חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן כא
כוח"ט וכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה צבי שענקער נ"י דומ"צ בק"ק בעלזא יצ"ו:
יקרתו הגיע לכאן בעת שלא הייתי בביתי ובש"ז שבתי לביתי ומצאתי מכתבו אשר דרש אם מותר לאב ליקח משודכת בנו שלא רצה הבן לקחתה וביטל השידוכין ואח"כ נפטרה אמו ורוצה אבי' לקחתה מחמת שהיא בת אחות אשתו שהיא טובה לילדים הקטנים והביא כת"ה דברי הברכ"י בשם הס' כלי יקר על נ"ך שהביא הפ"ת בסי' ט"ו דאין ליקח אחות משודכתו משום הרהורי עבירה וה"ה לשאר קרובים עיי"ש:
והנה ראיית כת"ה מקידושי טעות וקידושי תנאי שמותר אח"כ בקרובותי' וודאי ראי' נכונה היא וכן יש ראי' מקידושי מיאון שמבואר להדיא בש"ס יבמות ק"ח דהיוצאת ע"י מיאון מותר בקרובותי' ולא גרעי קידושי קטנה שהם מדרבנן משידוכין בעלמא. ויש לי עוד ראי' מד' התוס' קידושין (נ"ב ע"א) ד"ה והלכתא לענין אם אמר אחת מבנותיך מקודשת לי דכולם צריכים גט והביאו שם מחלוקת ר"ת ור' מנחם מיוני דאם שידך מקודם אחת מהם ואח"כ קידש סתם דדעת ר"ת דמסתמא כוונתו הי' למי ששידך מקודם ור"מ מיוני חולק וס"ל דכולם צריכים גט וכ"פ בש"ע אה"ע סי' ל"ז סט"ז עיי"ש בב"ש ס"ק מ' ומ"ב ואם איתא דאסור ליקח אחות משודכתו וודאי לא שביק היתרא וקידש האסורה לו כדקאמר הש"ס תמורה (כ"ז ע"א) בכה"ג עיי"ש ומ"ט דר"ח היוני. וגם ר"ת גופי' מתיר רק מטעם משום דמסתמא כוונתו למי ששידך תחלה ולא כתב הטעם דמסתמא להיתרא קמכוון ולא לאיסורא א"ו דמותר ליקח אחות משודכתו וכולם היתרא נינהו ולענ"ד ראי' נכונה היא. ואמנם נלע"ד דגם הכלי יקר מודה בנ"ד דטעמא דהכ"י הנ"ל י"ל דדומה להא דהנטען על האשה לא ישא אחותה היכא דרגילה לבוא לביתו עיין אה"ע סי' ט"ו סי"ג וסכ"ז ובב"ש ס"ק כ"א ה"נ ס"ל להכ"י הנ"ל דכיון דרגילה אחותה לבוא לביתו חיישינן שמא יהרהר אחרי' כיון דהי' לבו גס בה בשעה שהיתה משודכת לו וכן בשאר קרובות שרגילין לבוא לביתו מחמת קורבתם עם אשתו. אבל לא מצינו שיהי' אסור לאדם ליקח אנוסת אחיו וכדומה אף דאחי' רגיל לבוא לביתו ול"ח שמא יהרהר אחיו אחר אשתו שהיתה אנוסתו מקודם וטעם הדבר דאין בידנו לאסור שום אשה על איש רק היכא דאיכא חששא שהוא עצמו יעשה איסור למשל שיהרהר אחר אחות אשתו דתקנתא דידי' ועבדינן לי' תקנתא שינצל מהרהור עבירה אבל לאסור עלי' אשה משום תקנת אחיו או שאר קרובי' שלא יבואו הם לידי הרהור עבירה זאת לא מצינו ובלא"ה מפורש להדיא ביבמות (כ"ו ע"א) דמותרות לבניהם או לאחיהם משום דנשי גבי נשי שכיחי גברי לגבי גברי לא שכיחי או משום דכיון דשכיבתן אוסרתן עלי' קפדי אהדדי עיי"ש. וא"כ נלע"ד ברור דחשש הרהור דמשודכת לא גרע מחשש דאנוסתו או מפותתו דרק אחות או קרובת אנוסתו ומפותתו אסורה מדרבנן היכא דרגילה אצלה אבל משודכת בנו או אחיו דגם אנוסת בנו ואחיו מותרת לו גם משודכתו מותרת לו גם להכלי יקר הנ"ל ולכן כיון דכת"ה כותב לי שדעת מרן הקדוש שליט"א נוטה שטובה היא לפניו שישאנה לדעתי אין שום בית מיחוש בדבר ויכול לישא אותה:
והנני ידידו דושת"ה דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.