חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן לז תק"ע.
שלום אשיב לכבוד הרב הה"ג החו"ב וכו' מו"ה יוסף שמעון פאללאק נ"י ראבד"ק סאטמור יצ"ו:
יקרתו לנכון הגיעני ומחמת הטרדות שסובבוני לא יכולתי להשיבו עד כה. ובדבר המגונה א' הר' שמואל זעריקער הנה כפי עדותו של הרב ממאנאטש בשם הד"ר שטויבער העיד על שמו ושם משפחתו ושם עירו שאמר שנכתב שם בהליססוע זטריקער שאנדאר אואגארזע. וכפי הנראה שם שאנדאר הוא כינוי לשמואל בלשון אונגארן. וגם שהי' עובד בווייססמאנן פריפדער פאבריק בפעסט. וגם שהי' לו קול כקול אשה. וכפי דברי אשתו כל אלה נמצאו בבעלה א"כ ע"ז אין ספק שהוא בעלה. אך עיקר הספק בכאן שהר"ר הנ"ל שאל את הנכרים שמה ע"ז והשיבו ע"י שאלה. א"כ אין כאן מבל"ת:
ואמנם יש לצדד בזה עפי"ד התשו' מ"ב סי' ק"ט שכתב וז"ל אכן נראה דלא דמי דאלו התם כשאמרו לה אי' חברנו פשיטא שלא שאלו אלא אם הוא חי או מת. ואילו בנ"ד פשוט שלא שאלו אלא לפדיון אם נפדה או לאו והאיך נפדה אבל מיתה או הריגה מאן דכר שמי' שהרי בריא הי' כשהלך עם הנכרי. ותשובת הנכרי ג"כ מוכח הכי שהרי השיב לו מתחלה על הפדיון ואח"כ הסיח לפ"ת שנהרגו וכו'. הרי שהוכחנו יפה שבנ"ד הוי מל"ת גמור עכ"ל המ"ב. ומבואר עוד יותר בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ק"ל באמצע התשו' שם שכתב וז"ל ועוד דלא שאל אותו על שום אדם אם מת או חי. אלא ששאל אותו אם ראה שם עוד יותר שבוים מאוססראפאליא כמוהו. והא"י מעצמו אמר לו מקלמן זה וממיתתו מה שלא שאל אותו היהודי. וא"כ פשיטא שלא שייך כאן לומר שנתכוון הא"י להעיד על מיתת קלמן הנ"ל. ואעפ"י שכתב הר"ן וכו' דיש לנו לומר דכי היכא דכל שהתחיל לומר במל"ת אעפ"י ששאלוהו לבסוף והגיד עפ"י שאלתם נאמן. כן נאמר דכל שאומרים לו א"י פלוני וכו' מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נידון כמסל"ת וכו'. נראה לומר שלא כתב כן הר"ן אלא היכא ששאל לו היהודי אי' פלוני כלומר אי הוא או מת והוא משיב לו מת. ואח"כ אומר הא"י דברים בעצמו בלי שאלה כך וכך הי' מיתתו אין אומרים שיהי' לאותן דברים דין מסל"ת וכו'. אבל היכא ששאלת היהודי מתחלה לא הי' כלל על אותו הענין שהגיד הא"י אח"כ לפ"ת כמו בנ"ד שהיהודי שאל את הא"י אם לא ראה עוד שם שום אדם מאוסטראפאליע ולא שאל אותו על שום יהודי בפרט ולא על שום איש אם חי או מת וכו'. גם הר"ן יודה לזה שיש לאותם דברים שהגיד הא"י אח"כ ממיתת האיש קלמן דין מסל"ת וכו' עכת"ד. ומסיים שם אח"כ וגם לא שאל כלל על שום מיתה והריגה נראה דפשיטא ופשיטא דזה הוי מסל"ת לכל הדיעות וכו'. עכ"ל המהר"ם מלובלין:
הרי מבואר מדבריהם דכל שלא שאל כלל מתחלה על היהודי אם חי או מת הוי מסל"ת. ועיין בתשו' פנ"י ח"ב סי' נ"ח (דמ"א ע"א) הביא ג"כ הרבה תשובות דבכה"ג הוי מסל"ת עיי"ש. וא"כ בנ"ד דבשעה ששאל הד"ר את הנכרי לא עלה אז על דעתו כלל ממיתה רק שאל להוואכע שיאמר לו למי ציערו כל הלילה כמבואר בהגב"ע. והנכרי השיב לו שהביא יהודי אחד ושמו זמריקא וכו' וציערו אותו כל הלילה. ולמחר אסרו אותו לסוס אחד והרדיפוהו דרך היער וקברו אותו שם בחייו. א"כ כל הסיפור ממיתתו לא הי' תשובה כלל על שאלתו שהוא שאל רק למי ציערו כל הלילה. א"כ לפי"ד המ"ב והמהר"ם מלובלין הנ"ל הוי מסל"ת גמור. ואין לפקפק ולומר דהא מ"מ מה שהעידו על שמו ושם עירו הי' ע"י שאלה דהא שאל אותם למי ציערו כל הלילה. והשיבו ליהודי אחד ששמו כן וא"כ אין כאן עדות של מסל"ת על שמו ושם עירו. ז"א דהא הד"ר היהודי הנ"ל אמר שראה בעצמו בהליסטע בוואכציממער שנרשם שמו כן וא"כ כל מה שהעידו אח"כ ממיתתו הוי מל"ת לדעת המ"ב ומהר"ם מלובלין הנ"ל. ולכאורה יש לחוש דילמא הישראל הד"ר הנ"ל אחר שאמרו לו שם היהודי אולי שאל להם אח"כ מה נעשה ממנו אם הרגו אותו או לאו וע"ז השיבו שנהרג ושוב לא הוי מסל"ת. ז"א דהא כתב הב"ש בסק"א דלחשש שאינו רגל"ד לא חיישינן. אלא דזה הוא רגיל ששואלין ומשיבין. אבל כאן דמה ששאלו מתחלה לא איכפת לן כמש"ל כיון דלא שאל אם חי או מת וא"כ ממילא רגיל יותר שיספר לו אח"כ הכל בלי שום שאלה חדשה ואין לנו לחוש דילמא שאל. ול"מ לדעת הט"ז סקי"ז בשם כתבי מהרי"א דגם ישראל שהעיד ששמע מכותי ל"ח דילמא העכו"ם לא הי' מסל"ת וודאי דגם כאן ל"ח אלא אף לדעת המ"ב שהביא הב"ש בסקנ"א דבישראל ששמע מכותי חיישינן דילמא שאלו היינו כמ"ש הב"ש בסק"מ הנ"ל דרגיל לשאלו. אבל כאן דכבר שאלו אלא דהשאלה הזאת לא איכפת לן שוב אין שום רגל"ד ששאלו מחדש כמש"ל ושפיר י"ל דכ"ע מודו בהא להט"ז דל"ח דילמא שאלו מחדש:
ואולם אף דכל הנ"ל אינו ברור אם זה מקרי מסל"ת כיון דהי' מתחלה ע"י שאלה דיש בזה סתירות הרבה בתשובות מ"מ נ"ל דעכ"פ מידי ספק מל"ת לא נפיק. והט"ז סקט"ו הובא בב"ש סקמ"ט כתב דבס' מל"ת ואיכא אומדנות מוכיחות שמת סומכין להקל וגם וודאי אינו מסל"ת ואיכא הרבה אומדנות המוכיחות שמת סומכין להקל כמ"ש במהרי"א בסי' קל"ט ובנטע שעשועים סי' ע"ט בסוף התשובה שם מביא כן גם בשם המרדכי והמבי"ט דבאומדנות מוכיחות סמכינן גם אעכו"ם שאינו מסל"ת. וזה כעין דעת הנוב"י. ואף דהחת"ס חולק עליו כבר הארכתי בזה בתשו' אחת דממהרי"א הנ"ל מוכח להדיא כדעת הנוב"י ואף שהבאתי שם בשם הרדב"ז תשו' תקכ"ו שחולק על המהרי"א מ"מ בספק מל"ת וודאי יכולין לסמוך על הט"ז דמתיר. וכאן ליכא אומדנא גדולה יותר מזה. שזה יותר מעשר שנים שנאבד זכרו וידעינן דהי' במקום סכנה דהא הדיר היהודי שמע מחדש השני איך הי' מייסרין אותו וראה אח"כ בוואכציממער נרשם שמו ושם עירו וגם בקולו הי' ניכר קצת שזה בעל האשה. ואז הי' שכיח סכנתא טובא כנודע שאז נהרגו כמה מאלו שהי' חושדין אותם בקאמוניסטען בלי שום עדים והתראה. וגם מבואר בהגב"ע דהנכרים שבכפר סיפרו מסל"ת להיהודי קרויז דעזשע ולעוד כמה יהודים שראו שעינו יהודי וקברוהו שם. ואף שהם לא ידעו מי הוא היהודי מ"מ כיון דהרופא יהודי הנ"ל יודע שבעל האשה הי' שם ועינו אותו כל הלילה ולמחרת לא ראה אותו שם והי' נכתב שם שהוליכוהו לקאנפראנטירען והי' נשמע מהשומרים שהוליכוהו להיער ואח"כ נשמע מערלים אחרים מסל"ת שראו איך עינו יהודי אחד וקברוהו שם א"כ אומדנא דמוכח טובא שזהו אותו היהודי שהוליכוהו מכפר שאשד הנ"ל ששפיר יכולין לסמוך על השומרים והאסיר שהי' שם שאמרו ששמעו חפי הבעלי מלחמה שקברו האיש זעריקיער שם אף אם נאמר שהם ספק מסל"ת כדעת הט"ז הנ"ל:
והנה בגב"ע נכתב שהנכרים שבכפר סיפרו שראו שעינו יהודי ביער אצל קיש-האימאש וקברו אותו שם. ואם ידוע שהיער שבכפר שאשד ששם הי' הבית אסורים שאמרו השומרים שמשם הוליכוהו להיער שאם הדרך מיער הנ"ל מוליך ג"כ להיער שאצל קיש-האימאש שאמרו הנכרים מהכפר שראו ששם קברוהו. יש מקום בלא"ה להתיר עפי"ד המבי"ט והמהרי"ו שהביא הש"ש ש"ז פי"ז וי"ט דאם מוצאים הרוג בדרך שאנו יודעין שבעל האשה הלך באותו דרך אמרינן דוודאי הוא נהרג משום דהוא וודאי הלך שם ומאחר לא ידעינן אמרינן אין ס' מוציא מידי וודאי עיי"ש. אלא דהש"ש הצריך שלא יהי' שיירות מצויות וכאן וודאי נראה דלא הי' שיירות מצויות באותו היער דהא נראה בעליל שרצו לעשות במחשך מעשיהם שלא יהי' נתפרסם לכל דאל"כ הי' הורגין אותו שם במקומו בהמאסר הנ"ל. וא"כ לדבריהם יש להתיר עי"ז לבד האשה הנ"ל. ועכ"פ חזי לאיצטרופי לסניף להנ"ל. ואף דעל זה שהוליכוהו להיער ליכא עדות ישראל רק השומרים הנ"ל שהשיבו ע"י שאלה דיש חשש שאין להם דין מסל"ת כמש"ל מ"מ נראה דבר חדש דע"ז סגי גם עדות שע"י שאלה עפי"ד הנתיבות סי' כ"ח סק"ז שהוכיח מדברי הרי"ף דאישתמודעינהו דאחוה דמיתנא דכל שאינו מעיד על גמר הדבר רק על ההתחלה לא הוי דבר שבערוה וגם אין לו דין ממון שיהי' צריך עדות גמורה רק כמו בכל האיסורים דסגי בע"א וקא"פ ומהני גם מפ"כ וחוץ לב"ד עיי"ש. ובט"ז יו"ד סי' צ"ח כתב דבאיסורין מהני מסל"ת גם באיסור דאורייתא. דהא דאמרינן דמסל"ת ל"מ רק בעדות אשה או באיסור דרבנן הוא רק היכא דצריך עדות כמו דשב"ע או ד"מ. אבל באיסורין סגי בהוכחה בעלמא ומסל"ת הוי הוכחה מעלייתא. ושם הוי מסל"ת גם ע"י שאלה ובלבד שלא יתכוון להתיר דרק בעדות אשה ל"מ ע"י שאלה כמבואר כ"ז באריכות בתשו' זכרון כהונה עיי"ש. וא"כ בנ"ד שמה שמעידין השומרים שהוליכוהו להיער אין מעידין בזה על גוף המיתה שהוא גמר הדבר ובזה הוי ככל האיסורין דסגי בהוכחה לבד ומהני גם מסל"ת ע"י שאלה כל שלא נתכוון להתיר. וא"כ כיון דכבר אנו מאמינים לאותם השומרים שהוליכו בעל האשה שם להיער א"כ שפיר מהני עדות הנכרים שבכפר שאמרו מסל"ת שאותו שהוליכו דרך היער נהרג ונקבר שם. ובצירוף שני העדיות אלו שפיר עלתה ארוכה להיתר האשה הנ"ל. וגם יש לצרף דברי התשב"ץ ח"א תשו' פ' דכל שיש אומדנות הרבה המוכיחות שמת אם אבד זכרו מהעולם יצאה מדאורייתא מחזקת א"א ודינה רק כמשאל"ס שרק מדרבנן חוששין. ובדרבנן מהני מסל"ת אף ע"י שאלה כמ"ש בתשו' זכרון כהונה. וה"נ דמלבד מה ששמעו מאנשי המלחמה שקברו אותו איכא אומדנות המוכיחות הרבה שמת כמש"ל וכבר אבד זכרו מהעולם יותר מי' שנים ומדאורייתא יצאה מאיסור א"א לד' התשב"ץ שפיר יכולין לסמוך על עדות הנכרים שהעידו שנקבר אף שהי' ע"י שאלה:
כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאנישו באבד אבד"ק טארנאפאל.