חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן מא תק"ע.
כוח"ט וכט"ס לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי משנתו זך ונקי ותיק וחסיד בש"ת מו"ה צבי הירש שענקער נ"י ראבד"ק שעברשין יצ"ו:
מכתבו במועדו נכון הגיעני. ויען כי אנכי מוטרד מאד הנני להשיבו בקצרה כפי הנראה לפי חוו"ד בדבר העגונה אשת ר' שלמה פרענקיל שהלך מביתו לסחור על הכפרים ביום ב' פ' קרח ויען כי לא בא לביתו ביום ג' וד' נבהלו משפחתו והתאספו אנשים הרבה לילך לחפשו ומצאו ביער הסמוך לעיר הרוג והכירו כי הוא האיש שלמה הנ"ל הנאבד ומטעם הממשלה לא יכלו אז להביאו העירה לקבורה עד יום א' פ' חקת ואז בשעת הקבורה באה גם האשה שמה והכירה אותו ואת מלבושיו כולם וגם אחי הנאבד הי' שם והכיר את מלבושיו:
והנה הספק בזה מחמת שהוא ספק ג"י דאף שהוא הלך משם יום ב' ולא עברו עוד ג"י מ"מ הא הספק דילמא הנאבד הלך לעלמא וזה אחר הוא וכבר עברו עליו ג"י כמ"ש הח"מ סקמ"ד עיי"ש. והנה כפי המבואר בגב"ע שהי' שלם בכל גופו וגם בפניו לא הי' שום חבלה דלשי' ר"ת מעידין עליו אפילו לאחר ג"י ובספק ג"י כתב הב"ש סקפ"ד דמצרפין דעת ר"ת להתיר וכתב דאפשר אפי' המחמירין מודו בספק ג"י. וגם בלא"ה דעת הרבה אחרונים להקל בספק ג"י. ולדידי נ"ל בזה מלתא חדתא משום דקשיא לי דמסתימת הש"ע והאחרונים משמע דבהא דאין מעידין אחר ג"י אין חילוק בין ע"א לשני עדים ואמאי והא הא ודאי דאשתהי אחר העלתו מהמים חמור מג"י ביבשה כמבואר בריב"ש סי' שע"ח הובא בח"מ סקנ"ד ובתשו' הארוכה שם סקנ"ה דגם ר"ת דמיקל ביבשה מודה במים עיי"ש וכן בתשו' פנ"י ח"ב סי' נ"ט כתב ג"כ דאשתהי חמור יותר דהוי ודאי וביבשה הוי רק ספק עיי"ש. והרי במים דעת הר' בצלאל הובא בח"מ שם בפירושו לד' הרא"ש דמי שלא ראה הטביעה א"צ לאלתר ורוצה שם הח"מ לומר דגם להר"י בן לב החולק ע"ז מ"מ בשני עדים י"ל דא"צ לאלתר דשני עדים אין אומרים בדדמי וכ"כ ג"כ הב"ש בסק"צ עיי"ש. ועיין בדרישה סקמ"ט שהביא בשם הרש"ל שמפרש ג"כ דברי הרא"ש דמי שלא ראה הטביעה א"צ לאלתר. א"כ מבואר ג"כ דעיקר הטעם דאין מעידין באשתהי הוא משום בדדמי עיי"ש. וזה כבר הלכה פסוקה היא דבשנים ל"ח לבדדמי כמבואר בסעיף מ"ט ובב"ש ס"ק קנ"ג וא"כ כיון דבמים באשתהי דחמור מג"י ביבשה לדעת הריב"ש הנ"ל מותר בשנים מעידין אף באשתהי וכן מי שלא ראה הטביעה לדעת הר"ב מכ"ש בג"י ביבשה הי' לנו להתיר בכה"ג ובאמת מסתימת כל הפוסקים לא משמע כן וגם א"א כלל לומר כן דהא לדעת ר' בצלאל גם ע"א מעיד דלא ראה הטביעה וא"כ איך משכחת לה כלל כל דינא דג"י ביבשה דאין מעידין הא שם ל"ש כלל ראה הטביעה כמובן ובע"כ צ"ל דסברות חלוקות הן דמאן דמפרש בהרא"ש דלא ראה הטביעה לא בעינן לאלתר ס"ל דג"י ביבשה חמור מאשתהי דמים והיינו דאין לנו בכל ענינים האלו אלא מה שמצינו להדיא בש"ס ומש"ה הא דאין מעידין אלא תוך ג"י דמתניתין הוא וסתמא קתני דאין מעידין משמע בכל ענין אף היכא דל"ש בדדמי וכן גם בשנים דהא משנה זאת נשנית בראשונה קודם שהוחזקו דמשיאין עפ"י אשה ועפ"י ע"א והי' צריך עדיין שני עדים ואפ"ה לאחר ג"י אין מעידין. אבל אשתהי דמים דלא הוזכר כלל במשנה רק בש"ס (דקט"ו ע"ב) בעובדא דשני ת"ח (ובדף קכ"א) בעובדא דדיגלת דהוי משאל"ס דכמלחמה דמי דשייך בדדמי א"כ שפיר ס"ל להרא"ש דאין לך בו אלא חידושו דהיינו מי שראה הטביעה דשייך בדדמי. והחילוק ביניהם הוא דג"י ביבשה קים להו לחז"ל דודאי אשתני' צורתו ולכך אפילו שני עדים אומרים דמכירין אותו בט"ע מ"מ מחמת קבלת חז"ל אמרינן דסהדא שקרי נינהו כמ"ש בס' קהלת יעקב בסי' י"ז או אמרינן דטעו ונדמה להם כך דאף דשני עדים אין אומרים בדדמי מ"מ כיון דקים להו לחכז"ל דודאי נשתנה א"כ בע"כ דהעדים טעו או משקרי. אבל באשתהי דמים כיון דמים מצמת צמתי נהי דבאשתהי אח"כ קאמרינן בש"ס דמתפח תפח מ"מ ס"ל להרא"ש דאין זה ודאי ולכך היכא דלא ראה הטביעה דל"ש בדדמי ומדייק שפיר סומכין עליו כשאומר שהכירו. אבל ראה הטביעה דשייך בדדמי אמרינן דלא דייק שפיר אם נשתנה צורתו וזה היפך מד' תשו' פנ"י הנ"ל דס"ל דבמים הוי ודאי וביבשה הוי ספק:
והנה בס' קהלת יעקב הנ"ל רצה להכריח כס' המקילין בספק ג"י מטעם הנ"ל דבשלמא בודאי לאחר ג"י אמרינן דכיון דקים לן דבודאי נשתנה א"כ בע"כ צ"ל דהעדים משקרי. אבל בס' ג"י אדרבא כיון דהעדים בחזקת כשרים וגם שני עדים לא עבידי למטעי מזה גופא מוכח דלא עברו עליו ג"י דא"כ לא היו העדים מכירין אותו עיי"ש שדבריו נכונים. וכ"מ להדיא בריטב"א יבמות (דקכ"א) כדבריו. וא"כ צריך להבין טעמו של הרשב"א דמחמיר בספק ג"י ובע"כ צ"ל דגם הרשב"א אינו מחמיר רק בע"א דמצינו דבמלחמה ובמשאל"ס דאומר בדדמי א"כ גם בספק ג"י חיישינן דילמא כבר עברו עליו ג"י והעד שאומר דמכירו הוא טועה ואומר בדדמי כיון דנדמה לו במקצת אף שנשתנה קצת. אבל בשני עדים דגם במלחמה מהימני ולא חיישינן דאומרים בדדמי כ"ז שאין לנו הכרח ע"ז א"כ שפיר י"ל דגם הרשב"א מודה דמותר בספק ג"י דאדרבא מחמת העדאת העדים דאומרים שמכירים אותו מכרחינן דעדיין לא עברו עליו ג"י כס' הקהלת יעקב והריטב"א הנ"ל. וכיון דמצאנו סברא זו לחלק בין ע"א לשני עדים באשתהי דמים לדעת הח"מ וב"ש אליבא דהריב"ל והרד"ך והר"ב י"ל דבספק ג"י ביבשה כ"ע מודים ובנ"ד דהי' הרבה עדים שהכירו אותו ואומרים שהוא האיש שלמה בלי ספק שפיר יש סניף גדול להתיר בספק ג"י:
