אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן כ

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן כ

סימן יט

שלום אשיב לכבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' אבד"ק שומסק נ"י:

בדבר השאלה באיש שנסעה אשתו מביתו על איזו שבועות למקום רפואה וכשחזרה לביתה הכיר בה בעלה איזו סימני מעוברת והוא ידע שא"א ממנו שהי' פרוש מאתה קודם נסיעתה והתחיל לחקור אותה ע"ז עד שהודית בפניו שנתעברה מאחר וכפי דברי הבעל אמרה לו שזינתה ברצון ע"י פיתוי. אך עתה מכחשת אותו ואומרת שנאנסה בדרך כשהיתה הולכת מהכפר להעיר דרך יער והבעל מאמין לדברי' הראשונים שנעשה ברצון:

הנה חזרתי על כל צדדי היתר ולא מצאתי מקום להתיר להאיש הזה שידור עם אשתו דאף דהרמ"א בסי' קע"ח הביא דיעה אחת דבזה"ז דאיכא חדר"ג אין הבעל נאמן לאוסרה עליו מ"מ משמע רק היכא דלא הודית בעצמה שזינתה או שנתנה אמתלא לדברי' כמבואר ברמ"א שם. וטעם הדבר דאם אומר שמאמין לדברי העד אינו נאמן משום דאינו נאמן להפקיע שעבודה כמ"ש הח"ס אה"ע ח"ב תשו' קי"ט דאחר חדר"ג כיון דנושא אותה ע"ד כן משועבד לה מדאורייתא וא"כ כשהיא עצמה הודית שזינתה לענין ממון וודאי מהני הודאת בע"ד שפקע שעבודה ושוב נאמן לאוסרה עליו לומר שמאמין לדברי'. אבל כשאינה מודית שזינתה אינו יכול לומר דמאמין לדברי העד דהא מ"מ כיון שהוא בעצמו אינו יכול לומר ברי שזינתה ומאמין לדברי העד משווי לי' רק ספק כמ"ש בתוס' ר"י הזקן בקידושין (דס"ו ע"א) בש"ס ווילנא עיי"ש ומספק אינו יכול להפקיע שעבודה כיון דהיא טוענת ברי הוי כאיני יודע אם החזרתי דחייב. ואף דגם באומר שראה שזינתה איכא מ"ד דאינו נאמן בזה"ז כדאיתא בתשו' רמ"א סי' י"ב הובא בנוב"י מהדו"ת תשו' י"א ובאומר שראה שזינתה הוא טוען ברי א"כ ליהוי כטוען פרעתי דנאמן היכא דליכא שטרא ול"ש חזקה שטרא בידך מה בעי. מ"מ רק בטוען פרעתי נאמן דשטר לפרעון עומד. אבל שאר טענות אינו נאמן בלא מיגו כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ע"ב סקי"ד וס"ק קכ"ו וכמו שביאר שם בנתיבות סק"י דהיכא דהטענה היא גרוע צריך מגו וכשטוען מכרת המשכון או פשעת אינו נאמן דהוי טענה גרועה דאחזוקי אינשי בגנבי ופושעים לא מחזקינן ה"נ אינו נאמן לומר שזינתה בלא מיגו. וא"כ בנ"ד הרי הוא אומר שהודית בעצמה שזינתה ברצון ואף דהיא מכחשת אותו ואומרת שלא הודית שנעשה ברצון רק שנאנסה מ"מ הא איכא הרבה פוסקים דס"ל דא"נ לומר נאנסה משום דרובא ברצון כמ"ש הרא"ש פ"ק דכתובות (ד"ט) ואף לשיטת הרבינו יונה שם דנאמנת משום דהוי ברי ושמא מ"מ מודה דנאנסה טענה גרועה היא דהוא נגד הרוב דרצון אבל עכ"פ לא מיחשיב טענתו טענה גרועה מה שאומר שהודית שנעשה ברצון דהא איתרע חזקתה מחמת רובא דברצון וא"כ שפיר נאמן בטענת ברי לומר דאינו משועבד לה מחמת הודאתה שכפי דברי' אומר שהודית שזינתה ברצון וא"כ י"ל דבכה"ג לכ"ע נאמן גם בזה"ז. ובפרט דבלא"ה הרי הרמ"א מביא בעצמו דעת האוסר באחרונה דגם בזה"ז נאמן. וביש"ש יבמות פ"ב הי"ח האריך ג"כ להוכיח דגם בזה"ז נאמן ומסיק דא"א לכופו שישמש עמה כיון דלבו נוקפו ומאמין לדברי' וכיון דאיסורא דאורייתא הוא איך אפשר להקל בספק פלוגתת הפוסקים. ולכאורה אפשר לומר כיון דאין כאן שום עדים רק מה שמאמין לדברי' והאיסור דמאמין לדברי העד הוא רק לצאת יד"ש כמ"ש בתוס' ר"י הזקן הנ"ל ובטור אה"ע סי' קט"ו ובב"ש שם ס"ק כ"ג וא"כ י"ל דאיסור לצאת יד"ש לא עדיף מאיסור דרבנן ואזלינן בספיקו להקל. אבל באמת ז"א דבתוס' ר"י הזקן הנ"ל מבואר להדיא דהוי אצלו כחתיכה ס' חלב ס' שומן דהוי דאורייתא וגם בט"ז שם בסי' קט"ו ס"ק י"א כתב דדין זה דלצי"ש אינו דומה לשאר לצאת יד"ש דבש"ס דשם הוא מחמת קלות האיסור אבל כאן הטעם דבדיני אדם אינו מחויב משום דאין אנו יודעים מה בלבו אם מאמין באמת דהוא דבר המסור ללב. אבל הוא בעצמו שיודע שהוא מאמין בלבו באמת חיוב גמור הוא להוציאה מדאורייתא עיי"ש:

