חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן כז, תק"ע.
שלום אשיב לככוד ידידי הרב החריף ובקי משנתו זך ונקי וכו' כש"ת מו"ה מנחם מענדיל נ"י אבד"ק קרעשוב יצ"ו:
יקרתו הגיעני במועדו. ומאפס הפנאי לא עיינתי במכתבו עד כה והלום ראיתי שאלת העגונה אשת ר' מאיר וואלמאן. וצר לי מאד על העלובה הזאת כי ההיתר שלה נבוך מאד כי אם כי הקילו חכמים הרבה בדיני עגונה היינו על נאמנות העד אבל לא על גוף המיתה כדאיתא בבכורות (מ"ו ע"ב) כי אקילו רבנן בסופה ולא בתחילתה עיי"ש. וכאן ליכא עדות כלל על גוף המיתה. שמה שאמר הערל כי הגראנאט האט פערשיט מאיר'ן. הרי מעיד רק על שנפלה עליו מפולת ומצינו שמחללין שבת על מי שנפלה עליו מפולת מוכח דיש ספק דילמא עדיין הוא חי. ועובדא ידענא שאיש אחד מפה שהי' ג"כ במלחמה בתוך השוצענגראבען ונפלה עליו מפולת ע"י גראנאט והי' שוכב כחצי שעה תחת המפולת ואח"כ נשאר חי. והנה בתשב"ץ ח"א תשו' פ' האריך להוכיח דכל דאיכא אומדנות טובות דמת וגם נאבד זכרו אח"כ יצאה מדאורייתא מאיסור א"א ורק מדרבנן אסורה כמו משאל"ס. אבל מי יוכל לדמות האומדנות זל"ז הא גם בממון לא סמכינן אאומדנא מה"ט דאין להעמיד על דעתינו. והנה אם נאמר דמטעם רובא קאתינן עלה א"צ לזה אומדנא גדולה דכל שאין הספק שקול ומצוי להיתר יותר הוי רובא להיתרא. ואף דאיכא כאן חזקת איסור א"א ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מ"מ כיון דלדידן דלא קיי"ל כר"מ סמוך מיעוטא לחזקה הוי רק דרבנן ובדרבנן שוב אפשר לומר דסמכינן על דעתינו באומדנא מבוררת גדולה לומר דלא הוי רק מיעוטא דמיעוטא כמו משאל"ס. אבל הא איכא דעת הריב"ש דס"ל דבמגונה לא מהני רוב למיתה מדאורייתא משום דאיכא שני חזקות חזקת חי וחזקת איסור א"א. ואף דהנוב"י מהדו"ק בתק"ע תשו' מ"ג חולק ע"ד הריב"ש מ"מ בפנ"י בקו"א לכתובות מביא דברי הריב"ש ואינו חולק עליו:
איברא דמדברי התוס' בכורות (ד"כ ע"ב) ד"ה חלב משמע לכאורה שלא כדברי הריב"ש. דהר"ת האריך שם לומר דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה ומקשי אדנפשי' מהא דמשאל"ס אם ניסת ל"ת ומתרץ דמיעוט הנמלטים הוי מיעוטא דל"ש וגם לכתחלה לא חשו רק משום חומרא דא"א. משמע מדבריהם דאם נאמר דל"א סמוך מיעוטא לא הוי צריך לתרץ דמיעוט הנמלטים ל"ש. והא בלא"ה קשה הא בא"א איכא תרי חזקות ול"א בתר רוב כלל מדאורייתא ובע"כ הטעם שם רק משום דנמלטים הוי מיעוט דלא שכיח. משמע להדיא דר"ת לא ס"ל כהריב"ש:
ברם נ"ל לתרץ ולומר דהר"ת אינו חולק על הריב"ש. דהנה צריך להבין לפי"מ דמצינו בפ"ק דכתובות פלוגתא למאן דמכשיר בה אם פוסל בבתה משום דחזקת האם ל"מ להוולד. א"כ כמו דשם אמרינן כן לחומרא ה"נ נימא לקולא בעגונה דלא יזיק חזקת חי של הבעל להאשה. אך לפימ"ש שם ההפלאה לחלק בין אם דנין גם על האם או לא דאם דנין גם על האם ומוקמינן לה אחזקה מועיל אז גם להוולד עיי"ש. א"כ ה"נ כיון דלענין נחלה דנין גם על האב אם הוא עדיין חי דאז הנכסים הם שלו ואין מורידין היורשין לנחלה לכך מהני שפיר החזקה גם להאשה. אמנם כ"ז אם אמרינן סמוך מיעוטא אז אין מורידין לנחלה עפ"י רוב למיתה כיון דאיכא חזקת חי. אבל אם לא נאמר סמוך מיעוטא. א"כ מורידין לנחלה עפ"י הרוב. דלענין נחלה ליכא רק חדא חזקה חזקת חי דחזקת ממון ליכא כאן דאין כאן מוחזק בממון כלל כיון דהאב נאבד זכרו ומה"ט ל"ש כאן אין הולכין בממון אחר הרוב כיון דליכא מוחזק כמ"ש התוס' לענין אבידה וליכא רק חזקת חי. וא"כ שפיר י"ל דהר"ת ס"ל כהריב"ש ואפ"ה אי לאו דאמרינן סמוך מיעוטא לא הי' קשה מהא דמשאל"ס אם ניסת ל"ת אף דאיכא שני חזקות מ"מ כיון דלענין נחלה שנוגע להאב גופי' לא מוקמינן לי' אחזקת חי כיון דאיכא רוב נגד החזקה ומורידין לנחלה כיון דל"א סמוך מיעוטא וכו'. וכיון דאין דנין על האב להעמידו בחזקת חי לא מהני חזקתו גם להאשה וליכא אצלה רק חזקת א"א ולכך אם ניסת ל"ת כיון דל"א סמוך. אבל כיון דס"ל לר"ת דאמרינן סמוך וכו' שפיר קשיא לי' דאמאי אם ניסת ל"ת דכיון דגם לענין נחלה אין מורידין ברובא לחודיי' משום דאמרינן סמוך וכו'. וא"כ מעמידין אותו בחזקת חי לענין נחלה וממילא מהני חזקתו גם לדידה. ואיכא תרי חזקות דלא מהני רוב נגדם מדאורייתא כשיטת הריב"ש. והוכרח לתרץ דמיעוטא דנמלטים לא שכיח. ולא מצטרפינן לי' לחזקה כלל. רק לענין לכתחלה משום חומרא דא"א:
ובהכי ניחא מה דקשיא לכאורה מה קשה לי' לר"ת מהא דאם ניסת ל"ת. והא הא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה הוא רק דרבנן נימא דבעגונה העמידו דבריהם על ד"ת לומר דבדיעבד ל"ת. אבל להנ"ל ניחא דאם נאמר סמוך וכו' אז לענין עגונה מדאורייתא לא סמכינן ארוב כיון דאיכא שני חזקות וכמש"ל:
וא"כ מעתה כיון דלשיטת הריב"ש הוי דאורייתא ברוב למיתה. א"כ שוב יש לחוש מלסמוך על דעתינו לומר איזו אומדנא גדולה ומבוררת דעדיפא מרוב דלא ליתי ליגע באיסור דאורייתא. ובפרט דגם באומדנא היותר מבוררת עכ"פ לכתחלה לא תינשא דלא גרע ממשאל"ס כמ"ש התשב"ץ גופי':
איברא דאם נאמר דליכא רק איסור דרבנן לכתחלה הי' מקום לצדד ולומר עפי"ד מהריב"ל דס"ל דעמפ"ע לא בעינן קברתיו דתלינן דאם הי' הראשון לפנינו הי' אומר קברתיו. ובתשו' מהרי"ט ח"א תשו' מ"ח האריך שם בזה. ומשמע מדבריו דבספק דאורייתא כגון לענין חזי' בשעתי' לא תלינן לומר דאם הי' הראשון בפנינו הי' אומר דחזי' בשעתי'. אבל לענין קברתיו דהוי רק חשש דרבנן ואם ניסת ל"ת. אז בעמפ"ע תלינן דאם הי' הראשון לפנינו הי' אומר קברתיו. א"כ ה"נ י"ל כיון דהעד העיד מפי עכו"ם מל"ת שאמר לו אז הגראנאט האט פטרשיט מאיר'ן. אולי הי' לפנינו הי' אומר דבר ברור אופן המפולת שנפל עליו ע"י הגראנאט שהי' דבר ברור למיתה שלא הי' פשר לו להנצל כלל. כמו ששמעתי מאנשי חיל שבשוסצענגראבען שהם עמוקים יש לפעמים שכשנעשה מפולת ע"י גראנאט א"א להנצל כלל. או הי' אומר שראה שנהרג ממש ע"י הגראנאט באופן דליכא חשש דבדדמי. והרבה אחרונים כתבו דמפי עכו"ם מסל"ת עדיף יותר מעחפ"ט לענין זה. עיין בתשו' כנ"י תשו' ח"ח וכ"ה בתשו' משיב כהלכה סי' ה'. ואמנם כ"ז אי הוי כאן לפחות רק חשש דרבנן הי' דומה לקברתיו. אבל כאן דגוף הדבר אינו מבורר עדיין שנסמוך על אומדנות לומר דוודאי מת כל דליכא עדות על גוף הריגתו קשה עלי להצטרף להתיר בזה. והשי"ת ירחם עלי' שתמצא עדות מבוררת. לדעתי נכון לחקור במקומות הגבוהות. אולי נרשם באיזו פנקסו של המלכות מהריגתו. ויפנה בזה אל לשכת עגונות שבק"ק ווארשא. אולי יוכלו לחקור בזה ע"י הממשלה. ואסיים בשלום:
כ"ד ידידו הדוש"ת דוד מנחם מאנוט באבד אבד"ק טארנאפאל.