ובפרט שהכירו ג"כ מלבושיו שהי' לבוש בשעה שהלך לדרכו. נהי דחיישינן לשאלה מ"מ מזה מוכח שעדיין לא עברו עליו ג"י. שהרי עדיין לא עברו עליו ג"י משעה שהלך לדרכו. א"כ אף אם נאמר דתיכף השאיל את מלבושיו לאחר והאחר נהרג. מ"מ בע"כ עדיין לא עברו ג"י משעת השאלה כמ"ש ג"כ כת"ה. ומה שחשש כת"ה כיון שביום ד' הניחוהו כך מונח במקומו מחמת פקודת הממשלה עד יום א' חקת ואז הביאו אותו לעיר והכירה אז אשתו מלבושיו. ובאמצע הא מונח בלי שמירה. א"כ דלמא נתחלף שהאיש שמצאו אותו ביום ד' סחבוהו כלבים. ואיש אחר שהי' לבוש מלבושיו של הבעל בא למקומו ונהרג שמה. והראשון לא הי' לבוש מלבושים אלו כלל. וחוזר וניער החשש דילמא כבר עברו עליו ג"י. אבל באמת עיני כת"ה שפיר חזו בנוב"י סי' מ"ו בעובדא דצלוב דל"ח לאחר דאמרינן כנכ"ה. וכ"מ להדיא ברמב"ן ונמוק"י ביבמות (דקט"ו) בעובדא דיצחק ר"ג דל"ח לאחר מס' זאת דכנכ"ה ול"ח שמא פינן עיי"ש. ובפרט דנ"ל דכיון דעיקר הטעם דאין מעידין לאחר ג"י. הוא משום דנשתנה קצת ואין להעמיד על הט"ע דדילמא נדמה לו כך והוי ט"ע גרוע. א"כ י"ל דעכ"פ לא גרע מסי' אמצעי דקיי"ל ג"כ דאין סומכין עליו מדאורייתא, ואפ"ה כתב הח"צ סי' קל"ד דאם ידוע דהי' במקום הזה ואין שיירות מצויות ל"ח לאחר מחמת דאין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש הח"מ בסעיף י"ח בעובדא דמכלוף בן מלול, ה"נ כיון דהאיש שעכ"פ דומה במקצת צורתו אל האיש שלמה וודאי הי' מונח במקום הזה והוא ביער מקום שאין שיירות מצויות ל"ח שמא סחבוהו כלבים. ואיש אחר שנדמה צורתו לצורת שלמה ג"כ בא לכאן ונהרג דאין ספק מוציא מידי ודאי כס' מהרי"ו כאשר האריכו בזה הרבה בש"ש ובקהלת יעקב בסי' י"ז:
ועוד דבגוף הדין דחיישינן לשאלה הרבה מקילין וכמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ס"ה ובב"מ סי' י"ז כתב דהמיקל לא הפסיד. ובנ"ד בצירוף ט"ע אף בספק ג"י. דהא כבר ידוע קו' האחרונים אמאי לא אמרינן בספק ג"י דמוקמינן לי' בחזקת חי והשתא הוא דמת, ותירץ בתשו' פנ"י ובנוב"י משום דאדרבא אוקמינן האשה בחזקת א"א. ובחשש שאלה הקשה ג"כ הנוב"י דאמאי לא אמרינן ג"כ כאן נמצאו הבגדים כאן היו ותירץ ג"כ משום דאיכא לאשה חזקת א"א, וא"כ כיון דאיכא תרתי. חזקה דהי' חי עד עכשיו ועתה הוא שמת וחזקת כנכ"ה של הבגדים לא אלימא חזקת א"א נגדם דהוי חדא במקום תרתי. ואי דאיכא חזקת חי של הבעל. א"כ אתה מוכרח לומר דשני אנשים נהרגו. האחד שראו אותו ביום ד' קרח והשני שראו אותו ביום א' חקת במלבושיו של הבעל ואיכא שני חזקת חי נגד חזקת חי של הבעל. ואף להב"ש בס"ק פ"ד דס"ל דחזקת חי של איש אחר שאין דנין עליו ל"מ כמו שהחזיקו בסברתו בס' ישועות יעקב שם ובס' ישרש יעקב יבמות (דקכ"א). מ"מ כאן י"ל דגם הב"ש מודה. דעיקר טעמם הוא משום דעל האחר שאינו בעלה אין אני דנין ואין לנו נ"מ בו מתי מת לא מהני חזקת חי דידי' לענין היתר האשה. ונ"ל דסברתם הוא כעין ס' ההפלאה בכתובות (דכ"ו) בד"ה בא"ד ואמרינן נמי וכו' למאן דמכשיר בה ופוסל בבתה דיש חילוק דאם דנין גם על האם אז מהני חזקתה גם לבתה אבל היכא דאין דנין על האם לא מהני חזקתה לבתה עיי"ש היטב. וא"כ היכא דמכירין בגדיו שהם של הבעל רק דחיישינן לשאלה. א"כ נחזי אנן אם נבוא לדון על ההרוג הזה אם מותר לקברו בבגדיו. א"כ אם נאמר שאין זה הבעל א"כ אין הבגדים שלו והבגדים שייכים ליורשי מי שהכירו שהם בגדיו. דהא רק לשאלה חוששין ולא למכירה כמ"ש האחרונים ועי' בישויע"ק ובתשו' פנ"י הטעם דלמכירה ל"ח עיי"ש, א"כ אין יכולין לקברו בבגדיו ההם. ויורשיו אינם כאן שנכוף אותם שיתנו צרכי קבורתו. דהא לא ידעינן מי הוא. וא"כ הדבר נוגע לכבודו של ההרוג בעצמו. בפרט לפי המנהג שבש"ע שהנהרג ע"י עכו"ם קוברים אותו בבגדיו א"כ הדבר נוגע לכבוד ההרוג ואנו דנין עליו בעצמו. דאם נאמר דמוקמינן אותו אחזקת חי ועכשיו הוא שמת א"כ הוא עדיין בתוך ג"י. והוא בעל הבגדים עפ"י הט"ע שמכירין אותו וקוברין אותו בבגדיו. ואם נאמר דלא מהני הכרה משום חשש דלאחר ג"י. א"כ בגדיו המה שאולים ושייכים ליורשי בעליהם ואין רשות לקוברו בהם. דעליהם אין מוטל לקברו. וא"כ כיון דדנין עליו בעצמו ואנו מוקמינן אותו בחזקת שהי' חי עד עכשיו, א"כ מהני חזקתו גם להתיר האשה כסברת ההפלאה הנ"ל. ובפרט שהוא שלם בפרצופו דלר"ת מעידין גם לאחר ג"י שפיר י"ל דבס' ג"י ומכירין ג"כ בגדיו כ"ע מודו. דהא הב"ש כתב להתיר מטעם ס"ס דילמא הוא תוך ג"י ודילמא הלכה כר"ת עיי"ש בס"ק פ"ד. וי"ל טעם המחמירין דל"מ ס"ס עפי"ד התוס' ב"ק (די"א) גבי שליא דהיכא דלפעמים נאמר הספק להיפך ל"מ ס"ס. וא"כ הכא דההרוג הזה שמכירין אותו בט"ע והוא בס' ג"י ואתה רוצה לומר שהוא בעל האשה מחמת ס"ס. משכחת לה שתבוא אשה אחרת שנאבד בעלה ותכיר מלבושיו שהוא לבוש בהם בט"ע. דלדעת הרבה אחרונים הוא הגאון מוהר"י מפוזנא ומהר"ם ברבי שבתשו' נוב"י. טב"ע שבבגדים לכ"ע מהני. ובפרט אם תכיר כל מלבושיו דלדעת האחרונים הוי ככלים דלא מושלי אינשי ודאי דמהני מדאורייתא לכ"ע. ובפרט אם תנשא דלכ"ע בכה"ג אם ניסת ל"ת. ואז אף שיש עדים שהכירו אותו בט"ע שהוא בעל אשה אחרת אלא שהוא ספק ג"י נאמר לקולא דהכרת ט"ע לא מהני לאסור האשה שהכירה הבגדים. די"ל דנשתנה מחמת שעברו עליו ג' ימים. דזה שהכירה המלבושים הוא וודאי. וזה שהכירה בט"ע הוא ספק דדילמא נשתנה ואין ספק מוציא מידי ודאי. וכה"ג כ' הח"מ בס"ק ק"ח דלפעמים משתמשין לקולא במה שנשתנה לאחר ג"י. וא"כ הוי שפיר כעין שכתבו התוס' בשליא דל"מ ס"ס. אבל היכא דמכירין אותו בט"ע וגם מכירין המלבושים בט"ע. דאז לא משכחת שאשה אחרת תכיר המלבושים שפיר י"ל להתיר מחמת ס"ס כסברת הב"ש. ואף דדעת הרבה אחרונים דאין מתירין בס"ס בעגונה כמ"ש הפנ"י בקו"א לכתובות דהוי ס"ס במקום חזקה. מ"מ כאן הא איכא ג' ספיקות דדילמא הוא בתוך ג' ימים ודילמא כר"ת דבשלם בפרצופו גם לאחר ג"י מעידין ודילמא כהני פוסקים דל"ח לשאלה כהכרעת הש"ך בסי' ס"ה. ובפרט בכל הבגדים ובג' ספיקות מהני גם נגד חזקה כמ"ש הש"ך יו"ד בדיני ס"ס. וגם בלא"ה בספק פלוגתא לא מוקמינן אחזקה כמ"ש הפמ"ג יו"ד בשם הכנה"ג דמשום חזקה לא ישתנה הדין:
ובלא"ה נ"ל להמציא קולא דכיון דלא נשמע בכל הגליל שיהי' נאבד איזה איש באותו זמן. ואין לחוש רק אולי בא איש ממקום רחוק ונהרג שם. וא"כ לכאורה הי' לנו לתלות בקרוב רק דרובא דעלמא עדיף דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. אבל כיון דהכירו מלבושיו. וכפי ס' הב"ש הא דחיישינן לשאלה הוא משום דסימנים לאו דאורייתא. דחשש שאלה משוי להו להבגדים רק כסימן אמצעי. וכמו שהסביר הנוב"י תשו' נ"א ד"ה תו חזינא עיי"ש. וכבר ביארתי בתשו' אחת בביאור תשו' הרא"ש דמכלוף בן מלול והח"מ סקי"ח דביב"ש אף דשיירות מצויות לא הוי רובא דעלמא. דכיון דרוב העולם אין שמם יוב"ש וקיי"ל כל דפריש מרובא פריש. א"כ אדרבא מכח הרוב הוא דלא בא לכאן מרחוק איש ששמו יב"ש ורק מיעוטא הוא דאיכא. וכבר כ' הח"צ דסי' אמצעי הוי עכ"פ כיוב"ש. וא"כ כיון דכאן בגליל הזה נאבד איש שיש לו סימן כזה. וממקום רחוק הוא חשש מיעוט. דרוב העולם אין להם סימן כזה וכל דפריש מרובא פריש. וא"כ אין כאן רק חשש מיעוט דילמא מהמיעוט בא. א"כ אדרבא אזלינן בתר קורבא. דכל דליכא רוב כנגדו ודאי אזלינן בתר קורבא:
ומה שחשש כת"ה לענין חצי דבר. כבר הכריע גם הישויע"ק בסי' י"ז סק"ו דלית דחש לה להא. דכמו שהכשירו קרובים ופסולים בעדות אשה. כמו כן אין לחוש לכל הפסולים שפסולין מגזיה"כ. ובפרט בנ"ד אין צריך לזה דהא עכ"פ עדות המכירין בט"ע לחוד בלא הבגדים מהני לענין שאם ניסת ל"ת. דבספק ג"י לכ"ע אם ניסת ל"ת. וא"כ כיון דעדותן מהני לשום דבר ל"ה חצי דבר כמ"ש התוס' לענין שני חזקה כיון דמהני לענין פירות עיי"ש בב"ב (דנ"ו ע"ב) ד"ה אלא:
כללא דמלתא בהצטרף כל הני מילי ס' ג"י ופרצופו שלם דלשי' ר"ת בלא"ה שרי והיכר מלבושיו וכל הני טעמי דכתיבנא נלע"ד דאיתתא דא שריא. ומצטריפנא גם אנכי בשריותא דא באופן שיסכים עוד רב אחד מפורסם בזה. ויושיב ב"ד של ג' להתירה. והנה מ"ש כת"ה דפצע אחורי האוזן אינו מזיק. ומביא ד' הח"ס בסי' נ"א. לכאורה יש לעיין קצת מד' הט"ז סקל"ג בנחבל אחורי הראש במכת חץ. אלא דשם הטעם דחשש אולי מגיע המכה בעומק בפנים סמוך לצד הפנים עיי"ש ודו"ק:
כ"ד ידידו דוש"ת מברכו בכתיבה וחתימה טובה וכט"ס דוד מנחם מאניט באבד אבד"ק טארנאפאל.