ואפשר לצדד לכאורה כיון דלר"י הזקן כל עיקר מילתא דמאמין לדברי העד הוי רק כחתיכה ס' חלב וא"כ כיון דאיכא מחלוקת הפוסקים ברמ"א הנ"ל אם נאמן בזה"ז א"כ הוי ס"ס דדילמא כמאן דס"ל דבזה"ז אינו נאמן כלל לומר דמאמין ואף אם נאמר דנאמן מ"מ דילמא היא גופא משקרה ולא זינתה כלל ואמרה כן רק משום דענ"ב למשנה האחרונה. אבל באמת קשה לסמוך ע"ז דהא כתבו התוס' דהיכא דאיכא רגל"ד נאמנת לומר טא"ל וכאן הרי ראה בה סימני מעוברת ומשום כך הוכרחה להודות לו דנתעברה בזנות. ואי דהיתה יכולה לומר דנאנסה הא כיון דרובא ברצון הוי עכ"פ כרגל"ד דנאמנת במה שאמרה שהי' ברצון לפי דברי הבעל וגם הס"ס אינו מתהפך דא"א לומר דילמא לא זינתה ואם תאמר דזינתה דילמא הלכה כמאן דס"ל דבזה"ז א"נ דאם זינתה מאי נ"מ בנאמנותו. וא"כ מכל הלין טעמי אין בידי להתיר האשה הזאת לבעלה ובפרט כי אנכי מיראי הוראה ואם אולי יש לו לכת"ה איזו היכרות עם גדולי פולין או ליטא יוכל להציע גם לפניהם ואם ימצא לו איזו מתירים אינני מוחה בידו:

ועיין בתשו' דברי חיים אה"ע ח"א תשו' י"ז שהביא בשם ארי הט"ג בתשו' גא"ב שהחמיר לאסור גם בזה"ז שלא כדברי הי"א בתראי שברמ"א הנ"ל וגם כתב שם דהיכא דהודית ע"י חקירה מבעלה ל"ש ענ"ב ובכאן דהודית ע"י חקירה מבעלה א"כ היתה נאמנת במאי שאמרה מתחלה לפניו דזינתה ברצון וא"צ למאי דמאמין לה א"כ אין כאן רק ס' אחד דהר"י הזקן לא כתב רק במאמין לדברי העד שמהדין דאינו נאמן דאין דשב"ע פחות מב' לכן כתב דמחמת מה שמאמין לדברי' הוי רק ספק אבל היכא דאומרת בעצמה טא"ל דנאמנת מן הדין היכא דל"ש ענ"ב הוי וודאי איסור וגם בלא"ה אף אם היתה אומרת מתחלה דנאנסה ידוע דברי המהר"ם אלשקר בתשו' צ"ד שהביא בשם גאוני קדמאי ר"ה גאון ורב שרירא שהכריעו דאינה נאמנת לומר שנאנסה ואף האחרונים שהביאו כ"פ להקל באומרת ברי שנאנסה מ"מ זה רק היכא דאית לה מיגו דלא זינתה אבל כאן דהי' לה סימני מעוברת אף דעשתה אח"כ פעולות שהפילה מ"מ אזיל מיגו דילה דהיתה יראה לומר שלא זינתה שלא יתגלה קלונה אח"כ ע"י העיבור כמ"ש בתשו' ד"ח הנ"ל ח"ב תשו' ד' ואכמ"ל. מכל הלין טעמי א"א לי להקל בדבר ומהנכון שיראה כת"ה להתאמץ שתקבל ג"פ מרצון:

ויש להביא ראי' לדברי הר"י הזקן הנ"ל דמהימן לי' כבי תרי נעשה רק ספק איסור אצלו מהא דקשי' לכאורה אמאי לא מצינו דין דמהימן לי' רק באיסור ולא בממון דקיי"ל דא"י אם נתחייבתי פטור ואמאי לא נזכר שם דאם המלוה נאמן עלי' כבי תרי יהי' מחויב לשלם. וא"ל דבעניני ממון החשד יותר גדול ול"ש מהימן לי' ז"א הא מצינו בב"מ (דל"ב) גבי הא דקאמר תהא במאמינו דלוה מקיים בי' במלוה תומת ישרים וכו' וא"כ אמאי לא נתפרש בשום מקום דאם המלוה מהימן בעיני הלוה שאינו שקרן שיהי' מחויב לשלם וא"ל דבמאמינו ג"כ אינו מחויב רק לצאת יד"ש ובא"י אם נתחייבתי באמת איתא בסי' ע"ה דלצאת יד"ש חייב. ז"א הא כבר כתבתי בשם הט"ז דדין דלצי"ש דכאן אינו דומה לדעלמא דכאן אם בלבו מאמין באמת אסורה עליו מן הדין רק דהב"ד אין יכולין לחייבו מחמת שהוא דבר המסור ללב וא"כ בא"י אם נתחייבתי הי' צריך להיות נזכר החילוק דאם מאמינו בלבו באמת שיהי' מחויב עפ"י הדין כד' הט"ז הנ"ל אך לדברי הר"י הזקן הנ"ל דמאמינו משוי לי' רק כחתיכה ס' חלב א"כ כ"ז באיסור דסד"א לחומרא אבל בממון דספק ממון לקולא אינו חייב מדינא כלל רק לצי"ש וזה ראי' גדולה לדברי ר"י הזקן הנ"ל:

כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניט באבד טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה