חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן לט, תק"ע.
כוח"ט לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה שמעון הדאלאך נ"י ראבד"ק דאלינא:
מכתבו ע"ד העגונה לנכון קבלתי. והנה מה דפשיטא לי' לכת"ה דמה שלקח מעליו הקאפסעל הוי כהזזה. מספקא לי' להח"מ בסי' י"ז ס"ק ק"ח בתשו' שם שכתב וז"ל ומה שלקחה הפרטשילה מראשו מאן לימא לן דזה הוי כמו הזזה עיי"ש. וגם כפי שנכתב בהגב"ע שראה שנפצע ואח"כ מת באותו יום וראה אותו לאחר מותו. הנה אין משמעות הגב"ע שלא זז ממנו משעה שראהו שנפצע עד שמת. אלא שראה אותו אח"כ אחר מותו. ובע"כ דהכיר אותו בטב"ע שזה הוא. א"כ לפי דעת הש"ג הובא בד"מ סקמ"ה ובבית מאיר סל"ג וסמ"ט דמלחמה דינו כמו משאל"ס. דלא סמכינן אט"ע לחוד מחשש בדדמי של חילוף צורה עיי"ש. א"כ גם כאן ל"מ ט"ע. וגם י"ל דאותו שראה מת דילמא מת זה ג"י דנשתנה צורתו. עיין בח"מ סקמ"ז מה שהביא שם שהמ"ב טעה בזה עיי"ש. וא"כ לכאורה אין פשוט כ"כ היתר האשה הזאת:
ואמנם עכ"ז לדינא נלע"ד ג"כ להתיר האשה הזאת מכבלי העיגון, דלענין חשש קברתיו אף אם נאמר דלקיחת הקאפסעל ממנו לא הוי כהזזה. מ"מ מהני מה שהפיאניטער לקחו אותו בפניו וטלטלוהו לקוברו וכמ"ש כת"ה וכמבואר להדיא בתשו' הריב"ש שהביא הב"י שכתב וז"ל או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שנתעסקו בו אחרים לפניו בהא סגי. דהשתא ליכא למיחש למידי עיי"ש. וכ"מ בתשו' הר"ן שהביא שם אח"כ שהביא מהא דאסקינהו קמן וחזינוה וכו' עיי"ש:
ולענין החשש של בדדמי של חילוף צורה להש"ג הנ"ל הנה הא מבואר שם בש"ס דגם במשאל"ס מהני ט"ע עם סימנים ואף סימנים שאינם מובהקים כמבואר בב"ש סקפ"ז. וא"כ כאן הקאפסעל שנכתב שמו עליו שלקח מעליו זה גופה הוי סימן. ואף דחיישינן לשאלה דילמא השאיל בגדיו לאחרים מ"מ חדא דזה הוי ככיס וארנקי דלא מושלי אינשי כמ"ש האחרונים לענין פאסם. ועוד דחשש שאלה משוי לי' רק לסימן שאינו מובהק כמ"ש הב"ש סקס"ט ובפרט בכלים דלא מושלי עיי"ש. וכאן דסגי בסימן שאינו מובהק בצירוף עם הט"ע מהני גם סימן הקאפסעל הנ"ל. ובפרט דגון דינו של הש"ג דבמלחמה ל"מ ט"ע אינו מובא בש"ע כלל. ובב"ש סקצ"ט מוכח להיפך כמ"ש הב"מ שם. וכבר הארכתי בזה בתשו':
ולענין החשש של ג' ימים הנה בספק ג' ימים הרבה מקילין כמ"ש הח"מ סקמ"ז בשם המהר"א ששון ומהריב"ל דיצא מפי האחרונים להקל בספק ג"י וכאן איכא עוד טעמא למעליותא. כיון דעכ"פ ראה מקודם שבעל האשה נפצע שם. א"כ אם מצאו אח"כ מת שם אמרינן זהו שאבד זהו שנמצא כמ"ש הנוב"י בתשו' מ"ו בענין צלוב. וגם כיון דאיכא סימן מהקאפסעל כבר ידוע דברי הח"צ תשו' קל"ד דסימן אמצעי עדיף מיב"ס וביב"ש כתב הח"מ סקל"ח דהיכא דידוע דיב"ש הלך בדרך זה ויב"ש אחר לא ידעינן שהלך בדרך זה מתירין אף בשיירות מצויות. וא"כ ה"נ כיון דסימן כיב"ש דמי ל"ח לאחר. כיון דנודע דהוא הי' באותו מקום. ואף דהח"צ כתב שם רק באין שיירות מצויות היינו משום שרוצה לומר שיהי' מותר לכ"ע גם למ"ד דחיישינן לתרי יב"ש בחדא לריעותא היינו שיירות מצויות או הוחזקו. אבל להרא"ש בפסקיו ובתשו' דמכריע דבאשה משום עגונה בעינן תרתי לריעותא ובשיירות מצויות לחוד ל"ח לתרי יב"ש. ה"נ כיון דסימן כיב"ש דמי אף בשיירות מצויות ל"ח דילמא עוד אחד הי' שם עם אותו סימן. וגם איכא לצרופי דעת התשו' פנ"י בתק"ע תשו' נ"ד ונ"ו שהאריך דהיכא דידעינן דבעל האשה הלך באותו הדרך ומאיש אחר לא ידעינן מותרת לדעת הרמב"ן והנמוק"י משום כנכ"ה. כמו דל"ח שמא פינן. ה"נ ל"ח דילמא בעלה הלך משם למקום אחר ואיש אחר בא לכאן. ורוצה להתיר שם אף בהוחזקו ב' יב"ש ושכיחי שיירתא עיי"ש. והארכתי בתשו' בדברי הפנ"י האלו. ולכן מכל הלין טעמי מסכים גם אנכי להתיר האשה הזאת מכבלי העיגון. אך באופן שיצטרף עוד אחד מהרבנים המובהקים אתנו להיתרא. אז יושיב ב"ד של ג' להתירה:
כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.