אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת אה"ע › סימן יז

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת אה"ע · סימן יז

סימן טז

שלום אשיב לכבוד ידידי הרב החריף ובקי משנתו זך ונקי מו"ה סענדר נ"י דומ"ץ כק"ק האלישיץ:

מכתבו במועדו לנכון הגיעני. ומחמת ימי החג וגם עתה בהתחלת זמן שצריך לקבוע שיעורין לתלמידים קשה עלי להשיב. ועכ"ז אחר שכותב כת"ה שהדבר נחוץ וגם מבעל המעשה השגתי שני מכתבים. הוא ר"ש האלפער מליבטשוב. כמדומה שזה הוא הענין של כת"ה לכן אני מוכרח להשיב בקצרה. ע"ד השאלה מי שרוצה לישא אשה שמתו שני בעלי' רק א' מת בדבר ר"ל. והשני הי' זקן בן ע"ג שנים. וגם מקודם נתגרשה מאיש אחד אם אין קפידא בדבר. והנה הרמ"א בסי' ט' כתב בשם י"א דנהרג א' מהם או מת בדבר אינו כלום אך הב"ש סק"ה כתב דזה רק למאן דס"ל מעיין גורם וא"כ אין הלכה כן. דבחי' הרשב"א יבמות (דס"ד) מפורש להדיא דהלכה כמ"ד מזל גורם ודברי הב"ש מוכרחים דהא הרמ"א כלל נהרג א' עם מת בדבר. ונהרג מבואר בש"ס הנ"ל להדיא. דלמ"ד מזל גורם לא תינשא כדקאמר הש"ס א"ב דנפל מדיקלא ומת עיי"ש. ואמנם בב"ש שם סק"ו כתב טעם אחר להקל בדבר משום דהוי מכת מדינה ואין תולין במזלה וכן הביא הב"י בשם הריב"ש. ולפי"ז גם למ"ד מזל גורם שרי. אמנם בריב"ש שם מבואר דרק במתו רוב אנשי העיר בדבר ר"ל דאז הוי כאשתדוף רובא דבאגי דפ' המקבל דל"א מזלו גרם וזאת לא היתה ולא תהי' כזאת בימינו ח"ו. אך אח"כ כתב עוד הריב"ש דאפשר דמיקרי דבר כההיא דמס' תענית (די"ט) שיצאו ג' מתים בג"י זאח"ז עיי"ש. אבל לא כתב זאת רק דרך אפשר. ובאמת הדבר תמוה דשם איירי אם מקרי דבר לענין מתריעין וכדומה. אבל כאן דבעינן מכת מדינה שלא נוכל לומר מזלה גרם. א"כ וודאי אין לנו רק כמו שמפורש בפ' המקבל דבעינן אשתדוף רובא דבאני. והדבר מסתבר דא"א לומר דלאו מזלה גרם רק הדבר דהא חזינן דרוב האנשים לא מתו ח"ו בדבר רק מיעוט. ובכל דוכתא אזלינן בתר רובא. דהאי מהרוב דלא הי' מת מחמת הדבר. כדאמרי אינשי שב שני וכו'. ויש לתלות יותר דמזלה גרם דליכא רוב להיפך:

ואמנם נ"ל דבמתו שני בעלי' ולא שלשה יש להתיר בדבר. דהנה בחי' הרשב"א הנ"ל וריטב"א ונמוק"י מבואר דשני פעמים ל"ה חזקה וודאית רק ספק. רק דבסכנה אזלינן לחומרא. ובשור המועד בעינן ג"פ משום דממון אין מוציאין מספק כן מבואר בראשונים הנ"ל. ולכאורה קשה תינח בשור שנגח שור דהוי ממון. אבל שור המועד שהרג את האדם דמשלם כופר ולמ"ד כופרא כפרה לתת פדיון נפשו. וודאי צריך לילך לחומרא כמ"ש התוס' כתובות (ל' ע"ב) ד"ה זר דכפרה צריך להפריש מספק עיי"ש וביבמות (צ"ט ע"ב) ד"ה ואם וא"כ אמאי בעינן ג"פ:

אך י"ל דהנה בחי' הרשב"א שם כתב דלענין אחיות מחזיקות בעינן לכ"ע ג'. משום דדוקא בגוף אחד די ב"פ לרשב"ג אבל להחזיק מגוף לגוף להחזיק כל המשפחה בעינן דוקא ג'. וא"כ א"ש. דהא כתבו התוס' בחולין ובעירובין לענין טריפה דאין לדמות אדם לבהמה משום דאדם איה לי' מזלא כדקאמר הש"ס בב"ק. וא"כ בשור שהרג אדם נהי דגם בב"פ איתחזיק השור לרשב"ג שהוא נגחן בטבע. אבל אינו מוכרח שיוכל ליגח את האדם. דאדם אית לי' מזלא ולכך צריך ג' בנ"א שראינו ששום מזל אינו מועיל נגדו ושום אדם לא יוכל להשמר ממנו כמו נגח שור חמור גמל. וכיון דבעינן להחזיק כל בנ"א שלא יועיל מזל שלהם נגדו צריך ג"פ. דמגוף לגוף לא מחזקינן רק בג"פ כמו לענין אחיות הנ"ל. אבל משור שנגח שור דבהמה לית לה מזלא א"כ צריך רק להחזיק את השור הנוגח אם טבעו ליגח. שפיר קשיא להו להראשונים דתסגי בשני פעמים לרשב"ג. דלהחזיק אותו הגוף די בב"פ. וע"ז תירצו שפיר דשור שנגח שור הוי ממון ולא כפרה. וממון אין מחייבין מספק. ומשור שנגח אדם בלא"ה ל"ק. דלענין אדם דאית לי' מזלא בעינן ג"פ. אמנם לפי"ז תקשי למ"ד מזל גורם אמאי בב"פ אסורה לינשא הא כתב הרא"ש הובא בב"י דאין הפשט דמזל דידה גורם שימותו בעלי'. דע"ז אין שייך מזל. רק דמזל רע דידה גורם שלא יהי' לה בעל דהוי צער לה. וא"כ כיון דהוא אית לי' ג"כ מזל. א"כ מנ"ל דמזל דידה ינצח מזל דידי' דילמא איפכא. בשלמא במתו ג' בעלי' הרי איתחזקה לנצח מזל של כל אנשים דג"פ הוי חזקה לכל האנשים. אבל בשני פעמים שכבר כתבתי דל"מ רק להחזיק אותו הגוף ולא מאדם לחבירו א"כ ה"נ אמאי אסורה לינשא לשלישי הא לא איתחזקה שינצח מזל רע דידה לכל האנשים רק לשנים. ושנים לא הוי חזקה לכל כמו בשור המועד הנ"ל. אך צ"ל כיון דהיא איתחזקה עכ"פ שיש לה מזל רע שלא יהי' לה בעל אסור הוא להכניס א"ע במקום סכנה ולבטוח על מזלו כמו שאסור לילך תחת קיר נטוי וכל מקום סכנה. דנהי דחזקה וודאית לא הוי שתהרוג גם אותו עכ"פ גם בספק סכנה אסור להכניס א"ע. וא"כ נכונים שפיר דברי הב"ש הנ"ל להתיר בדבר כהא דמס' תענית. ול"ק מה שהקשיתי הא חזינן דרובא לא מתו בדבר. ואיך נתלה סיבת מיתתם בדבר. ז"א דכיון דאיתחזיק הדבר ע"י ג' מתים. הרי עכ"פ איתחזיק דאותו הדבר הוא מסוכן למות על ידו. והא דלא מתו רוב האנשים ח"ו. י"ל משום דאדם אית לי' מזלא ומזל טוב דידהו נצח לשומרם מהדבר. ואותם שמתו משום דהי' להם מזל רעוע. וא"כ י"ל דהריב"ש איירי ג"כ רק במתו שני בעלי'. א"כ לא הוחזקה היא ג"כ לכל האנשים שינצח מזל רע דידה לכל האנשים דשנים ל"ה חזקה לכל. ובע"כ דאותם השנים הי' מזלם רעוע. א"כ מנ"ל דמתו מחמת מזלה. י"ל יותר דמתו מחמת דבר דהא הדבר הוא וודאי סכנה דהא מתו גם שאר אנשים שאינם בעלי האשה הזאת. והיא רק ספק דילמא מזלה בגרם ואין ס' מוציא מידי וודאי. וגם אין לנו להוציא אותה מחזקת רוב נשים. מאי אמרת אין לנו להוציא אותו מחזקת רוב אנשים שלא מתו בדבר ז"א הא דחזינן שלא מתו הרוב בדבר הוא משום דמזלם יפה. ואם נאמר דהוא מאותם שמזלם יפה. א"כ לא הי' למות גם מחמת מזל דידה. דהא היא ג"כ לא הוחזקה למי שמזלם יפה. אבל היכא דמתו ג' בעלי'. דהיא הוחזקה לכל האנשים. דאנו אומרים גם על כל העולם מי שישא אותה ימות. דהוחזקה לג' מזלות ואין רוב מכחיש אותם. א"כ יותר יש לתלות בדידה ממה שנתלה בדבר. דחזינן רוב האדם לא מתו ובע"כ משום שמזלם יפה. א"כ הדבר וודאי לא הוחזק לכל המזלות. והיא אפשר שהוחזקה לכל המזלות. וא"כ אין שייך לומר מש"ל אין ס' מוציא מידי וודאי. דאדרבא איכא ספק להיפך דדבר וודאי הוחזק שלא יזיק לכל המזלות. דהא חזינן בעינינו ששאר האנשים לא מתו והיא אפשר שהוחזקה לכל המזלות. דאם מתו מחמת מזל דידה. הרי מתו שלשה שהוי חזקה לכל העולם, ומש"ה שפיר הכריעו האחרונים דבדבר לא תלינן רק בשנים ולא בשלשה כמ"ש הפ"ת בשם הרדב"ז. וכ"כ בתשו' ד"ח ובתשו' בי"ש. וגם יש עוד טעם לחלק בין שנים לשלשה. דלפימ"ש דבשנים לא הוחזקה וודאית לכל האנשים. ורק דאסור להכניס א"ע בספק סכנה כמש"ל. א"כ כיון דדבר הוי ג"כ סכנה. א"כ איכא ס"ס להקל. דילמא מחמת הדבר מתו ואת"ל מחמת מזל דידה דילמא רק אותם השנים מתו דמזלם הי' רעוע. אבל השלישי לא ימות דשנים לא הוי חזקה לכל. אבל במתו ג' אין כאן רק ספק אחד דילמא מחמת דבר ובספק אחד לא שרינן. ואמנם בנ"ד אין צריך לכל זה. דהא כיון דאחד הי' זקן בן ע"ג הרי כתב הב"ש בשם תה"ד דבזקן אין לחוש. והסכים ע"י בתשו' חת"ס הובא בפ"ת שם. ובזקן שפיר תלינן יותר בזקנה. ואינו דומה לדבר דשם איכא רובא דלא מתו. אבל כאן אדרבא מיעוטא הוא דחיים יותר מע"ג ואין לנו שום ריעותא לומר דמזלה גרם. ואין לנו להוציא אותה מרוב נשים. ומה שנתגרשה פ"א שפיר כתב כת"ה דמבואר להדיא בש"ס כתובות דמיתה וגירושין לא מצטרפי גם לשיטת רש"י. וא"כ מכל הלין נלע"ד ג"כ להתיר לישא אותה אשה. וי"ר שלא יאונה לו כל דבר ח"ו ויעשה בהסכמת מרן הק' שליט"א. כמ"ש בס' ד"ח שצריך לזה הסכמת צדיקי הדור:

והנני ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבדפ"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה