אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן לב, תק"ע.

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן לב, תק"ע.

סימן לא, תק"ע.

שלום אשיב לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי ממנתו זך ונקי מפו' לשבח ולתהלה מגזע אפרתים כש"ת מו"ה לוי יצחק נ"י אבד"ק ליבטשוב יצ"ו:

מכתבו ע"ד העגונה אשת ר' מאיר בריעפוועקסלער מכפר הסמוך לקהלתו לנכון הגיעני. והנה אין עתותי בידי להשיב בארוכה. רק בקצרה ככל האפשר והשי"ת יצילנו משגיאות:

הנה בראשונה צריך לראות אם יצאה עכ"פ מידי איסור תורה עפ"י העד שהעיד שראה שנטבע במשאל"ס. דאם העד העיד ששהה עד שתצא נפשו יצאה מידי איסור תורה אפילו עפ"י ע"א ואם ניסת ל"ת כמבואר בסי' י"ז סל"ד. ואף לשיטת הפוסקים דע"א אינו נאמן מה"ת רק מדרבנן וא"כ במשאל"ס דהחמירו חכמים נימא דשוב חוזר לאיסור דאורייתא. וכעין מ"ש הב"ש ס"ק ק"ס לענין מת בדבר. מ"מ כבר ישב על מדוכה זו בתשו' ברית אברהם אה"ע תשו' כ"א עיי"ש באריכות. ומסקנתו באות י"ב שם דבמשאל"ס גם עפ"י ע"א יצאה מידי איסור תורה. אך שיעור השהי' עד שתצא נפשו יש בזה הרבה דיעות. איכא מ"ד ג' שעות ואיכא מ"ד ב' שעות. ומתשו' הב"ח מובא רק שעה אחת כמבואר הכל באריכות בפ"ת ס"ק קל"ד. ומביא שם תשו' חת"ס סי' ס"ה שכתב שלפ"ד המהרי"ט דהנך שעות שעות קטנות קאמר. שכל שעה היא עשרים מינוט. יהי' השיעור של ב' שעות ארבעים מינוט. ובס' קהלת יעקב להגאון מליסא סל"ד משמע דעתו בכוונת הריב"ש על ב' שעות. וכ"כ הישויע"ק בפיה"ק סקמ"א על ב' שעות ובנ"ד כפי שאומר העד שאשתהי יותר משעה וחצי שחפשוהו ואח"כ ראה מרחוק כשהוציאו אותו ואשתהי חצי שעה עד שבא אצלו. משמע שהעד הי' בכל העת הזאת במעמד הדבר הזה. ולא ראה שיצא משם רק אותו איש שמצאו משמע שהי' לפחות ב' שעות. ואם נרצה לספק בדבריו אם עמד שם כל אותו הזמן וראה. הרי בתשו' חת"ס הנ"ל סי' ס"ה יצא לידון בדבר החדש דכל שחפשו אותו תיכף במקום שנפל די ברביעית שעה. דכיון דשם לא נמצא ובע"כ אתה רוצה לחוש דהובילוהו המים למקום אחר א"כ תו מדאורייתא אין חשש כיון דהטרידוהו המים בשטף נהר העצומים עיי"ש בדבריו והוכחתו חזקה מאד דאל"כ מאי מהני מה ששהה עד שתצא נפשו דילמא יצא רחוק מכאן במקום שלא יוכל העומד כאן לראות לשם. והוכחה זאת כתב ג"כ בס' קהלת יעקב הנ"ל סוף אה"ד המתחיל ולענד"נ עיי"ש ודעתו ג"כ דאם ראו שם שלא צף ע"ג המים כלל באותו מקום די בשעה מועטת ועיין עוד בח"ס סי' ס"א באהד"ה:

והנה פלוגתתי חיזק דעת הסוברים דבמשאל"ס לא בעינן שיהוי עד שת"נ. וכ"ה ג"כ דעת הרד"ך בתשו' בית כ"א הובא בתשו' לחם רב סוס"י ל"ט. וגם יש כאן עוד סברא להקל כפי מה שהעיד העד שהוכה מכה רבה מהקורה שנדחפה בחזרה. וודאי דלא הי' לו כח לשוט ולהציל עצמו בתחבולות ובוודאי נטבע תיכף ונפל לארץ כעופרת ולא צריך רק שיעור שתצא נפשו. וזה הוי שעה מועטת כמ"ש הח"ס והקהלת יעקב הנ"ל. ועיין בפ"ת ס"ק קל"ג באה"ד המתחיל והנה ג"כ מעשה כעין זה. וכתב שם בשם גדול אחד דבהנהו רפסודות דהמים מתגלגלים תחתיהם הוי כהנהו עקולי ופשורי שבתלמוד דאמרינן דא"א שיצא משם ובוודאי נטבע בשם. וגם הא ידוע דעת התשב"ץ סי' פ' דכל שנאבד זכרו במדינות אלו שאינו מצוי לתלות סיבת אבידת זכרו רק במיתה הוי כמשאל"ס. ונהי שכבר הארכתי בתשו' שכל שלא נולד ריעותא בגוף האדם אין מצרפין זאת אף לסניף כלל. דחזקת הגוף אלימתא היא ועדיפא מרוב כמ"ש הפנ"י בסוגיא דנמצאו בה מומין. וכ"כ הש"ש. וגם אחזוקי ריעותא לא מחזקינן רק היכא דנולד בו ריעותא מהתחלת מיתה הוי כעין הוחל בו מעשה טורף שכתב בחי' הרשב"א חולין (דמ"ג) הובא בתב"ש סי' כ"ט. דאז חיישינן דאיתרע החזקה. ואז שפיר אזלינן בתר רובא. וא"כ הכא דנולד בו ריעותא בגופו שהוכה מכה רבה בקורה שיש בו כדי להמית. דבכה"ג הוי ריעותא לענין טריפה בסי' נ"ח. וגם נפל אח"כ למים. אף אם נאמר דלא ראה עד שתצא נפשו. מ"מ עכ"פ הוחל בו מעשה טורף. ואינו חסר רק גמר המיתה כמ"ש בחי' הרשב"א הנ"ל. וא"כ בכה"ג בנ"ד שאבד זכרו כמה שנים. ובמדינות אלו שיש בי דואר וט"ג וט"פ וודאי הוי רובא למיתה יותר ממשאל"ס. ויצאה בוודאי מדאורייתא מאיסור א"א בלי שום ספק כלל. וא"כ מעתה נראה מה דינה להתירה לכתחלה וכבר עורר כתה"ר בזה כיון דהעד ראה הטביעה לא סגי מה שאומר שהכירו בטב"ע לחוד ובעינן סימנים דווקא כשיטת הרא"ש והתוס' וכמ"ש הרמ"א בסכ"ח. אלא דכאן העיד שהוא ועוד יהודי אחד הכירו אותו. ובשנים ל"ח לבדדמי גם בהכרה דטב"ע כמ"ש הב"ש בס"ק פ"ז אלא דיש לספק דילמא עד הראשון שהוא אומר בשמו לא ראה אותו תיכף כשהעלו אותו מהמים. ואשתהי יותר משעה. דל"מ עוד הכרה בטב"ע ואף ספק אשתהי שיעור שעה אסור כמ"ש הרמ"א בשם הריב"ש בסכ"ו עיי"ש בב"ש ס"ק פ"ג. ואף דדעת המהריב"ל דבעמפ"ע עדיף טפי. ותולין דהראשון ראה אותו תיכף כמ"ש בקו"ע אות ג'. אך כבר חלקו עליו כל הבאים אחריו כמ"ש בתשו' מהרי"ט תשו' ל' ועיין קו"ע אות רפ"א:

אמנם בתשו' לחם רב להגאון בעל לח"מ ז"ל תשו' ל"ד כתב דבמשאל"ס דלא הוי רק איסור דרבנן. שפיר יכולין לסמוך בזה על המהריב"ל דבעמפ"ע תולין להקל. דהראשון ראה אותו לאלתר בתוך שיעור שעה עיי"ש בסוף אהד"ה ויש להסתפק. וגם איכא לאיצטרופי דעת הסוברים דבשנים ל"ב לאלתר כמ"ש הב"ש ס"ק צ'. ובתשו' לחם רב הנ"ל תשו' ל"ז כתב דבמשאל"ס שהוא רק דרבנן יש לסמוך על דעת כל הקדמונים דלא ס"ל כהרא"ש בהא דבראו הטביעה לא מהני טב"ע. ובפרט בגופו שלם. ועיין ברשד"ם תשו' נ"א שהביא הרבה פוסקים קדמונים דלא ס"ל כהרא"ש בהא. וסגי בהכרה דטב"ע גם בראו הטביעה. ואף דמ"ש כת"ה דבקברתיו סגי בטב"ע אין בזה כדי סמיכה דלהדיא מפורש בקו"ע בתשו' ר"א מזרחי אות צ"ט דקברתיו ל"מ לענין הכרה דטב"ע מ"מ סגי בכל הני טעמי הנ"ל צירופי היתר וגם הא איכא טב"ע דבגדים דדעת הנוב"י דטב"ע דבגדים כיון דאין משתנים מחמת המים ל"ש הטעם דבדדמי וכן החזיק בסברא זו בס' קהלת יעקב הנ"ל. וגם הדאקומענטען שלו שנמצאו אצלו שזה הוי דבר דלא מושלי אינשי ובבגדים בכה"ג וודאי דל"ח לשאלה. חדא כיון דהוי כל בגדיו. ועוד דבמים כה"ג ל"ח לשאלה דא"א לומר בשעה קטנה כזאת שיצא מהמים והשאיל מלבושיו לאחרים כמבואר ברמ"א סל"ב עיי"ש בב"ש ס"ק צ"ח. ומ"ש כתה"ר לפלפל בזה בדברי הנוב"י דאמרינן זהו שאבד זה שנמצא עיין בש"ש ובס' קהלת יעקב הנ"ל שדחו זאת וכתב שם בקהלת יעקב דבנהר כיון דשכיחי נטבעים הוי כשיירות מצויות ועיין בכורות (דכ"ה ע"ב) בשלמא שדה וכו' אבל קדשים כיון דמנגחי אהדדי שכיחי בהו מומא עיי"ש. מ"מ גם בל"ז איכא צדדי היתרא טובא ולכן מצטריפנא בהדי' להתיר האשה הזאת ובלבד שיצטרף עמנו עוד אחד מהרבנים המפורסמים ואז יושיב ב"ד של ג' להתירה והשי"ת יצילנו משגיאות:

והנני ידידו דושת"ה דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה