חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן לג, תק"ע.
שלום אשיב לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב משנתו זך ונקי ותיק וחסיד יראתו קודמת לחכמתו כש"ת מו"ה אהרן שמואל נ"י אבד"ק לאבאווע יצ"ו:
ע"ד שאלת עגונה שהציע לפני כתה"ר שאין שום עדות על מיתת בעלה רק מה שבא מהקאממאנדע להשופט של אותו הכפר שאותו האיש נפל במלחמה וכבר דשו רבים בענין זה יש מתירין ויש אוסרין. וראש המתירין הוא הכנ"י והחת"ס שהתירו עפ"י עדות ערכאות אף שאינם מסל"ת ובס' פרשת מרדכי להגאון מהר"ם בנעט והבית אפרים הם מהחולקים. והאחרון הכביד שהגאון הקדוש מסאני זצ"ל הוא ג"כ מהמחמירים. והנה ממקום שבא הכנ"י להביא ראי' לדבריו מגיטין (דכ"ח ע"ב) על הא דשמע מקומנטריסין של עכו"ם איש פלוני מת וכו' לא ישיאו את אשתו ופריך הש"ס האי מסל"ת נינהו והקשה הריב"ש למאן דס"ל דבמסל"ת בעינן קישור דברים מאי פריך הש"ס הא כאן לא הי' קישור דברים אלא ע"כ דכאן עיקר הנאמנות מכח ערכאות ולא בעינן מסל"ת. אלא דפריך מכח קל"ו כיון דמסל"ת מהימן מכ"ש ערכאות עכת"ד הכנ"י. וע"ז תמהו הב"א והפרשת מרדכי דאדרבא מכאן ראי' להיפך דמה הי' לו להש"ס לדון דיני ק"ו ואמאי לא פריך בפשטות והא ערכאות נינהו אלא בע"כ אדרבא מכאן ראי' דערכאות לא מהני בעדות אשה עכת"ד:
ולכאורה ראי' חזקה היא דמפשטות הש"ס משמע להדיא דאי לאו מסל"ת לא הי' מהימני. ואולם בפשיטות יש ליישב. דהא עיקר טעמו של החת"ס להאמין ערכאות הוא. דכיון דהאמינו חז"ל בעדות אשה כל הקרובים והפסולים להעיד מגזיה"כ דא"צ כאן תורת עדות ולא פסלו רק פסולים מחמת עבירה דאיכא חשש דמשקרי ובערכאות כיון דלא משקרי משום דלא מרעי אנפשי' נאמנים עיי"ש בחאה"ע תשו' מ"ג. והנה בשילהי יבמות (דקכ"ב ע"א) איתא שם במתניתין דר"ע ס"ל דאין משיאין לא עפ"י אשה ועבד ולא עפ"י קרובים ואמרו לו הא מעשה בבני לוי שהשיאו עפ"י פונדקית ואמר להם משם ראי' פונדקית נכרית היתה ומסל"ת היתה עיי"ש ברש"י ובגמ' דעיקר ההיתר משום מסל"ת וא"כ ש"מ דאף לר"ע דלא הי' משיאין עפ"י קרובים ומשמע דאף כמשה ואהרן דלא משקרי מ"מ כיון דפסלינהו תורה מגזיה"כ גם בעדות אשה לא מהימני מ"מ בעכו"ם מסל"ת מהימן והטעם צ"ל דכל היכא שמכוונים להעיד גזיה"כ הוא דקרובים פסולים להעיד. אבל מסל"ת שאינו מכוון להעיד אינו בגדר עדות רק מכח סברא והוי כמו ידיעה בלא ראי'. וכן כתב ג"כ בס' זכרון כהונה דבמסל"ת לא שייך ג"כ אל תשת רשע עד כיון דאינו מגיד בתורת עדות עיי"ש. יהי' איך שיהי' עכ"פ מוכח ממתניתין דאף לר"ע דאין משיאין עפ"י קרובים מ"מ במסל"ת משיאין. וא"כ מש"ה לא פריך הש"ס שם הא ערכאות נינהו דדילמא אתיא מתניתא כר"ע דאין משיאין עפ"י קרובים ופשיטא דאז גם עפ"י ערכאות אין משיאין דאף דלא משקרי מ"מ כיון שמכוונים להעיד לא עדיפי מקרובים דפסולים לר"ע ולכך פריך ממסל"ת דגם לר"ע מהימני וא"כ הראי' הנ"ל אינה חזקה כ"כ ואדרבא יש לחזק דברי הכנ"י ליישב בזה קושיית הריב"ש הא ליכא קישור דברים. דהנה מבואר בכמה תשו' דאף למאן דבעי קישור דברים הוא רק משום ספק דבלא קישור דברים חיישינן דילמא מתכוון להעיד. והנה זכורני שבתומים כתב באיזו מקום ואינני זוכר עתה מקומו לענין עדות מפ"כ דכל שהפסול מחמת גזיה"כ מכשרינן בספק. כיון דליכא חשש משקר. שוב הראה לי תלמידי הב' החריף כמר ישעי' שטערנקיקער מלובאטשוב שהוא בתומים סי' ל"ט ס"ק כ"א. וכעין זה כתב ג"כ החת"ס אה"ע תשו' מ"ו בסוף התשובה באה"ד המתחיל אבל מ"מ. דהיכא דליכא חשש שקר רק משום דאסור לקבל עדותו מגזיה"כ עכ"פ מאיסור א"א יצאה ואזלינן בספיקו להקל עיי"ש. וא"כ שפיר פריך הש"ס הא מסל"ת נינהו דהא כאן חשש משקר ליתא דהא ערכאות נינהו ולא מרעי אנפשי' אלא דלר"ע דאין משיאין עפ"י קרובים גם עפ"י ערכאות אין משיאין וא"כ שפיר קשה הא מסל"ת נינהו מאי אמרת דליכא קישור דברים עכ"פ ספק הוי. וכיון דערכאות נינהו ולא משקרי אלא דפסול משום גזיה"כ דילמא מתכוון להעיד בכה"ג הי' אזלינן בספיקו להקל כנ"ל:
ועוד י"ל בישוב הקושיא הנ"ל. דהנה בתשו' זכרון כהונה הנ"ל הקשה דאמאי לא האמינו בעדות אשה עכו"ם שאינו מסל"ת הא כיון דע"א נאמן משום דהוי מדעל"ג גם בעכו"ם שאינו מסל"ת ליהימן כמבואר ביו"ד סי' פ"ו לענין ביצי עוף פלוני דגם עכו"ם נאמן במדעל"ג עיי"ש שתירוצו דחוק מאד. אך בפשיטות י"ל דהא הריטב"א ביבמות (דפ"ח) פירש דהא דקאמר הש"ס בנאמנות ע"א דמשום עיגונא הקילו. היינו דאף דהחמירו תמיד בחומר א"א כאן משום עיגונא לא רצו להחמיר ואוקמוה אדאורייתא דע"א נאמן משום מדעל"ג עיי"ש. וא"כ י"ל דהא דעכו"ם שאינו מסל"ת אינו נאמן לאו דאורייתא היא. דמדאורייתא גם עכו"ם נאמן משום מדעל"ג כמו בביצי עוף פלוני. אלא אף דבישראל בע"א לא רצו חכמים להחמיר בעכו"ם שאינו מסל"ת החמירו ולא רצו להאמינו. וא"כ מעתה לפי"ז שפיר י"ל דערכאות נאמנים אף שאינם מסל"ת. דהא בפ"ק דגיטין אמרינן דשטרות העולים בערכאות ש"ג כשרים וכתבו התוס' שהוא מדרבנן דחכמים חזו להאמינם. וא"כ גם לענין עדות אשה כיון דמדאורייתא בלא"ה כל עכו"ם נאמן משום מדעל"ג אלא דחכמים החמירו. א"כ בערכאות שפיר אמרינן האמינוהו רבנן בדרבנן אך כ"ז למאן דס"ל דע"א נאמן מדאורייתא משום מדעל"ג. אבל לשיטת הפוסקים דעדות אשה הוא רק דרבנן. ומדאורייתא אינו נאמן כלל. א"כ י"ל דגם ערכאות אינם נאמנים. והנה התשב"ץ בסי' פ"ב כתב דהא מילתא תליא באיבעיא דהש"ס יבמות (דקט"ו ע"א) בנאמנות ע"א במלחמה אם הטעם משום מדעל"ג גם במלחמה נאמן או הטעם משום דאשה דייקא ומינסבא. דאי הטעם משום מדעל"ג אז י"ל דהוא מדאורייתא. אבל אי הטעם משום חומר שהחמרת עלי' וכו' הוא רק דרבנן. וא"כ שפיר ניחא הא דפריך הש"ס כאן והא מסל"ת נינהו ולא פריך הא ערכאות נינהו. דהיינו יכולים לומר דילמא הברייתא ס"ל דטעמא לאו משום מדעל"ג ואין הנאמנות רק מדרבנן. וא"כ י"ל דבעכו"ם לא האמינו כלל אף בערכאות. אבל למאי דאיפשט האיבעיא דע"א במלחמה נאמן. ובע"כ הטעם משום מדעל"ג כמ"ש הב"ש בס"ק קמ"ג א"כ גם עכו"ם שאינו מסל"ת נאמן דאורייתא רק דמדרבנן אינו נאמן שפיר י"ל דערכאות האמינו רבנן. כן י"ל בישוב קושיית הב"א והפרשת מרדכי הנ"ל:
ואמנם לפי תירוץ זה השני יהי' נאמנות הערכאות תליא במחלוקת הפוסקים אם ע"א נאמן מדאורייתא משום מדעל"ג ובפרט לפימ"ש התשב"ץ הנ"ל והנוב"י מהדו"ק תשו' ל"ג דאף לדעת הרמב"ם דס"ל דנאמן מדאורייתא הוא רק בעד ישראל. אבל עכו"ם אפילו מסל"ת הוא רק דרבנן. א"כ מכ"ש שאינו מסל"ת דאינו נאמן מדאורייתא. וא"כ י"ל דגם ערכאות אין נאמנים. אבל באמת י"ל דאף לדברי התשב"ץ והנוב"י הנ"ל ערכאות נאמנים. משום דיש ליישב קושיית הז"כ הנ"ל שהקשה מסי' פ"ג ופ"ו דגם עכו"ם שאינו מסל"ת נאמן במדעל"ג עפי"ד הטו"א בר"ה (דכ"א) שהקשה על הא דקאמר שם הש"ס דאם בא אחד ואמר קדשו ב"ד את החדש נאמן משום מדעל"ג. א"כ אמאי בעדות אשה אינו נאמן ע"א רק מדרבנן. ותירץ משום דבעדות אשה איכא חזקת איסור א"א עיי"ש. וצריך להבין א"כ מאי טעמו של הרמב"ם דס"ל דע"א נאמן בעדות אשה מה"ת לדעת הנוב"י הנ"ל משום מדעל"ג והא מדעל"ג הוא רק כמו חזקה דמדעל"ג לא משקרי אינשי. ואיך מהני זה נגד חזקת א"א כמ"ש הט"א הנ"ל. אך צ"ל דבאמת עד אחד כשר דבממון מחייב שבועה י"ל דגם בדשב"ע עכ"פ מרע להחזקה כיון דיש לו נאמנות במק"א וכיון דמרע חזקת א"א אף אם הי' מעיד במילתא דלא עבידא לגלויי א"כ במדעל"ג נאמן לגמרי כמו בסי' פ"ג וסי' פ"ו הנ"ל. אבל עכו"ם או שאר פסולים דבמילתא דלא עבידא לגלויי אין להם נאמנות כלל ולא מרעי להחזקה כלל. לכך גם במדעל"ג לא מהימני היכא דאיכא חזקת איסור כס' הט"א הנ"ל. וא"כ מעתה י"ל בערכאות דאיכא חזקה דלא מרעי אנפשיי' אף במילתא דלא עבידא לגלויי. עכ"פ מהני זאת לגרע חזקת א"א. א"כ במדעל"ג נאמנים לגמרי כן י"ל:
והנה בגוף החשש שחשו בס' עט"ח ובס' ד"א להגאון הקדוש מסאנז ז"ל מפני שהמנהג במלחמה שהממונה לכך שואל את אנשי החיל מי נפל במלחמה והם משיבים לו פלוני ופלוני. וא"כ הערכאות עצמם אינם יודעים. רק מה ששומעים מפי עכו"ם שמשיב ע"י שאלה ואינו מסל"ת. ואף לדעת הת"ה דעכו"ם ששואל עכו"ם חבירו הוי מסל"ת. מ"מ הא כתב הב"ש בס"ק מ"ח דשאלת השופט גרע דהוי כמו מתכוון להעיד עיי"ש. זהו תוכן החשש של כגאונים הנ"ל. והנה כפי הנשמע בזמנינו אין הדבר כן רק הסאניטטט הולכים במקום המערכה לחפש אחר החללים. ומי שמוצאים מת קוברים אותו ורושמים אצלם בכתב שמות ההרוגים ואח"כ נותנים להקאנצלייא הרשימה. וא"כ לא הוי ע"י שאלה. ואף דיוכל להיות דלפעמים משיבים ע"י שאלה ג"כ מ"מ בסתמא אין אנו מחויבים לחוש כמ"ש הב"ש בסק"מ. דכל שאין רגל"ד שהי' כן א"צ לחוש. וכאן עפ"י רוב הם אומרים בלי שאלה. שהם ממונים לכך להודיע זאת להגדול שבהם. אלא דנשאר עדיין החשש מה שמעידים לפני הגדול שבהם דהוי כמו מתכוון להעיד. ובאמת מדברי הב"י והח"מ משמע דאין חוששין לזה, דהא הב"י כתב דהר"ן חולק על הת"ה וס"ל דעכו"ם ששואל את חבירו לא הוי מסל"ת, והח"מ כתב בס"ק ל"ב דהר"ן אינו חולק רק דשם שאני ששואל בשם הישראל, ואמאי לא כתבו בפשיטות דשם העידו לפני השופט. אלא בע"כ דאם הגידו בלא שאלה הוי מסל"ת אף אם העידו לפני השופט. אם לא שבאו לפני ב"ד ישראל להעיד דאז מוכח שמכוונים להעיד וג"ז רק כשאין טעם על ביאתו לב"ד. עיין תשו' רשד"ם תשו' ר"מ ובקהלת יעקב להגאון מליסא סי"ד אות ג'. וא"כ בנ"ד שהם מספרים להגדול שבהם בלי שאלה מספר ההרוגים לדעת הב"י והח"מ הנ"ל הוי שפיר מסל"ת. וגם כאן איכא טעם למה שאומרים לפניו. דהא הם מוכרחים לכך וממונים המה ע"ז להודיע זאת. ואין כאן הוכחה שמכוונים להעיד. אך מלבד כ"ז נ"ל לפי"מ שפירש הישויע"ק בס"ק י"ב דברי הט"ז שהובא בב"ש סקל"ח שכתב דאין העכו"ם מכוון להכשיל ישראל שתמה עליו הב"ש דהא מ"מ חזינן דעכו"ם שאינו מסל"ת אינו נאמן ופירש הישויע"ק שם במאמר המוסגר דכל שא"א לומר שהעכו"ם יסבור שהאשה תחזיק לו טובה. דהא יודע שלא ידעו כלל אם הוא הי' המעיד בכה"ג נאמן. דאין לו שום טעם לשקר ולהכשיל אין חוששין עיי"ש. וא"כ ה"נ אותם הסאניטעט שמעידים לפני הגדול שבהם יודעים שהאשה לא תדע כלל אם הם היו המעידים דהא אין שמם מוזכר כלל בהקאנצלייא. ל"ח דיכוונו לשקר בחנם ושפיר נאמנים. וא"כ אין החשש עוד רק על הכותב שהודיע להשופט שהוא חתם את שמו. ואיכא למיחש דילמא משקר בכוונה שיחזיקו לו טובה. אבל הוא הרי כתב מעצמו בלי שאלה והוי מסל"ת ממש:
אלא דאיכא למיחש לדעת הרמב"ם שסובר דמסל"ת בכתב לא מהני כמ"ש הה"מ והרמ"א בסי"א חשש לדבריו. וכן הרבה מתשו' ספרדים חששו לדבריו בתשו' מהר"ם אלשקר ומהר"ם אלשיך. אך בס' קהלת יעקב להגאון מליסא כתב דזה רק בכותב לישראל ולא בכותב לעכו"ם חבירו. וכאן הרי כתב להשופט מהכפר שהוא עכו"ם. אולם הוא איירי רק בכותב לעכו"ם חבירו עם איזו קישור דברים כגון לתבוע חובו וכדומה. אבל כאן כתב רק להודיע ונראה כמתכוון להעיד:
והנה רבים דחקו למצוא טעם לדברי הרמב"ם שכתב דמסל"ת בכתב לא מהני, והבד"ה כתב עליו שאין טעם לדבריו. ולענ"ד י"ל עפימש"ל קושיית הז"כ אמאי אין עכו"ם נאמן משום מדעל"ג כחו בביצים ודגים והוא תירץ דבעכו"ם דאיכא חיסור על הב"ד לקבל עדותו משום אל תשת רשע עד זה לא רצו חכמים להתיר גם בעגונה. וזה רק במתכוון להעיד. אבל מסל"ת אינו בגדר עד כיון שאינו מתכוון להעיד עכת"ד:
והנה ידוע מחלוקת הראשונים לענין עד נעשה דיין ולענין נמצא א' מהם קא"פ. דלחד דיעה עד המתכוון להעיד בשעת ראי' אף דלא העיד עדיין בב"ד מקרי עד. ולחד דיעה לא מקרי עד רק בבא לב"ד והעיד. עיין תוס' ב"ב (דקי"ד ע"א) ד"ה אבל. ועיין בש"ך חו"מ סי' ל"ו סק"ט שהביא בשם מהר"ם אלשקר דבמעיד בב"ד לא בעינן ג"כ שהי' מתכוון מתחלה להעיד. ואף להש"ך החולק עליו שם היינו משום דלענין צירוף קא"פ בעינן לדידהו שנצטרף בין בשעת ראי' בין בשעת הגדה. ובשעת ראי' אין עליו תורת עדות אם אינו מתכוון. אבל בשעת הגדה וודאי אם העיד בב"ד אף שלא נתכוון להעיד רק בדרך סיפור וודאי הגדה מקרי ועדותו הוי עדות ותורת עד עליו. דלההגדה כיון דעביד מעשה שמעיד לפני ב"ד לא בעינן כוונה. וז"פ מאד אצלי. וא"כ הא דמסל"ת מהני בעדות אשה וליכא איסור דאל תשת וכו' כיון דאינו מתכוון להעיד היינו משום שאינו בא לב"ד להעיד דכל שבא לב"ד לא הוי מסל"ת כמבואר בתשו' הרשב"א והריב"ש והרא"ש. עיין קהלת יעקב סי"ד אות ב'. וא"כ כ"ז כשמסל"ת בע"פ. אבל בכתב דקיי"ל עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבי"ד דמי. א"כ אם נאמר דמקבלין עדותו הוי כמעיד בב"ד בשעה שחתם ומעיד בב"ד אף שלא נתכוון להעיד עד מקרי כמש"ל. ועוברין על אל תשת רשע עד מש"ה ל"מ מסל"ת בכתב לדעת הרמב"ם. וא"כ מעתה לפי"ז י"ל בערכאות דכבר התקינו חכמים בדיני ממונות דשטרות העולים בערכאות של עכו"ם כשרים. והתירו לקבל עדותו של עכו"ם. א"כ גם לענין עדות אשה כן. ואף אם נאמר דערכאות לא מהימני לענין עדות אשה היכא דאינם מסל"ת. היינו לדידן דס"ל דעד אחד אינו נאמן מדאורייתא בעדות אשה דלא הוי מדעל"ג גמור כמ"ש הריב"ש דהעד חושב דהבעל לא יבוא לביתו עוד עיי"ש. וא"כ אף דלענין ממון האמינו ערכאות משום דלא מרעי אנפשיי'. מ"מ לענין עדות אשה משום חומר איסור א"א דהוא איסור מיתה לא רצו לסמוך על ערכאות וחיישינן דמשקרי. אבל במסל"ת דליכא חשש דמשקר דעכו"ם אינו מכוון להכשיל היכא דלית לי' הנאה. וליכא אלא איסור לאו דאל תשת רשע היכא דמעיד בב"ד. ולענין איסור לאו דאל תשת רשע. אם התירו לענין ממון משום תיקון עולם ועקרו הלאו הזה מכ"ש לענין עדות אשה משום תק"ע. כיון דאיסור עריות ליכא דהא קיי"ל דאינו משקר וליכא רק לאו בעלמא וזה כבר התירו חכמים בערכאות. ועיין בחת"ס תשו' מ"ו באד"ה אבל מ"מ ובתשו' ז"כ הנ"ל. דמשום לאו דאל תשת רשע כבר יצאה מאיסור ערוה החמורה וליכא רק לאו בעלמא עיי"ש. וא"כ לפי"ז י"ל דגם הרמב"ם מודה דמסל"ת בכתב מהני כיון דליכא טעם דאל תשת וכו':
היוצא לנו מכ"ז דלדברי הח"מ והב"י הנ"ל דמוכח מדבריהם דס"ל דמעיד לפני שופט עכו"ם כל שאינו שואלו בשם ישראל הוי מסל"ת אף דמתכוון להעיד כיון דאינו מעיד לפני ישראל א"כ ה"נ גם בלאו הטעם דערכאות לא מרעי אנפשיי' מהני כאן כיון דלא הי' כאן שאלת ישראל כלל. ונלע"ד להסביר דבריהם אף דלכאורה הא מבואר בש"ס דכל שנתכוון להעיד פסול. א"כ מ"ש אם מתכוון להעיד לפני ישראל או לפני שופט עכו"ם:
אך נ"ל דהא כבר הבאתי קושיית הב"ש על הט"ז דס"ל דעכו"ם אינו מכוון להכשיל לישראל בחנם כשאינו מגיע לו הנאה. א"כ גם עכו"ם שאינו מסל"ת יהי' נאמן. אבל באמת לק"מ ועיקר הדבר כך הוא. דהא כבר כתב הב"ש בסק"מ דכל שאין רגל"ד לא חיישינן לשום דבר. וא"כ עכו"ם הבא לפנינו ומסיח לפי תומו דרך סיפור פלוני מת כיון דעכו"ם אינו מכוון להכשיל בחנם ואין לנו שום הוכחה דאומר לשום איזו כוונה דהא כן דרך כל אדם לספר מה שראה אמרינן שפיר דמגיד האמת מה שראה בלי שום כוונה אבל היכא דחזינן דמכוון להעיד. א"כ בע"כ איזו כוונה והנאה יש לו במה שבא להעיד דאל"כ מה הכריחו להעיד דוודאי עכו"ם אינו מכוון לשם מצוה לעשות טובה לישראל דסתמן רשעים נינהו. ובידוע שעשו שונא ליעקב. וכיון דיש רגל"ד והוכחה דבע"כ מחמת איזו כוונה בא להעיד שפיר חיישינן דילמא משקר מחמת איזו הנאה. דדילמא אחד שנתן עיניו בה שכרו. או דילמא חושב שהאשה תתן לו איזו מתנה בעד זה וכדומה ולכך לא מהימן. וכן אם הישראל שואלו ומשיב על שאלת ישראל. י"ל דדרכם להתל בישראל. דכיון שהוא שואלו הוא משקר ומשיב לו כדאמרינן לענין משטה כשם שהשטית בי לשואלני וכו'. וא"כ כ"ז בבא ומתכוון להעיד או שמשיב ע"י שאלת ישראל. אבל במשיב על שאלת השופט שלהם דליכא שום הוכחה דמעיד לאיזו כוונה דהא מוכרח הוא להעיד על פקודת השופט דאימת השופט עליהם ולהתל ג"כ אין דרכם להתל בשופט שלהם רק בישראל. א"כ כיון דאין לנו שום הוכחה ורגל"ד דמעיד לשום איזו הנאה וכוונה שפיר הוי כשאר מסל"ת דל"ח דמשקר. וא"כ ה"נ בנ"ד דהמחאונים על כך מוכרחים להודיע להגדול שבהם שמות ומספר ההרוגים. וכן בעלי הקאנצלייא מוכרחים לכתוב הכל בפנקס שלהם ולהודיע למקום מולדתו. א"כ אין לנו שום הוכחה דמעיד לשום איזו הנאה רק דמוכרח הוא לכך עפ"י פקודתו לא יצא כלל משאר מסל"ת ומהימן:
ומעתה כיון דלדעת הב"י והח"מ הנ"ל יש בנ"ד דין מסל"ת ולדעת החת"ס והכנ"י ועוד הרבה אחרונים ערכאות עדיפי ומהימני גם בלא מסל"ת. אף דיש חולקים ג"כ מ"מ ספק פלוגתא מיהא הוי ובספק פלוגתא בד"ז דעת הב"ש בעצמו סקמ"ח דאזלינן לקולא בהא. וגם בכל ספק מל"ת הביא שם הב"ש בסקמ"ט בשם הט"ז דהיכא דאיכא אומדנות המוכיחות אזלינן לקולא. וגם באינו מסל"ת גמור דעת המ"ב תשו' ס"ח ותשו' מהר"י דבאומדנות המוכיחות מהימן. עיין קהלת יעקב סי"ד אות י"ג. ותשו' נטע שעשועים סוף תשו' ע"ט. וגם בלא"ה מוכח מפסקי מהרי"א סי' קל"ט בסוף דבריו דכל משיב ע"י שאלה אינו רק דרבנן דכתב שם דקיל ממשאל"ס עיי"ש. וגם כל מתכוון להעיד ואינו מתכוון להתיר לא הוי רק ספק כדמוכח מתשו' פנ"י אה"ע תשו' מ"ז בח"ב באד"ה ואע"ג דהתם עיי"ש. והכא איכא אומדנא דמוכח טובא. דמאז שבא המכתב אבד זכרו ונשתקע שמו ולא נשמע שום דבר ממנו זה עדן עדנים שעברו משנות המלחמה. ובכה"ג שהי' במלחמה במקום סכנה ונשתקע שמו דעת התשב"ץ בתשו' פ' דבלא"ה יצאה מדאורייתא מחזקת א"א כמו משאל"ס. ובמלתא דרבנן וודאי י"ל דערכאות מהימני כמו שתקנו בממון בר"פ דגיטין (די"א) עיי"ש בתוס' וברשב"א. וא"כ מכל הלין טעמי נ"ל לסמוך על המקילים ולהתיר:
ומה שיש לחוש עוד בזה הוא במה שלא נזכר כאן קברתיו ובמלחמה בעינן קברתיו. הנה כבר הסכימו הרבה מהאחרונים דבעמפ"ע ובפרט בעד מפי מסל"ת עכו"ם ל"ב קברתיו. וכבר הארכתי בענין זה בכמה תשובות. ועיין בתשו' משיב כהלכה אה"ע תשו' ה'. וגם מה שלא ראה הישראל הכתב מהקאממאנדע רק מה שהשופט מהכפר הגיד לו. נראה ברור דהשופט הוי מסל"ת. דהוא בא רק להודיע ולא להעיד. ואף שבא והגיד לאבי האשה. מ"מ עיין בתשו' מאיר נתיבים סי' ל"ב אות י"א דאומר אמרו לחמיו של פלוני הוי מסל"ת. ובפרט בבא בעצמו לחמיו דעדיף דאף למאן דס"ל דאומר אמרו לאשתו של פלוני ל"מ מ"מ בבא בעצמו לאשתו וסיפר לה עדיף יותר כמ"ש בתשו' מאיר נתיבים הנ"ל (בדכ"ו ע"ב) בשם תשו' סדר אלי' רבא סי' ז' עיי"ש. וגם לפי"מ שחילק הריב"ש דמש"ה ל"ה בעדות אשה מדעל"ג ממש. דדילמא לא יבוא הבעל לעולם לביתו או לזמן רחוק. אבל היכא דיכול להתברר הדבר תיכף כסו בקדשו ב"ד את החודש דר"ה (דכ"א) לכ"ע מהני. ה"נ מה דאמר השופט דבא מכתב מהקאממאנדע זה דבר העומד להתברר תיכף דיכולין לשאול תיכף בקאממאנדע דשם נכתב הכל בפנקס. ובאמת אנכי תמה על גוף הענין הזה דהא יכולין גם עתה לשאול בוויען ע"ז שידוע לי בבירור שיש גם עתה עדיין בוויען אווסקונפטס קאנצלייא שיש למצוא שם כל שמות הנופלים במלחמה כי לא נאבדו כלל הפנקסאות. ולכן לדעתי טוב ונכון לראות להשתדל להשיג זאת. כי כל מה שיכולין לברר נכון לברר. ועפ"י הרוב נכתב שם גם מקום קבורתו. ועכ"ז אם א"א לברר הדבר הנני מסכים גם אנכי להתיר האשה הזאת מכבלי העיגון באופן שיסכים עוד רב אחד גדול לזה כדי דלימטי' שיבא וכו'. וידוע לי ששם באותו הגליל הי' רגילין תמיד לשאול את הרב הגאון אבד"ק ראדאמישל הדר כעת בקאשוא. נכון גם עתה להציע השאלה הזאת לפניו ג"כ. והשי"ת יצילנו משגיאות ויראינו מתורתו נפלאות:
כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.