חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
שו"ת אה"ע · סימן יח
שלום אשיב לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי משנתו זך ונקי כליל המדעים כש"ת מו"ה יצחק ציף נ"י אב"ד דת"ה לבוב יצ"ו:
מכתבו במועדו לנכון הגיעני ולא יכולתי להשיב עד כה. כי הי' לי שני שאלות חמורות ונחוצות לשעתן להשיב והוכרחתי להקדימן ועתה באתי להשיבו. ע"ד הר' מנחם מענדיל הלוי אשר אשתו ברחה זה איזו שנים ועקבותי' לא נודעו ויש עידי כיעור שהי' לה היכרות עם בעל מלחמה מחיל הרוססען וכפי דבריהם ברחה אז עמהם כפי המכתב אשר ראו מהקאזאק הזה אשר הועיד לה מקום לבוא שמה אליו:
והנה מה שדן כתה"ר מצד שיש עידי כיעור וקלא דלא פסיק. דלדעת השאלתות נאסרה לבעלה. הנה מה שהעידו העדים שנשקו זא"ז שמבואר ברמב"ם ובמחבר סי"א שזה הוי עידי כיעור אבל דעת הח"מ וב"ש שם דזה רק כשזה הי' אחר הסתירה שיש להסתפק שמא זינתה אז וכאן הי' בחנות לעין כל שאין להסתפק בזנות אז עיין ח"מ סק"ג וב"ש סק"ד ובישויע"ק שם. ומה שהלכה עמו בלילה למקומות נסתרות. עיין בפ"ת בשם הגר"ע שצריך דוקא במקום שאין רגל אדם מצוי' עיי"ש בפ"ת סק"ו באריכות. אבל כ"ז לאסרה על בעלה שיכופו אותו להוציאה. אבל שיהי' רשות בידו להוציאה אף לאחר חדר"ג כתב הט"ז שם דסגי בע"כ לבד גם בלא קדל"פ וממילא סגי בקדל"פ בלא עידי כיעור עיין בח"מ סק"ו וב"ש סקי"ב ולא גרע מעוברת ע"ד יהודית בסי' קט"ו. ואמנם זה מהני רק לענין לגרש בע"כ אבל לישא אחרת לזה צריך היתר ממאה רבנים כמבואר באריכות בחת"ס אה"ע ח"א סי' ג' וגם משום מורדת צריך היתר ואמנם אם היתה נאסרת על בעלה מדינא כדעת כתה"ר אז יכולין לזכות לה גט ע"י אחר כיון שזכות הוא לה ואזלא לי' איסורא דחדר"ג כיון שכבר נתגרשה מדינא וא"צ להיתר דמאה רבנים. אבל אם לא נאסרה רק שנדונת כעוברת ע"ד יהודית ולזה מהני שתחזור למוטב כמ"ש בנוב"י סי' א'. א"כ הגט אינו זכות לה כל שאפשר שתחזור לבעלה. ואמנם אם יעידו העדים שהלכה בלילה למקומות שאין רגל אדם מצוי' שם כלל. הוי שפיר ע"כ וקדל"פ דבאין לה בנים אסורה לבעלה לדעת השאלתות הנ"ל והחמיר בט"ז שם כוותי' כפסק רמ"א אלא דיש עדיין ריעותא מה שנתקבל העדות שלא בפני':
ומה שהביא כתה"ר בשם תשו' בר"א לדעת הסוברים חדר"ג רק דרבנן הוי כמו בקש"ט דמקבלין עדות שלא בפני ב"ד. לפימ"ש לא יושיענו זה דלענין להתיר חדר"ג מכח זה הלא צריך היתר מאה רבנים וצריך רק שנדע שנאסרה וודאי על בעלה שיוכל לזכות לה גט וזה הוי דאורייתא וצריך לקבל העדות בפני' דוקא:
ומ"ש כתה"ר עפי"ד הא"מ דאיסור משום ע"כ הוא רק דרבנן ודמי ג"כ לקש"ט וזה שגגה דקש"ט כיון דמדאורייתא א"צ קיום כלל די בקיום שלא בפני בע"ד אבל כאן דאדרבא מה"ת לא מהני העדות כלל דמדאורייתא אינה נאסרת ע"י עידי כיעור מכ"ש דצריך לקבל העדות בפני'. וגם גוף דברי הא"מ אף דבתשו' פני משה הובא בתשו' מוהרד"ב בהגאון בעל פנ"י ז"ל הנספח לתשו' ר' חיים כהן כתב ג"כ כן. אבל לדעתי זה רק לדעת הטור והרמ"א דביש בנים אין מוציאין בע"כ דהוי רק דרבנן. אבל לפימ"ש הח"מ והט"ז שם דלדעת הרא"ש גם ביש בנים מוציאין. משום דע"כ וקדל"פ כפ"פ וכע"א אחר קינוי וסתירה דמי. וודאי דהוי דאורייתא. וראי' לזה דהרי הרא"ש שם בב"י סי' י"א הביא מקודם דברי הר"מ שפירש השאלתות דבע"כ לבד נאסרת. דע"כ כפ"פ דמי ומפרש דברי רב שאמר בעדים היינו עידי כיעור. והקשה דא"כ מאי פריך הש"ס שם ביבמות על רב מהא דבד"א באין לה בנים אבל ביש לה בנים אין מוציאין. ואם יש עדים אף ביש בנים מוציאין ש"מ דבאין בנים אף באין עדים מוציאין וקשיא לרב. ואמאי לא משני דרישא מיירי שאין עידי טומאה אבל יש עידי כיעור דגם לרב מוציאין, ותירץ דעידי כיעור כעידי טומאה דמי ואף ביש בנים מוציאין א"כ מוכח מזה דלהר"מ עידי כיעור דאורייתא דאי רק דרבנן שפיר יש לומר דביש בנים לא גזרו רבנן משום לעז. אלא בע"כ דהוי מדאורייתא להר"מ. וא"כ הרא"ש הא לא פליג על הר"מ רק דלהר"מ סגי בע"כ לחוד ולהרא"ש בעינן גם קדל"פ. אבל באיכא תרתי ע"כ וקדל"פ גם להרא"ש הוי דאורייתא כמו להר"מ לשיטת הח"מ והט"ז הנ"ל. דגם ביש בנים מוציאין. הדרן להנ"ל כיון דנתקבל העדות שלא בפני' א"א לאוסרה על בעלה אלא דהדבר תלוי באשלי רברבי באינו בעיר דבד"מ מקבלין שלא בפני בע"ד אם גם לאסור אשה על בעלה הדין כן עיין באריכות בנוב"י מהדו"ק סי' ע"ב מה שהביא מתשו' הרמ"א והרשב"א. ובתשו' רע"א סי' צ"ט שהדבר תלוי בפלוגתת הרא"ש והרשב"א:
ואמנם בנ"ד נ"ל דלכ"ע מהני שלא בפני'. דהנה הא דבעינן לקבל בפני' הוא רק היכא דצריך שני עדים מתורת עדות. אבל היכא דאמר לו ע"א אשתך זינתה ומהימן לי' כבי תרי. אף באומר חוץ לב"ד ושלא בפני בע"ד מהני. דא"צ תורת עדות כלל כיון דגם חד וקא"פ מהני. ואמנם מבואר בסי' קע"ח דלאחר חדר"ג אין הבעל יכול לומר דמאמין להעד כיון דמשועבד לה עיי"ש. וא"כ כאן בנ"ד דבלא"ה כיון שברחה ולקחה כל אשר לו. א"כ היא מורדת בוודאי. ויכול לגרשה בע"כ או לישא אחרת רק דהוי צריך היתר מאה רבנים. אבל עכ"פ כיון דשוב אינו משועבד לה. א"כ מהני מאי דמאמין להעדים כבי תרי אף דהעידו שלא בפני בע"ד אם האמת כן הוא דמהימני לי' וממילא נאסרת עליו מן הדין. ושוב יכול לזכות לה גט כנ"ל. אלא דזה הוי אם באמת מהימני לי' גם בשאר מילי וגם אם הם מעידים שהלכו במקומות נסתרות במקום שאין רגל אדם מצוי' דהוי עידי כיעור כמש"ל:
ואמנם בלא"ה כיון דלפי דברי העדות שראו המכתב מהקאזאק שכתב לה שתבוא אליו לרוסיא למקום הידוע להם וברחה שמה עם הרוססים. וודאי רגלים לדבר שהיא דרה עתה עם הקאזאק הזה. ואולי ג"כ המירה דתה. וא"כ מספק יכול לזכות לה גט דדילמא האמת כדברי העדים והוי הגט זכות לה. וא"כ לפימ"ש הב"ש בסי' א' דבספק חדר"ג אזלינן לקולא עיין בח"ס סי' ג' הנ"ל. א"כ ה"נ הוי ספק דדילמא באמת היא מזנה והולכת עם הקאזאק הנ"ל. והוי הגט זכות לה ונתגרשה תיכף א"כ ליכא שוב חדר"ג כנ"ל. וממילא ליכא בהא משום אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דזה היכא דרוצין לחייבו שלא בפניו אבל כאן אנו אומרים רק מספק דילמא הוא כמו שהעדים אומרים והיא אסורה לבעלה ואין לה לע"ע שום חוב בדבר הזה כ"ז שהוא שמה. ואי דילמא שקר הדבר ורצונה לבוא לביתה. ז"א דאם תבוא לביתה באמת לא נאסור אותה על בעלה מכח העדות שהעידו עכשיו ותוכל לחזור רק כיון דהוי ספק בדבר וספק חרם לקולא אמרינן דילמא כבר המירה דתה או נשאת להקאזאק הנ"ל ולא תחזור לעולם לביתה והוי הגט זכות לה והיא מגורשת עכשיו ואין כאן חדר"ג. אלא דעדיין יש לחוש לדעת המחמירין שהביא הרמ"א בסי' ק"מ שחוששין לדעת הרי"ף דכ"ז דלא מטי הגט לידה אינה מגורשת. וא"כ אף דהוי פלוגתא דרבוותא מ"מ שוב הוי ס"ס לחומרא. דדילמא עדיין בכשרותה עומדת ולא נאסרה לבעלה ועדיין אגידא גבי' ואף אם נאסרה מ"מ דילמא לא מהני הגט עד שיגיע לידה. ועדיין אינה מגורשת ואסור לישא אחרת בלי היתר ק' רבנים:
ואמנם גם ס"ס להחמיר בדרבנן אין הדבר מוכרח דאזלינן לחומרא עיין פרמ"ג בש"ד בדיני ס"ס אות כ"ו ובפרט לענין היתר ק' רבנים שכתב הח"ס בסי' צ"ט באה"ע ח"ב שאין זה מגוף החרם וא"כ הוי רק חומרת הגאונים דגרע משאר ס' דרבנן כמ"ש בסי' ס"ט ביו"ד. וגם בלא"ה חולק הט"ז בסי' ק"מ על מה שהביא הרמ"א דעת המחמירין וכתב דהרי"ף כתב כן רק בשחרור ולא בגט אשה ולענד"נ דאף אם נאמר דבמזכה במקום יבם או קטטה ס"ל להרי"ף דצריך שיגיע לידה כמו שהביא המהרי"ק ראי' לזה מדהביא הרי"ף מימרא דמזכה לה גט ליבם סמוך למימרא הנ"ל דלא מהני רק לענין חזרה. מ"מ במומרת או במזנה מודה הרי"ף. דהנה הר"ן שם בפ"ק דגיטין תמה מאד על הרי"ף כמו שתמהו התוס' על רש"י בפ"ק דגיטין (ד"ט ע"ב) דפירש ג"כ כהרי"ף קודם שחזר בו דמה טעם יש בדבר שצריך שיגיע לידה כיון דזכות הוא לה ולהעבד ואם אינו זכות ואינה מגורשת עדיין למה לא יוכל לחזור בו. ודחה שם הראי' של הרי"ף מהא דהולך מנה לפלוני שאני חייב לו עיי"ש בר"ן. ולדידי נראה דכוונת הרי"ף פשוטה דהרי"ף ס"ל הטעם בהולך מנה לפלוני שאני חייב לו שהוא חייב באחריותו ואינו יכול לחזור בו דהסברא היא כיון שהמלוה אינו יודע עדיין מהכסף ששלח לו הלוה ע"י השליח אין לו עדיין שום הנאה מהכסף עד שיגיע לידו. א"כ עדיין אין זה שום זכות לו במה שיזכה עכשיו טרם שיגיע לידו ומה יחסר לו אם לא יזכה בו עד שיביאנו השליח לידו כיון שוודאי יביאנו ומש"ה כשנאבד קודם הוא עדיין באחריות הלוה כיון דלא זכה בו עדיין. אבל אם בא הלוה לחזור בו ורוצה ליטלו מהשליח ולא יוכל השליח להביאו להמלוה א"כ אז הוא זכות לו שיזכה בו תיכף שלא יוכל הלוה לחזור בו וזוכה אז השליח תיכף בשביל המלוה דזכין לאדם שלא בפניו ומביא הרי"ף ראי' מזה גם לענין גט שחרור דעיקר הזכות מה שיוכל לישא בת ישראל ולפטור משעבוד ולקנות קנין ג"כ הדבר כן דכ"ז שאינו יודע עדיין אין לו שום זכות בדבר דהא אינו יודע מאומה שהוא משוחרר ומתנהג עדיין כעבד לכל דבריו ומה הנאה יש לו מהשחרור. וכיון דהאדון אמר להשליח תן גט שחרור זה לעבדי הוי שליח להולכה ג"כ וישתחרר עכ"פ כשיגיע השחרור לידו ומה הנאה יש לו בדבר שישתחרר קודם שיוודע לו. אבל אם ירצה האדון לחזור בו אז תיכף נעשה לו זכות שיזכה השליח בעבורו. שלא יוכל האדון לחזור בו. וזוכה השליח או תיכף בשבילו. וכן בגט אשה במקום יבם או קטטה דג"כ אין לה הנאה טרם שיוודע לה. ולכך הביא הרי"ף שני המימרות סמוכות זל"ז. אבל באשה מומרת ומזנה שמזנת והולכת ועבדא איסורא אז אף קודם שיוודע לה תיכף שבא הגט ליד השליח זכות הוא לה להתגרש תיכף ותינצל מאיסור א"א ומש"ה זוכה השליח תיכף בשבילה ונתגרשה תיכף כשהגיע הגט ליד השליח כדעת הט"ז הנ"ל:
ובזה יתיישב לנכון מה שקשה לי קושיא עצומה מאד על הרי"ף הנ"ל דס"ל דעד דמטי גיטא לידי' לא משתחרר מהא דב"מ (די"ט) דפריך הש"ס על הא דמצא שחרורי עבדים בזמן שהאדון מודה יחזיר ואמאי ניחוש דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל עבדא וקנה לכן וזבנינהו האדון ומפיק העבד לשחרור דמניסן ומוציא מהלוקחים שלא כדין. בשלמא למ"ד זכות לעבד שיצא לחירות ולאביי דס"ל עידיו בחתומיו זכין לו שפיר קטריף עיי"ש בש"ס ולדברי הרי"ף הא ס"ל דאף למ"ד זכות הוא לו לא משתחרר עד דמטי גיטא לידו. וא"כ גם לאביי שלא כדין טריף. וא"ל דלהרי"ף מכי מטי לידי' משתחרר למפרע ז"א כלל דא"כ מאי מייתי הרי"ף ממתניתין דאם מת לא יתנו לאחר מיתה. הא כיון דמשתחרר למפרע גם כשמטי לידו אחר מיתה לישתחרר למפרע כמו מעכשיו ולאחר י"ב חודש ומת בתוך יב"ח דמגורשת למפרע. וגם מה הקשה הר"ן מהא דעבד שאוכל תרומה ואמרו לו שחררך רבך חייב בקרן וחומש. הא אם נאמר דכשמטי לידו משתחרר למפרע. שפיר מתחייב קרן וחומש דאיגלי מילתא למפרע דהוי זר שאכל תרומה. אלא בע"כ דלהרי"ף לא משתחרר רק מכאן ולהבא מכשיגיע השחרור לידו. וא"כ קשה קושיתי הנ"ל מב"מ דא"כ טריף העבד שלא כדין. אבל להנ"ל ניחא דאותו רגע שקנה העבד נכסים נעשה לו אז זכות שיצא לחירות כדי שלא יקנה האדון הנכסים וא"כ כיון דאז השחרור ביד השליח שהוא הזוכה זוכה אז בשבילו ונגמר השחרור ושפיר טריף כדין:
ברם הא קשיא לי כיון דאמרינן דאינו משתחרר למפרע וכן בגט אשה אינה מתגרשת למפרע רק משעה שנעשה לה הדבר זכות או משעה שמטי לידו. וא"כ בע"כ דהשליח הוי ג"כ שליח להולכה. דאל"כ אמאי כשמטי לידה מתגרשת הא הוי טלי גיטך מעג"ק ובע"כ דהוי שליח מתחילה להולכה ושחרור הא ילפינן לכל מילי לה לה מגט א"כ גם בשעה שקנה העבד הנכסים ונעשה לו אז זכות עכ"פ מתחילה כשבא ליד השליח הוי שליח להולכה. וא"כ היאך נעשה אח"כ שליח לקבלה הא לא חזרה שליחות אצל הבעל כמ"ש בגיטין (ס"ג ע"ב) דשליח להולכה לא מצי למיעבד שליח לקבלה מה"ט:
וגם בלא"ה ראיתי והתבוננתי דקושיתי מב"מ הנ"ל אינה מיושבת כלל. דמאי אמרת דבשעה שקנה הנכסים נעשה לו אז זכות ואז נגמר השחרור. ז"א כלל. דזה שייך היכא דהשחרור ביד השליח הזוכה. אבל כאן דאיירי רק אליבא דאביי דעבחז"ל, אבל השחרור הוא עדיין ביד האדון רק בשעת החתימה אמרינן דעדיו זוכין לו ואז עדיין לא קנה נכסין ולא הוי עדיין זכות לפי פירושי בהרי"ף הנ"ל ובשעה שקנה הנכסים כבר השחרור אינו עוד ביד העדים דנאמר שזכין בשבילו. לכן נ"ל לפרש דברי הרי"ף באופן אחר ויתיישב ג"כ קושית הר"ן עליו מהא דעבד שהי' אוכל בתרומה. דהנה בקצה"ח סי' רמ"ג סק"ח מביא דברי התוס' והרשב"א בנדרים דבשליחות בעינן שיהי' מדעת בעלים ולא סגי בניחותא דידהו. והסביר שם הקצוה"ח ומחלק בין היכא דמזכה משלו לשל חבירו לא בעינן דעת ובין היכא דאינו מזכה שום דבר רק תורם או מפריש חלה לשל חבירו דבעינן שליחות ממש ולא סגי בניחותא וכתב שם דמזכה גט לאשתו ג"כ הטעם משום דמזכה לה הנייר:
ואמנם באמת דבריו דחוקים דהא הנייר לפעמים אינו ש"פ כמ"ש בגיטין (ד"כ) וא"כ ליכא דין זכי' בפחות מש"פ. אך י"ל עפי"ד התוס' בפ' איזהו נשך (דע"א ע"ב) ד"ה בשלמא דבזכיית ממון בעינן דוקא שיהי' שלוחו של בעל הממון. ומבואר הדבר ביותר בחי' הר"ן ב"מ הובא בשטמ"ק ב"מ (די"ב) שכתב דמגביה מציאה לחבירו לא הוי מטעם שליחות רק משום מיגו דזכי' וכו' וטעמא דמילתא לפי שא"א לזכות בשליחות לחבירו אא"כ נעשה שלוחו של בעל הממון וכו' עכת"ד הר"ן שם. ומעתה נ"ל להסביר הדבר כן. דהנה בכל מעשה קנין איכא תרי גווני לפעמים המקנה עושה הקנין כמו בכסף דאמרי' בקידושין (דכ"ג) דקבלת רבו גרמה לו. אף שאין הקונה נותן הכסף כלל רק אחרים נתנו בשבילו מ"מ במה שמקבל האדון הכסף הוא מקנה לו. וכן בקנין מסירה אמרינן דלא מהני רק במכירה ולא במציאה והפקר דהקנין בא מצד המקנה שמוסר לו ובעינן רק שהקונה יהי' מרוצה כמו בקידושי אשה שכתב הר"ן בנדרים. ומצינו ג"כ קנין מצד הקונה כמו חזקה ומשיכה ובעינן רק שהמקנה יהי' מרוצה. וכן הענין בשליחות כל היכא דהקונה אינו זוכה בעצמו רק שאחד זוכה לו בשליחותו אף דבעינן בשליחות שיהי' מדעת שיעשו אותו שליח בפירוש כמ"ש הרשב"א בנדרים הנ"ל מ"מ אם אין הקונה עושה אותו שליח כגון שאינו יודע כלל מהקנין יוכל המקנה לעשות שליח בעבורו כמו שעושה המקנה גוף הקנין ובעינן רק רצון הקונה. וכל היכא דזכות הוא לו ידעינן בוודאי דהוא מתרצה, וזה כוונת התוס' והשטמ"ק דבעינן שיהי' שלוחו של בעל הממון בכל זכי'. אבל מ"מ בעינן שיהי' ג"כ שלוחו של הזוכה. דאל"כ לא יקנה עד שיבוא לידו אלא דנעשה שליח שניהם ומש"ה נמי במזכה גט לאשתו במקום יבום או במשחרר עבדו ע"י אחר למ"ד זכות הוא לעבד. נעשה השליח שלוחו של הבעל והאדון לזכות בשבילם. ואמנם א"כ תיקשי הא בגט ובשחרור בעינן שיהי' השליחות חוזרת אצל בעלים דאל"כ הוי כטלי גיטך מעג"ק כמו שהסביר הנתיבות בסי' קפ"ה סק"א וא"כ היאך מהני בגט ובשחרור זכי' הא כיון דצריך להיות שלוחו של הבעל היאך יכול שוב לזכות בשביל האשה הא שליח להולכה אינו יכול להיות שליח לקבלה משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל כמש"ל:
ואמנם בש"ס גיטין (דס"ג ע"ב) הנ"ל מבואר דמספקא לי' להש"ס דבר זה ומשום דבר שבערוה אזלינן לחומרא. וכן נפסק בש"ע סי' ק"מ דהוא ספק. וא"כ מעתה י"ל דזהו כוונת הרי"ף שכתב דל"מ זכי' בשחרור רק לענין שהאדון לא יוכל לחזור בו דכיון דהדבר ספק א"כ כיון שהעבד מוחזק בעצמו לא יוכל האדון לחזור בו אבל בן חורין גמור שיהי' מותר בבת ישראל אינו נעשה רק כשמטי גיטא לידו. כיון דספיקא הוא כנ"ל ואזלינן לחומרא. ול"ק קושית הר"ן מעבד שאוכל בתרומה. דשם אדרבא אזלינן מספק לחומרא וחייב בקרן וחומש דדילמא מהני שליחות בכה"ג. ואף דכל ספק ממונא לקולא מ"מ תשלומי תרומה הוי כפרה כמ"ש התוס' בכתובות (ד"ל ע"ב) ואזלינן בספיקא לחומרא. ולא קשה ג"כ קושיתי הנ"ל מב"מ מהא דעבחז"ל. דכיון דאמרינן דהעבד הוא מוחזק בעצמו וזוכה בעצמו מכח ספק ממילא גם הנכסים שלו כמ"ש בב"מ (דק"ג) לענין שכירות בית דצריך להעלות שכר בעבור החודש י"ג במשכיר בי"ב זהובים לשנה בדינר זהב. דכיון דמוקמינן הבית בחזקת המשכיר גם הפירות שלו. וכדאמרינן בב"מ הדרא ארעא והדרא פירי ה"נ כיון דמספק זוכה העבד בעצמו גם הנכסים שלו ושפיר טריף למ"ר זכות הוא לו ועבחז"ל:
ומעתה מיושב ג"כ מה שתמהו האחרונים על מה דבסי' א' באהע"ז מביא הרמ"א דבמומרת מזכה גט ע"י אחר ואינו מביא כלל דעת המחמירין ובסי' ק"מ מביא דעת הי"מ. ולפי"ז ניחא כיון דהמחמירין המה עפ"י שיטת הרי"ף ולהרי"ף גופי' הוי ספק גט מש"ה בסי' א' דאיירי לענין חדר"ג שמזכה לה גט כדי שיוכל לישא אחרת ובזה אזלינן מספיקא לקולא כמ"ש הב"ש הנ"ל אבל בסי' ק"מ בה' גיטין דאיירי לענין הכשר הגט גופו אם הגט כשר שתוכל להנשא בו אם תחזור בתשו'. זה הוי ספק דבר שבערוה ואזלינן מספיקא לחומרא. לכך הביא שם דעת הי"מ:
ואמנם אם גם נאמר כפשיטות דברי הרי"ף דמדינא לא הוי גיטא עד דמטי לידו ונאמר לחלק כדי שלא יקשה מהא דב"מ דעבחז"ל שאני ועדיף משאר מזכה ע"י אחר. ובהא מודה הרי"ף דמשתחרר למפרע משעת חתימה. נוכל ג"כ לישב קושית האחרונים הנ"ל. דהנה מדברי התוס' ב"מ (י"ט ע"א) ד"ה וליחוש דכתבו דמש"ה חיישינן בגט דילמא כתב ליתן בניסן וכו' ולא אמרינן לאביי עבחז"ל משום דגט חוב הוא לה. משמע מדבריהם דאם יהי' משכחת בגט שזכות הוא לה הוי אמרינן לאביי עבחז"ל. ואמרתי ליישב בזה קושית התוס' גיטין (די"ח ע"א) ד"ה הנהו שהקשו על הגיטין הבאין במדה"י דמכשרינן להו אף דלא נמסרו ביום הכתיבה משום דקלא אית להו. והא בהנהו איכא למיחש לזנות דאם תזנה בין הכתיבה להנתינה יתן לה הגט אח"כ והיא תאמר דבא הגט לידה עוד קודם הזנות עיי"ש בדבריהם. אך נ"ל עפי"מ שהקשו התוס' לעיל בריש הסוגיא דאמאי חיישינן שמא יחפה על ב"א הא אם תביא הגט זה לפנינו נוקמה בחזקת א"א ונאמר השתא היא דאיגרשה. ותירצו דכיון שהיא גרושה לפנינו לא נוקמה בחזקת א"א עיי"ש. וקשיא לי לפי מה שכתבו התוס' (בדי"ז) דלכ"ע בעינן בגט עידי מסירה וקיי"ל כן בש"ע סי' קל"ב ורק כל אשה שהביאה גט לפנינו וחתומים עליו עדים כיון דידעינן וודאי דמיד הבעל בא לה הגט מסתמא מסר לה בע"מ כדי שלא להכשילה כמבואר בתוס' וש"ע. וא"כ הכא דרוצה לחפות עלי' בוודאי אינו נותן לה בפני עידי מסירה דהם יזכרו הזמן מתי נתן לידה ולא יוכל לחפות. וא"כ שוב קשיא איך יוכל לחפות הא כשתביא גט שאין בו זמן לפנינו אחר שיהי' עדים שזינתה אנו נאמר אוקמה בחזקת א"א כקושית התוס' מאי אמרת הרי היא גרושה לפנינו ז"א דהא חיישינן דילמא מסר לה כדי לחפות שלא בעדים וליכא עידי מסירה ואינה וודאי גרושה גם עכשיו ושוב אוקמינן בחזקת א"א. אך לפי הנ"ל ניחא דהא קיי"ל דאשה שנאסרה לבעל ע"י זנות הוי הגט זכות לה. והיכא דהוי זכות שוב אמרינן עבחז"ל ול"צ עידי מסירה כלל. ואף דהתוס' ב"מ (ד"כ ע"א) ד"ה שובר כתבו דעבחז"ל הוא רק תקנתא דרבנן ולחד שינויא שם לא מהני להתיר איסור דאורייתא רק לענין ממונא מ"מ הא כתב המהרש"א שם דזה רק למ"ד ע"מ כרתי אבל לר"מ דס"ל ע"ח כרתי הוי עבחז"ל דאורייתא ומהני גם לאיסור:
וא"כ מעתה מיושבת קושית התוס' (די"ח) הנ"ל. דכ"ז קודם שתקנו זמן בגיטין. אבל לאחר שתקנו זמן העדים אינם חותמים רק כשכתב הזמן בדקדוק. וא"כ מעתה בהני גיטין הבאין ממדה"י דכשרים אף שלא נמסרו ביום הכתיבה מאי אמרת דניחוש שמא תזנה בין כתיבה למסירה והיא תאמר דנמסר לה קודם הזנות ז"א דאז נאמר אוקמה אחזקת א"א ועכשיו הוא דנמסר לידה. מאי אמרת הרי היא גרושה לפנינו ז"א דממ"נ אם תביא ע"מ הרי ידעו העדים מתי נמסר לידה. ואם לא תביא ע"מ נאמר דילמא מסר לה הגט בלא ע"מ כדי לחפות עלי' ואינה מגורשת כלל מאי אמרת עבחז"ל ז"א דהא יש בו זמן כדינו וזמן הכתיבה והחתימה הרי הוא קודם הזנות ואז עדיין לא נאסרה לבעלה והוי הגט חוב לה ול"ש עבחז"ל. וזה נכון מאד בעזה"י:
וא"כ יש ליישב קושית האחרונים הנ"ל על הרמ"א שלא הביא דעת הי"מ כהרי"ף רק בסי' ק"מ ולא בסי' א'. דהנה אנן קיי"ל ע"מ כרתי וא"כ לא אמרינן עבחז"ל רק מתקנתא דרבנן כמ"ש התוס' הנ"ל. וא"כ בסי' א' דאיירי לענין להתיר חדר"ג בלי היתר ק"ר דהוי רק מדרבנן כמש"ל וא"כ אף לשיטת הרי"ף דס"ל דלא הוי גיטא עד דמטי לידה מ"מ כבר כתבתי לעיל דלמ"ד עבחז"ל מודה גם הרי"ף דמתגרשת למפרע. וא"כ איכא לאיצטרופי גם הני פוסקים בח"מ סי' ל"ט שפוסקים כאביי דעבחז"ל ואף דגם לאביי בעינן דמטי לידה לבסוף ואז זוכה למפרע כמבואר שם בש"ע ופוסקים. מ"מ היינו משום דאנן סהדי דהלוה לא רצה לזכות השטר רק על תנאי אם ילוה וימסור לידו השטר אח"כ ואז יזכה למפרע. אבל כאן הבעל רוצה שתזכה תיכף בהגט כדי שינצל מאיסור חדר"ג וודאי דמתגרשת תיכף למ"ד עבחז"ל. ואף דהוי רק תקנתא דרבנן כמ"ש התוס' הנ"ל מ"מ כאן להפקיע חדר"ג דהוי ג"כ רק דרבנן הם אמרו והם אמרו. אבל בסי' ק"מ דאיירי שיהי' הגט כשר לגמרי שתוכל לינשא בו אח"כ אם תחזור בתשובה ל"מ עבחז"ל דהוי רק תקנתא דרבנן להתיר איסור א"א דאורייתא לכך הביא דעת הי"מ כהרי"ף:
הארכתי קצת בפלפול כ"ש אבל בהא סליקנא ובהא נחיתנא דשפיר יש מקום לסמוך על העמוד הגדול החת"ס שהביא כתה"ר שכתב בסי' צ"ט להתיר בלי היתר מק"ר אשה שברחה ולא נודע עקבותי' אף שאין יודעים מאיזו טעם ברחה מכ"ש בנ"ד דאיכא ידים מוכיחות שברחה אל הערל הקאזאק שחשקה נפשה בו והיא הולכת ומזנת תחת בעלה. ואולי כבר המירה דתה ג"כ. ולכן גם ידי תכון עמו להתיר להר' מנחם מענדיל הלוי לישא אשה אחרת אחר שיזכה לה גט כדינא וכדרך שכתוב בחת"ס ושאר אחרונים והשי"ת יצילנו משגיאות ואסיים בשלום:
הנני בזה ידידו דוש"ת דוד מנחם מאנוש באבד אבד"ק טארנאפאל.