חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן כח תק"ע.
שלום אשיב לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב משנתו זך ונקי בש"ת מו"ה אהרן נפתלי נ"י מו"צ לעדתו בק"ק ווארשא יצ"ו:
מכתבו בדבר העגונה בצירוף הפ"ש מש"ב הרב הגאון אבד"ק פלונסק נ"י לנכון הגיעני והנה היתר העגונה הזאת רופף מאד מכמה צדדים. אבל מריש כל אמינא להו מה ששמעתי מפי הרב הגאון מו"ה דובעריש ראפיפורט ז"ל אבד"ק ראווא שהי' מקובל מפי רבו הגאון בעהמח"ס נודע בשערים אבד"ק לובלין ז"ל, שבבוא לפניו איזו שאלה, מקודם הוא שוקל בשכלו על אמיתות הענין לפי שכל האנושי האיך הוא ואם נראה לו לפי שכל האנושי שהדבר אמת, אז הוא מעיין עפ"י חוקי תוה"ק מה משפטו. וכן הוא אצלי בבוא לפני שאלת עגונה וכדומה אם ברור הדבר בעיני לפי השכל ודעת בני אדם שהדבר אמת, אז אנכי מייגע א"ע למצוא צד היתר עפ"י חוקי ומשפטי תוה"ק, לא כן אם אמיתות הדבר מסופק אצלי, וכן הוא בדבר הזה שאין כאן רק ע"א, שכפי הנראה הוא מקלי הדעת וכבש העדות אצלו איזו שנים. ועתה כשקרה מקרה שהי' לו מו"מ עם האשה הזאת, וקראה אותו לביתה, נכנס אתה בדברים, ודיבר אתה מבעלה. ולכן ירא אנכי אולי רצה להחניף אותה ולהקל ראשו אתה. ולכן בדה מלבו הדברים האלה. ולכן יען שאנכי מבחוץ ואולי אני חושד בכשרים לכן הנני סומך על דעתיכם, שאם כפי חוו"ד נראה הדבר אמת. כי ניכרים דברי אמת, ואין כאן מקום לחשוד, אז תוכלו לצרף את דברי שאציע לפניכם פה, ואם לאו דברי בטלים, וכאין נחשבו:
ועתה נבוא לדבר מה שיש לעיין בזה עפ"י משפטי תוה"ק. הנה מקודם העיקר חסר שאין כאן שמו ושם אביו ושם עירו, דאף אם נאמר דשם משפחתו הוי כשמו, עיין ב"ש סקנ"ח בשם המהרשד"ם מ"מ יותר משמו ושם עירו לא הוי, ואף דלדעה אחת ברמ"א שם סגי בשמו ושם עירו, מ"מ מבואר שם בב"ש סקנ"ט דהיינו דאינו מוחזק באותו עיר עוד יב"ש, ובע"כ צ"ל הכוונה דידוע לנו דאין שם עוד בשם זה, דאין לומר דכוונתו למעט רק שלא יהי' ידוע בודאי דיש שם עוד אחד בשם זה, דזה אף בשמו ושם אביו לא מהני. ובע"כ צ"ל דאיירי בסתמא. דאם מזכיר שמו ושם אביו ל"ח בסתם דילמא יש עוד יב"ש דלא שכיח כולי האי. ובשמו לבד חיישינן. וצריך לחפש באותו עיר אם נאבד עוד אחר בשם כזה כמבואר בריא"ז סוף יבמות, ובהה"מ פי"ג מה"ג הכ"ז בשם התוספתא. ובמהרי"ט ח"ב אה"ע תשו' ל"ו ד"ה מעתה. ובקו"ע אות ק"א וק"ד וקכ"ט ושמ"ד ושס"ז עיי"ש. (שו"ר בתשו' בית אפרים תשו' כ' דרוצה לפרש דגם בלא חיפוש מתירין ע"ש) ואף בשמו ושם אביו ושם עירו איכא דיעות הרבה דצריך חיפוש. כאשר הארכתי בזה הרבה באיזו תשובות. ועיין תשו' בית אפרים תשו' כ"ט ול"ב בתק"ע. אבל בשמו ושם עירו וודאי צריך חיפוש אם יש שם עוד בשם כזה. אלא דכאן י"ל כיון דכאן הזכיר קצת סימנים בקומה ובשערות. אף דהוי סימנים גרועים, מ"מ מצטרפי להיות כשמו ושם אביו כמבואר בתשו' מהר"ם אלשקר תשו' ס"ז דמדקדק מתשו' הרמב"ם דבשמו ושם עירו וסימנים גרועים דהיינו שהי' בינוני בקומה וזקנו שחור מתירין עיי"ש הובאו דבריו בתשו' ב"א הנ"ל תשו' כ'. וכן הביא שם כן בשם הרח"ש ובשם המהר"ם מלובנין. וגם מה שאמר שיש לו אשה וילד אחד ג"כ חזי לאצטרופי כמו שצירף כה"ג בתשו' מהרי"ק בב"י בעובדא דר' דוד שלמה מרוסיא עיי"ש:
ועוד נלע"ד לצרף לזה להתיר עפי"ד הב"ש בס"ק פ"ד שהקשה על הא דקיי"ל ספק ג"י לחומרא מדברי המהר"ם מינץ לענין אבילות דאוקמינן אחזקה דהשתא הוא דמת. ותירץ דאדרבא אוקמינן בעלה בחזקת חי דעדיין הוא חי, וזה איש אחר הוא אשר לא ידעינן אותו ול"ש לומר אוקמינן אחזקתו. אמנם בתשו' נוב"י מהדו"ק בתק"ע תשו' ל"א חולק עליו וס"ל דגם למאן דלא ידעינן לי' מוקמינן לי' בחזקת חי עיי"ש. וא"כ הכא דבעל האשה הזאת נאבד זכרו זה כמה ורובו למיתה וודאי דעכ"פ איתרע חזקת חי דידי', א"כ אם אנו מסופקים ע"ז האיש מינץ שהעיד העד אם הוא בעל האשה הזאת, או איזו מינץ אחר שוודאי שכיחי בווארשא עוד אנשים ששמם מינץ, מ"מ כיון דבאנשים אחרים ששמם כן לא נולד ריעותא בחזקת חי דידהו, ואין אנו יודעים כלל אם נאבד זכרם, א"כ אדרבא אוקמינן כל הני מינץ אחריני בחזקת חי ואמרינן דהם חיים וקיימים, אבל בעל האשה הזאת שאנו יודעים שנאבד זכרו ויצא מחזקת חי. אמרינן דהוא הוא הנהרג. כנ"ל לדעת הנוב"י הנ"ל. ואף לדעת הב"ש הנ"ל דלשאר אנשים לא מוקמינן בחזקת חי. מ"מ י"ל דזה רק על אנשים דעלמא. דא"א לומר דלכולם יש להם חזקת חי. דוודאי איכא מתים ג"כ בעולם וכמ"ש הישויע"ק בסי' י"ז סקכ"ה בפירוש דברי הב"ש הנ"ל. אבל כאן דאין אנו מסופקין רק על אותן שמווארשא ששמם מינץ ויש להם ג"כ אשה וילד אחד וסימנים גרועים כנ"ל. דאף אם נרצה יש לחוש רק אולי נמצא עוד אחד או שנים כה"ג, ובין איש אחד או שנים אינו מוכרח שיהי' ח"ו אחד מהם מת, ויש להם שפיר חזקת חי גם לדברי הב"ש הנ"ל. א"כ שפיר תולין רק בבעל האשה שידוע לנו שעכ"פ כבר יצא מחזקת חי. ושאר אנשים ששמם כן מוקמינן להו בחזקת חי ואמרינן שוודאי הם חיים עדיין, כס' הב"ש הנ"ל לענין ספק נ"י:
ועוד י"ל טעמא להיתרא. דהנה במ"ש כת"ה בשם התשו' גא"י דבנאבד זכרו אחר הפרסום במכ"ע בזה לבד מותר מה"ת דהוי רובא למיתה, בדבר זה הארכתי כבר באיזו תשובות. ולא רציתי להקל מטעם זה כלל. דאף דדבר זה יסודו הוא מהתשב"ץ ח"א תשו' פ' דכל כה"ג שיש אומדן דעת חזק שמת. מחמת שנאבד זכרו הוי כמשאל"ס דמדאורייתא מותרת עיי"ש. משום דהוי רובא למיתה. ועיין בתשו' ח"ס אה"ע ח"א תשו' נ"ח. מ"מ בתשובותי הארכתי בראיות ברורות. דזה רק בנולד ריעותא בגופו, שנולד בלא"ה ריעותא בחזקת חי שלו. וכעין ס' הרשב"א חולין הובא בת"ש סי' כ"ט שהוחל בו מעשה טורף. אז אזלינן בתר רובא. אבל אם באדם הזה לא נולד שום ריעותא קודם שנאבד זכר ויש לו חזקת הגוף וחזקת חי מעלייתא. אז לא אזלינן בתר רובא. כמו שהשריש לנו הפנ"י בכתובות בסוגיא דמומין בפ' המדיר וקו"א שם (די"ג). דחזקת הגוף עדיפא מרובא ומוציאין ע"י ממון עיי"ש ובש"ש ש"ב פי"ד. ועיי"ש שביאר דהעיקר תלוי אם נולד ריעותא בחזקת הגוף שמביא לנו להסתפק. וכלשון הרשב"א הנ"ל לענין סירכה תלוי' עיי"ש בת"ש הנ"ל. וכ"כ ג"כ בישויע"ק אה"ע סי' י"ז סקכ"ה הנ"ל דחזקת הגוף עדיפא מכל החזקות שבעולם דמהכ"ת לומר דנשתנה עיי"ש. והנה ידוע דכל שנולד הספק בין שנים מקרי איתחזק איסורא כמו אשתו ואחותו עמו בבית בכריתות. ומה"ט קיי"ל דתערובות חד בחד מקרי אתחזיק איסורא ונראה דכל תערובות כיון דידעינן דיש בין אותם הדברים דבר אחד של איסור. איתרע עכ"פ חזקת ההיתר. אף היכא דאיכא רובא דהיתרא. אלא דבאיכא רובא דהיתרא מותר מטעם ביטול. אבל היכא דל"ש ביטול איתרע חזקת היתר, כיון דוודאי יש כאן דבר האסור. ובחד בחד מיקרי איתחזק איסורא. וא"כ מעתה כאן עוד קודם שנאבד זכרו תיכף כשראה העד שמינץ אחד מווארשא נהרג. נולד הספק על כל אנשים ששמם מינץ בווארשא איזו מהם נהרג. וכולם בספיקא קיימי. כיון דוודאי אחד מהם נהרג ולמש"ל כיון דיש כאן עוד סימנים גרועים. וגם הסימן שיש לו אשה וילד אחד. א"כ וודאי דאין לספק דילמא יש עוד הרבה בווארשא ששמם כן ויש להם סימנים כאלו. ואף אם נסתפק דילמא יש עוד אחד ששמו כן ויש לו סימנים כאלו. מ"מ יותר ממחצה ע"מ לא הוי והוי ספק השקול. דילמא מת בעל האשה ונתקלקל חזקת חי דידי'. דאדרבא הוקבע הדבר דאחד מהם בוודאי מת. ובלא"ה דעת הש"ך בדיני ס"ס דמש"ה מהני ג' ספיקות נגד חזקה. דס' אחד מקלקל החזקה. אלא אף אם נרצה לחוש דילמא יש עוד שנים או שלשה בסימנים כאלו. אף דהוי מילתא דל"ש לגמרי מ"מ כבר כתבתי דבכל תערובות היכא דל"ש ביטול מ"מ איתרע החזקה דמעיקרא. כיון דוודאי יש כאן אחד שנשתנה מחזקתו. וא"כ ממילא כיון דנאבד אח"כ זכרו ואיכא רובא למיתה. שפיר מדאורייתא אזלינן בתר רובא דהוא גופא חידוש הוא מה דחדית לן הפנ"י דנגד חזקת הגוף ל"מ רוב. דאדרבא בכל דוכתי משמע דרובא וחזקה תמיד רובא עדיף, ולכן אף לד' הפנ"י דחזקת הגוף עדיף. מ"מ זה רק כשלא נולד ריעותא בחזקת הגוף. אבל כיון דכבר נולד ריעותא בחזקה דגופא קודם שנצטרף הרוב. שפיר מהני הרוב אח"כ מדאורייתא. ושפיר יש לצרף בכה"ג דברי הנא"י הנ"ל וד' התשב"ץ ועוד הרבה אחרונים. דבכה"ג דמי למשאל"ס דמדאורייתא מותרת. וכיון דאיכא רק איסור דרבנן שפיר יש לסמוך על יתר צדדי היתר הנ"ל:
וגם על הפאטאגראף דעיקר החשש של התשו' ברכת רצ"ה לענין הפאטאגראפיע משום דמדמה לי' לקיום של החתימות ע"י דימוי, דל"מ רק מדרבנן. וכיון דכבר הראיתי פנים דהוי ג"כ רק חשש דרבנן שפיר י"ל דמהני הפאטאגראפיע. אלא דבגוף הפאטאגראפיע נ"ל אף דלכאורה יש להביא ראי' דמהני מהא דר"ה (דכ"ד וע"ז דמ"ג) בר"ג שהי' לו דמות צורות לבנות בטבלא בכותל. שבהן מראה ההדיוטות כזה ראיתם או כזה. ועיי"ש ברש"י שזה הי' לבדוק העדים אם מכוונים עדותם, וע"ז הי' סומך לענין קידוש החדש שהוא דאורייתא. הרי דהי' סומכין על הט"ע של הדמות של הלבנה ג"כ, ועיין בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ח דט"ע שבגוף אדם עדיף טפי מט"ע שבגט. א"כ ה"נ אם סומכין על דמות של הלבנה מכ"ש על ט"ע שבגוף אדם. מ"מ אני חושש אולי לענין א"א החמורה אין אנו סומכין ע"ז. דהא חזינן דהחמירו חכמים לענין ג"י. דאחר ששהה ג"י אין אנו סומכין על ט"ע דחיישינן דילמא נשתנה. אף דהעד אומר דמכיר בטב"ע. אמרינן כיון דאנו חוששין משום דדרכו להשתנות אמרינן דהעד טועה בדמיונו כמ"ש בס' קהלת יעקב להגאון מליסא שם במקומו בסי' י"ז. דוודאי אין החשש דילמא מחמת דאשתהי נשתנה צורתו לצורת המת. דאין שני פרצופים שוים באדם. אלא כיון דדרכו להשתנות אמרינן דזה העד שאומר שמכירו הוא משקר וטועה בדמיונו. ה"נ כיון דידעינן דלפעמים אין הפאטאגראפיע נעשית יפה ואינה דומה ממש לצורת האדם. א"כ חיישינן דטועה ואומר בדדמי. ובפרט בנ"ד שכבר עברו שבעה שנים מעת שראהו והשכחה מצוי'. וודאי קשה לסמוך ע"ז לבד אם לא בכל הני סניפים דלעיל. ועכ"ז לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. ונלע"ד לסמוך רק על חיפוש ובדיקה דהיינו שיתנו פלאקאטען בכל בתי כנסיות. בתי מדרשות ובתי תפלות שבווארשא. בין בעזרת אנשים ובין בעזרת נשים. שכל מי שיודע מאיש ששמו מינץ שנאבד והניח אשה וילד אחד. שיבוא עד שלשה יום לוועד הרבנים שבווארשא ויודיע להם. וכן יתנו על כל מכה"ע העבריים. ואף שהחמ"ח בס"ק מ"ז הביא בשם התשו' ב"י דבדיקה זו קשה מאד. דצריך לשאול כל הזקנים דילמא זה זמן רב שנאבד משם איש כזה. מ"מ בקו"ע אות ק"ד ואות שס"ז כתב דבשמו ושם עירו מהני חיפוש כה"ג. ול"ח לשכחה שמא יצא זה זמן רב. וכינויו ושם עירו עדיף משמו ושם עירו כמ"ש שם באות שס"ו. ובתשו' בית אפרים בתק"ע סוף תשו' ז' (דף כ"ט ע"ג) ד"ה גם וד"ה ולפ"ז החזיק ג"כ בזה להתיר ע"י חיפוש ממש כנ"ד שהזכיר שמו ושהניח אשה וילדה והי' סימנים קצת בצורתו. ול"ח לשכחה דילמא מזמן רב נאבד עיי"ש:
ולענין החשש על העד שהוא מגולח זקן. הנה כפי הגב"ע שהעתיק כת"ה הוא מסל"ת. שהיא לא התחילה לשאול אותו כלל רק הוא שאל אותה אם היא אשת מינץ וסיפר לה כל המעשה. ואף דדעת הנמוק"י בפ"ב דיבמות דהאומר אמרו לאשתו של פלוני לא הוי מסל"ת. מ"מ במדבר עם אשתו עצמה עדיף טפי. כמ"ש בתשו' מאיר נתיבים (דנ"ו ע"ב) בשם הסדר אלי' רבא. וכתב שם דמהריב"ל שנסתפק בזה חזר בו עיי"ש עיין קו"ע אות ס'. אמנם בקהלת יעקב מביא בשם הלחם רב שהחמיר בזה. וגם בתשו' מאיר נתיבים תשו' ל"ב אות י"ד מביא בשם המהריב"ל לחלק דבישראל מומר גרע טפי. וכ"כ בתשו' זכרון כהונה (די"ט ע"ב וד"כ ע"א). אך במאיר נתיבים שם סק"ו מביא דדעת הרמב"ם דאין לחלק בכך. ובתשו' הארכתי בזה:
ואמנם י"ל דכ"ז היכא דבא סתם לבית האשה וסיפר לה אז י"ל דנתכוון להעיד. אבל כאן דידעינן דבא לבית האשה בענין מסחרו. וכשאמרה לו שיבוא לביתה שאל אותה מה שמה ואי' מקום דירתה. וכשאמרה לו ששמה מינץ שאל אותה אם היא אשת מינץ הנ"ל. א"כ נראה דכל הענין הוא מסל"ת ומהני גם בפסולי עדות. ובפרט דכבר נקטו להקל במגולח זקן עפ"י דברי תשו' רעק"א:
ולענין החשש משאל"ס שכתב כת"ה הנה עיני כת"ה שפיר חזו בפ"ת ס"ק קל"ג שהביא שם דכיון דהוכה כנגד לבו מכה חזקה ע"י קורה ואח"כ נטבע במשאל"ס דמותר מטעם תרי רובא. וכאן אף דלא שהה עד שת"נ. מ"מ הא נאבד זכרו אח"כ דהוי ג"כ רובא למיתה. והוי שוב תרי רובא. ובפרט לפימ"ש דהיכא דהוחל מעשה טורף שפיר מהני הרוב אח"כ כמש"ל. אין לך מעשה טורף יותר מזה. ובפרט דמצד הסברא הדעת נוטה דבירי' בקנה רובה ע"י איש חיל שעפ"י פקודה ירה להרוג אותו, והם מלומדים לכך. אין ספק דוודאי מת. ואם הי' רואה שלא הרג אותו בפעם הראשון הי' מורה עליו בקשתו עוה"פ. כיון דעשה הכל עפ"י פקודה. ולכן כיון דנאבד זכרו אח"כ וודאי ברור שמת. וקברתיו א"צ כאן דהוי כמלחמה קטנה. דהם לא היו יראים כיון דהי' להם פשעפוסקעס כמבואר בהגב"ע. ולענין ההכחשה שפיר י"ל כמו שמתרץ את עצמו דמאורך הזמן י"ל דאינו זוכר אם הי' הדבר קודם שבועות או אח"כ:
ואמנם בהא נחיתנא ובהא סליקנא דכיון דהיתר האשה הזאת רופף מאד. העיקר הוא אצלי מה שכתבתי בתחלה האיך נראה הדבר בעיניכם. אם אין לחוש לשקר ולרמאות בזה. ואז אבקש להציע הדבר עוד לפני שני גדולים מפורסמים בתורה וביראה וכשיסכימו שניהם להתיר וישלח לי כת"ה תשובתם ואראה טעמם ונימוקם. אז מצטריפנא גם אנא בהדיי'. ואם לאו דברי כאין נחשבו. והשי"ת ירחם ויצילנו משגיאות ויורינו בתורתו נפלאות:
כ"ד ידידו דושת"ה דוד מנחם מאניט באבד אבד"ק טארנאפאל: