אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן כג, תק"ע.

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן כג, תק"ע.

סימן כב תק"ע.

שלום וכט"ס לכבוד ידידי הרב הגאון זקן וקנה חכמה יראתו קודמת לחכמתו כש"ת מו"ה שלום נ"י אבד"ק נאראל יצ"ו:

מכתבו עם שאלת העגונה זה איזו שבועות לנכון הגיעני, ומחמת טרדות שונות לא השבתי עד כה. ואתו הסליחה. והנה בעדותו של הר' דניאל פרידמאנן ראיתי תהויא כי קריתי ושניתי הגב"ע איזו פעמים ואין מוזכר שם כלל שראהו שמת. כי מה שאמר שנפלו איזו שום אין שטערן עכ"פ יוכל לחיות כל שלא נפלו להמוח. ומה שאומר שהסאניטאט האט ארויס גינעמין אללע זאכין אין האט אים אראפ געשלעפט ביי דיע פיס, זה יוכל להיות גם כשרוצה להביאו להשפיטאהל. ומה שאומר שראה בלילה את הקבר מי יודע איזו איש קברו שם וצריך לבוא רק לנאמנות הסאניטאט שכתב על קברו את שמו. ומזה נדבר אח"כ אי"ה. ואולי יש איזה השמטה בגב"ע ובפה אולי יאמר שראה שמת. דאל"כ לא הי' פשיטא לי' לכת"ה דלעדות הר' דניאל אינו חסר רק מה שלא אמר קברתיו, וזה לא הי' איכפת לי כ"כ, דהרי ראה שהתעסקו בו דהוי כהזזה. ומה שמסתפק כת"ה אולי הזזה מהני רק כשהזיזו הוא בעצמו ולא כשהזיזו אותו אחרים בפניו. דבר זה מבואר להדיא בב"י בשם תשו' הריב"ש באמצע הדיבור המתחיל כתב הרמב"ם יצא ישראל ועכו"ם עמנו וכו' שכתב וז"ל וודאי קברתיו לאו דווקא אלא כל שנתעסק בטלטול וכו' או שהוא לא נתעסק אלא מעיד שנתעסקו בו אחרים בהא סגי עכ"ל עיי"ש. אבל כ"ז אם הי' מזכיר שם מיתה או הריגה דאז אין מדקדקין אחריו אבל כיון שלא הזכיר לשון זה אין כאן עדות כלל. ומה שבא מכתב מהקאנצעלייא שנפל. בזה כבר נפלנו ברבוותא. דהחת"ס מתיר עפ"י עדות הערכאות והגאון ר"ב מלייפניק בס' עט"ח. ובד"ח להגאון מצאנז ז"ל חולקים ואומרים דכיון דהם כותבים עפ"י מה ששמעו מהסאניטאט והם מכוונים להעיד עיי"ש בדבריהם. ומה שנכתב שם בהקארטול גם בכתב עברית באיזו יום יהי' היא"צ ושהבן יאמר קדיש, ואנשים אומרים שאחד מן הראשים של הקאנצעלייא הנ"ל הוא ישראל מכירם, וא"כ יש לכאורה עדות של ישראל בכתב דמהני. מ"מ ע"ז הכתב עברית לא הי' חתום שום שם, ועל כתיבה בלא חתימה אין סומכין כמ"ש הב"י בשם הר"י הובא בב"ש ס"ק כ"ח:

ואפשר לומר עפי"ד הטו"א בר"ה (דכ"א) שהקשה אמאי דאיתא שם דאם בא אחר ואמר קדשו ב"ד את החודש נאמן דהוי מדעל"ג. א"כ אמאי בעדות אשה אינו נאמן ע"א מה"ת לשיטת רוב הפוסקים. ותירץ משום דאיתחזיק איסורא דא"א לכך לא מהני האי חזקה דבמדעל"ג לא משקרי אינשי. וא"כ כאן כיון דעכ"פ הישראל ראה שנפלו החצים למצחו ונפל על הארץ באין נודד. וודאי דעכ"פ יצא מחזקת חי. וא"כ שוב מהני מה דהעכו"ם הסאניטאט העידו בקאנצעלייא שמת אף דלא הוי מסל"ת לדעת הד"ח והעט"ח הנ"ל, מ"מ במדעל"ג גם עכו"ם שאינו מסל"ת נאמן כמבואר ביו"ד סי' פ"ו לענין סימני דגים עיי"ש. וגם לפימ"ש הריב"ש קנ"ה לחלק בין הא דקידשו ב"ד את החודש לעדות אשה, דשם הוי מדעל"ג תיכף, אבל בעדות אשה יוכל להיות דבעלה הרחיק נדוד למדה"י ולא יבוא לעולם עיי"ש. א"כ כאן דהעידו תיכף בקאנצעלייא באותו יום, וכפי עדות הישראל ר' דניאל הנ"ל עכ"פ הי' חולה מסוכן ולא הי' אפשר לברוח באותו יום א"כ בשעה שהעידו בקאנצעלייא הי' עדיין באותו מקום והוי מדעל"ג טובא שירא לשקר דילמא יראה אותו אחד מונח חולה באותו מקום, ושיקחו אותו שבוי להאויב ג"כ לא הי' אפשר אז. דכפי עדות ר' אברהם אבא שהלך למחרתו דרך קברו מבואר דעדיין הי' באותו מקום מערכות החיל שלנו ולא הגיע האויב לשם. וא"א לברוח להאויב כי אם איש בריא ואלם. וגם זה בקושי גדול ודרך סכנה. מה שלא יוכל לעשות זאת איש חולה מסוכן כזה. וגם לפי"ד המהרי"ק והמ"ב שהביא הב"ש בס"ק מ"ט דהיכא דאיכא הוכחה שאומר אמת מהני אף שאינו מסל"ת. וכאן וודאי איכא הוכחה טובא דוודאי מחייב הסאניטאט ראשו למלך בשעת מלחמה אם יאמר דמת וקברתיו ואח"כ יהי' נמצא שחי. כמו בנ"ד דא"א לו לברוח כיון דהי' חולה מסוכן, וגם לא הי' מקום שיהי' נלקח שבוי אז. כיון דלא הגיע עדיין האויב לאותה מקום המערכה כמש"ל. ועיין בתשו' נטע שעשועים סוף תשו' פ' דמביא ג"כ דעת המהרי"ו ודעת המבי"ט והמרדכי דבאומדנות מוכיחות גם שאינו מסל"ת נאמן כדמשמע מפסקי מהרי"א סי' קל"ט ועיין בתשו' ד"ח ח"א תשו' כ"ד שהאריך הרבה בזה. וגם דעת המהר"ם מלובלין בתשו' ק"י וק"ל לפרש עובדא דפונדקית סוף יבמות דמה דבכתה זה לא הוי מסל"ת ממש רק קצת מסל"ת ומהני רק משום דהוציאה להם מקלו ותרמילו ואמרה זה קברו ופירש בזה ג"כ דברי המהרי"ק בהודאת הרוצח דמהני ג"כ בצירוף הוכחות דאח"כ עיי"ש. וא"כ ה"נ אף אם נאמר דבהאי סברא דלא יתחייב ראשו למלכות לא הוי כמסל"ת גמור מ"מ בנ"ד דהביאו להקאנצעלייא החפצים שלו המורה שעות וכיס של מעות. וגם קברו אותו וכתבו על הקבר את שמו הוי ממש כעובדא דש"ס הנ"ל דהראתה מקלו ותרמילו וקבר שלו דסגי גם היכא דאינו מסל"ת גמור. וגם י"ל עפי"מ שכתב בתשו' צ"צ החדש דכל היכא דהי' במקום סכנה כמו במלחמה ונאבד אח"כ זכרו דינו כמשאל"ס דאם ניסת ל"ת עפי"ד התשב"ץ ח"א סי' פ' דהיכא דהפליג בספינה ונאבד זכרו ואיכא אומדנא טובא דאלו הי' חי הי' ידיעה ממנו הוי כמו רובא למיתה דהוי כמשאל"ס עיי"ש וכמ"ש החמ"ח בס"ק ל"ג ובב"ש סק"נ עיי"ש. אלא דבתשו' אחת הארכתי בזה דא"א לומר כן דכל שלא נולד ריעותא בגוף אותו אדם שיהי' עליו איזו עדות או איזו ריעותא. אחזוקי ריעותא לא מחזקינן. כמו שהביא התב"ש בסי' כ"ט בשם הרשב"א חולין מ"ג דאף לחומרא לא מחזקינן ריעותא אלא היכא דהוחל בו מעשה הטורף ואנו מסופקין רק על גמר המעשה. אבל כל שלא נולד ריעותא בגופו ולא איתרע חזקה דמעיקרא חזקה זו היא אלימתא שבכל החזקות ועדיפא מרובא ומוציאין גם ממון על פיו כמ"ש הפנ"י בפ' המדיר. והאריך בזה בש"ש ש"ב פ"ד עיי"ש. וא"כ ה"נ לא מהני גם מה שנאבד זכרו וכדומה אף דהוי רוב וכמה צדדין שמת, אך בנ"ד שעכ"פ העיד העד ישראל שהוכה בכדורים אל מצחו ונפל לארץ, דעכ"פ הוחל בו מעשה הטורף. אלא דהספק הוא על גמרי המיתה. דאז גם באיסור חיישינן ולא אוקמינן אחזקה קמייתא כמ"ש התב"ש בשם הרשב"א הנ"ל, בכה"ג וודאי י"ל דמהני מה דאיכא אומדנא ורובא למיתה דהוי רק כמשאל"ס דרק מדרבנן חיישינן ואם ניסת ל"ת:

ועיין בתשו' בית אפרים בתק"ע תשו' י"ט ד"ה אבל וכו' שכתב ג"כ דהיכא דהוכה מכת מות אף שלא ראוהו שמת ואין מעידין עליו שמת מ"מ איתרע לי' חזקת תי וגרע מכבשוה כרקום עיי"ש. ואף לדעת הריב"ש בסי' שע"ט דאף דהני דברים דרובן למיתה אסורה משום דאיכא תרי חזקות נגד הרוב. חזקת חי וחזקת א"א, מ"מ י"ל דבנ"ד מודה. דהא הנוב"י מהדו"ק בתק"ע סי' מ"ד חולק על הריב"ש ותמה ע"ז דהא חדא חזקה תלוי' בחברתה. ונלע"ד דטעמו דהריב"ש הוא משום דחזקת חי דידי' מהני לענין ממון. לענין שאין יורשיו יורדין לנחלה מספק. וחזקת א"א דידה מהני לדידה לאיסורא. ולכך מקרי שני חזקות דכל אחת עושה פעולה מיוחדת. וא"כ כאן בעדות ערכאות דלענין ממון לכ"ע מהני משום תקנת חכמים או דד"מ כמ"ש בעט"ח תשו' ח'. וא"כ כבר חזקת חי דידי' לא מהני מידי לענין ממון. דכבר יורדין האחין לנחלה עפ"י עדות הערכאות. דגם אותם הסאניטאט שמעידים לפני שרי הקאנצעלייא כיון דממונים לכך דין ערכאות יש להם כמ"ש בתשו' שו"מ מהדו"ק ח"א תשו' קפ"ח. וא"כ שוב לא הוי רק כחד חזקה ומהני רובא להוציאה מאיסור דאורייתא ובפרט שבלא"ה חולק הנוב"י שם על הריב"ש. וא"כ שפיר י"ל דבכה"ג דנ"ד קמו דברי הצ"צ החדש והתשב"ץ הנ"ל דדמי למשאל"ס. ובמשאל"ס דעת המבי"ט בקו"ע אות רכ"ט דנאמן אף אינו מסל"ת. וא"כ וודאי דיש לסמוך בכה"ג על החת"ס והשו"מ והרבה אחרונים דמהימני ערכאות בעדות אשה. ועיין בתשו' בית אפרים תשו' ל"א הנ"ל ד"ה דאתיין דכתב ג"כ הסברא דהמשמשים שם נאמנים. משום דיראים שלא יתחייבו ראשן למלכות. אלא דכתב דיש לחוש אדרבא דילמא האי גברא עריק ואזיל לעלמא. וירא מפני המלכות אשר לא שמרו יפה ולכך הוא אומר שמת. וזה החשש אין שייך בנ"ד כמש"ל דהא עכ"פ הי' חולה מסוכן גם לפי עדות הישראל ולא הי' יכול לברוח. וא"כ וודאי דהסאניטאט קושטא קאמר דמת. ואף דבהקארטיל של הקאנצעלייא לא נזכר מהקבורה. מ"מ ע"ז הא איכא עדות הישראל שראה את קברו שהי' כתוב עליו משה טהלבוים. ואף דלא הוזכר שם עירו על הקבר מ"מ כבר הארכתי בזה בכמה תשובות דהיכא דידעינן דבעלה של אשה זאת הי' וודאי באותו מקום ל"ח לאחר וסגי בשמו ושם אביו לבד. כמ"ש הח"מ בס"ק י"ח לפרש כן דברי התשו' הרא"ש. ואף בשיירות מצויות האריך בתשו' פני יהושע סי' נ"ד דל"ח לאחר משום דכנכ"ה עיי"ש. ובפרט לענין קברתיו דהוי רק חששא דרבנן. דבגוף העדות של הקאנצעלייא הוי כשם עירו ג"כ כיון דכתבו כן לביתו הוי כאומר לכשתלך למקום פלוני דסעיף י"ח דהוי כשם עירו עיי"ש:

ונלע"ד דאף לדעת האחרונים דס"ל דמש"ה לא מהני ערכאות אף דלא מרעי נפשייהו מ"מ בדבר דצריך עדות א"א לקבל עדות עכו"ם משום אל תשת רשע עד. וכתבו דזה ג"כ טעם החולקין על המהרי"ק הנ"ל והמ"ב שבב"ש סקמ"ט הנ"ל. עיין בתשו' זכרון כהונה ובחת"ס תשו' מ"ג. מ"מ איכא לאצטרופי דעת מהרי"ק דס"ל דדשב"ע לא הוי רק היכא דאיתחזיק איסורא. אבל היכא דלא איתחזיק איסורא הוי ככל האיסורים דלא בעינן עדות. וכיון דכבר איתרע חזקתו חזקת חי עפ"י העדות הישראל שראה שנפלו כדורים על מצחו ונפל לארץ. י"ל דלכ"ע ערכאות נאמנים משום דל"ב עדות כלל רק הוכחה כמו בכל האיסורים.

והנה במה שהבאתי לעיל דברי התשו' פנ"י דאם ידוע שהבעל הלך באותו הדרך סגי בשמו ושם אביו לבד והבאתי כמה תשובות מגדולי הספרדים דס"ל כוותי'. עתה ראיתי בתשו' הר"ן שהביא הב"י במעשה דמונפלייר שכתב וז"ל עוד אמרתי אגלה אזנכם שאף אם הי' כאן עכו"ם מסל"ת בכל דיניו שאומר איש פלוני ששמו כך וכך שהי' דר במקום פלוני מת שם אין מתירין את אשתו עד שנדע שבעלה של זו הי' דר באותו מקום דאלה כיון ששיירות מצויות חיישינן דילמא איכא גברא אחרינא דשמי' הכי. והא דאמרינן בפ' הא"ש דלתרי יצחק ר"ג ל"ח התם משום דהוחזק חד יצחק ר"ג דדר שם אמרינן כנכ"ה עכ"ל הר"ן ז"ל. והנה שם בתחילת התשובה מפורש להדיא שידוע שהלך בעלה של זו זה כמה שנים למונפלייר והמיר שם. וגם מדבריו שבכאן מוכח כן. דאל"כ מאי נ"מ אם שיירות מצויות או לאו. כמו שאפשר שבעלה של זו הלך שם כמו כן אפשר שאיש אחר ששמו כך הלך שם. אלא וודאי ברור כשמש דזאת הי' נודע שבעלה הלך שם זה כמה שנים אך לא נודע אם הי' דר שם עכשיו. וס"ל להר"ן כפירושן של האחרונים הש"ש והישויע"ק והקהלת יעקב. בס' כנכ"ה דאמרינן דזה האיש שהלך עתה מקורטבא זה האיש שהי' דר כבר בקורטבא מכמה ימים. ולא זה שעתה מקרוב בא והלך דרך קורטבא עיין בדבריהם. ולא כס' התשו' פנ"י דמפרש דאם הי' נודע שזה האיש הלך לשם אמרינן דוודאי זהו האיש שנמצא עכשיו. וז"ב מאד דהר"ן לא ס"ל כס' התשו' פנ"י:

כ"ד הדושת"ה באה"ר דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה