אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן כט

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן כט

סימן כח תק"ע.

ב"ה ג' יתרו תרפ"ד לפ"ק טארנאפאל.

שלום אשיב לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה צבי הירש נ"י ראבד"ק שעברשין יצ"ו:

שאלתו בדבר העגונה מ' בינא בת המנוח מו"ה ארי' ליבוש מקהלתו לנכון הגיעני. והנה עדותו של ר' יוסף ב"ר אברהם אביגדור סותר קצת לעדותו של ר' ברוך איילבוים. שר' יוסף אמר שהלכו אז על אסטאפלעניא ושמע מאנשי חיל ערלים שהלכו אצל ר' שלמה קויל שאמרו שנהרג. משמע שנהרג בעת שהלכו על אסטאפלעניא. ור' ברוך העיד ששאל את האנשי חיל שהיו אתו בהקאפעס ואמרו שנהרג בעת שהלך להקעך ליקח אוכל. וצריך לחקור ע"ז שם אצל אנשי חיל שהיו בחיל רוסיא. ובקיאים במנהג החיל ולשונם. אם אין הדברים סתורים. ועיין בזה בסי' י"ז ס"ט בח"מ שם סקי"ט ובב"ש סקכ"ה. ולדעתו שם אף אם הוכחשו בחקירות אינו מזיק בעדות אשה. דהא עכ"פ עדות אחת אמה. עיי"ש. ובפרט דר' ברוך אמר ששאל את הערלים. א"כ לא הוי מסל"ת והכחשה דידהו הוי כמו הכחשה דצרה דל"ה הכחשה. וכ"כ הב"י בשם תשו' הר"ן עיי"ש בסד"ה כתב הרמב"ם שמע מערכאות וכו'. וגם אם שניהם מסל"ת איכא למ"ד דל"ה הכחשה דאין העכו"ם נאמן לאסור. עיין מרדכי סוף יבמות אות צ"ג ובד"מ אות מ"א. והנה יש עוד חשש מה שאמר ששמע מפי אנשי חיל. ובחת"ס סי' ע' מביא בשם תשו' מבי"ט לחלק בין שמע מפי יחיד לשמע מפי רבים דיש לחוש לקול הברה עיי"ש. אבל כבר הארכתי בזה בתשו' אחת והוכחתי בראיות ברורות דלית דחש לה להא מילתא. וקשה עלי לכפול הדברים. ושמע מן הנשים מת איש פלוני יוכיח עיין ח"מ סקי"ח. ועיין תשו' הב"ח סי' ע' ד"ה ובענין וסי' ע"ג ד"ה ועוד דגדולה מזו. ותשו' פנ"י סי' ס"ג (דמ"ז ע"א) ד"ה וע"ד העגונה מ' צירל עיי"ש:

ואמנם עיקר החשש הוא שהעד ר' יוסף לא אמר שהערלים היו מסל"ת ואיכא למיחש דילמא השיבו על שאלתו. כמ"ש הב"ש בס"ק נ"א בשם המ"ב אלא שהביא שם דברי הט"ז דמקיל בהא גם בישראל שהגיד בשם עכו"ם וכת"ה תמה ע"ז מדברי הב"ש בסק"מ שכתב דבעכו"ם מפי עכו"ם הוה לן למיחש דילמא השיב ע"י שאלה שכן דרך האנשים אלא דעכו"ם מפי עכו"ם אף ע"י שאלה הוה מסל"ת וא"כ בישראל מפי עכו"ם דאם הי' ע"י שאלה ל"ה מסל"ת יש לנו שפיר לחוש דילמא הי' ע"י שאלה ואמאי הקיל הט"ז. ובאמת לק"מ דבישראל טעמא אחרינא איכא כמ"ש בקו"ע אות ר"ס בשם הראנ"ח דישראל מסתמא יודע שהעכו"ם צריך להיות מסל"ת ואם הי' בדבר ספק לא הי' מעיד בסתם עיי"ש. ובנ"ד טעמא אחרינא איכא. די"ל דאף המ"ב מודה בהא דהא עיקר טעמו של המ"ב הוא משום דדרך ישראל לשאול על ישראל חבירו וא"כ לפימ"ש הב"ש בסק"מ דאין לנו לחוש לשום ריעותא רק מה שיש רגל"ד לזה וא"כ כאן וודאי דהי' אז עם העד ר' יוסף הרבה יהודים בין אנשי החיל לבד מר' שלמה קויל הנ"ל וא"כ ל"מ לדעת הר' בצלאל אשכנזי הובא בקו"ע אות רמ"ה שחולק על הרדב"ז וס"ל דכשאינו שואל על אדם פרטי אותו האיש בעצמו שהשיב עליו לא הוי כמשיב ע"י שאלה. א"כ ה"נ בוודאי לא שאל ר' יוסף את הערלים על ר' שלמה קויל ביחוד דלמה הי' לו להעלות על דעתו על ר' שלמה יותר מיהודים אחרים. ובוודאי או ששאל בסתם מי נפל במלחמה או ששאל איזו יהודים נפלו במלחמה דלדעת ר"ב הנ"ל הוה מסל"ת וכ"כ בתשו' מהר"ם אלשיך סי' קי"א דכששאלו על כללות הספינה והוא השיב על אחד ביחוד הוה שפיר מסל"ת. אלא אף לדעת הרדב"ז שם דס"ל דמסתמא שאל על היהודים ול"ה מסל"ת היינו כיון שמשיב שכל היהודים נהרגו אמרינן דשקורי משקר ומשיב רק על שאלתו. אבל אם שאלו סתם על היהודים והוא משיב איש פרטי שלמה קויל וודאי האמת קאמר דידוע לו שאותו שלמה נהרג דאל"כ מ"ש האיש שלמה דנקיט. וא"כ י"ל דבנ"ד לכ"ע הזה מסל"ת ואין לנו לחוש דילמא שאל על אותו שלמה בפרט. דאין לנו רגל"ד לזה. דאדרבא יותר הדרך לשאול בסתם מי ומי מיהודים נפלו שמה דוודאי היו שם הרבה יהודים. וכל שאין לנו רגל"ד אין לנו לחוש כמ"ש הב"ש בסק"מ הנ"ל. וגם איכא כעין ס"ס דילמא לא שאל כלל רק הם בעצמו סיפרו מהריגתו ואף אם שאל אותם מ"מ דילמא לא שאל על האיש הזה ביחוד רק דרך כלל דבכה"ג הוי מסל"ת כמש"ל. וא"כ כיון דבלא"ה יש לנו שלשה עמודי עולם המה הט"ז והראנ"ח והמהרי"ט הובא בקו"ע אות שע"ד שכולם ס"ל דישראל מפי עכו"ם ל"ח דילמא השיב ע"י שאלה ובכה"ג דנ"ד י"ל דגם המ"ב והב"ש מודו כמש"ל וסברא ברורה היא לענ"ד. א"כ שפיר יש לנו לסמוך ע"ז ולומר דהוה מסל"ת. ובפרט שמ"ש הב"ש דהמתירין עכו"ם מפי עכו"ם מסל"ת הוא רק משום דעכו"ם שמשיב על שאלת חבירו עכו"ם הוי מסל"ת. אבל לעולם חיישינן דילמא שאל אותו משום שכן דרך לישאל. באמת אין הדבר פשוט כ"כ דבתה"ד סי' רל"ט מבואר להיפך. אחר כתבי זאת ראיתי שגם כת"ה הרגיש בזה שבתה"ד מבואר להיפך מדברי הב"ש שכתב שם וז"ל ואפילו לפי הירושלמי וכו' דכששואלין אותו והוא משיב ל"ח מסל"ת וכו' וא"כ נ"ד דילמא ע"י שאלה סיפר העכו"ם הראשון מ"מ נראה דהיינו כששואלין אותו ישראל וכו' ותו נראה דכיון דהעכו"ם האחרון לא ביאר דבריו אם העכו"ם הראשון סיפר דבריו מעצמו או ע"י שאלה לא תלינן להחמיר ולומר ע"י שאלה סיפר וכו' עכ"ל עיי"ש הרי דמסקנתו דלא חיישינן דילמא שאל אותו וא"כ אף בישראל מעכו"ם דינא הכי. וכך מבואר ג"כ בתשו' מהר"ם אלשיך ס' מ"ד שכתב שם וז"ל ועוד ראי' שהרי בתה"ד סי' רל"ט כתב על תוגר מפי תוגר דנאמן וכו' וא"כ לפי"ז אצ"ל כשאומר היהודי שהתוגר אמר לו במל"ת אלא אפילו לא אמר אלא סתם וודאי סגי לדעתו דלא עדיף תוגר מפי תוגר מישראל המעיד מפי תוגר וכמו שהתוגר אעפ"י שלא יפרש שהראשון הי' מל"ת סגי כ"ש בישראל האומר מפי תוגר דלא חיישינן דילמא לא הי' התוגר האומר מסל"ת עכ"ל. הרי מפורש יוצא מפי רבינו משה אלשיך ז"ל דישראל מפי עכו"ם עדיף יותר מעכו"ם מפי עכו"ם דל"ח דילמא לא הי' מסל"ת. וכן בתשו' דברי ריבות סי' רע"א מביא ג"כ לפסק הלכה טעם השני של התה"ד דלא תלינן להחמיר דהעכו"ם ע"י שאלה סיפר. הרי דאיכא כל הני גדולי עולם דס"ל דל"ח להכי וטעם דבריהם נ"ל דאף דלכאורה הוי ספיקא דאורייתא דילמא לא הי' מסל"ת וכמ"ש הרמ"א בסט"ו דספק מל"ת הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא וכבר כתב המהרי"ט בח"א סי' מ"ח בתמיהתו על המהריב"ל לענין עמפ"ע דכל שאם הי' לפנינו והי' לנו ספק בהגדתו הוי אזלינן לחומרא גם אם אינו לפנינו וספק לנו בדבריו אית לן למיזל לחומרא עיי"ש. וא"כ מ"ט של התה"ד וסייעתו הנ"ל דסוברים דתלינן בהא לקולא. אך נ"ל דהנה כבר עמדו האחרונים ע"ז דהא לענין שאר איסורין היכא דמהני מל"ת אף אם משיב ע"י שאלה הוי מסל"ת ובלבד שלא ידע אם נ"מ לענין או"ה כמבואר ביו"ד סי' צ"ח ולגבי עדות אשה בעינן דווקא שיאמר מעצמו שלא ע"י שאלה:

אמנם היטב אשר דיבר בזה בס' זכרון כהונה להגאון מהר"א מקאריץ ז"ל דהא זה גופא הוא פלוגתא דאמוראי בירושלמי שלהי יבמות. אם שואלין אותו ומשיב הוי מסל"ת וכעין פלוגתא דבש"ס דידן סוף יבמות (דקכ"א ע"ב) אם בעינן מתכוון להעיד או מתכוון להתיר עיי"ש. וא"כ לכך בעדות אשה דהוי איסור דאורייתא אזלינן לחומרא ומתכוון להעיד לחוד או משיב ע"י שאלה לא הוי מסל"ת. אבל בשאר איסורין ביו"ד הנ"ל דל"מ מסל"ת רק באיסור דרבנן שפיר אזלינן לקולא ולא יצא מידי מסל"ת רק במתכוין להתיר עיי"ש בס' ז"כ הנ"ל (ד"ל ע"ב) ד"ה אך מה שהאריך בזה (ובדל"ח ע"ב) ד"ה נקטינן. ומתבאר מזה דמשיב ע"י שאלה הוי ספק אם הוא מסל"ת או לאו דהוי רק כמתכוון להעיד וכ"כ בתשו' פנ"י ח"ב סי' מ"ו (בדכ"ד ע"ב) ד"ה ואע"ג דהתם ובד"ה ואע"ג דהירושלמי. דע"י שאלה הוי רק ספק נתכוון להעיד ולא וודאי עיי"ש. וא"כ מעתה שפיר כתבו הגדולים הנ"ל דמסתמא לא חיישינן דילמא שאלו אותו משום דהוי ס"ס דדילמא לא שאלו איתו כלל. ואף את"ל דשאלו אותו דילמא לא נתכוון להעיד כס' הפנ"י הנ"ל או אף מתכוון להעיד לא יצא מידי מסל"ת כמאן דס"ל הכי בש"ס דידן הנ"ל וכמ"ש הז"כ הנ"ל דמידי ספיקא לא נפיק ואף דלא נעלם ממנו דאיכא כמה אחרונים דס"ל דל"מ ס"ס בעדות אשה משום דהוי במקום חזקה עיין בפנ"י בקו"א דכתובות ועיין נוב"י מהדו"ק תק"ע סי' מ"ג (בדל"א ע"ב) מ"מ נ"ל דבנ"ד י"ל דשפיר מהני ס"ס. דהנה ראיתי לשני נביאים שמתנבאים בסגנון אחד הגאון בס' ז"כ הנ"ל באריכות (בדל"ו ודל"ז ודל"ח ודל"ט) דכיון דקיימ"ל ביו"ד סי' פ"ג וסי' פ"ו דבמדעל"ג נאמן גם עכו"ם שאיני מסל"ת מדאורייתא א"כ הא דבעדות אשה בעינן מסל"ת הוא רק משום דדבר שבערוה בעינן עדות והתורה אמרה אל תשת רשע עד יכתב שם (בדל"ט ע"א) ד"ה והשתא (ובדל"ט ע"ב) ד"ה והרווחנו. דעכ"פ משום חומרא דא"א אין להחמיר עוד בזה דהא מחזיקין דהדבר אמת רק דגזיה"כ הוא שלא לשית יד עם רשע לקבל עדותו והוי רק לאו בעלמא. ודברים כהווייתן כתב החת"ס אה"ע ח"א סי' מ"ו ד"ה אבל דמחזקת א"א יצאה גם ע"י עדות עכו"ם שאינו מסל"ת. אלא דאיכא איסור לאו דאל תשת רשע עד עיי"ש. וא"כ כיון דאיסורא בעלמא היא ומחזקת א"א כבר יצאה א"כ שפיר מהני ס"ס לכ"ע כמו בכל איסורי תורה ולכך ס"ל להני אריוותא הנ"ל דתולין להקל דלא הי' ע"י שאלה מחמת ס"ס כנ"ל. ואף דבחת"ס הנ"ל כתב שם דזה רק למאן דס"ל דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת משום מדעל"ג אז גם עכו"ם שאינו מסל"ת ג"כ הי' דינו כן אי לאו משום אל תשת וכו' אבל למ"ד דכל נאמנות דע"א בעגונה הוא רק דרבנן אז ע"י עכו"ם שאינו מסל"ת דלא האמינוה חכמים בחזקת א"א קיימא עיי"ש. מ"מ נלע"ד דבהא כ"ע מודו. דהנה הוה קשיא לי' עפי"ד הט"ז בסי' י"ז סק"ה שיישב קושית הריב"ש דאמאי לא פריך הש"ס וניחוש דילמא עכו"ם הוא משום דעכו"ם אינו מכוון להכשיל היכא דאין לו הנאה. ודחה דבריו הב"ש בסקל"ח דהא חזינן דעכו"ם שאינו מסל"ת אינו נאמן ול"א דעכו"ם אינו מכשיל בחנם. ואמנם בגבעת פנחס ובנתיבות לשבת להגאון הפלאה ז"ל שם בס"ק י"ח ובתשו' ד"ח אהע"ז ח"א סי' מ'. שניהם לד"א כוונו בישוב דברי הט"ז. דלעולם היכא דהכותי בא לפנינו להעיד אין מאמינין לו. דאף דאינו מכשיל בחנם מ"מ אין נאמנות לכותי אבל היכא דספק לנו מי הי' האומר אם ישראל. או כותי אז ודאי אמרינן דמסתמא ישראל הי'. דאלו כותי אין דרכו לבוא להכשיל בחנם. ואם אתה רוצה לחוש דילמא כותי הוא ומעיד שקר זה נגד החזקה דכותי אין דרכו להכשיל בחנם ובע"כ דלא הי' כותי כלל רק ישראל עכת"ד ודפח"ח:

וא"כ מעתה קשיא לי לפי דבריהם אלו א"כ כל היכא דמספקא לן אם הכותי הי' מסל"ת או לאו נימא ג"כ דמסתמא הי' מסל"ת דמאי אמרת דלא הי' מסל"ת רק נתכוון להעיד והעיד שקר. ז"א דהא אנן אמרינן דאין דרך כותי להכשיל וא"כ בוודאי הי' מסל"ת. דזה ממש כמו ספק ישראל או כותי. דתלינן בישראל לס' הגאונים הנ"ל וזה לענ"ד דומה ממש לס' מסל"ת או נתכוון להעיד ואיני מוצא מקום לחלק כלל ביניהם. אך לפי דברי הז"כ והחת"ס הנ"ל דעכו"ם פסול מגזיה"כ דאף אם אומר אמת אסור לקבל עדותו משום אל תשת וכו' לא קשה קושיתי זאת דאנן שפיר חיישינן דילמא לא הי' מסל"ת רק נתכוון להעיד ולא נתכוון להכשיל די"ל דהדבר אמת וקושטא קאמר. ואפ"ה אסור לקבל עדותו ולעשות מעשה על פיו משום גזיה"כ דאל תשת וכו'. וא"כ כיון דבע"כ צריך לבוא רק לגזיה"כ דאל תשת וכו' א"כ עכ"פ בס"ס מותר דליכא חזקת א"א כס' החת"ס הנ"ל כיון דקושטא קאמר ושפיר מותר מטעם ס"ס לכ"ע דלהא לא חיישינן דילמא העכו"ם משקר ועדיין בחזקת א"א קאי דז"א דכיון דאין דרכו להכשיל בחנם הי' לנו לומר דמסתמא הי' מל"ת כס' הגבעת פנחס והד"ח הנ"ל. אלא מאי אמרת דילמא אינו מכוון להכשיל כלל וקושטא קאמר רק דאסור לקבל עדותו מגזיה"כ דז"א דא"כ יצאה מחזקת א"א וליכא רק איסורא בעלמא ומהני ס"ס דדילמא לא שאלו אותו כלל. ואף את"ל דהשיב ע"י שאלה מ"מ דילמא לא נתכוון להעיד כס' הפנ"י הנ"ל וגם דילמא נתכוון להעיד גופא נאמן כיון דאינו מתכוון להתיר דמידי ספיקא לא נפיק כס' הז"כ הנ"ל וארווחנא בזה דאף דדברי הז"כ והחת"ס הנ"ל שכתבו דעכו"ם פסול מגזיה"כ ולא משום דמשקר. אינם מוסכמים דבתשו' פנ"י ח"ב סי' ס"א (דמ"ד ע"ב) ד"ה ויען רצה לומר ג"כ הסברא הזאת ודחה אותה דבעדות אשה הכשירו כל הפסולים שהם פסולים מגזיה"כ כמו עבד ושפחה ועכו"ם דאינו נאמן הוא רק משום חשש משקר מ"מ בנ"ד בספק מסל"ת ממ"נ נאמן דאם נאמר דאינו פסול רק משום חשש משקר א"כ היכא דספק לנו אם הי' מסל"ת בע"כ מחמת חזקה דאין דרך העכו"ם להכשיל מוכרחין אנו לומר דהוא מסל"ת ולא נתכוון להעיד כלל כמש"ל אליבא דהגבעת פנחס והד"ח הנ"ל ולפי"ז נהי' מוכרחין לומר דהא דכתב הרמ"א דספק מל"ת הוי סד"א ולחומרא הוא רק היכא דיש ספק דילמא אמר מחמת איזו הנאה למירמי אימתא או להתפאר אבל היכא דליכא הני חששא רק דילמא נתכוון להעיד שקר בזה שפיר אמרינן דמחמת חזקה דאינו מכשיל בחנם וודאי דהי' מסל"ת כמש"ל לס' הפנ"י הנ"ל ולס' הז"כ והחת"ס הנ"ל עכ"פ בס"ס מותר:

ואף דלכאורה יש לומר דלא הוי ס"ס מעליא דהוי מש"א דבין אם לא השיב ע"י שאלה בין שלא נתכוין להעיד ולהתיר הכל למק"א הולך אם הי' מסל"ת ודומה לשם אונס חד הוא. מ"מ חדא הא הכו"פ בסי' ק"י בדיני ס"ס שדא נרגא בגוף הסברא הזאת דל"מ ס"ס משם אחד וגם הפרמ"ג שם כתב דהוה רק דרבנן וגם אולי דומה לדברי המהרי"א שהביא הש"ך שם דיש חילוק במציאות בין הספיקות וה"נ אם נאמר ע"י שאלה או לאו יש חילוק במציאות דלס' הראשון לא שאלו אותו כלל. ולס' השני השיב ע"י שאלה אלא שלא נתכוון להעיד וגם הוי ס"ס המתהפך דהא יכולין להפך הספיקות ולומר דילמא קיי"ל כמ"ד דנתכוון להעיד ולא להתיר הוי מסל"ת ואף את"ל דמתכוון להעיד לא הוי מסל"ת מ"מ דילמא הי' מסל"ת ממש שלא שאלוהו כלל ולא נתכוון להעיד כלל:

ועפ"י הדברים האלה נ"ל דבנ"ד יש עוד טעם לומר דגם המ"ב והב"ש מודים בהא. דהנה צריך לומר טעמם אמאי אין מתירין משום ס"ס הנ"ל הוא משום דס"ל כשיטת הפוסקים דכל עיקר נאמנות ע"א באשה הוא רק מדרבנן והם ראו שלא להאמין עכו"ם שאינו מסל"ת כמ"ש החת"ס הנ"ל וא"כ ל"מ ס"ס מתרי טעמי חדא משום דעדיין לא יצאה מחזקת א"א לדבריהם והוי ס"ס במקום חזקה ומש"ל להתיר משום ס' הט"ז לפי פירושם של הגבעת פנחס והד"ח הנ"ל דע"י שאין דרכו להכשיל יש לנו לומר דוודאי הי' מסל"ת לא ס"ל להמ"ב והב"ש דהרי הב"ש חולק להדיא על הט"ז בסקל"ח הנ"ל. ולכך כיון דחיישינן דהעכו"ם משקר ועדיין חזקת א"א במקומו עומד ל"מ ס"ס כס' הפנ"י בקו"א הנ"ל. וגם עוד איכא טעמא דל"מ ס"ס דכמו דקיי"ל דספק דרבנן לקולא ואיכא מאן דס"ל דגם ס"ס להחמיר ל"א בדרבנן עיין מל"מ בפ"ח מה' שאה"ט ופרמ"ג סוס"י ק"י ובפתיחה כוללת ובשושנת עמקים ובראש יוסף חולין בסוגיא דאזלינן בתר רובא. הרי דחכמים לא אמרו דבריהם אף להחמיר רק ע"צ הוודאי ולא היכא דאיכא ספק אף ס"ס. וא"כ מכ"ש להקל היכא דהדבר אסור מדאורייתא והם תקנו להקל דאמרינן דלא תקנו רק היכא דהדבר וודאי ולא בספק ואף ס"ס לא מהני ולכך בנאמנות פסולים בעדות אשה דהוא רק מדרבנן למאן דס"ל כן ל"מ גם ס"ס להקל:

ואמנם טעם הדבר של הפוסקים דס"ל דמדאורייתא אין ע"א נאמן אף דמבואר בר"ה (דכ"א) ובכמה דוכתי דבמדעל"ג נאמן ע"א ואף עכו"ם מדאורייתא הוא או מטעם שכתב הט"א בר"ה שם דהיכא דאיכא חזקת איסור ל"מ מדעל"ג דהוא ג"כ רק כעין חזקה דבמדעל"ג לא משקרי אינשי או כמ"ש הריב"ש בסי' שע"ח דמדעל"ג לא הוי רק היכא דעשוי הדבר לגלות בשעתו אבל באשה שנאבד בעלה מי יודע מתי יבוא עוד לביתו ולא הוי מדעל"ג כ"כ עיי"ש. ובנ"ד נראה דתרויי' ליתנהו דאי משום חזקת א"א כבר ראיתי בתשו' בית אפרים ואין עתה התשו' תח"י לציין מקומו דהיכא דידעינן דהי' במלחמה במקום סכנה שנהרגו שם רבים איתרע חזקת חי דידי' ונותנים עליו חומרי חיים ומתים כמו עיר שכבשוה כרקום. וא"כ הכא שהעד מעיד שהלכו יחד על אסטאפלעניא במקום שנופלים חצים ובלסטראות עד אין מספר עכ"פ איתרע חזקת חי דידי' ושפיר י"ל דנאמן גם עכו"ם שאינו מסל"ת מדאורייתא לס' הט"א הנ"ל כיון דליכא חזקת איסור כנגדו וגם מהני ס"ס דלא הוי ס"ס במקום חזקה. וטעם השני עפי"ד הריב"ש דעדות אשה לא הוי מדעל"ג בשעתו הנה כאן העיד העד ר' יוסף שהי' בלילה בפרעקאז שנהרג שלמה קויל והנה ל"מ אם זה הוא עדות העד ר' יוסף ששמע בעצמו הפרעקאז הרי הפרעקאז נעשה בפקודת שרי החיל ולא גרע מערכאות דלא מרעי אנפשיי' שדעת החת"ס להתיר על פיהם אף שלא במסל"ת ובפרט להכריז בפומבי בפני רבים וכדאי הוא החת"ס להיות סניף לכל היתרים הנ"ל:

אלא אף אם נאמר שזה הוא הכל מסיפור הערלים שסיפרו לר' יוסף הנ"ל שהי' כן בפרעקאז אבל הוא לא שמע בעצמו מכ"מ זה הוי מדעל"ג טובא כהא דקידשו ב"ד את החודש ואיך יבדו מלבם לומר שנכרז ברבים לפני עם רב דבר שלא הי' ולא נברא וגם הריב"ש יודה בזה דהוי מדעל"ג טובא ומהני מדאורייתא ג"כ וא"כ יש לנו סניף גדול לצרף דעת החת"ס שהתיר מחמת עדות ערכאות בסי' מ"ג עיי"ש וכדאי הוא להיות סניף לכל הני טעמים הנ"ל:

ולענין החשש שלא הזכירו מקבורתו ובמלחמה בעינן קברתיו הנה כבר הארכתי בזה בכמה תשובות וקשה עלי מאד לכפול הדברים ומיגמר בעתיקא קשה מחדתא וכשיהי' בניקל אצוה להעתיק לו מ"ש בזה זה לא כביר בתשובה אחת. אמנם לענין הלכה העליתי דבכה"ג דאיכא כמה דיעות להיתר חדא דעת המהריב"ל דבעמפ"ע ל"ב שיזכיר מקבורתו וגם דעת המרדכי דבעכו"ם מסל"ת ל"ח לבדדמי והט"ז בס"ק ס"ז מביא שזקינו הגאון מהר"י בצלאל והרש"ל ז"ל סמכו על המרדכי הזה להלכה ובפרט כאן דאיכא תרתי לטיבותא עמפ"ע ומפי מסל"ת. ובס' מאיר נתיבים תשו' פ"ד הביא ג"כ דהמנהג להקל, בכה"ג וכ"כ ג"כ בס' משיב כהלכה להגאון החסיד מהר"ז פרענקיל ז"ל עיי"ש בח' אהע"ז סי' ה'. ובפרט כה"ג דהעיד בשם שנים ואיכא הרבה דס"ל דאף בשני פסולים ל"ח לבדדמי ובנ"ד איכא עוד צד להיתר עפי"ד הט"ז סקמ"ד שכתב וז"ל וההיא דפ' האשה שלום וודאי לא מיירי במחי לי' בגירא במקום שחיות יוצא בו כגון שהחץ נכנס למוח או ללב בזה וודאי כאלו אמרה קברתיו דהא איתא לעיל בהג"ה סי"ז דלאו דווקא קברתיו אלא כל שרואין בוודאי מת עכ"ל עיי"ש. וכ"כ ג"כ בתשו' צ"צ סי' ק"ו דבמעיד על מיתה וודאית ל"ב קברתיו וא"כ כאן דר' ברוך העיד בשם הערלים בזה"ל אין עס האט געטראפען אשראפנעל אין דיא קעך איז צעשמעטערט געווארען מיט איהם. הלשון צי שמעטערט מורה שנקרע לרסיסים והוה מיתה וודאית דל"ב קברתיו לדעתם. ואף דהערלים השיבו ע"י שאלה מ"מ כבר הביא בס' ז"כ הנ"ל (בדכ"ז ע"ב) בשם המכתב אלי' והמהר"ם מלובלין דבחשש קברתיו דהוא רק דרבנן סגי גם בעכו"ם שאינו מסל"ת שהשיב ע"י שאלה ובפרט שהעידו על דבר שנעשה בפרסום בפני רבים מאנשי חיל שנתרוססה הקעך והוא עמדה דזה הוי מדעל"ג טובא די"ל דבכה"ג גם עכו"ם שאינו מסל"ת נאמן לס' הריב"ש הנ"ל ועכ"פ רגל"ד טובא איכא ובכה"ג איכא דעת התה"ד והנוב"י מהדו"ק דברגל"ד טובא וגם נשקע זכרו זה תשעה שנים מהני גם עכו"ם שאינו מסל"ת ובתשו' הב"ח סי' ע' מתיר בלא קברתיו כלל אשה שישבה עגונה י"א שנה כיון דוודאי לא תמצא עוד עדות אחרת הוי כשעת הסכנה דל"ח לחששות עיי"ש וא"כ כיון דכל החשש בדדמי הוא רק דרבנן ואיכא דעת הראב"ד וסייעתו דל"ב כלל קברתיו וודאי בצירוף כל הנ"ל יש להתיר גם בנ"ד. ואמנם הדבר הקשה עלי הוא יען שהעד ר' יוסף הוא קרוב לגבולו בק"ק זאמושטש ואפשר לשאלו אם העכו"ם הי' מסל"ת או לאו אולי הוה כדבר שיכול להתברר דל"מ שום ספק. אבל יראתי ג"כ אולי יקלקל בעדותו יען שהוא איש פשוט ולכן יען שבלא"ה אינני רוצה לסמוך על דעתי לבד עד שיסכימו לזה עוד שני רבנים גדולים ומפורסמים ואחד מהם יהי' הרב מטארנא לכן יציע כתה"ר הדבר לפניהם ואם יסכימו שלא לחזור עוד אחר העד לשאלו יודיעני בטובו ואתיישב בזה והשי"ת יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות:

כ"ד ידידו הדוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה