדא דתשו' ב' דלא הזכירו רק שם אביו דרק אם לא הזכירו שום סימן כלל אז כיון דאיכא רובא דעלמא שהלכו ג"כ בדרך זה ל"מ חזקה דכנכ"ה כנגד רובא אבל אם נאמר איזה סימן קצת שם עירו או שחו דאז ליכא רובא דעלמא דאף דהרבה אנשים הלכו שם ג"כ מ"מ הא אין זה וודאי דמי ששמו כן הלך לשם וא"כ ליכא רובא נגד החזקה דכנכ"ה עיי"ש בדבריו בתשו' ח' שהאריך בזה והארכתי הרבה בזה באיזה תשובה שכן ג"כ דעת המהרי"ט ומהר"ם אלשיך וא"כ פשיטא דט"ע דגופא דהר"ת מתירו לגמרי לא גרע משמו לחוד או שם עירו לחוד דשכיחא טובא בעלמא. ואף דבס' קהלת יעקב כתב דהר"ת אינו מתיר רק היכא דראה אותו ערום בלא מלבושים מ"מ בתשו' חת"ס אה"ע ח"א סי' נ"ג בד"ה מתוך הדברים מבואר אדרבא להיפוך דיותר יש ט"ע באדם גם מאחוריו היכא דהוא מלובש במלבושים מהיכא שהוא ערום כיון שלא הורגל לראותו כשהוא ערום עיי"ש ומסתברא כדבריו ואף הקהלת יעקב י"ל דהיינו רק שגם ר"ת אינו מתיר בט"ע לחוד בכה"ג אבל עכ"פ סימן קצת הוי כמו שמו לחוד או שם עירו לחוד להתיר היכא דידעינן שמי שיש לו ט"ע כזה הלך לשם:

אמנם גם להח"מ הנ"ל דגם דידעינן שבשעה שבעלה הלך שם תלה לה בפלוגתא דלמ"ד דס"ל דבחדא למעליותא חיישינן. חיישינן גם כאן בשיירות מצויות לחוד. מ"מ בנ"ד יש להתיר דהנה בתוס' ב"מ (ד"כ ע"ב) ד"ה איסורא כתבו דהא דחיישינן לתרי יב"ש בש"מ ולא הוחזקו הוא רק דרבנן ובש"ש הקשה מזה על הח"צ שכתב דסימן אמצעי לא גרע מיב"ש דהא חזינן דגרע דלתרי יב"ש מדאורייתא ל"ח וסימן אמצעי ל"מ כלל מדאורייתא למ"ד סימנין לאו דאורייתא עיי"ש אבל לפיענ"ד לק"מ לפימ"ש הח"מ הנ"ל דהא דמתירין בשמו ושם אביו לחוד הוא רק היכא דאיכא הוכחה דבעלה וודאי הלך שם אבל בלא"ה וודאי איכא יב"ש טובא בעלמא א"כ אף היכא דשיירות מצויות ליכא למיחוש מדאורייתא כלל דהא וודאי רובא דעלמא אין שמם יב"ש וכלל גדול בידינו דכל דפריש מרובא פריש א"כ וודאי אף דבאו לכאן הרבה שיירות מ"מ אית לן לומר מדאורייתא דלא בא כאן אחד ששמו יב"ש דכל דפריש לבוא כאן ממק"א מרובא דעלמא פריש דאין שמם יב"ש. דבשלמא היכא דאינו ידוע אם הבעל הלך לשם כלל ונמצא אחד הרוג שם שידוע שהי' שמו יב"ש רק שאינו ידוע אם הוא בעל האשה או אחר ששמו כן אין שייך כלל לומר כל דפריש מרובא פריש דהרי בע"כ זה הנמצא הוא מהמיעוט ששמם יב"ש א"כ מנ"ל דהוא הבעל דילמא הוא אחר ששמו יב"ש. אבל היכא דהבעל וודאי הי' כאן וכשנמצא הרוג א"כ כיון דאם לא הי' שיירות מצויות לא הוי חיישינן לאחר גם עתה שש"מ מ"מ כיון דרוב העולם אין שמם יב"ש א"כ כל דפריש מרובא דעלמא פריש שאין שמם יב"ש וא"כ כיון דזה הנמצא שמו יב"ש בע"כ איננו מהש"מ רק הוא הבעל שאנו יודעין שהי' כאן במקום הזה. וא"כ לכך ס"ל להתוס' דגם מאן דחייש לתרי יב"ש בכה"ג הוא רק מדרבנן דמדאורייתא אמרינן כל דפריש וכו' רק מדרבנן מחמת חומרא דא"א או מחמת חזקת איסור שבה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וחיישינן מדרבנן וא"כ לק"מ קושיית הש"ש על הח"צ דשפיר מדמה סימן אמצעי ליב"ש והא דלא סמכינן מדאורייתא אסימן היינו היכא דאינו ידוע אם הבעל הלך כלל בדרך הזה ובכה"ג מודו התוס' דגם לתרי יב"ש חיישינן מדאורייתא כמ"ש הח"מ דוודאי טובא יב"ש איכא בעלמא רק היכא דידוע דהבעל הלך בדרך הזה אז ס"ל להרי"ף דאף מאן דחייש לתרי יב"ש הוא רק מדרבנן מחמת כל דפריש וכו' ובכה"ג י"ל דגם בסימן אמצעי הוה רק מדרבנן וא"כ מעתה בנ"ד כיון דכ"כ דט"ע שבגוף הוי עכ"פ כסימן אמצעי וכיון דידוע דהבעל הי' שם באותו מקום א"כ אף אם נאמר דזה מיקרי שיירות מצויות מ"מ ל"ה רק חששא דרבנן:

וא"כ בנ"ד דהר' דוד העיד שבא איש חיל ואמר לי' מסל"ת שהקאליעגא שלו כבר נפל וידוע דעת המהריב"ל דבעד מפי עד אף שלא אמר לו הראשון דחזי' לשעתי' תלינן להקל אלא שבתשו' מהרי"ט חלק עליו מטעם דכיון דאם הי' לפנינו והי' אומר לנו שספק אצלו אם שהה ג' ימים אזלינן לחומרא לדעת הפוסקים דהוא ספיקא דאורייתא גם עכשיו שאין הראשין לפנינו הוי ספיקא דאורייתא אם הראשון ראה אותו בתוך ג"י או לאו משמע הא אי הוי דרבנן הוי מודה לו ומה"ט מקילין ג"כ כל האחרונים בעד מפי עכו"ם מסל"ת שלא אמר קברתיו כאשר הארכתי בזה הרבה בתשו' א"כ ה"נ דחשש דילמא אחר שיש לו ט"ע כזה הוא רק חששא דרבנן שפיר איכא למיתלי לקולא דילמא העכו"ם המסל"ת הגביה ראשו קצת והכיר אותו בט"ע בפניו שזה האיש הנ"ל. ובלא"ה יש מקום לומר דאפי' ט"ע דגופא לחוד בלא פ"פ אף להחולקים על ר"ת מ"מ לא הוי רק מדרבנן דקשיא לי מאד כיון דט"ע עדיף מסימנא דעפ"י ט"ע קטלינן גברא כמבואר בחולין (ד' צ"ו) א"כ למה אין מעידין אלא על פ"פ וחוטם הא כיון דהתורה האמינה להעדים שאין משקרים א"כ אי איכא שני עדים שמכירין אותו הרי כבר כתב הרמב"ן במלחמות ביבמות דמה"ט בתרי סהדי ל"ח לבדדמי דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן כיון דהתורה האמינתם אתם מה לכם בכך עיי"ש וה"נ מה לנו ליתן גבול בדבר כיון דתרי סהדי אומרים שמכירים אותו בט"ע אנו מה לנו בכך. ואין לומר דבלא פ"פ עם החוטם ליכא ט"ע כלל ז"א דהא שם בחולין מבואר דאף בחתיכת בשר בעלמא מהני ט"ע ומצאתי אח"כ ג"כ בתשו' פנ"י ח"א תשו' נ"ח בד"ה והא דתנן שהעיר בזה עיי"ש בכל התשובה באריכות ורציתי לומר ומצאתי אח"כ ג"כ בתשו' חת"ס אה"ע ח"א סי' נ"ו בד"ה שוב כתב ר"ת שמחלק כן דרק באדם שהרגלנו לראותו תמיד עם הפ"פ והחוטם ועיקר לתת עין באדם הוא בפרצופו לכן אם נשחת פרצופו אנן סהדי דא"א להכירו בט"ע שהרי נשתנה לגמרי אבל בחתיכת בשר שנתן עינו בה כמות שהיא ולא נשתנית כלל שפיר מהני ט"ע. ולפי"ז הי' נ"ל לכאורה שט"ע מאחוריו עדיף טפי שכמו שהי' רגיל לראותו מחיים ונתן עיניו בו כן הוא רואה אותו גם עכשיו דלא נשתנה ואמנם לא נמצא חילוק זה בשום מקום וגם גוף הסברא הנ"ל משמע לכאורה בש"ס בכורות (מ"ה) להיפוך דפריך שם על הא דפדחת פוטר דקרינן בי' יכיר מהא דאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם ומאי קשיא הא שם ראה הפדחת לחוד כשהוציא פדחתו וא"כ שייך בי' יכיר שיכירנו אח"כ שפיר בט"ע. ויש ליישב קצת דשם נשתנה להיפוך דמתחילה ראה אותו בפדחת לבד ואח"כ כשיצא כולי עם כל הפרצוף פנים אף דנשתנה למעליותא מ"מ נתקלקל הט"ע ועכ"ז חלילה לחדש דבר מדעתינו אבל הא שפיר נ"ל ליישב הקושיא הנ"ל שהיא ג"כ קושית התשו' פנ"י דאמאי ל"מ ט"ע נ"ל דזה הכל רק מדרבנן משום שבט"ע צריך דקדוק יפה כמ"ש בחי' הרשב"א חולין שם צ"ו ולכך חשו רבנן לומר בלא פ"פ עם החוטם שמא לא דקדק יפה ואין זה דוחק לומר דהא דאין מעידין הוא רק מדרבנן דהא בש"ס בכורות שם (דמ"ה ע"ב) קאמר דלענין בכור סגי בפ"פ לחוד ובעדות אשה בעינן חוטם ג"כ דבעדות אשה החמירו רבנן בתחילתו הרי דאנו מפרשין המשנה דאין מעידין אלא עם החוטם הוא דרבנן א"כ י"ל דכולו מדרבנן ומדאורייתא מהני טב"ע בכ"ע. ואף דלכאורה משמע בש"ס הנ"ל להיפוך דהא רק לר"י דקאמר שם דלענין בכור סגי בפדחת בלא חוטם קאמר הש"ס דבעדות אשה החמירו חכמים אבל לר"ל שם דקאמר דאף לענין בכור בעינן עם החוטם משמע דהוי מדאורייתא דדרשינן לי' מקרא דיכיר וכן לר"י גופי' בפדחת בלא חוטם מ"מ נ"ל דאין הדבר מוכרח דהא בלא"ה הקשו האחרונים לשיטת הר"ת בספר הישר דטב"ע לכ"ע מהני והא דאין מעידין אלא על פ"פ היינו באדם שלא הכירו מעולם רק שנותן זה לסימן שמצא הרוג שצורת פניו כך וכך ואנו יודעין שבעלה הי' כך אז כיון דבעינן סימן מובהק ביותר אמרינן דלא הוי סימן מובהק ביותר רק אם מעיד על הפ"פ עם החוטם עיי"ש בש"ש ש"ד פי"ג וי"ד וט"ז ומצאתי ג"כ בר"ח שבש"ס ווילנא בב"מ (דכ"ד) כדבריו ועי' בחת"ס סי' נ"ג ונ"ד עיי"ש שהקשה שם ע"ז בש"ש והגאון דו"ז ר"ז מרגליות ז"ל מש"ס בכורות הנ"ל דגם לענין בכור לא הוי הכרה עד שיצא פדחתו עם החוטם אף שאביו רואה אותו אח"כ בט"ע עיין בחת"ס סי' נ"ד ד"ה והנה ראיתי הד"ק מתלהב וכו' ותירוצו של החת"ס קשה מעט להבין כי איך אפשר לומר שמכיר הפרצוף בט"ע ולא יהי' לו רק דין סימן דממ"נ כיון דט"ע מהני ויודעין אנו שזה אמת שהפרצוף ההוא ראה אותו מחיים באיש הזה ועכשיו לא יהי' לו רק דין סימן דממ"נ אם זה אמת שהוא מכיר הפרצוף ההוא היטב בט"ע מחמת שראה אותו כבר א"כ בע"כ האיש הזה שנמצא הוא מי שראה אותו כבר שהפרצוף הי' נקבע דהא א"א לחלק שיהי' הפרצוף לחוד והגוף לחוד וכבר הארכתי בזה בתשו' והבאתי דברי הנוב"י שכתב אדרבא להיפוך דגם בסימן שומא וכדומה מ"מ אם זה המעיד רואה עתה הסימן ומכירו בטב"ע שהוא זה שראה אותו מכבר מהני לכ"ע מדאורייתא מתורת טב"ע ולא מתורת סימן ודבריו מסתברים ופירשתי בזה דברי הרמב"ם בפ"י מה' נחלות שתמהו עליהם הכל שכתב דסימנים מהני מדאורייתא עיין בקצה"ח סי' רנ"ט דשם כתב ברמב"ם והכירו אותם בלשון רבים היינו שהכירו עתה הסימנים בט"ע דאז לכ"ע מהני מדאורייתא וא"כ תירוצו של החת"ס אינו מעלה ארוכה לקושיתו של דו"ז הר"ז מרגליות ז"ל:

אך לפענ"ד בפשיטות לק"מ דהנה הא וודאי ידוע לכל דעפ"י הרוב וודאי העיקר שמכירין את האדם הוא רק בפניו ובפרצופו ואף שלפעמים מכירין את האדם גם מאחוריו בט"ע שבגופו זה רק ע"צ המיעוט ולכך ס"ל לר"ת דאף שע"צ הרוב אין מכירין את האדם אף בפרצוף מ"מ אם באו ב' עדים ואומרים שמכירים אותו בט"ע שבגוף וודאי נאמנים דשני עדים נאמנים נגד רוב ונגד חזקה וע"א אף שאינו נאמן נגד חזקה אבל נגד רוב נאמן כמ"ש הפנ"י ק"א לכתובות משום דמברר שהוא מן המיעוט אך בבכור גבי יכיר דגזה"כ הוא דלא מיקרי בכור רק כשאביו מכירו לכך לא מיקרי לידה כשיצא פדחתו לחוד לר"ל דכיון דבכל מילי אזלינן בתר רובא אמרינן דוודאי אביו לא יכירנו אח"כ כיון שלא ראה כל הפרצוף ולא קרינן בי' בלידה הזאת יכיר דעפ"י הרוב אין מכירין אותו רק בפ"פ עם החוטם אבל אם באו עדים אח"כ ואומרים שמכירים אותו בטב"ע לחוד וודאי שנאמנים אבל כיון דזה הוא ע"צ המיעוט ולא שכיחא שפיר בעת לידתו לא מיקרי לידה לענין בכור דגזה"כ דבעינן אז יכיר ואנן אזלינן בתר רוב דע"צ הרוב אין מכירין רק בפ"פ עם החוטם ולכך פריך שם על ר"ל דס"ל דפדחתו לחוד הוי ג"כ לידה לענין בכור דס"ל דעיקר ההיכר הוא בפדחתו ש"מ דס"ל דגם בפדחתו ניכר ההיכר שבין אדם זה לאיש אחר דמה שנאמר שאין פרצופו של אדם דומה לחבירו גם על הפדחת נאמר א"כ למה תנן דאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם דלפי פירוש ר"ת בספר הישר הכוונה הוא דלא הוי סימן מובהק ביותר שאינו שכיח בשאר בנ"א רק פ"פ עם החוטם ולא בפדחת לחוד והא לר"י גם בפדחת הדין כן מדקרינן בי' יכיר לענין בכור אבל בהא כ"ע מודים לפי פירוש ר"ת דאם באו עדים ומכירים אח"כ בט"ע דגם בלא פ"פ עם החוטם איכא טב"ע ול"ק קושית הש"ש ודו"ז הגאון מהראז"מ ז"ל ומיושב ג"כ מה שקשה על שיטת ר"ת מה דהביא שם הש"ס ביבמות מהא דאבא בר מניומי דדבק דלייתא באפרותי' וחליף קמיי' ולא דשקרוה אף בטב"ע מהני לר"ת מ"מ מביא ראי' דעפ"י הרוב אין מכירין רק בפ"פ כמו דלא הכירוה שם דבי ר"ג ומש"ה ג"כ לא מיקרי סימן מובהק ביותר דעיקר ההיכר והחילוק שבין אדם לחבירו שלא שכיח שיהי' אחר דומה לו הוא רק בפ"פ וכו'. ומעתה כיון שבכל מקום אנו רגילין שלא לעשות פלוגתא רחוקה בין הפוסקים אף אנו נאמר דאף דהפוסקים חולקים על ר"ת וס"ל דגם ט"ע לא מהני רק בפ"פ עם החוטם משום דס"ל דפשטא דמתניתין דאין מעידין אלא על הפ"פ עם החוטם משמע דגם בטב"ע אינן נאמנין מ"מ י"ל דמודו דמדאורייתא נאמנים ורק מדרבנן אין נאמנים דחשו חכמים לומר כיון דע"צ הרוב אין מכירין רק בפ"פ עם החוטם א"כ אף אם העדים אומרים שהם מכירים חיישינן דילמא טועים בדמיונם וכדקאמר הש"ס אליבא דר"י שם בבכורות דמשום חומרא דא"א החמירו דבעינן גם החוטם אף דדעת רוב הפוסקים דבתרי עדים לא חיישינן לדדמי היינו בדדמי במלחמה דל"ש כולי האי אבל הכא כיון דע"צ הרוב אין מכירין חשו חז"ל גם בתרי עדים שמא טועים בדמיונם וכמ"ש בחי' הרשב"א (חולין צ"ו) הנ"ל דט"ע צריך דקדוק יפה וכבר פירשתי בתשו' אחת דברי הרמב"ם בפי"ג מה"ג מה' נחלות דאיכא גוונא דבדדמי דגם שני עדים אין נאמנים ואכ"מ להאריך וא"כ כיון דיצא לנו מזה שיש פנים בהלכה לומר דט"ע שבגופו כ"ע מודו דמדאורייתא מהני א"כ מכ"ש בכה"ג דידעינן שבעל האשה הלך שם באותו מקום וודאי מדאורייתא יצתה מחזקת א"א ול"ה רק חששא דרבנן וא"כ ממילא יש לסמוך על דברי מהריב"ל דעמפ"ע עדיף ותולין דמה שאמר לו העכו"ם מסל"ת שהקאלעגא שלו כבר נפל היינו שהגביה ראשו והכיר אותו בפניו. מכל הלין טעמי נ"ל דבנ"ד דאיכא עוד אומדנא טובא שזה עשר שנים שנאבד ונשתקע שמו וודאי דאיכא למיסמך על דעת ר"ת בצירוף כל הני טעמי הנ"ל כמ"ש בח"מ בסקא"ו והב"ש בסקע"ד. ואף דאיכא דעת הש"ג דבמלחמה ל"מ ט"ע לחוד משום בדדמי דשמא טועים בדמיונם הובא בד"מ מ"מ מדברי הב"ש ס"ק צ"ט מבואר דלא ס"ל כן עיי"ש בב"מ שהאריך בזה ובפרט בכאן דאיכא שני עדים על הט"ע דלכ"ע בשני עדים כשרים ל"ח לבדדמי ומה"ט אין לחוש ג"כ למאי שלא אמרו קברתיו דלענין בדדמי דבלא"ה דעת הראב"ד והרמב"ן דלא בעי קברתיו ואף לדעת החולקים הוי רק חששא דרבנן כמ"ש בב"ש סקקמ"ג וא"כ וודאי איכא לאיצטרופי דסמכינן על הט"ע ועל הט"ע הא איכא ב' עדים כשרים דאז בשעה שהעידו הוי עדיין ה' הירש סאסקעס כשר לעדות ובתרי עדים ל"ב קברתיו לכ"ע זולת דעת הרי"ף שכבר רבו החולקים עליו וגם ע"מ שאנו סומכין על מה שהעיד ר' דוד ג"ל בשם העכו"ם מסל"ת שהבאתי למעלה שאנו תולין שהעכו"ם ראה אותו בפרצופו וע"ז ליכא רק העכו"ם לחוד מ"מ בזה יש להצטרף ג"כ דעת המרדכי דבעכו"ם מסל"ת לא בעינן קברתיו הוא ברמ"א סעי' נ' עיי"ש בח"מ וגם איכא למיסמך על הב"ח בתשו' סי' ע' שהביא גם כת"ה דבעברו הרבה שנים כנ"ד ואין עוד תקוה להשיג עדות אחרת מתירין בלא קברתיו וכבר צרפתי דברי הב"ח אלו לסניף כ"פ:

ויש עוד מקום לפקפק בנ"ד על חשש ספק שהה ג"י דדילמא אין זה בעלה ונהרג שם זה יותר מג"י אך באמת גם זה לאו חששא הוא. חדא דהרי כבר הביא הב"ש בסקע"ד וסקפ"ד דעת הרשד"ם דבספק ג"י סמכינן על ר"ת להתיר ע"י טב"ע והא דכתב שם הב"ש בסקפ"ד דהיינו בפ"פ שלם ולא נחבל היינו היכא דמכירו בפרצופו אבל בטב"ע שבגופו כמו בנ"ד מהני לדעת ר"ת גם לאחר כמה ימים וגם הרי העד הירש סאסקעס העיד עתה באמעריקא מסל"ת שראה שהי' עדיין זב ממנו דם הרבה למאד מחמת החץ שפצעה את מוחו א"כ זה וודאי שלא הי' רק שעה קלה משעה שנהרג ולאחר ג"י א"א שיזוב עוד דם הרבה וגם יש סברא דשם על שדה המערכה שהולכים הסאניטעט והפיאנער בכל שעה אין מניחים שיהי' מונח הרוג שם יותר מג"י והוה כעין הא דאמרינן שוקי ירושלים עשוים להתכבד בכל יום דל"ח לטומאה למפרע. ואם נאמר דשם לא היו האנשי חיל מצוים אז א"כ ממ"נ אם לא שכיחא שם עוברים ושבים הוי כאין ש"מ דבלא"ה יש להתיר עפ"י דברי המבי"ט דכיון דבעלה הלך שם ומאחר לא ידעינן דהלך שם אמרינן זהו שאבד זהו שנמצא והאחרונים לא חלקו עליו רק בש"מ עיי"ש בש"ש הנ"ל. ומה שאני מצרף דברי הירש סאסקעס שהעיד עתה באמעריקא אף שהוא. עתה חשוד הוא משום שהעיד מסל"ת ואף שכבר העיד כאן בסיקאהל בבי"ד מ"מ כבר כתב הב"ש בסקמ"א שחומרא גדולה הוא לחוש דכיון שאמר אשתקד ע"י שאלה לא יהי' אחר זמן נאמן כשהסיח אז לפ"ת ובפרט בכאן שעבר יותר מה' שנים וגם י"ל דהמחמירין לא קאמרי רק בעכו"ם שאמר מתחילה ע"י שאלה דאז לא הי' נאמן אבל כאן דבשעה שהעיד בבי"ד הי' ישראל כשר והי' נאמן אז אלא שלאח"כ נתקלקל י"ל דלכ"ע מהני אם אח"כ אמר במסל"ת. ולכן מכל הלין טעמי דעתי נוטה ג"כ להצטרף להתיר א' הר' חיים ליב בערגר אך באופן שיציע ג"כ הענין לפני הרב הגאון אבד"ק בראדי ואז כשיצטרף גם הוא מצטריפנא גם אנכי בהדי' להתירה ויושיב אז ב"ד של ג' כדין הנשאת שלא עפ"י שנים ויתירה לחלוץ והשי"ת יצילנו משגיאות:

כ"ד ידידו דושת"ה דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה